http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251your guardian angelheCopyright 2026 הברירה הטבעית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=12313544<div align="right" dir="rtl"> inside my heart is breaking, my makeup maybe faking BUT MY SMILE STEAL STAYS ON כל מי שלא בצופים, ומכיר אותי, מכיר אותי בתור ילדה של הצופים. מכיתה ה' ועד היום הצופים היו חלק בלתי נפרד ממני. מכיתה ח', הצופים הפכו למרכז החיים שלי , בכיתה ט' גם למשפחה שלי. קיבלתי כל כך הרבה דברים שאני יודעת שאני לא יקבל בשום מקום אחר, הבנה בעיקר, למדתי דברים, התבגרתי בזכות האנשים שהקיפו אותי שם.. הפכתי לבנאדם אחר ממה שהייתי. אנד לוק אט מי נאו, מדריכה שנה שנייה. רק שהשנה גיליתי עד כמה אני לא אוהבת להדריך. אני אוהבת את החניכים, ועל הצוות בכלל אין מה לדבר, אני אוהבת את הפעולות.. אני אוהבת הכל, חוץ מהתפקיד עצמו. אולי זה בגלל ששנה שעברה, עם החניכות שלי, השנה נגמרה כ"כ גרוע שלא נשארה לי טיפת חשק להדרכה, ואולי זה בגלל שמיציתי את העניין הזה, ואולי זה בגלל האכזבה שלא קיבלתי ראש צופיות שכ"כ רציתי את התפקיד הזה ואולי זה אלפי סיבות שונות.. והאמת שעד עכשיו לא היה אכפת לי כ"כ, אני מזלזלת חופשי בתפקיד.. חבל שבדרך שכחתי שאני לא עושה את זה בשביל עצמי אלא בשביל החניכים, ואין מה לעשות שהזילזול הזה פוגע בחניכים.. אני</div>Wed, 09 Feb 2011 12:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=12313544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=12313544http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=12047748<div align="right" dir="rtl">והיה לי אחלה יום כיפור שבעולם, שלא תבינו אותי לא נכון. לי אישית נמאס מהחברה הדוחה, הצבועה והחיה בבועה שאנחנו נמצאים בה. בחייאת שאתם כבר משעממים אותי. הרעיון שעומד מאחורי יום כיפור מדהים בעיני - לבקש סליחה כשאתה מבין שעשית משהו שהוא לא בסדר, להבין את הטעות שלך על מנת ללמוד ממנה, וכביכול "לסבול" את הצום כדי להוכיח לאלוהים ולעצמך עד כמה אתה מתחרט על המעשה שעשית. הקטע הוא, שהרעיון הזה איבד מעצמו לחלוטין בעשור האחרון. אחרי הכל, לתייג תמונה/ לרשום סטטוס בפייסבוק שרשום "סליחה מכל מי שפגעתי!" כפרות, אני לא צריכה להסביר למי זה מזיז את מה אני מקווה. זה פשוט כזה עלוב ופאטתי מה שנהיה מה"חג" הזה. אנשים צמים, "כי זה יום כיפור". מבקשים סליחה "כי זה יום כיפור". הולכים לבית הכנסת "כי זה יום כיפור". אני חושבת שאדם צריך להודות ולהתנצל על הטעויות שלו בכל מהלך השנה. לא ביום כיפור. אני חושבת שאם האדם שפגעתי בו סלח לי, אין סיבה שאלוהים לא יסלח לי.. השאלה היא אם סלחת לעצמך. אני חושבת שלרשום בסטטוס "מצטער/ת אם פגעתי" בין אם אתם מתכוונים לזה, או שסתם רשמתם כי כולם רושמים, זה עלוב. כי אחרי הכל,</div>Sat, 18 Sep 2010 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=12047748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=12047748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11938487<div align="right" dir="rtl">זה אולי הדבר הכי טיפשי שעשיתי, או הכי חכם.אחרי 8 חודשים הכי מושלמים שיכולתי לבקש, עם בנאדם מדהים, שיש בנינו קשר שאי אפשר לתאר את כמה שהוא נדיר במילים.but lets face itאיבדנו את זה לגמרי בזמן האחרון. לי אישית לא באמת היה טוב להיות חלק מזה. מכל מיני סיבותחלקם נבעו ממני וחלקם ממך. אבל בעיקר ממני.אתה, זה שנתן לי הרבה מעבר למה שיכולתי לבקש, אם זה ביטחון, שקט נפשי ובעיקר אושר, הרבה אושר.ופשוט בזמן האחרון זה בעיקר עצבים ועצב, אז אולי הגיע הזמן לחתוך.אני לא ישקר ויגיד שאני שלמה עם זה, אני לא.ומצד אחד קשה לי עם זה ומצד שני לא - כי כל עוד אני לא חושבת על זה, או מדברת איתך אני לא מרגישה כלום, לא אושר ולא עצב.. פשוט כלום.וכשאני מתחילה לדבר איתך אני מתחילה להרגיש מועקה, כי חסר בי משהו.אבל לא נורא זה יעבור, מחר או עוד חודש.. אבל זה יעבור.אני אוהבת אותך &#9829;"אור גדול מאיר הכלויותר כבר לא צריך לשאול,אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיותלהתחיל הכל מהתחלה כמו לנשום בפעם הראשונה אני כאן לא מתבזבז יותר.."</div>Mon, 26 Jul 2010 12:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11938487http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=11938487http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11717012<div align="right" dir="rtl">צומי, צומי, וצומי. פסימיות, ילדותיות, בגידות, שקרים ועוד שקרים, זנות, ביטחון עצמי מופרז, חיים באשליה, אי-סיפוק.. פ-א-ט-ת-י הפוסט הקודם יותר מעניין.. חחחח</div>Tue, 13 Apr 2010 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11717012http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=11717012http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11716966<div align="right" dir="rtl">אז.. חופש פסח היה הכי טוב שיש, אפשר להגיד שניצלתי כל רגע בחופש הזה לכ"כ הרבה דברים שונים - אכן אחד החופשים! יש הרבה מה לספר, במיוחד על המשפחה. אבל אני תוהה איך לספר את זה בלי להיות מעוררת רחמים.. ואני לא מוצאת דרך כזאתי אז נספר את הסיפור הקצר, אבא שלי לא דיבר איתי במשך 9 חודשים, כלום, לא טלפון לא בא לבקר.. ואני פשוט כ"כ כעסתי עליו, שעד שהוא נזכר להתקשר לא הייתי מוכנה לענות לו בכלל מרוב שכעסתי, ואני, מטומטמת שכמותי הייתי כ"כ עסוקה בלכעוס עליו, שהפסדתי המון פעמים שיכולתי לראות אותו. לפני כמה זמן הוא התקשר, וזה אחרי שיחות ארוכות מאוד עם האנשים שאני הכי אוהבת, שגרמו לי להבין שאני לא אוכל להתעלם ממנו עד סוף החיים, אז החלטתי לענות. הוא היה כ"כ מפוצץ בתרופות שהוא בקושי יכל לדבר, ואני הרגשתי כ"כ רע עם עצמי, שדוקא בתקופה כזאת שהוא הכי צריך את המשפחה שלו, אני בחרתי בלכעוס עליו במקום להבין שהוא חולה. כלומר, ידעתי שהוא חולה, אבל לא רציתי להבין את זה, כי לא חשבתי שהמצב כ"כ קשה. לאמא שלי בכלל אין דעה בכל הסיפור, מבחינתה אני הבת שלו, הבת שלה ושומדבר מעבר לזה.. ו"אני יכולה לעשות את הבחירות שלי</div>Tue, 13 Apr 2010 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11716966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=11716966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11615665<div align="right" dir="rtl">" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/51/92/53/539251/posts/20163291.jpg"> לא הייתי בבלוג, זה ממש מוזר פתאום לחזור לכתוב, אבל לא יודעת בזמן האחרון אני מבחינה נפשית עוברת את אחת התקופות היותר קשות שהיו לי, וכ"כ אין לי כוח לדבר על זה עם אנשים..כי אין הרבה שיבינו, וגם מי שיבין לא תמיד יוכל לעזור. אז חזרתי למקום שהפך אותי להיות מי שאני היום (חוץ מהשבט) ישראבלוג. עם כמה שזה עצוב אבל הכרתי כאן הרבה אנשים שגרמו לי לחשוב אחרת, לראות דברים בצורה שונה, עודדו אותי, והיו שם בשבילי יותר מחצי מהאנשים שאני מכירה במציאות. אז ישבתי וחשבתי, איפה אני יכולה לפרוק בלי שאפחד יגיד לי משהו, בלי שישפטו אותי, ומי שישפוט זין עליו (: אז אני מנסה לחשוב, איך להתחיל לכתוב, פעם הייתי באה, פורקת הכל וממשיכה הלאה, כי זה היה משתחרר, אבל הפסקתי לעדכן את הבלוג, אז הפסקתי לפרוק, והצטברו כ"כ הרבה דברים ואנ לא יודעת מאיפה להתחיל. אז אני אומרת, נתחיל, מהטוב של הרע - אפשר להגיד שנכון לעשיו הדבר הכי הכי טוב שיש לי בחיים, שהכי מחזיק אותי ומחזק אותי,זה חבר שלי, המדהים, החמוד, שאני אוהבת הכי בעולם</div>Sat, 27 Feb 2010 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11615665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=11615665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11304283<div align="right" dir="rtl"> קרה לכם פעם שלא הצלחתם להרדם מרוב מחשבות? שהדמעות חנקו בגרון? ובהתחלה לא ידעתם מה זה, אבל זה כ"כ הציק לכם הייתם יושבים שעות חושבים עם עצמכם מנסים להבין מה לאזעזל נדפק איתכם, וכלום. עכשיו כשהבנתי את זה, הבנתי למה זה כ"כ מציק כי אני לא יכולה לעשות עם זה כלום. והוא שם, משפיל אותי, ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום, אולי לסתום לו את הפה אבל בשניה שאני יסובב את הראש שלי זה ימשיך אזמה זה משנה <S</div>Fri, 09 Oct 2009 00:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=11304283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=11304283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=10985156<div align="right" dir="rtl">קיצור ראיתי את הבלוג של מריה וקיבלתי השראה D: לסכם את השנה הזאת במילים אני כבר לא יצליח כי זאת שנה שקרו בה כ"כ הרבה דברים. הכל כל כך השתנה ודוקא לטובה. נמצאים איתי כל האנשים שאני באמת צריכה ואוהבת. אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל, עברתי כל כך הרבה הדברים, הכל השתנה, כל הצורה שבה הסתכלתי על הכל אני הישתנתי בעיקר. הבנתי כמה שחברים שלי חשובים לי, ואני מדברת עכשיו על ה ח ב ר י ם שלי וכן, יש חברים אמיתיים. אני חושבת שהבעיה של רוב האנשים שאני מכירה זה שהם לא סומכים על אף אחד, הם לא מבינים שככה הם נישארים לבד, כשיש לך חברים אמיתיים, כאלה שבאמת אכפת להם ממך ושאתה באמת אוהב אותם כאלה שגם אם תתקשר אליהם ב-4 בבוקר הם יענו לך, הם גם יעזרו לכם להתמודד עם הכל. והייתה לי אהבה אמיתית,הדדית (זה לפחות מה שהוא אמר) והכי חשוב -ראשונה שנמשכה כמה חודשים טובים, מצד אחד, זה היה קשר שהיה לי בו הכי טוב בעולם ובו זמנית הכי רע. הוא כל הזמן היה יורד לי לנשמה על שטויות וגורם לי להרגיש כאילו אני לא מספיק טובה באממ.. כלום ואז הוא היה מתנהג כמו בנאדם אחר לגמרי. אחרי ששכחתי אותו, הרגשתי ריקנות לא מוס</div>Sun, 21 Jun 2009 15:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=10985156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=10985156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=10913016<div align="right" dir="rtl">את שכ"כ איכזבת אותי שתמיד ציפיתי דוקא ממך שתצליחי להתעלות על קטעים כאלה כי את נורא חזקה והכל, ודוקא אז כשהייתה לך הזדמנות להוכיח שכל מה שאת תמיד דואגת להזכיר לי נכון, הוכחת בדיוק ההפך. אתה, מגעיל אותי כבר. ממך, ציפיתי ליותר, ושלא תריב איתי כשאתה יודע שאני צודקת, ולשם שינוי, אתה תצטרך לחיות עם זה, שהגאון הגדול, שתמיד דורש ממני להתבגר כבר, שכל הזמן מדבר איתי על כל הניסיון שיש לו - טעה. כן טעית, תחיה עם זה. והוא שמתייחס אלי כמו אל השרמוטה הפרטית שלו, למרות שבקושי לחבק אותי אני נותת לו,כי אני יודעת מה הוא חושב עלי, ואחרי הכל מדבר אלי כאילו אני הזבל שלו. אבל העיקר מבחינתי זה את, שכל פעם מפתיעה מחדש ודוקא לטובה (L) היא, שגרמה לי להזכר שיש אנשים שבאמת אכפת להם (L) והוא שגרם לי להזכר מה זה חבר אמיתי. (L) אני אוהבת אותכם, בעיקר אותכם, בעיקר כי אתם אמיתיים. בעיקר כי אכפת לכם. בעיקר כי אתם מה שמחזיק אותי. פשוט הייתי צריכה לפרוק כבר הכל. כמה כבר אפשר להחזיק את זה בפנים. אגב, אילת היה כיף רצח, רק שחזרתי כולי שרופה, הייתי היום אצל הרופא והוא אישר יש לי כיוות בכל הגוף. ויש לי</div>Sun, 31 May 2009 23:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=10913016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=10913016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=10872797<div align="right" dir="rtl">הפוסט על הסמינר קיץ נמחק כי הוא היה מפגר, ובלי פואנטה ואני שונאת שיש לי פוסטים כאלה. יבש לי, נשבר לי. בא לי שוב לקום עם חיוך בבוקר. ולא כי אני יודעת שטוב לי, רק כי יש לי בשביל מי לקום. לדעת שיש טעם לחיים שלי לקום בבוקר בתחושה שיש מישהו לצידי. להיות אותה אחת, עם פנטזיות וחלומות מטורפים שאני יודעת שלא קרו, ולא בהכרח יקרו, אבל עושה לי טוב לחשוב/להזכר בהם. לא נשבר לי מלהיות לבד. נשבר לי מהריקנות הזאת, כל החלל הריק הזה שיש בי. נשבר לי מזה שאני לא מצליחה להתאהב באף אחד. וכשאני רואה שזה מתקרב, אני ישר מתרחקת, לא כי אני רוצה.. זה פשוט כמו ריפלקס כזה. נמאס לי מכל ההדלקויות המפגרות האלה, כשאני מסתכלת אחורה, אף פעם לא באמת אהבתי. אמרתי שאני אוהבת מישהו, אבל הכל היה יחסי, הרגשתי אליו משהו, ואני עדין מרגישה אולי אני אומרת ש'אני אוהבת אותו' במין נסיון עלוב כזה לשכנע את עצמי שזה באמת ככה. אולי זה מה שהופך אותי לכזאת קרה אומרים שזה בא לבד "זה יגיע כזה יצטרך להגיע, ברגע שהכי לא תצפי לו" אבל פאק, מתי זה יגיע? -.- והפוסטים שלי לא דכאוניים, זה פריקות של אותו רגע, יש הב</div>Wed, 20 May 2009 15:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (הברירה הטבעית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539251&blogcode=10872797http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539251&blog=10872797