http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471I'M NOT THE GIRL NEXT DOOR I'M THE BITCH DOWN THE STREET!heCopyright 2026 mentally/ ill/. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9652665<div align="right" dir="rtl">טוב לי. רגע.טוב לי? זוגיות חדשה :)</div>Sun, 27 Jul 2008 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9652665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9652665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9643204<div align="right" dir="rtl">החלום על זה שכולאים אותי חוזר על עצמו פעם אחר פעם. אני זוכרת שוקר חשמלי והמון בכי. ועכשיו למציאות? ההורים שוב שותים,בקבוק אחרי בקבוק. אולי כדי לשכוח את הסבל שאני גורמת להם ואולי כי הם כבר מכורים,אני חושבת שזה שניהם. אני חייה בתוך בולמוס ענקי,בניסיון לשרוד. אתמולעברתי סוף סוףלפרוזאק 40 מ''ג,ולקחתי יותר מידי טיפות הרגעה וכדורים משכחי כאבי זהגרם לשינה של כול היום. ואחרי השינה וכול הכדורים שלקחתי החלטתי להכניס לגופי גם קצת אלכוהול כדי לברוח קצת מהמציאות העגומה,אז שתיתי בקבוק בירה,ועוד קצת, ושוט וודקה,ועוד אחד,ועוד אחד..... ותהיתי לעצמי איך אני מסוגלת להאשים את ההורים שלי בזה שהם שותים בקביעות עם גם אני אוהבת את הבריחה הזאת בדיוק כמוהם. ועכשיו אני שוקעת בתוך המחשבות שלי,ומנסהלהוציא את המספר שראיתי הבוקר על המשקל מראשי. מנסה שלא ללכת ולהקיא הכול,אבל כולכך רוצה,רוצה את הריקנות המוכרת בבטן, רוצה את הרגשת השחרור,רוצה את ההרגשה שאני פשוט מקיאה הכול ממני,פשוט הכול. רוצה כולכך אבל יודעת שאסור,יודעת שלא הקאתי כבר 4 ימים ואני חייבת שלא להשבר. אסור נכון? ואולי רק עוד פעם? פעם אחרונה... </div>Sat, 26 Jul 2008 11:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9643204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9643204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9621228<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שאני סופית התחרפנתי כשאני יושבת בסלון,מדברת עם אבא על סמים,על הפעם הראשונה שהוא ניסה חום ובאותו הזמן אנחנו רואים סרט על אנשים שפטריות הזיה דפקו להם את השכל ורק אחת שרדה. נרקו. שיער קצוץ,התחלה חדשה. המשקל שלי תקוע על 55 ולא זז. הדרך שלי היא לחיות על כדורים ולא להרגיש כלום, אין לי דרך אחרת כרגע. </div>Tue, 22 Jul 2008 09:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9621228http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9621228http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9551913<div align="right" dir="rtl">לשבת בדממה מוחלטת ורק להרגיש את העשן נכנס. רק לשקוע בתוך הדממה. </div>Fri, 11 Jul 2008 12:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9551913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9551913http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9543131<div align="right" dir="rtl"></div>Wed, 09 Jul 2008 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9543131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9543131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9534278<div align="right" dir="rtl">אני יושבת בבית ופתאום נכנסת הפסיכיאטרית שלי יחד עם כמה בחורים שלבושים לבן, אחרי כמה שניות הבנתי שהם הולכים לקחת אותי,בכיתי,התנגדתי ניסית לברוח אך ללא הצלחה. אני זוכרת דבר אחד,שאחרי שהכניסו אותי לאישפוז בכיתי כול יום לאמא שתוציא אותי משם. והיא לא עשתה את זה. אני כבר לא הרגשתי אנושית מרוב כול הכדורים. </div>Tue, 08 Jul 2008 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9534278http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9534278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9530364<div align="right" dir="rtl">הכול מתבהר.</div>Tue, 08 Jul 2008 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9530364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9530364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9526429<div align="right" dir="rtl"> אולי אתה תעטוף אותי,בזרעותיך ולא תתן לי להשבר? כי אני כ''כ שבירה... אולי אתה תהיה זה שיחזיק אותי כשאני נופלת? מחזיקה מעמד. אבל אין בי עוד כוח. אני רק צריכה שמישהו יחזיק אותי.. אבל לא אתה. אתה לא תהיה זה שיחזיק אותי. כי איני רוצה. ועם כן הייתי,הייתה הראשון שבא. אבל חבל שאני כ''כ כלבה. </div>Mon, 07 Jul 2008 14:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9526429http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9526429http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9514077<div align="right" dir="rtl"> *יום שישי קניתי צעיף,משקפי שמש ושרשרת לדורשלי,יומולדת למאמא ושינה אצל היפה שלי... והתחיל לי פאקין בולמוס של שישי-שבת (בגלל שהשתמשתי) ואחרכך מצאתי את עצמי מקיאה הכול במקלחת. יום ראשון היה בולמוס בבוקר וזה פאקין הרג אותי,אבל לקחתי משלשלים ככה שהכול יצא והלכתי לרוץ,עשיתי ספורט. </div>Sat, 05 Jul 2008 19:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9514077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9514077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9503304<div align="right" dir="rtl"> כתבתי המון בהתחלה ואז הבנתי שבשביל לתאר לך מה אני מרגישה אני לא צריכה יותר מידי מילים... יא טיבה פרוסטה ליובלו מאמאדורה3&gt; "שיט הוא מעשן וכואב לי לראות אותו,אני גם רוצה" "תאמיני לי יכאב לך הרבה יותר כשאני ירביץ לך" חחחח אין לך מושג את כמה שאת חשובה לי,הכי חשובה בעולם! </div>Fri, 04 Jul 2008 01:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (mentally/ ill/)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537471&blogcode=9503304http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537471&blog=9503304