<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>My Quest</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829</link><description>מסע אל מימוש עצמי, שלמות פנימית ושקט נפשי.
מסע אל עבר אהבה, תואר שני, העבודה המושלמת.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 רוג. All Rights Reserved.</copyright><image><title>My Quest</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/29/98/53/539829/misc/14433356.jpg</url></image><item><title>שיעמום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=10392446</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;האמת? כבר שכחתי שיש לי כאן בלוג(:
ולשם שינוי אני פה פשוט כי..
אמ.. משעמם לי.

לא יאומן, אבל מסתבר שייתכן..

למה לשם שינוי ולא יאומן?
כי ב... כמה? 6 שנים האחרונות לערך 
אני יכולה לספור על כף היד את הרגעים בהם חשתי שיעמום פשוט כי לא היה לי משהו לעשות.
כלומר, יש המוןןן רגעים משעממים בחיים, כשאתה שומע הרצאה משעממת, קורא משהו משעמם וכו
אבל להשתעמם כשאין לך משהו על הראש? וכשלא מדובר בשבת? וכשיש לך מרץ?
ספור על היד.. 

איך הגעתי למצב הזה??
אחרי לימוד אינטנסיבי בחודשים יולי-אוקטובר, והגשת הסמינר האחרון בשבוע שעבר,
ובנוסףמציאת עבודה טובה ודירה, אני סוג של אמורה לנוח על זרי דפנה..
יש עוד חודש לסוף הסמסטר האחרון שלי בלימודים
כך שעד למטלות הלימודים הבאות (שתי עבודות אחרונות בהחלט) יש דיי הרבה זמן..
ועיקר עיסוקי בזמן האחרוןהוא ענייני הגשת הבקשות לתואר שני,
אך כיוון שעדיין לא נפתחה ההרשמה,מדובר בהתעסקותמינורית יחסית..

אז.. משעמם לי, ועדיין לא בא לי לישון
ועדיין אין לי חבר כדי להשתעמם איתו יחד
אז אני משתעממת אתכם..
(:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 07 Jan 2009 23:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=10392446</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=10392446</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9308466</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מחר מבחן
אתמול לוויה





המצב רוח ללמוד קבור אי שם בקרית גת.


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 04 Jun 2008 18:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9308466</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9308466</comments></item><item><title>1 בבוקר לא נרדמת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9233060</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה לא כיף כשיציאה עם חברות נמשכת בקושי שעה.
זה לא כיף שכולן עייפות או חייבות לישון מוקדם בגלל העבודה.
זה לא כיף שרק אני נשארת עם אנרגיות לעוד, היחידה.
זה לא כיף לחזור הביתה ולא לדעת מה לעשות עם עצמך.
לא כיף.

לג שמח.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 23 May 2008 00:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9233060</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9233060</comments></item><item><title>על דייטים וראיונות עבודה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9228970</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני בררנית מידי??

החלטתי שנמאס לי לחכות להצעות, ושאני עושה מעשה ונרשמת לכל (או כמעט לכל) אתרי ההיכרויות שאני מכירה.
8 סך הכל. מספר מכובד.
ביומיים האחרונים קיבלתי גם מספר מאוד מכובד של פניות.. 50 לערך לפחות.
60% מהפניות סוננו עקב הפרש גילאים מהותי. אין שום סיבה בעולם שאעיין אפילו בפרופיל של בחור בן 30+, עם כל הכבוד. אין לי מושג איך הם מעזים, בני ה35 ומעלה לפנות אליי בכלל..
40% הנותרים? מיעוטם קטנים, אחרים לא מצטיירים כאינטלגנטיים במיוחד, או בעלי בטחון עצמי או מראה אטרקטיבי בעיני. נכון לעכשיו הרשימה הצטמצמה לשניים, שגם לגביהם אני לא בטוחה.
למה זה לא יכול להיות כמו ראיונות עבודה? שולחים קורות חיים (+סעיף על הדת), ותמונה, ומבין כולם מזמנים לראיון אישי רק את ה&apos;מובחרים&apos; ביותר? .ציניות.
למה אני צריכה להרגיש &apos;לא נעים&apos; על כך שאני אומרת לו שלא נראה לי שיש בנינו התאמה ולכי תסבירי לו שזה כי חטפתי חררה כשהוא כתב עם ולא אם או כי הוא בן 26 ובלי תואר ראשון או שהוא נראה זוועה, ואני מקבלת תגובות דיי חיוביות על המראה שלי (מצטנעת..).

נחשפתי בעבודה לטיפים בנוגע לראיונות עובדים. אחד מהם דיבר על&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 22 May 2008 00:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9228970</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9228970</comments></item><item><title>נפרד כך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9126882</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עייפה. ממש.
אחרי לילה של 3 שעות שינה, יום עבודה מתיש ולימוד למבחן בבית.

אבל בקטנה. נושאים חשובים יותר עומדים על הפרק.
חושבת שהגעתי להחלטהלהגיד שלום למר בחור.

2 סיבות עיקריות -
מרגישה שהוא לוחץ
יודעת שהוא הרבה פחות ממני בפן הדתי

לא סגורה על מי משתי הסיבות מהותית יותר בשבילי,
אבל השילוב של שתיהן יחד.. לא עושה לי את זה יותר.

לא כיף לי לשמוע שכל החברים שלו כבר יודעים מי אני,
שאמא שלו מכירה את השם שלי, שהוא מדבר על &apos;הקשר שלנו&apos;
ושאחרי שאתמול בלילה אמר שלא יהיה לו זמן אליי כל השבוע
פתאום היום הוא שואל אם בא לי לראות אותו..
כבר אמרתי לו בפעם הקודמת שאני טיפוס שלא סובל לחץץץ, 
ועוד במיוחד כשאני לא בטוחה ב&apos;קשר&apos; הזה.
בעיני הוא דיי עובר את הגבול. כולה דייט שני! הלווו.. ת ר ג י ע

האישיו הנוסף - הדת, מותיר משקל כבד לא פחות.
הבחור מדבר על שאיפות, ועל התחזקות..
בנינו - גבר אחד כבר האכיל אותי לוקשים. לא קונה את זה.
כשבפועל אתה אפילו לא מניח תפילין, 
במה בדיוק מתבטא הצד היישומי של האמונה שלך?
אני יודעת שגמני לא בדיוק צדקת יסוד עולם, ובכל זאת.
השתדלות מעידה על כוונה. דיבור&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 04 May 2008 22:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9126882</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9126882</comments></item><item><title>פRאג - לא כמו שחשבתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9120297</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשאתה חוזר מטיול בחו&quot;ל (במקרה שלי - גיחה של 4 ימים לפראג), 
כולם שואלים &apos;איך היה&apos; 
והתשובה המתבקשת היא &quot;מדהים, מהמם, חבל על הזמןןן&quot;

ואצלי?
התחושה הפנימית שהיה פשוט 
דפוק.

למה?

ב&apos;זכות&apos; הפרטנרית.

כשהחלטתי שאני רוצה לטוס, חיפשתי בעיקר מישהי שתהיה פנויה בתאריכים שרציתי (שבוע לפני תחילת הסמסטר), עם חשק לטוס לאירופה, וכמובן עם כסף. 
מעבר לכך, לא פחות חשוב - מישהי שאני לא אסבול לטוס איתה (כי לבקש להנות עם מישהי עם כל הנתונים הראשוניים, היה נראה לי מוגזם מידי).
היחידה שענתה על כל הנתונים היא R. בת 20, חברה כבר שנתיים וחצי של בחור מהשכבה שלי, שתינו מתפללות באותו בית כנסת, ייעצתי לה בעבר בכמה מצבים, והיא מצידה ניסתה לשדך לי כמה בחורים.
החלטתי ללכת על זה, בעיקר כי לא היו אלטרנטיבות. 
כשהאפשרויות היו היא או לוותר, החלטתי ללכת עליה.

עוד בארץ הרגשתי שמשהו לא בסדר. מתלבטת המון, לא החלטית, ההורים שלה מתערבים דיי הרבה.. אבל הייתי מסונוורת מהרצון לטוס, והחלטתי ששום דבר לא יעמוד בדרכי.

ובמבט לאחור? אני עדיין שמחה שטסתי, כי הייתי צריכה את זה,
אבל החוויה של להיות עם ילדה בת 20, 4&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 03 May 2008 20:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9120297</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9120297</comments></item><item><title>נאסטי סטאפ</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9067255</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה היה ממש מלוכלך, אני יודעת את זה, וגאה בעצמי(:

היה לי ידיד ממש ממש טוב. כ&quot;כ טוב, עד שהיינו חייבים להפסיק את הידידות הזו.
בדיעבד זה נשמע דיי אינפנטילי, אבל.. לו לא היהאת האומץ להגיד לי שהוא רוצה מעבר
ולי לא היה חשק לחכות שהוא יגיד.

כעבור שנה החלטתי שאני בכל זאת רוצה אותו.
אבל הוא כבר לא רצה אותי (פגוע כי חתכתי או וואטאבר. בלה בלה).

עברה עוד חצי שנה.. אני עדיין רוצה אותו, אבל יוצאת עם אחרים
ומתקשרת אליו כדי לבקש ממנו חוות דעת עליהם..
מנסה לאתר בקול שלו נימת כאב ופספוס, 
ומרגישה כ&quot;כ טובבבבבב כשחושבת שזהיתי (=

טוב מלוכלך.
אחחח טניה טרנר הייתה יכולה להיות גאה בי.

לא באמת מאמינה שזה יעזור, לא מאמינה שיש לו את הביצים להתקשר ולהגיד
&apos;אני רוצה אותך&apos;. 
ואז ההרגשה הטובה מתפוגגת. איננה עוד.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Apr 2008 11:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9067255</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9067255</comments></item><item><title>מבולבלת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9048821</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשדיברתי על המשך יבוא, לא כיוונתי ש*זה* יהיה ההמשך
וכשאני מדברת על *זה* הכוונה היא להצעה שקיבלתי זה עתה.

האקס התקשר.
דווקא עכשיו, כשאני שבוע בקשר שהתחיל אופטימי - הוא צץ.
האמת? זה לא עשה לי משהו מיוחד.
כרגיל קצת מחמיא כשהוא נזכר בי פעם בלא-יודעת-מה
אבל לא בטוחה שיש מקום להפגש איתו&amp;gt;&amp;gt; להלן: ההצעה.

אבל...(וכאן מתחילים הסרטים..)
אם לא אפגש איתו, איך אדע שזה באמת מאחוריי?
ו.. מצד שני (הסרטים ממשיכים..)
מה עם הבחור שעכשיו אני יוצאת איתו?
לא נראה לי נכון להגיד לו &quot;אני קופצת מחר להפגש עם האקס&quot;
גם להתייעץ איתו לא מרגיש לי נכון.
ההחלטה צריכה להיות שלי.

באיזשהו מקום אני מרגישה &apos;בטוחה&apos; להפגש איתו, עכשיו, כשאני בתחילת מערכת יחסים
אבל מה אם אני טועה וזה דווקא יהרוס אותה?
האם אני צריכה לתת לו את הזכות להפגש איתי? זה יעשה לי טוב? לא טוב?
אין לי כוח אפילו לחשוב על זה.
יש לי יותר מידי דברים על הראש.

אני חושבת שמה שהייתי רוצה שיקרה זה..
שהוא ישלח הודעה שבסוף לא מסתדר לו להגיע למרכז,
ובזה יסתיים העניין.

למה אני רוצה לראות אותו?
- כדי להוציא לו את העיניים (כוסית יותר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 22 Apr 2008 16:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9048821</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9048821</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9039169</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עייפה.
אחרי 48 שעות רצופות עם המשפחה,
כל אדם בר דעת יחוש צורך (ורצון) קצת לצרוח וגם (קצת) לצרוך שלווה.

ולפינתהחדשות הטובות - - - (בערך)
- פתחו פאב חדש, כשר, ממש קרוב לבית, ואני דיימרוצה
 (בתקווה שיביאו לשם מתישהו גם בירה מהחבית, 
 ושיגיעו מספיק לקוחות כדי שהוא ישאר פתוח)
- שבוע הבא אגוח לפראג ל-4 ימים ככה בקטנה 
 (רציתי רומא, אבל לא הסתדרו התאריכים..)
- התחלתי לצאת עם בחור ממש חמוד
 (אבל הוא מעשן, שזה מינוס ענקי, ולא ממש סגורה על הרמה הדתית שלו)


-המשך יבוא-&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 20 Apr 2008 23:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=9039169</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=9039169</comments></item><item><title>מיומנה של דתייה מ(תו)סכלת דייטים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=8960295</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חרב פפיות.
בלי זוגיות החיים דיי נטולי אנרגיה
בלי אנרגיה אין כוחות לנסות להתחיל זוגיות

איך יוצאים מהמעגל הזה?

כל עולם השידוכולוגיה הדתי דיי מעוות בעיני.
הסיכוי שתכירי מישהו רנדומלית וטבעית נושק לאולי 10% ברות מזל
שמצאו את בחיר ליבן בתיכון או בתנועה או לחילופין היה לאחד מהם
האומץ להתחיל עם השני/ה באירוע חברתי כלשהו.
ומה עם כל השאר?
נידונו להמתין לנצח להצעות, אתרי היכרויות ובליינדייטים מתסכלים.

עברו כמה חודשים מאז הדייט האחרון שלי, 
ורק המחשבה על ה&apos;עניין&apos; עושה לי רע.
למה אני צריכה להתפשר רק כי &quot;לא נעים&quot; ממי שמציע
או כי &quot;אולי אני מפספסת משהו&quot;?

או שאולי אין ברירה ואני חייבת להתפשר?
לא רוצה להתפשר!! לא רוצה!
מצד שני, גם לא רוצה להגיע לגיל 30 רווקה.

מישהו יכול להסביר לי איפה כל הרווקים המוצלחים? עם הבלורית והדיפלומה?

בהן צידקי שאני מוקפת חברות מוצלחות, כל אחת בדרכה היא
וזה כואב לי לשמוע על דרך היסורים שכל אחת עוברת בדרך לאחד שלה
וזה כואב לי לחשוב על דרך היסורים האישית שלי.
&quot;יסורים&quot;.. את לא קצת מגזימה?? לא.
להתפשר - זה סבל.
לצאת לדייט בידיעה שהוא לא נשמע לך א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 08 Apr 2008 20:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רוג)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539829&amp;blogcode=8960295</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539829&amp;blog=8960295</comments></item></channel></rss>