http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687כן,אולי בחור היחידי שקיים שהחליט לכתוב סיפור על טוקיו הוטל (איפה מחיאות הכפיים?)heCopyright 2026 הבחור שכותב.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687&blogcode=8915911<div align="right" dir="rtl"> פרק שלישי היא עמדה וחשבה.ההתרגשות והפרפרים בבטן עשו לה סחרחורת קלה.היא הביטה לצדדים כאילו מחפשת מישהו. המקום היה גדול,התקרות גבוהות והמרחב הענק והפתוח שהיה מאור בעיקר בהיותו של היכל עשו רובו זכוכית עבה היה מלא בחנויות רבות,צבעוניות וזוהרות שהיו בכל מקום. חנויות מעצבים ליד דוכני חולצות ומזכרות לתיירים טריים,חנויות פרחים לאותם פוגשי ליבם שרצו לשמח את חציהם השני ומסעדות יוקרה ליד עוד קיוסק קטן-מה ששבר את האי שיוויון. אנשים רבים עברו פה ושם.חלקם מיהרו,רצו וזירזו את קרוביהם לבוא,כניראה כדי לא לאחר לטיסה, חלק פשוט ישבו והמתינו בעייפות וחלקם רצו לחבק אחד את השני באושר רב כאילו לא ראו זה את זו שנים ארוכות. אנשים עם תיקים גדולים ומזוודות מילאו את המקום,שהיה בשביל חלק כתחנה ראשונה-לאלה שהגיעו למקוםשונה בשביל להתחיל בחיים חדשים או אחרונה-לאותם אלה שברחו לבנות ריגוש חדש במקום אחר. אבל בישבילה זה היה עוד מקום מפגש שבו עוד כמה דקות תצטרך להתחיל בשלושת הימיםהכי הזויום-מבחינה טובה-שקרו לה לאחרונה. היא עדיין לא יכלה לקלוט שהיא-דווקא היא-לקנאתם של הרבה אחרות וחלומם של מיליוני בחורות צעירות,</div>Mon, 31 Mar 2008 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבחור שכותב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687&blogcode=8915911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540687&blog=8915911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687&blogcode=8906680<div align="right" dir="rtl">פרק שני "סורי,אני מצטערת!זה לא יקרה שוב,מבטיחה!"-קראה ג'ני לעברו של ריצ'רד שפניו המוסערות אמרו זה עתה הכל. "כן אני יודע.פעם הבאה לא תיהיה כי את לא תועילי בטובך לפשל או במילים אחרות-לא תיהיהי כאן בכלל!"-נזף ריצ'רד חזרה ושילב את ידיו. ריצ'רד היה בחור גבוה,בגיליו ה30 היה ניראה כאילו צעיר יותר,עם שיער שחור,עיניים חומות וזקנקן מסודר שעטף את סנתרו. הוא ניראה כועס מתמיד. "טוב מה את עוד עומדת כאן?לכי כבר..!" -אמר ריצ'רד והוריד את ידיו ופסע לעבר היציאה הגדולה בהליכה מהירה תוך כדי שמלווה את ג'ני עם מבטו שעמדה נבוכה בקצה החדר. "כן..."-אמרה ג'ני בקול חלש והלכה גם היא לעבר אותה יציאה המובילה למשרד הראשי שבו מצאה את עצמה בין עשרות אנשים מודאגים ומתרוצצים בעקבות האירוע היום. המקום ניראה מפואר למדי: תקרות גבוהות,חלונות גדולים שהאירו את החדר בזריחת השמש והעיצוב פנים של המשרד שכניראה עלה לריצ'רד ביוקר דיבר בפני עצמו. אנשים "חשובים" בעלי מראה מסודר רצו פה ושם עם טלפונים ופנים מודאגות או מלאי התרגשות... הקלאסה.מה רק היא עושה שם-חשבה ג'ני. "קדימה,קדימה..אין הרבה זמן ויש עוד כל כך הרבה לעשות!"-ק</div>Sun, 30 Mar 2008 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבחור שכותב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687&blogcode=8906680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540687&blog=8906680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687&blogcode=8904268<div align="right" dir="rtl">שלום,בטח אתם חושבים לעצמכם-עוד ילדה שמוציאה את הפנטזיות שלה בישרא על הבנים של טוקיו. אז לא,אני בן וזה סיפור שטוקיו הוטל נכנסו לשם רק בגלל דבר אחד פשוט מאוד. טוב לפני כן,אני חייב לציין שאני לא מכיר את הלהקה,אני כותב עליהם כי אני חושב שהם מגניבים ומתאימים בדיוק לסיפור שלי-הייתי חייב להקה,הם די פופולריים אז למה לא. דבר שני-זה רק פרק ראשון ואני מודה שהוא לא משו,בנתיים! אני באמת מדגיש שרק בנתיים! לא תתאכזבו..מבטיח (: פרק ראשון. היא ישבה על החוף,רוח קרירה עטפה את פנייה והעיפה את שיערה החלק,שקיעת השמש האירה את פנייה באור זהוב מה שנתן לעינייה הכחולות להיות יותר יפות מאי פעם. רעש הגלים שבר את השתיקהששררה בחוף השומם וחסר האדם-פרט לה,שישבה שם כל ערב כדי לתת למחשבותיה קצת חופש. מחשבות רבות עברו בראשה,לא מעט דברים הטרידו אותה לאחרונה,אחיה הגדול בצבא,אחותה הקטנה בת ה-3 נשארה לבדה עם סבתא הרחק ממנה..מה שגרם לתחושת הבדידות הקודרת שרדפה את ג'ני אחרי שהוריהנפטרולפני כ-שנתיים וחצי והשאירו אחריהם 3 ילדים יתומים. אך גם זה לא היה העיקר שבדברים.. בעיקרון הכל התמקד בדבר אחד שלא עזב אותה כבר</div>Sat, 29 Mar 2008 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבחור שכותב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540687&blogcode=8904268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540687&blog=8904268