http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287החלק הקשה ביותר בלהמשיך הלאה הוא להסתכל אחורה.heCopyright 2026 R!ot. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10694652<div align="right" dir="rtl">סגווווור. לא כיף פה :(</div>Thu, 02 Apr 2009 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10694652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10694652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10681969<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח לעולם הזה. הכל פה כ"כ חרא.</div>Sun, 29 Mar 2009 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10681969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10681969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10642663<div align="right" dir="rtl">הסתכלתי לה בעיניים. היא השפילה את מבטה ולא אמרה דבר. כל כך הרבה רציתי להגיד באותו רגע, אבל הכל נראה חסר תועלת ואולי רק ירגיז אותה. לא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות לומר לה. היא התיישבה על קצההמיטה, עם הראש בין שתי הידיים. התיישבתי לידה. לא חשבתי הרבהמה אומרים במצב כזה. זה היה רגע שידעתי שאצטרך להתמודד איתו. תכננתי מראש מה לומר לה, איךלבוא ולחבק אותה- רצו לי סרטים בראש. אבל הייתיקהת חושים לגמריבאותו רגע. לא הצלחתי להגיד לה כלום, או להסתכל לה בעיניים. רק שמעתי אותה, שותקת. רציתי להתקרב אליה, לחבק אותה. להגיד לה מילים טובות שיחזקו אותה- היא הייתה חלשה כל כך באותו רגע. דמעה אחת זלגה לה על הלחי, היא מחתה אותה במהירות. היא המשיכה לשתוק. ואני כל כך מצטערת שלא אמרתי את כל מה שרציתי להגיד לה, שלא חיבקתי אותה. כי מאז היא ממשיכה לשתוק, לא נותנת לאף אחד להתקרב. היא עדיין פגועה ממנו, שעשה בה מה שהוא רצה- ועדיין פגועה ממני, שלא ניסיתי בכלל להתקרב כשהיא זעקה לעזרה, בשקט שלה.</div>Tue, 17 Mar 2009 17:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10642663http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10642663http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10560611<div align="right" dir="rtl">אני כל כך מטומטמת. אני לא יודעת כלום ואומרת דברים שאח"כ כווכך פוגעים באנשים. אני כל כך מצטערת. הייתי כל כך לא בסדר. פאאק.</div>Sat, 21 Feb 2009 18:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10560611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10560611http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10509149<div align="right" dir="rtl">תמיד רציתי להרגיש שייכת. אבל אני לא שייכת לכלום, לא קשורה לכלום. בקבוצה אני יושבת ושותקת, מקשיבה לאותם דברים כל הזמן- איפה היא, מה היא עשתה, כמה היא סתומה, מה ההורים שלה אומרים על זה, רק היא. כולנו שפוטות של אותה היא. ואם ככה בא לכם, רק לשמוע עליה ולדבר עליה- לבריאות. לי לא בא. לא מעניינת אותי. לא שהיא עשתה לי משהו, פשוט אין לי כוח לזה. לא מעניין כבר. היא פוזה, צומי, וונאבי וכל מה שאני שונאת. עם החברות שלי מכאן קשה לי לדבר על דברים.הן סוג של כלום מבחינתי, בנות שפעם היו חברות שלי ועכשיו כל קשר בינינו מקרי בהחלט. איתו, אני מרגישה בעננים-הבעיה היא שאני פוגשת אותו מעט מאוד. שנינו הכי ביחד שאפשר, הכי אחד של השני, אבל מרחוק מדי. אז אני פונה למקומות אחרים. אנשים אחרים, כיתות אחרות, אפילו שכבה אחרת. אנשים שונים, שלא מדברים על ההיא, או שלא פגעו בי, ושלא רחוקים מדי. זה נראה אמיתי בהתחלה, אבל אתם יודעים- יש להם את החברים שלהם. הם ביניהם, בדר"כ אנשים הם דבר סגור. חיים עם החברים שלהם. ואני לא מרגישה שכדאי לי להישאר, או שכדאי לי ללכת, לבנות מחדש. אני לא בונה טוב, אני בונה בלי בסיס,</div>Sat, 07 Feb 2009 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10509149http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10509149http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10497689<div align="right" dir="rtl"> לכו תזדיינו. אני לא יכולה לשמוע, לראות או לסבול אותכם כבר. לא יכולה להיות לידכם. אנשים, זה דבר כל כך מסובך וכל כך מאכזב. הכי בטוח זה להתרחק מהם, ולהיפגע ככה פחות. כמה שפחות. סבלתי מספיק. אני צריכה שקט. הרבה שקט. לא יכולה לשמוע אף אחד פה. **עריכה* לא פוסט אישי על אף אחד, אל תקחו ללב. איזה מאכזב זה שזה הפוסט הראשון החודש, וככה הוא מתחיל. אוף.</div>Wed, 04 Feb 2009 22:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10497689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10497689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10457957<div align="right" dir="rtl"> כשהלכת, הבנתי כמה אהבתי אותך. הבנתי שהיית הכל, שהעולם שלי סבב סביבך. אף פעם לא דיברתי עליך כי לא ראיתי את זה כמשהו רציני. לא היינו ביחד כ"חברים" אף פעם, רוב הזמן היינו ב"יחסים פתוחים". ה"חברה" הכי טובה שלי, שידעה עלינו כבר אז, היחידה שהכירה אותך, אמרה שאתה חרא של בנאדם ושאני לא אתקרב אליך. שלהיות איתך-זה להיפגע. אני לא ידעתי אם להאמין לה או לא, אז רציתי "יחסים פתוחים"-לא להתחייב ולא להיפגע. אחרי בערך חודש ככה, אתה אמרת שאתה אוהב אותי. לא אהבתי אותך. מבחינתי היית עוד אחד מהם. ואז, האמנתי שעם ה"ביחד" תבוא האהבה. והיא באה.אהבה בכוח. והיה הכי טוב בעולם. עד שהחלטת לקום וללכת, ולא שמעתי ממך יותר. וביום שישי בערב, אחרי השיחה שלנו-כ"כ בכיתי. ואני לא יודעת אם זה מאהבה אליך, או משנאה, או מגעגועים. אף פעם לא אהבתי מישהו כמוך, ואף פעם לא שנאתי אף אחד יותר ממך. כ"כ מוזר.</div>Sun, 25 Jan 2009 16:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10457957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10457957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10453498<div align="right" dir="rtl"> אני גרמתי לעצמי להאמין שזה באמת נגמר, שאני לא אוהבת אותו יותר. שלושה חודשים, פאקינג שלושה חודשים לא חשבתי עליו כמעט. אבל זה עוד רחוק מלהיגמר. פתאום,הוא מתקשר. בלי שום קשר לכלום. אני: "הלו?" הוא: "רותם?" דמעות עלו לי בעיניים ברגע ששמעתי את הקול שלו. "את שם?" "כן..." אמרתי אחרי כמה שניות "כן, כן אני פה." כמעט בכיתי. לא הבנתי אפילו למה. "את בוכה?" "לא." שיקרתי. ואז שנינו שתקנו. הוא הבין שזה בגללו. הוא ידע, אבל הוא עדיין שתק. "התגעגעתי אלייך." הוא אמר. הקול שלו קצת רעד, למרות שהוא התאמץ להסתיר את זה. "גם אני." אמרתי. עוד פעם שתקנו. שנינו אלופים בלשבת ולשתוק. זה כנראה הסיבה שזה אף פעם לא עבד- כי אף אחד לא אמר מה שהוא באמת רצה להגיד. "למה את בוכה?" הוא שאל. זה לא היה כמו המזוייפים האלה ששואלים כאילו שמעניין אותם, אלא אמיתי. הוא תמיד היה אמיתי. אף פעם לא שיקר לי. "אני לא בוכה." שיקרתי. "לא, ממש לא." הוא אמר בציניות. "כי התגעגעתי אליך." אמרתי את האמת. "אתה אף פעם לא ענית, אתה פשוט נעלמת." אמרתי. הרגשתי שאמרתי משו שלא הייתי צריכה להגיד, אבל מצד שני הרגשתי הקלה. "אני יוד</div>Sat, 24 Jan 2009 14:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10453498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10453498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10440551<div align="right" dir="rtl">אבל בסופו של דבר כולנו טיפשים. יואו, כ"כ הרבה משתנה. כל הזמן. אני כבר לא מכירה אף אחד פה יותר. אני מחפשת את עצמי בקבוצה הזאת, ולא מוצאת. אני מחפשת את עצמי בכיתה, בשכבה, ואפילו עם החברות ה"אמיתיות שלי" אני כבר לא מרגישה בנוח. אני לא אומרת אף פעם מה שבא לי להגיד, וכשאני אומרת את זה אני מרגישה שאמרתי משו לא במקום. ואני מרגישה כאילו שאני שפוטה של כולם, אני עושה מה שכולם אומרים, אני מתאמצת לא לבכות ועוצרת את הדמעות ובסוף זה יוצא, מהדברים הכי פשוטים- ואז אומרים שאני ילדה קטנה. ואני זוכרת שצעקת עליי, ואני יודעת שכולם מדברים עלייך, ואני לא אשכח את העלבונות שאת מטיחה בי, את זה שאני שמה סווטשרט חדש על התיק ואת מעיפה אותו על החול מול הפרצוף שלי ואומרת שהוא נפל. אני לא אשכח לך תמיד צורחת עליי ואז עומדת מטר וחצי ממני ומרכלת עם כל מי שרק מקשיב. אני לא שוכחת את מה שסיפרו לי עלייך, דברים שאני כבר יודעת שהם אמת. אני לא שוכחת שאת תמיד עושה מעצמך אחת חכמה וגדולה וזה כשבעצם את לא עושה כלום. אני לא אשכח שבגיחה הבאתם אוהל של חמש והייתן ארבע בנות-כשהייתן אמורות להיות שש-ועדיין אמרת שאין מקום</div>Tue, 20 Jan 2009 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10440551http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10440551http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10411899<div align="right" dir="rtl">בא לי לפעמים ללכת ולקפוץ מבניין של איזה 200 קומות. הלוואי שהייתי בלתי נראית כמו שאנשים גורמים לי להרגיש.</div>Tue, 13 Jan 2009 13:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (R!ot)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541287&blogcode=10411899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541287&blog=10411899