http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360בבלוג הזה לא תמצאו נער מתוסבך שרוצה להתאבד, גם לא תמצאו חייל מבולבל שלא בטוח בזהות המינית שלו. כל הדברים האלה אני (כבר) לא. ממרומי גיל 22 אני יכול לספר שהחיים בצל השוני, להיות חריג, מול החברה הישראלית, מול אנשים כמוכם אולי, יכולים להיות איומים.heCopyright 2026 Lacrimas. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/60/03/54/540360/misc/14455598.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360&blogcode=9151138<div align="right" dir="rtl"><P>אז היומולדת שלי מתקרב בצעדי ענק.. בסוף החודש יהיה לי יום הולדת 23.</P> <P>האמת שעד לפני שנתיים תמיד חיכיתי ליום ההודלת, הייתי בטוח שזה הגיל הכי מגניב להיות בו. אני זוכר את זה.. "וואי 18 אלכוהול חוקי!" ואח"כ "יו 19 זה כבר כמעט 20".. איפשהו אחרי גיל 21 אני כבר מפסיק להתרגש, ואני מניח שכ"כ שאני מתקרב לגיל 30 במדרון החלקלק של חיי האפורים כך ההרגשה הופכת למשהו שיותר מזכיר היסטריה.</P> <P>עובדה - לפני שנה בחיים לא הייתי שם קרם פנים. <IMG src="/moodicons/oof.gif"></P> <P>&nbsp;</P> <P>אז כל חבריי הכולרות נמצאים עכשיו בחו"ל, בגרמניה ליתר דיוק,ב פסטיבל ה Wave Gotik Treffen&nbsp;שנסענו אליו כולנו לפני שנה.</P> <P>אני החלטתי להעניש את עצמי השנה - לא נוסע. למה? כי לה התקבלתי ללימודי עיצוב אופנה בשנקר.</P> <P>אז נכון שיש לי את הכסף לנסיעה הזאת, נכון שאין לי משהו יותר טוב לעשות כאן בארץ חוץ מלהתחמק מחגיגות יום העצמאות בכל מחיר.. אבל כשאייל מחליט משהו הוא מחליט. לא ניראה לי שמישהו מהחברים שלי הבין בדיוק את הסיבה למה אני לא נוסע.. כולם נוסעים. אבל אני מרגיש שזה לא מוסרי לתת לעצמי פרסים על הכישלון החרוץ שלי בשנקר, אפילו שרוב הסיכויים שלא התקבלתי בגלל שבאמת מתוך 400 נבחנים יש מקום רק ל60.</P> <P>מישהו מוצא היגיון במה שאני כותב כאן?</P> <P>רק אעדכן את מי כאן שלא מבין כ"כ.. שנקר זה המקום היחיד בארץ ללמוד עיצוב אופנה.</P> <P>יסלחו לי מביני העיניין, אבל אני פשוט ל-א! רוצה לגמור את הקריירה בתור מורה לעיצוב אופנה, אני רואה לסיים לימודים ולהתחיל קריירה בינלאומית, להפוך לאייקון אופנה, להוציא בושם בריח נוראי שכולם יהיו חייבים להשתמש בו כי זה מבית האופנה של Lacrimas מה זאת אומרת? רוצה שכל מי שקרא כאן בבלוג הזה ייזכר יום אחד שזה שכתב כאן וזה שמתראיין לתוכנית האלווין אצל מרתה סטיוארט זה אותו אחד.</P> <P>אז לא התקבלתי השנה. שיזדיינו. הפסד שלהם! אני אנסה בברלין שנה הבאה!</P> <P>כמובן שבמקביל אחזור כמו כלבה ואנסה להתקבל שוב, אומרים שבפעם השנייה מסתכלים עלייך אחרת, שזה מוכיח התמדה ורצינות, עד אז אני אתפור גם דברים יותר מורכבים לתיק העבודות.</P> <P>פתאום אני ניהיה ממש אופטימי...</P> <P>יחד עם זאת, אני חייב לציין שממש קיוויתי להתקבל... המחשבה על לבלות כך, כמו שאני חי את חיי, עוד שנה נוראית בחושך המתמיד הזה, להיות הערפד של נטוויז'ן ולהתחמק מהמציאות בשעות אור היום על דרך קבע - כל אלה ניראים לי מתישים עד בכי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>באקט של משב גיל העמידה מובהק החלטתי להאריך שיער. כניראה ההיסטריה שעוד כמה שנים יתחילו לי מפרצים והשיער יהיה פחות מלא.</P> <P>אעדכן עם תמונות בהמשך... אני רק מקווה שעד שהוא יגדל לאורך נורמלי המצב לא יהיה קטסטרופלי מדי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בנתיים כבר הבאתי לעצמי דיכאון רציני, ואני זז לעשן סיגריה ולנסות להרדים את עצמי.</P> <P>מחר צילומים בעכו העתיקה לקליפ של ילדה בת 15 ששרה שירי דיכאון. אני צריך לאפר אותה ל4 לוקים שונים. אמא'לה!!!</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>לילה טוב</P></div>Fri, 09 May 2008 04:29:00 +0200lacrimas@walla.com (Lacrimas)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360&blogcode=9151138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540360&blog=9151138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360&blogcode=9011341<div align="right" dir="rtl"><P>תאמינו לי, אין כמו שופינג</P> <P>עבדתי קשה כל החודש בעבודה הבינונית שלי, סבלתי לקוחות איומים בטלפון, והחבאתי את כרטיס האשראי קרוב לשבועיים כדי שלא יהיו תאונות גיהוץ.</P> <P>ועכשיו, כשהמצב בבנק מאפשר זאת, מה יכול להיות יותר כיף מלהשקיע בעצמי. בשורות הבאות אתאר לכם חווית קניות שלי מכמה תחומים שונים. תתכוננו להיסטריה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>סופר-פארם</P> <P>&nbsp;</P> <P>בתור בחור נשי במקצת, שגם מתעסק באיפור בזמנו הפנוי, אני אעדיף להגיע לאחת מרשתות הפארם כדי לבזבז את המזומנים. אז נכון, כדי לתחזק את הלוק אני גם ככה מגיע לשם פעמיים בחודש לפחות - שעווה, צבע לשיער, ושאר חומרי גלם שנגמרים מהר, אבל מדי פעם זה כיף להגיע ולהפציץ סכום רציני על קוסמטיקה וביוטי, ככה שאפשר להתהדר עם שקיות נייר איכותיות וצבעוניות ולא עם שקית נילון בזויה.</P> <P>אז הנה זה מתחיל... אני נכנס לחנות, והבחור המבוגר של המרשמים כבר שואל בחשד אם יש לי מרשם למשהו, בוודאי מצפה שאציג לו מרשם לפרוזק או משהו אחר. אבל אני משיב בנימוס "לא" ופונה לי למדפים האהובים.</P> <P>אני יכול להעביר שעות במחלקת הקרמים, ולהתלבט ביני לבין עצמי, או לשבור את הראש על סוג של שעווה או צבע לשיער. כל העובדות מקפידות לתפוס ממני מרחק בטוח, וכבר מרחוק אני רואה אותן מתלחששות ומצביעות על היצור הזה, שאלוהים יודע מה הוא כבר יכול לרכוש כאן שיעזור לו להראות כמו בנאדם נורמלי. מתוקות.</P> <P>כמובן שכשאני מגיע למדפי האיפור הסיפור כבר שונה לגמרי, איזו סבטלנה או אירה כזו אחרת מיד מתעלקת עלי ושואלת בעניין "אתה מחפש משהו בשביל חברה?" לרוב מדובר בבחורות מבריקות, שהעובדה שאני מאופר כמו קוקסינל וניראה בפרוש כמו מישהו שמעדיף איזה בולבול פשוט חלפה מעליהן, או שהן פשוט מחפשות אישור לאינטואיציה הדקה שלהן. "לא" אני משיב, "משהו בשבילי" מכאן היא כבר תחזיק את עצמה לא לצחוק כשתספר לי על מגוון מוצרים נוראיים של חברות כמו Jade או Soft Touch ותתרברב אפילו להדגים לי כיצד היא משתמשת בהם וכמה הם ניראים עליה מעולה. לא נעים לי לספר לה כמו מה היא ניראת. אבל אני באותו נימוס מתעלם מאיפור הקופאית והעור המרקיב שלה, ונותן לה לנסות לדחוף לי מוצרים שאין לי בהם כל שימוש. "אז מה" היא מתעניינת המתוקה "מה אתה עושה בחיים? איפה אתה עובד עם כזו תספורת" ואני מתלבט אם לספר לה את האמת או לספר לה שאני עובד כרגע בתור זונה ממין זכר כדי לקיים את עצמי ולכן אני משקיע ככה באיפור בשביל הקליינטורה. בסוף אני בדר"כ משיב "אני מאפר מיקצועי".. שתיקה מביכה ואז "אההה עכשיו הבנתי!" ופתאום יש מין הדרת כבוד סביבי, אירנה ואולגה מתלחשות מהצד ומפנות לי דרך אל המותגים היותר נחשבים, ולא מעיזות להתערב כשאני בוחר בדיוק את מה שנחוץ לי. לפעמים אחת מהן אפילו שואלת שאלה מיקצועית.</P> <P>בקיצור, תענוג.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לא כך הדבר לעומת זאת בקניון</P> <P>&nbsp;</P> <P>אם לדוגמה, הגיע עת השופינג ואין לי רעיון על מה אני רוצה לבזבז, יש סיכוי סביר שאמצא את עצמי באחד הקניונים בחיפה, ושם צפויה לנו חוויה צבעונית במיוחד.</P> <P>אז אחרי שהמאבטח בכניסה בדק אותי כדי לוודא שאני לא מחבל מג'נין בתחפושת ממש טובה, אני עושה כניסה. עכשיו בחיפה יש שתי אפשרויות א. קניון חיפה: מלא בערסים מטירת הכרמל, מלא בערבים, מלא בילדים ערבים. ב. גרנד קניון: מלא בערסים wannabe, או ערסים לייט, מלא בערבים, מלא בילדים. ישנה גם אפשרות שלישית שזה קניון לב-המפרץ ששם המצב נע מריק ושומם למלא בערבים, אז צריך למצוא זמן נכון.</P> <P>בכל אופן, כניסה לקניון מלא במשפחות מעוררת בדר"כ היסטריה לא קטנה. כמעט באופן מידי יבחינו בי הילדים, שימשכו לאמא בחולצה, אמא תתן מרפק לחברה סמדר וביחד הם יסתלבטו עלי או סתם יסתכלו.</P> <P>שבוע שעבר ראיתי אמא שקלטה אותי קודם והיה לה נורא חשוב שגם הילד שלה יראה, אז פשוט מול הפנים שלי היא סימנה לו שיסתכל עלי. הילד פשוט הצביע עלי ומלמל "וואי". בתגובה למפגן השימפנזיות הזה פשוט הצבעתי עליהם חזרה ואמרתי "ווואיייייי". מגיע להם!</P> <P>בשיטוט בין החנויות יתכן הדבר שבני מיעוטים יתלהבו מאד מהמראה שלי, אני מעדיף לחשוב על זה בתור מחמאה. חלק מהם כ"כ מתלהבים שהם רוצים תמונה.</P> <P>עכשיו זה הרגע לציין, אני שונא שמצלמים אותי בלי רשות, אני אוהב לפתוח את הפה שלי על כל דבר שזז, אבל גם יש לי שכל ואני לא רוצה שישחיתו לי את הפנים. לכן אני מוצא את הדרך שלי להפוך את הסיטואציה כדי שהם יצאו דבילים, לדוגמה - פעם אחת בקניון חיפה ניגשו אלי כמה חבר'ה ממג'דל אל שאמס או משהו כזה ונורא רצו לצלם (ולדעת מי עושה לי את התספורת וכל זה) בתגובה אמרתי שאני מוכן להצטלם איתם, בא אחד החבר'ה ונעמד לידי כדי להצטלם, שם עלי יד בצורה ידידותית, אז הרשתי לעצמי לחבק אותו ולדפוק פוזה סקסית וזרקתי אליו מבט חושק. אני מניח שהוא בעצמו ירצה מאד למחוק את התמונה הזאת <IMG src="/moodicons/hug.gif"></P> <P>&nbsp;</P> <P>בהדר\עיר תחתית</P> <P>&nbsp;</P> <P>המקבילה החיפאית של שוק הכרמל ואלנבי תמיד מצטיינת באנשים הפיוטיים שמאכלסים אותה. גם כאן ניתן למצוא שפע של בבונים. הקטע המוזר הוא שדווקא כאן, בין כל הפועלים קשיי היום והאנשים שדוקרים מאבטחים למחייתם, דוקא כאן יש המון טולרנטיות למראה שלי, ביחוד בהדר, איפה שמסתובבים מגוון של חולי נפש והומלסים שנפגשים עם אלוהים על דרך קבע ליד מגדל הנביאים.</P> <P>כמובן שגם כאן יש יציאות, כמו ה school girls הערביות העונות לשם וונוס ואפרודיטה שתוקעות לי יציאות סטייל "וואלה חביבי איזה חתיך אתה אהה" שזה כמובן גורם לי להרגיש מאד נחשק שבחורה עם שפם חושבת שאני מושך.</P> <P>כשאני&nbsp;עובר&nbsp;בין הדוכנים שמציעים מגוון של סחורות מזעזעות מהשטחים,&nbsp;כדאי מאד להיזהר. כאן, בהארדקור של ההארדקור, כשאתה לא ניראה למישהו הוא לא מצלם, לא מציק בשאלות, ולא מצביע עלייך, בעיר התחתית זה פשוט "הלו! הלו!! בוא הנה!!!" ברור שזה בנאדם שלא רוצה להזמין אותי לטורניר שח-מט.</P> <P>לכן במקרים כאלה אני עובר ל-עכו-mode , וכמו בעיר העתיקה בעכו, אני מדבר אנגלית "excuse me sir, which way to the station?" במבטא בריטי מושלם. כמובן שהבבון הממוצע לא יודע להשיב לי ואפילו לא מבין מה שאלתי, הוא פשוט משחרר...</P> <P>&nbsp;</P> <P>קסטרו\זארה\מנגו</P> <P>&nbsp;</P> <P>לחנויות האלה אני לרוב נכנס עם ידידה כזו או אחרת שגררה אותי לשם כדי לייעץ לה מה לקנות. כך או כך אני אמצע את עצמי בצד של בגדי נשים, מודד משהו או מחכה לה שתצא מתא ההלבשה. בכל אופן, כאן יחסי הכוחות הם מאד ברורים</P> <P>שלב א - המוכרות בטוחות שנכנס לכאן פראייר שיקנה כל דבר, כי בטח הוא כמו צביקה פיק וילבש חצי מהזבל שמוכרים כאן. הן נורא נחמדות ומנסות לברר מה אני בדיוק עושה פה בחלק של הנשים. הקונות לעומת זאת נורא נלחצות ובטוחות שאני רוצה להציץ להן בחדרי ההלבשה ולראות כמה צלוליטיס יש להן.</P> <P>שלב ב - המוכרות קולטות שאני יודע מה אני עושה ופתאום זה לא כ"כ ניראה להן שאני לא נדיב מדי.</P> <P>הלקוחות לעומת זה מתחילות לשאול אותי "תגיד אדום זה הצבע שלי" או.. "אהבת יותר את מה שלבשתי קודם?" כי כמובן שבגלל שאני הומו צעקני אז אני הכי נהנה להגיד לך מה יושב עלייך יותר טוב!!</P> <P>&nbsp;</P> <P>עד כאן להפעם</P> <P>שימרו על עצמכם, וזיכרו: כל פעם שאתה מגהץ בכרטיס אשראי, מלאך הומו מקבל כנפיים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אייל לקרימאס</P></div>Wed, 16 Apr 2008 22:06:00 +0200lacrimas@walla.com (Lacrimas)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360&blogcode=9011341http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540360&blog=9011341http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360&blogcode=8898230<div align="right" dir="rtl"><P>אוקי,</P> <P>אז אני לא מאמין שאני אשכרה עושה את זה. אני מניח שפשוט הגיע הזמן להוציא הכל החוצה.</P> <P>מקווה שמי שיטרח לקרוא כאן לא יחשוב שמדובר בבכיינות, בשיעמום או בפרובוקטיביות. אני פשוט מחפש דרך שתהיה בריאה לשחרור כל התסכולים שלי... זה או זה או לשבור משהו.</P> <P>אז הנה יום ממוצע בחיי, אפשר להגיד שכך אני מציג את עצמי.</P> <P>אני קם בבוקר, כמובן שהשעה המדוייקת היא 13:00 בצהריים, אבל בשביל ערפד וותיק כמוני זה עוד יחסית מוקדם. פותח את חלון הברזל הכבד שמאפשר לי לישון בכבדות מבלי לשים לב שזה אמצע היום.</P> <P>אני מדדה לכיוון המרפסת ומעשן סיגריה, קשה לי מאד להתעורר. השינה עדיפה בעיני כמעט על הכל. בסופו של דבר אני מצליח לגרור את עצמי למקלחת, ורק בזרם של מים חמים מאד אני מצליח להתעורר.</P> <P>לאט לאט אני מתחיל לארגן את הדברים שלי, עושה עוד כמה סידורים משעממים, ומתחיל להסתדר ולהתארגן&nbsp;לעבודה, בכל זאת - משמרת הערב מתחיל עוד קצת.</P> <P>למי שפספס או לא קלט, זה אני בתמונה שאתם רואים שם. אז נכון, לא כל יום זה טרפן (פסיטבל בגרמניה שבו צולמה התמונה), אבל כל יום בהחלט הוא פורים. לפחות בשבילי.</P> <P>אני מתחיל בלבחור את הבגדים, ואלוהים יודעים (אני פגאני) שלבחור בגדים מתוך ארון גותי ש90 אחוז ממנו הוא שילובים של שחור, זו עבודה קשה. מה אלבש היום לעבודה? מכנסי עור? אולי ריצ'רצ'ים? אולי חולצה עם קשירות? אכן מלאכה קשה, וצריך שתהיה התאמה מדויקת בין הדברים, לשמור על איזון עדין. אה כן, וגם לדעת להתאים את הקולר הנכון שיילך עם זה <IMG src="http://israblog.nana10.co.il/moodicons/blink.gif"></P> <P>אח"כ אנחנו ניגשים למחלקת השיער. גם כאן התחזוקה היא לא פשוטה. לרוב אני מתעצבן לגלות שורשים בלונדיניים בשיער, שאותו אני מקפיד לצבוע מדי חודש לשחור עורב או קצת סגול. נשמע כמו סיוט של כל בלונדינית מחומצנת, רק בנגטיב. ואז מגיע הפן, ועוד קצת פן. בקיץ אני עובד עם מחליק שיער כי החום הוא בלתי נסבל.</P> <P>ואז מגיע הקטע הכי כיפי - האיפור. באמת שהאיפור הוא אהבת חיי. אני לא קוקסינל (לפחות לא רוב הזמן), אני לא ליצן (לפחות לא מהסוג השמח) אבל אני פשוט אוהב להתאפר. לא יכול לצאת מהבית בלי זה. ואם קורה ששכחתי, אני מרגיש כאילו שכחתי ללבוש תחתונים. בימים שאני מרגיש דרמטי אני מעדיף פנסים שחורים בעיניים, להשחיר את הגבות ולגרום להן להראות מחודדות יותר. בימים קלילים יותר אני מעדיף eye-liner שפיצי ועיפרון לבן בתוך העין, נותן לוק קצת עתידני. בכל אופן, ניראה לי שהבנתם מה כמות ההשקעה שדרושה לי כדי לצאת מהבית. זה ניראה משהו בכיוון הזה, מבחינת רמת ההשקעה באיפור ושיער.</P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 600px; HEIGHT: 413px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/60/03/54/540360/posts/14456731.jpg" border=0><BR></P> <P>עכשיו, אני לא גר בשנקין, אני לא דופק הופעה לשם דאווינים על שכיני האופנתיים, גם לא גר בדיזנגוף ומשקיע ככה מתוך חשש שאתקל בגיא אריאלי (ההורס) בסניף הקרוב של קאסטרו.</P> <P>אני סה"כ גר בחיפה, בשכונה שקטה וטובה יחסית על הכרמל. לא שאני מתלונן. טוב לי בחיפה, מהמם לי פה.</P> <P>אבל בואו נאמר שאין בדיוק את מי להרשים. ובכל זאת כשאני יוצא לרחוב כל יום בדרכי לעבודה המשעממת שלי, אני עוצר. נושם עמוק... ואומר לעצמי show time!</P> <P>אז ככה זה קורה, חשוב לשים לב שזה קורה מאד מהר. כי&nbsp;מהבית עד לעבודה זה בדיוק חצי שעה שכוללת המתנה לאוטובוס, נסיעה קצרה, ועוד קצת הליכה ברגל:</P> <P>כמעט מהרגע שאני יוצא מהבית מבחינים בי, אני מודע לזה שאני מזמין את זה. אולי זה אפילו עושה לי טוב. כל הנהגים בפקק ממול עוצרים כדי להסתכל על היצור החצי מגולח הזה שיצא הרגע מהבניין הקטן.</P> <P>עד כאן טוב ויפה, אבל לא יעבור רגע קט וכבר אפשר יהיה לשמוע איזה דביל שצופר לי כדי שאסתובב, או נהג משאית כפרי צועק משהו כמו "הלו כוסית!" אני כמובן מחייך לעצמי מהמחמאה הקטנה וממשיך בדרכי.</P> <P>כשאני מגיע לתחנה, לא משנה שזה כל יום באותה שעה, וחיפה היא עיר קטנה יחסית, תמיד יסתכלו עלי בהלם. בני מיעוטים מסויימים אף עלולים לפלוט קריאות שמזכירות חיות. תלוי במי אנחנו עוסקים כמובן, לא מכליל.</P> <P>האוטובוס סופסוף מגיע.. נהגי אגד מתחלקים לשני סוגים - האחד בעל חוש הומור "וואלה חביבי, איזה יופי השיער. אני רוצה גם!" כמובן שחובה עליי להיות מנומס ולהסביר לו שעם שאריות השיער שנותרו לו אין הרבה איך להתפרע.. הסוג השני הוא הפחות סובלני, מדובר בגישה של "תגיד תודה שבכלל העלתי אותך לאוטובוס". גם כאן אני לא מתרשם יותר מדי. כל עוד הוא לא מציק לי, מצדי שיחנק.</P> <P>הנסיעה עצמה היא חוויה, בשעות כאלה כשהאוטובוס דחוס בבני נוער אנאלפבתים למחצה, תמיד&nbsp;יהיה איזה גאון שישווה אותי למרלין מנסון (דבר שקורה לפחות פעם ביום), או חבר'ה שאמא לא לימדה אותם שיש גבול לכמה שאפשר לבהות בבנאדם, או כאלה שאמנם מבחינה מנטאלית שייכים לימי קדם, אבל הכיס מרשה להם להזניק את עצמם היישר למאה ה21. כן כן, אנחנו מדברים על מכשירי סלולאר שלא רק מסוגלים להשמיע עופר לוי בפול ווליום כדי לשתף את כולנו, אלא גם מסוגלים לצלם אותי. בשקט בשקט מבלי שאשים לב. לא פעם נפלט לי משפט כמו "תמונה אחת ואני שובר לך את הדבר הזה על הראש" או "חמודה אם את רוצה לצלם תשלמי בבקשה".</P> <P>כמובן שיש גם את אלה שפשוט מחפשים להטריד אותך, כמו בחור מסויים בן 16 שהיה צריך לקבל סטירת לחי מצלצלת כדי לקלוט שככה לא מדברים אלי באוטובוס. אני יודע - חכם על חלשים.</P> <P>לרוב אבל אפשר לומר שהנסיעה עוברת חלק בלי הטרדות מיותרות. </P> <P>כפרה על הסוני אריקסון והאוזניות שמסננים בשבילי את העולם עם מוזיקת אינדסטריאל כבדה <IMG src="/moodicons/smile.gif"></P> <P>ואז אני מגיע ליעד. תחנת האוטובוס שממוקמת על קו התפר שבין חיפה לטירת הכרמל. מעוזם של בבונים רבים (יסלחו לי תושבי טירה השפויים). </P> <P>חשוב לציין שבקיץ אני חכם בשמש ומצטייד בשמשיית תחרה שתגן עלי מהשמש. ערפד או לא? מה לעשות יש לי עור רגיש, וזה לא עניין של אף אחד מה מצבי הבריאותי ואיזה מחלות יכול להיות שיש לי.</P> <P>פה העיניינים ממש מתחממים. אני אפילו עלול לחטוף מכות אם אני עובר כאן בשעה הלא נכונה, כי בדרכי אני חולף על פני תחנת אוטובוס שמובילה לטירה, בה ממתינים הרבה פועלים קשי יום שהיו שמחים להתפרק על פני העדינות עם איזה שמאלית. אבל אני שקט וזריז ויודע את מקומי ומתי עלי להרכין ראש. לפעמים לצחוק אפילו עוזר. זה הופך את כל הסיטואציה למעין בדיחה.</P> <P>זהו. מכאן זה עוד כמה מטרים של משאיות צופרות ונהגים סקרנים והגעתי לעבודה! (יום אחד נהג אוטובוס עצר את האוטובוס וצפר לי כדי שאסתובב כדי לצחוק עלי בפנים עם אוטובוס שלם, רציני לגמרי).</P> <P>על החלק הבא של היום אין מה לפרט יותר מדי.</P> <P>אני עובד בתמיכה הטכנית של ספקית אינטרנט מובילה, הבוסים שלי והחברים לעבודה מקבלים אותי כמו שאני. כולם יודעים מי אני ומה אני, ולפעמים אפילו פונים אליי בשאלות שקשורות לנושאים שאני בטח מבין בהם (שזה בדר"כ קשור בלהיות הומו או יצור מוחצן ממשפחת לובשי השחורים) אבל באמת מקסימים ומסתכלים אלי סה"כ בגובה העיניים.</P> <P>אני אייקון לכל מה שביזארי או גיי, וזה דווקא אחלה הרגשה לפעמים.</P> <P>כמובן שגם פה יש אנשים צרי אופקים שמרימים גבה, אבל בסביבה כ"כ טולרנטית זה המקסימום שהם יכולים לעשות...ואני באמת לא סופר אותם.</P> <P>מכאן יש 8 שעות שבהן המוח לא ממש מתפקד, רק מספק מענה להמון שאלות מטומטמות של לקוחות. משוטט לי ברשת תוך כדי, כותב למשל את השורות האלה.</P> <P>יום העבודה נגמר בממוצע בשעה 1 בלילה. ואז היום שלי באמת מתחיל.</P> <P>אני מגיע עם ההסעה לפאב לשתות בירה עם חברים, או לבית של חבר, לרוב אבל אני מגיעה הביתה. בלילה כל המוזות מתעוררות. אני תופר בגדים, הרוב לתיק עבודות שאני מתעתד להגיש לעיצוב אופנה ב"שנקר", או שאני מתאמן על איפורים חדשים, לפעמים אני מצייר בצבעי מים טבע דומם, או סתם שומע מוזיקה, או בוהה בערוץ האופנה. עד שאני נרדם בסוף.. לקראת 6 בבוקר. כשהשמש מבחוץ מתחילה להציק או כשנגמרות הסיגריות.</P> <P>וככה אני חיי את חיי רוב השבוע. לפעמים טוב לי עם זה. אני קורא לזה אורח חיים גותי או אלטרנטיבי. אומר לעצמי שאלה חיים שונים שאני חיי כמו שנוח לי. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מתחבא מכל מה שנחשב נורמלי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני מקווה שיש כאלה שקוראים כאן ונורא מזדהים. שמעתי שהרבה פריקים כותבים בלוגים <IMG src="/moodicons/blink.gif">&nbsp;ואולי מה שאני כותב כאן מחזק אותם ונותן להם פרספקטיבה לגבי המחיר שאני ואנשים שונים וחריגים כמוני, חריגים מבחירה, משלמים כמעט כל יום. משלמים באנרגיות שהחברה והרחוב הישראלי (כן כן, גם בתל-אביב) אונסים אותנו לשלם.</P> <P>אני מניח שיהיו גם קוראים (שבטח יגיבו) בדיוק לכיוון השני "מה הוא מתבכיין? הוא בוחר להתלבש ככה, בעיה שלו שהוא ליצן". לכל הנשמות הטובות האלה אני מבקש להזכיר מראש שאפילו לליצן, ממש אדם בוגר שמחופש לליצן, אפילו אליו מתייחסים יותר טוב.</P> <P>מבקש&nbsp;להסביר רק שאני לא כועס על אף אחד, כואב לי על כור ההיתוך הנוראי הזה שהפך את כולנו, את כולכם, לכאלה קסנופובים (שונאי זרים) מסריחים. שכל דבר ששונה או לא מובן להם מתקבל כמשהו מאיים שצריך לגנות ולהוקיע.</P> <P>אולי זה השוק של בחור שהיה חייל 3 שנים וניראה כמו כל אחד מכם, ואז יום אחד הוא השתחרר וגילה שחזר להיות יצור בדיוק כמו שהיה לפני שהתגייס.</P> <P>ואולי זה הגמול שכל אחד מאיתנו מקבל מהמדינה הבלתי אפשרית שלנו בשלב זה או אחר.</P> <P>לילה טוב בשלב זה. אולי עוד נדבר.. נתקשקש</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אייל לקרימאס</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Fri, 28 Mar 2008 21:20:00 +0200lacrimas@walla.com (Lacrimas)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540360&blogcode=8898230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540360&blog=8898230