http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449"the world would be a lonley place without the one that puts a smile on your face" (mCfly)heCopyright 2026 Rivi12. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/49/14/54/541449/misc/19590295.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12383550<div align="right" dir="rtl">וואו... השבוע האחרון, החודש האחרון, השנה האחרונה... לא ניראה לי שקיימות מילים כדי להסביר את כל מה שעובר עלי. לפעמים אני מוצאת את עצמי תוהה אם הייתי משנה משהו. אבל אני לא מתחרטת על כלום. כל דבר שאי פעם עשיתי, רק עזר לי להגיע לאן שאני היום. בחודש האחרון עברתי התמוטטות עצבים, כמעט הרגתי את עצמי בטיול טרקטורונים, רבתי עם חברה שלי, רבתי עם סבתא שלי, הכנתי את עצמי לטיסה (שהיא עוד 16 ימים!!, מעכתי, דרסתי, ירקתי, קיווצ'צ'תי, כדררתי (וכל פעולה שלילית אחרת) על/את הנפש שלי. איזה נחמד לי? לפעמים אני רוצה לקחת פאוזה כזאת, לנשום עמוק ולא לחשוב. אבל ברגעים היחידים שיש לי, בהם אני יכולה לקחת זמן ולנוח, ולא לחשוב על כל התכניות והדברים שאני צריכה לעשות, אני מוצאת את עצמי מתייסרת על הא ועל דא. חברות שלי תמיד אומרות שהם לא יודעות אם לקנא בי, או לרחם עליי. כי אפילו זמן לחשוב על הלב שלי, אין לי. אבל למרות הכל, למרות כל הבעיות, העומס, ההזנחה, העיזבון, אני גאה במה שאני עושה. ולא הייתי משנה כלום. אז במקום ללמוד למבחן במתמטיקה, במקום לכתוב את התכנית של השבוע, במקום להכין את המיני בגרות שלי,</div>Mon, 21 Mar 2011 17:57:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12383550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12383550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12314403<div align="right" dir="rtl">מדהים עד כמה שהעולם אדיש. מדהים עד כמה שאפילו האנשים שאני קוראת להם "חברים", הם הכי clueless בעולם. איך אפשר פשוט לעמוד מנגד? איך אפשר לא להתעניין, לא לכאוב? כואב לי כ"כ, צובט לי בלב. יש כ"כ הרבה דברים שאנשים מעדיפים לא לראות, לא לשמוע, לא לדעת. מעלימים עין, מעדיפים להישאר בתוך הבועה שלהם. עולם שבנוי מקריסטל, עולם קריר וחלול. אני לא מבינה איך אני יכולה לקרוא לאנשים האלה.... האנשים שהכי חשובים לי? החברים הכי טובים שלי? אבל אולי זאת אני? אולי זו אני שהשתניתי? אולי זו אני שפתחתי את עיניי בזמן שכל השאר נשארו עיוורים? אולי זו רק אני שבחרה לא להישאר בשקט? אולי זאת אני שצריכה להתעורר מבועה חדשה שנוצרה אצלי, שהעולם צריך להיות מורכב מאנשים טובים יותר, איכותיים יותר? או יותר נכון, שהסביבה שלי צריכה להיות מורכבת מאנשים טובים יותר, איכותיים יותר? כי אתם יכולים לבוא ולנער אותי ולומר: "מה פתאום את מתחילה עם דרישות גבוהות? ממתי יש לך סטנדרטים לחברים שלך?" אבל אני לא אדע לענות לכם. אני פשוט אדע שזה המצב. כ"כ כואב לי. אני לא יודעת כבר מי החברים שלי. אני לא יודעת מה לעשו</div>Wed, 09 Feb 2011 20:00:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12314403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12314403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12227790<div align="right" dir="rtl">כ"כ מוזר בזמן האחרון. הזכרונות שלא מפסיקים לעלות לראש, התכניות לעתיד... אני מרגישה כאילו אין לי זמן לנשום. לפעמים אני צריכה לקחת לעצמי יום חופש, כדי באמת לאחות את הגוף ולחזור לעצמי. השבוע שלי כ"כ עמוס, שאני מתמוטטת! כל מה שאני רוצה, זה לחזור לאותם ימים בספטמבר. שהיינו משחקים בחוץ. שלא היה איכפת לנו מה יקרה. שלא היה לנו מה להפסיד, אלא המון מה להרוויח. השנה עומדת להיגמר. כ"כ מהר. שוב, הגיעו הרגעים המוזרים. הרגעים האלה של הנוסטלגיה. הגעגועים. הרגעים שאני מרגישה לבד. אבל כמובן, אני אף פעם לא לבד. המוזיקה שלי איתי, והאל שלי איתי. אני יכולה פשוט לקחת לעצמי 15 דקות, לנגן בגיטרה, ולשחרר הכל החוצה. לקחת דף ולכתוב עליו את כל העולה לראש. הוא לא כועס, הוא מבין, אני יודעת. היום איבדתי דבר שהיה לי מאוד חשוב, רגשית. ואני לא יודעת אם אחזיר אותו אליי אי פעם. היום הזה, לא יודעת אם זה סתם פסיכולוגי, אבל כל היום, היה יום רע. למרות שכן, עם הדרכים המפותלות של אלוהים, הוא יודע להעביר מסרים ברורים מאוד, גם בימים הרעים. אז כל מה שאני מקווה, זה שהכל ייסתדר, ושמחר, הכל יהיה בהיר</div>Thu, 23 Dec 2010 20:24:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12227790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12227790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12120598<div align="right" dir="rtl">קיוויתי, כ"כ הרבה. שפעם אחת, רק פעם אחת, מה שאני רוצה יקרה. אבל לא, איכשהו אלוהים לא רוצה להקשיב לי, והתכניות אף פעם לא יוצאות כמו שאני רוצה. אז לא, מחר, ביום שאמור להיות הכי מאושר בחיים שלי, אני לא אהיה מאושרת. ועכשיו באמת שלא איכפת לי מי קורא את זה, כי זה הבלוג שלי, וזכותי לכתוב פה כל מה שעולה על רוחי. אז כן, אני רוצה להיות קצת אנוכית. אני רוצה לחשוב, פעם אחת, על עצמי. כי לא, אני לא רואה אותן כל יום. ולא, אין לי זמן לדבר איתן בטלפון כל יום. וכן, אני הזזתי את התכניות שלי וניסיתי להתאים הכל כדי שנוכל להיפגש. אז לפחות מחר, חשבתי שכן, הדברים ייצאו כמו שאני רוצה. אבל לא. משום מה, מה שאני רוצה לא חשוב. ומה שאני מרגישה לא חשוב. אפשר לשים את רוית על hold ולחזור אחרי כמה שנים, הרי היא תחכה שם. ואפשר לדבר איתי בטלפון ולא לשים לב שאני על סף בכי. אפשר גם לספר לי שאת הולכת לבר מצווה של אח של חברה שלך, כשליומולדת של מי שאמורה להיות אחת החברות הכי טובות שלך, את לא מגיעה. אז נכון, אני אנוכית. אז מה?! גם לי מותר. אני צריכה להתקשר ולבכות לחברה אחרת? אני צריכה לדבר עם אנשי</div>Sun, 24 Oct 2010 21:56:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12120598http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12120598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12102154<div align="right" dir="rtl">דלתות נסגרות, דלתות נפתחות. עיניים שבוכות, שפתיים צוחקות. חיבוק חזק, חיוך ענק. דרך הכול... אני אתמודד. כי אני? החלטתי שאני יכולה. אני יודעת אני יכולה. ממשיכים הלאה, לא משנה מה. אין מעצור. הזמן הוא שלי, כי הגיע תורי. השיר הבא הוא שיר שגורם לי לבכות כל פעם מחדש. לפעמים, אנשים מסביב מעריכים אותך כ"כ, אתה פשוט צריך לשים לב. אז הפחדים עפו הרחק, הצללים והספקות עזבו אחריהם. עכשיו, זה הזמן שלי. הקליפים שאתן לכם לראות הם מאמריקן איידול, העונה השישית. השיר חודש על ידי אחת הזמרות האהובות עלי. הקליפים הם מהגמר. פעם אחת, לפני שהיא זוכה. ופעם שנייה, אחרי הזכייה. ושוב, אני נדהמת כל פעם מחדש מהקול שלה. פשוט מדהים. ו... שימו לב למילים. Jordin Sparks - This Is My Now (בקליפ היא לא שרה את כל השיר, אתם יודעים, היא מוגבלת בזמן, אבל מי שרוצה יכול לחפש את כל השיר ביוטיוב) There was a time I packed my dreams away. Living in a shell hiding from myself. <p class="verse"</div>Fri, 15 Oct 2010 14:42:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12102154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12102154http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12068453<div align="right" dir="rtl">אז לאלו שמכירים אותי, לא יכול להיות מצב שאני לא שומעת מוזיקה כשאני יושבת על המחשב. אז בחיפוש אחר שירים שלא שמעתי לאחרונה, מצאתי את השיר הזה. what are you waiting for-Lindsay Lohan. בשיא הרצינות, אם תקחו רגע, ותקשיבו לי, אתם תתמלאו ברגש, בדיוק כמו שאני. יושבת פה וכותבת, כשדמעות זולגות על לחיי. ישבתי ופירשתי את השיר, ואז חיפשתי וידאו שילווה את השיר, כמו שאני תמיד עושה. אז חברי הטובyoutube נתן לי את האפשרות למצוא את הקליפ הזה. תראו את הקליפ! אתם לא מבינים כמה שזה חשוב. אחרי שראיתי את הקליפ, ישבתי עם ידיי מכסות את פי מרוב כאב. כי לא, אנחנו לא יכולים לתת לעולם להמשיך להסתובב על כנו, כאשר יש כ"כ הרבה סבל בו. אז לקחתי כמה דקות והשארתי תגובה בקליפ. וזה מה שכתבתי. you sure made me emotional. things like this MUST stop.we can't go on with all this hate, suffer, and sadness.i send my bessings to all the people who by any way got hurt from this disasters and my whishes for a better world.we must stop our regular lifes for only 5 minutes, to see what is really going</div>Tue, 28 Sep 2010 18:28:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12068453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12068453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12027798<div align="right" dir="rtl">היי לכולם :) אני יודעת, אני יודעת... לא כ"כ ביקרתי בזמן האחרון. אז סתם ככה כדי להודיע, מי שרוצה לדבר איתי, שיפתח טוויטר!!! *אההמ* מורי ושירה *אההמ* אני SemiRock12... אז סתם כדי לסכם, חזרנו לבצפר... והכי חשוב.... חזרנו לרדדדייוו!!! ביום שני האחרון יצאנו (כל הרדיו) לסיור הכולל פגישה עם העיתונאית גל גבאי (שדרך אגב היא קקטטלללננייתת), סיור בידיעות אחרונות + עריכה של שער לעיתון, בילוי בקניון + אוכל + עשיית סקר הכולל טעימות של כל מיני דברים מוזרים שעשו לנו כאבי בטן. ביקור בגל"צ + גלגל"צ + פגישה עם אדר מרקס ושיחה עם טינה מלמד, האחראית שם. ולסיום.... היינו קהל חי בתכנית צחוק מעבודה. התכנית הייתה מצחיקה, מלווה במוזיקה מגניבה והכי חשוב, ערב המוקדש לאגודת לתת. אז חזרתי הביתה ב-1 וחצי והלכתי לישון ב-3 (לפננוותת בוווקקרר) ואז יום למחרת בצפר. והיום..... ראש השנה!!! אז אני רוצה לאחל לכווולללםם שנה מתוקה ומלאה בברכות, מציאת הדרך הנכונה תמיד, מבלי לשכוח ערכים. שנה טובה וגדושה בהרפתקאות משמחות, שנעבור גם את הרגעים הקשים ושנדע להחזיק את היד לאלו הנזקקים. שנה עם המון אהבה, אושר ושמחה. שנה</div>Wed, 08 Sep 2010 16:00:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=12027798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=12027798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=11950880<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה לומר על השיר הזה.. הוא פשוט נותן לי השראה כל פעם שאני שומעת אותו. גורם לי לרצות לשמוח, להרגיש כאילו באמת, צריך לכתוב יום יום את החיים שלנו. ולא לחכות שמישהו אחר יעשה דברים בשבילנו. להרגיש שאני יכולה, שמילים שלא נאמרו, אני צריכה לומר. רגעים שלא קרו, אני יכולה לגרום להם להתממש. והכל? כי אני רוצה, ויכולה. סתם, זאת ההרגשה שהשיר הזה נותן לי כל פעם שאני שומעת אותו. יכול להיות שאתם מכירים אותו... ו...תהנו! I am unwritten, can't read my mind, I'm undefinedI'm just beginning, the pen's in my hand, ending unplannedStaring at the blank page before youOpen up the dirty windowLet the sun illuminate the words that you could not findReaching for something in the distanceSo close you can almost taste itRelease your inhibitionsFeel the rain on your skinNo one else can feel it for youOnly you can let it inNo one else, no one elseCan speak the words on your lipsDrench yourself in words unspokenLive your life with arms wide openToday is where your book beginsThe rest is still</div>Sun, 01 Aug 2010 17:21:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=11950880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=11950880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=11940708<div align="right" dir="rtl">1. בוקר- אין כל סיבה לקום אבל הטלפון מצלצל כל חצי שנייה. מה תעשי?מצחיק שאתה שואל, זה דווקא קרה הבוקר עם הטלפון של הבית. האחים שלי המשיכו לישון כמו כלום, לא הועילו בטובם לענות. אז פשוט הלכתי וניתקתי אותו מהחשמל.2. מה מוציא אותך מדעתך?כל שנייה שאני בבית עם האחים שלי!!!3. אם התעצבנת, כמה זמן לוקח לך להירגע ואיך?אממ תלוי... אבל לרוב בין 5-15 דקות. נו באמת... איך אפשר להירגע, אם לא עם מוזיקה?!מוזיקה, התרפיה שלי.4. מה מרגיע אותך?מוזיקה, הגיטרה שלי, לכתוב...5. מה הדבר הכי משוגע שעשית בשעת כעס?אמממ... אני דווקא לא כזאת קיצונית...אבל ניראה לי שהכייי עצבני זה שריסקתי את הגיטרה שלי בחדר מלון יוקרתי... (סתם צוחקת). אממ... אולי שברתי את הכוסות שעל השולחן שלי, בטעות!!!. (מצטברות כוסות כשאני אוכלת קרח כל שנייה).6. כשאת טועה, את מתנצלת?אממ תלוי למי... נגיד אם אני רבה עם ההורים שלי, אני בחיים לא מתנצלת! זה קטע כזה אצלנו, גאווה משפחתית :) אבל לרוב כן, אני מתנצלת.7. האם את מאמינה שלספור עד 10 יעזור?חרטטטה!! אני אספור עד מאה ואני עדיין אתעצבן! האמת היא שאם אני אספור אפילו עד 5, ממספר למספר העצבים רק ירתחו</div>Tue, 27 Jul 2010 14:47:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=11940708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=11940708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=11939318<div align="right" dir="rtl">לא יכולה לומר יותר מהשיר הזה... זה משהו שכתבתי יום חמישי בלילה, יותר נכון ב-5 לפנות בוקר יום שישי. פשוט לא הצלחתי להירדם, וזה מה שיצא. אני לא אפרש אותו, כי זה פשוט ייראה לי כאילו הרסתי אותו. אז מקווה שתבינו גם כך... A lonely tear, A single smile, Those little moments that made me cry. I should've listened, I should've tried. A feeling is never a good thing to hide. That won't be a problem, I tell myself. You just take a breath and keep your faith, Hold on tight and fake a smile. The pain will fade away, As happiness visits once in a while. What do I do next after everything is broken? You just keep on the act and keep your heart frozen. But how can I tell? How can I not fail? I know this road too well to let it fade with the sound of a yell. 'cause some words are best unsaid, And some feelings are meant to be dead. Some people can go around with no weight on their shoulders, While some can go wiser as they grow older. <</div>Mon, 26 Jul 2010 20:09:00 +0200ravit_cute_shimshon@walla.com (Rivi12)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541449&blogcode=11939318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541449&blog=11939318