http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894heCopyright 2026 sol ?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11804479<div align="right" dir="rtl">המון זמן שלא הייתי פה..המון זמן שנמנעתי מלכתוב.אולי כי היה לי טוב,או אולי כי חשבתי לרגע, שאני לא צריכה את זה יותר.את הפורקן הזה.דבר שהתגלה כטעות.העומסים הרגשיים הפכו לפיזיים עם הזמן.הבטן כואבת באופן כמעט תמידי, הראש כואב לעתים תכופות.וכל זה, כי העדפתי לשתוק.נאמרו יותר מדי מיליםובסופו של יום הן חדרו לי לשרירים.אבל באיזה שרירים מדובר?כל היום יושבת ולא עושה דבר.הצלחת להרים את עצמך מהרצפהעם קצת אומץ ויוזמה.נעמדת על הרגלייםמוכנה לצעוק ולהרים את הידיים.להראות לכולם שהם לא צדקוכשאמרו שאת מעדיפה לברוח לפרו.התמודדת עם הפחדים שלך פנים אל מול פניםרוקנת מגירות שהיו קבורות עמוק בפנים.חייכת חיוך אמיתי שהביע אושרשאומר שהנה, אני מוכנה לחזור לכושר.ואיך בדיוק כל זה עזר?חזרת לשבת ולא לעשות דבר.מתכנסת בעצמך כי זרקו לך הכל בפניםכאילו אמרו לךאת לא שווה כלום, סתם ניסית.כשהלכתי בפעם הראשונה אמרתי,אני מרחיקה את מי שאני הכי שונאת ממי שאני הכי אוהבת.ומה עזר לי שהתמודדתי עם מי שאני הכי שונאת?קירבתי אותו לאט לאט למי שאני הכי אוהבת,ניסיתי לגרום גם לו להיות נאהב.ובמקום זאת, האהוב שלי עזב.מצדיק את כל הדברים שפחדתי שה</div>Sun, 23 May 2010 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11804479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=11804479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11592798<div align="right" dir="rtl">שריטות מלווות בכוויות,כל דקה באמבטיה שורפת את נשמתך.האלוורה לא עזרה,וגם לא אהובך.עם הזמן זה מגליד לאט,הכאב עובר.אך הסימנים נשארים על העור,מעוותים את גופך.נותרה רק מכה יבשה,בצד של הירך.היא לא כואבת,גם לא שורפת.וכשמסתכלים עליה לא רואים דבר.רק כשנוגעים בה,כשטיפה לוחצים,הכאבים שלה תוקפים.לא נראה שהם הולכים לעזוב בקרוב.היא גורמת לגופך להתקפל,היא גורמת לך לצלוע.ואיך זה קרה בכלל?שכבה לכם המנוע..האדרנלין של הרגע,שיגע לכם את החושים.הפך אתכם, עיוורים, חירשים, אילמים.ובשניה אחת עפתם שניכם,כל אחד לצד אחר.הוא יצא בלי פגע,ואת קמת כמו סלע.סובלת בשקט,מסתירה את הפצעים.מחזיקה את הירך,הולכת כמו האחרים.וכשהגעת הבייתה,המצב היה רע.הולכת על רגל אחת,וחלקך העליון כמו מצורע.נלחם בעצמי, חוסם זכרונות.נקרע מבפנים, פוחד לנסות.</div>Mon, 15 Feb 2010 22:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11592798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=11592798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11496830<div align="right" dir="rtl">סוף סוף חוקית.עצמאות מוחלטת.החיים שלי שייכים לי ואך ורק לי (כמו שהם תמיד היו).רק הפעם אין לאף אחד שליטה עליהם..כמה דברים רציתי לעשות, כמה דברים רציתי לנסות.רציתי חיים חדשים, רציתי מקום חדש.רציתי לפתוח לכולם את העיניים, לעובדה שמשהו לא תקין.הבעיה היא שכולכם עיוורים, עיוורים לחלוטין לכל מה שקורה מסביבכם.שמים לב טוב מאוד למה שקורה בחוץ,אך לא טורחים אפילו לשנייה לבדוק מה קורה בפנים.אז קיבלתם את זה בפנים.בלי מילים. בלי התנהגות.קיבלתם אותי הולכת מכאן.לוקחת את החיים בידיים שלי, בורחת מהשליטה שלכם.רציתם לחנך אותי מחדש?מצחיק שחשבתם שזה באמת אפשרי.השכל שלכם כל כך קטן לפעמים, ואיתו גם הלב.אם הייתי אנוכית הייתי שמה קץ לחיי עכשיו, נותנת לכם לשאת באשמה.כי מגיע לכם.אבל אני מאמינה בהתחלות חדשות.ואני לא מאמינה בהתאבדויות.לכן לא אעשה זאת.פשוט אקח את רגליי ואלך.אולי כשלא אהיה פה תחשבו על דברים בדיעבד,תבינו איפה טעיתם איתי ומה לא עשיתם נכון.גם כשביקשתי לא הקשבתם.גם כשצרחתי מבפנים עד שכל עורקיי נקרעו לא הבחנתם.זו הבעיה שלכם עכשיו.כל עוד אני שולטת בחיים שלי אני אדאג שהם יהיו מחוץ לשליטתכם.תודה על כל מה שנתת</div>Fri, 01 Jan 2010 17:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11496830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=11496830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11466931<div align="right" dir="rtl">אין לנו יום, אף פעם לא היה.לילה אחד ארוך.זה מה שאנחנו.כשהלילה נגמר, אנחנו נגמרים איתו.כשהשמש זורחת, בורחים לכיוונים אחרים.שוכחים מאיפה אנחנו באים.האלכוהול זורם בנו במקום דם.רק ככה אנחנו מרגישים נכון להיות ביחד.התשוקה מסנוורת אותנו,לא רואים ימינה ושמאלה.הייתי מוותרת על היום בשבילך.הייתי הופכת את החיים שלי ללילה אחד,רק בשביל לבלות אותו איתך.הייתי דואגת לנו לכוס של ג'ק בכל שעה עגולה,וכך היינו שורדים.אני ואתה.זוג משמיים.שומרים אחד על השני בציפורניים,שאף אחד לא ייגע.שלא ינפצו את הבועה.לילה אחד ארוך,זה מה שאנחנו.</div>Sat, 19 Dec 2009 04:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11466931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=11466931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11436648<div align="right" dir="rtl">וזה עולה,ואת כבר לא יכולה להסתיר את זה.ככל שאת מנסה להרחיק,את יותר מקרבת.וככל שאת מתקרבת,את מרתיעה.מרתיעה את כולם,בעיקר את עצמך.עוצמת עיניים, נרדמת.כשהן נפקחות, כלום לא השתנה,אותה שגרה מקולקלת ומבחילה.וויתרת על הרחמים מהסביבה,נשארת עם רחמים עצמיים.זה לא בריא, את יודעת..ובכל זאת מוצאת אותנו אשמים.כשהוצאת הכל מעל ליבך אף אחד לא האמין.פסיכית, הם אמרו.למה היא לא לוקחת רטלין?ועוד מכה שנוחתת על נפשך,ועוד חבורה שלא נותנת מרגוע,מעצמך.פרפרים בבטן.הם מתעופפים שם,ולא מהתרגשות.ממועקה,מחשק לצניעות.רוצה להקיא את תוכך,לצעוק את נשמתך.זה בעייתי, את יודעת.שאת שומרת הכל לעצמך.The world stuck in black and white</div>Sun, 06 Dec 2009 11:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=11436648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=11436648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10960044<div align="right" dir="rtl">שופכת מחשבות של לב עיקש.תקועה בין שתי אהבות,האם הוא חמדן או טיפש?אוהבת את החבר, אבל חושבת על האחר.מנשקת את האחד, אבל איתו מרגישה לבד. היא תעיז ותשאל, למה זה לא הפוך?אהבה בנבדל, של עוד קשר סבוך.חולמת עליו, חולמת בהקיץ.אף שלא ראתה פניו, היא לא מוכנה להקיץ. כמו ים שמפריד, הגלים לא נותנים לחצות.הוא נכנס לה עמוק לוריד, מה תוכל היא לעשות?ידיה קשורות, היא תצטרך לשכוח.להסתפק בכתיבת שורות, ואת עיניה מהחלום לפכוח, ובכוח. נערה עם פרחים ועיניים דומעות, מתהלכת בדרכים,שקועה בחלומות. Got lost in the back of my mind, and I could never get back, no I never got back .</div>Sun, 14 Jun 2009 13:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10960044http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=10960044http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10949436<div align="right" dir="rtl">גופך קורא אליי, ואני רעבה אלייך.זה כל כך עצור בך.כל כך הרבה תשוקות, כל כך הרבה דחפים.ואנחנו בסך הכך רק עור וגידים.רוצה להשתחרר כבר מהכלא הזה.כלא של עור ובשר, כלא כל כך מוזר.כאילו יש חופש בחירה אבל הוא אינו קיים באמת.מה אוכל לבחור אם אשאר רק עור?אתה מבין אותי. תמיד הבנת.גם שנגעת, גם שטעמת.אני כל כך רוצה להיות על ידך, לגעת בליבך, ללטף בגופך. הכי קל להתפתות לך, לטעות איתך, להיות אחד.ואני מתפתה. לפעמים דווקא לא.אבל הכאב קשה, וכך גם התשוקה.כך אני, וכך אתה.אם היה לי יותר קל, רק אם היה.בכל זאת אני אשרוד, אני אהיה ההוויה.אני אחיה מחר, אני אהיה חצויה.או שלא.אולי רק כך אני באמת שלמה. הלוואי יהיה בי כח עוד מעט, לא להשבר כאן למולך. הלוואי יהיה בי כח, לא ליפול על ברכי, מכובד אהבה.</div>Thu, 11 Jun 2009 14:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10949436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=10949436http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10886185<div align="right" dir="rtl"> בוקר..העיניים נפתחות לאט לאט למראה השמש,הלילה האחרון שבר אותן, סחט כל טיפת כאב שהייתה בהן.ההרגשה שמשהו מסנוור אותך ואת צריכה לשנות תנוחה.קרני השמש שמחממות ושורפות בו זמנית.לקום אל בוקר שטוף שמש, להסיט את הוילון ולגלות שהכול נשאר אותו דבר.אותו המראה, אותם הבתים ואותם העציצים.בלילה, החלומות איימו.הם פרצו אל תוך הלב והקימו עמדה שם, עמדה שתעזוב עם קרני השמש.תחושת הכאב עדיין לא עוברת. היא שורפת כל תא ותא בגוף.והשמיים בבוקר מסנוורים, את פשוט לא יכולה להסתכל למרומים.הכול נראה רגוע למראה חוץ..אבל את, את יודעת שהכול זה סתם הצגה. הצגה של כל בוקר.הצחוק, הצחוק שלך די נחלש. אפילו ההיא מהמכולת אמרה לך.ואת, את רק חייכת והמשכת.אפילו הילד הקטן מחזיר לך חצי חיוך, חושב שהוא עושה לך דווקא.ואת.. את כמו תמיד, מחייכת, בדיוק כמוהו.הלב דופק חזק, כמעט יוצא מתוך החולצה.התחושה שיש עוד משהו בלב הזה.השתיקה שלך שמתחילה לצעוק, את מנסה לחסום אותה, להילחם בה, להכחיש, אבל בסוף היא תצא.והיא תהיה כואבת, רק בגלל שבחרת לשתוק.שירים ישנים חוזרים מהעבר.קופסת הרגשות שהסתרת טוב טוב מאיימת לצאת ולכסות את הכול, לטשטש קצת.השקרים</div>Sun, 24 May 2009 11:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10886185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=10886185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10868574<div align="right" dir="rtl">צריך לדעת לאלהיכנס למקום זר, מקום לא מוכר.את בוחרת בשביל אחד מבין כל השבילים. בדרך לא מוכרת. אני פשוט רוצה להיות שם בפנים.ידוע, לא ידוע.. הכל חוסר הבנה, האם עשיתי את הבחירה הנכונה?אני כבר שם. צעד אחרי צעד, מהססת אבל הנוף מסנוור.אני רוצה לראות יותר.פתאום מתחילה לרוץ, מתלהבת מהכל שם בחוץ. למרות שלא מודעת מה עוד הולך להתרחש, הריי כל ניצוץ קטן של אור יכול פתאום להפוך לאש, לוקחת סיכון. ממשיכה ללכת.הריי מה שתמיד חשוב בחיים הוא להסתכל על האור, הטוב שבפנים. הריי אתמול היה כבר יום שעברנו.איה, אווט'ץ.. נפלתי, זה כל כך כואב.אני כבר לא אותה אחת בעלת החיים כמקודם.זה כל כך כואב. אני מנסה לאט לאט לאחות את חתיכות, חושבת שאני מצליחה אבל הוא שוב חוזר בחזרה, והכאב לא מתחשב. הייתי מאושרת, עכשיו מאוכזבת.אכזבה מעצמי, אכזבה מהעולם.. איך לא ראיתי, לא הכל מושלם.לפעמים נגמרות לי המילים, מחשבות, רגשות.הכל מתערבב שם בפנים.כאב מתעצם בתוכי, מייסר אותי ומענה. מה רק אתן כדיי שכל זה ישתנה.מדחיקה, מעיפה את הכל.. זה לא קרה, בוא נחזור לאחור.פתאום יש אור של שביל חדש, שם בטוח יותר בטוח.לוקחת צעד, מביטה לאחור, להתראות אזור</div>Tue, 19 May 2009 01:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10868574http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=10868574http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10840718<div align="right" dir="rtl"> רק חיבוק.אני מדברת איתך בטלפון, השעה 23:23 בלילה.. ואני חושבת עלייך קולך, ישנוני כזה, רך.. נמס עם החשכה שבחוץ.ואני שומעת אותך עייף ותשוש מעוד יום מלא פעילות צבאית.אני שומעת בקולך את אהבה שלך אליי, את הגעגוע.שומעת איך אתה מחזיק את עצמך בכוח כדי לא להירדם, כדי להישאר איתי ער גם אם זה מעבר לקו.וקשה לי לתת לך ללכת לישון, רוצה לשמוע את קולך עוד.רוצה אפילו רק לשמוע את נשימותייך.ועם כל מילה אתה מתאמץ להישאר מרוכז, ואני שומעת כמה זה קשה לך.עם כל נשימה שלך אני מדמיינת שאתה איתי.אני עוצמת עיניים ורואה את החיוך שלך..את החיוך הזה שממיס אותי, שגורם לי לחייך כשאני כועסת. שמשכיח ממני כל כך הרבה דברים שמעיקים ומטרידים.אני יכולה להרגיש בידיים שלך שמחבקות אותי,ומקולך העייף אני מדמיינת את העיניים שלך עצומות.אבל זרועותיך אוחזות בי חזק, גם כשאתה ישן, ולא נותנות לי ללכת. לא נותנות לי ליפול.וזה נעים, ואני רק רוצה עוד חיבוק. רק חיבוק כזה איתן, מבטיח.רק חיבוק כזה משמים שמנציח,את האהבה שלנו. I love you more with every breath, truly, madly, deeply do.. I will be strong, I will be faithful, 'cos I'm counti</div>Mon, 11 May 2009 14:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (sol ?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537894&blogcode=10840718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537894&blog=10840718