http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369heCopyright 2026 בילבי לא כלום. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8819643<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שעברה חצי שנה מאז שהוא נפטר. הזמן עובר כלכך מהר, נדמה שרק אתמול ההורים היו נוסעים בקביעות לבית החולים לבקר אותו. נדמה שרק אתמול הם הגיעו הביתה, הושיבו אותי ואת אחותי בסלון וסיפרו לנו ש"סבא בשמיים עכשיו". נדמה שרק אתמול נסענו לשבעה כל יום, זה היה בסוכות, היה חופש, היינו נשארים שם עד הערב, פוגשים את כל המשפחה המורחבת ומדברים עליו, איזה בן אדם מדהים וטוב הוא היה. נדמה שרק אתמול נסענו לגילוי מצבה.. ראינו את השם שלו חרוט על השיש, וסבתא בכתה, וצעקה שהיא רוצה להיות שם, איתו ביחד, לישון בנחתמתחת השיש המבריק. אחרי חצי שנה ארוכה של אבל, ששני הסבים שלי עלו לשמיים והשאירו אחריהם משפחות כאובות.. אני עדיין לא מאמינה שהם הלכו. שלא נלך בכל שבת לבקר אותם, שהם יהיו שמחים ובריאים ויחד הם ידברו עם ההורים שלי על הדירה החדשה שהם ראו,או שאני והאחים שלי לא נשחק ביחד פינג פונג במרתף עם סבא.. על כל הדברים המאוד שגרתיים שרק עכשיו למדתי להעריך. אני אוהבת את המשפחה שלי. ואין עוד מה להגיד.. אני בחיים לא אשכח את הימים האלה. הכרחתי את עצמי להישאר אופטימית, אפילו שכל העובדות היו מצביעות</div>Sat, 15 Mar 2008 19:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8819643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8819643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8814374<div align="right" dir="rtl">שנה הבאה אני עוברת מהעיר הפאקינג פלצנית הזאת.כולם כאן כאילו חיים בשביל ללכת לבית קפה שלהם ולראות הדוגמניות והישרדות.יש כאן אנשים נחמדים, אבל לא יודעת, תמיד כשמגיע הזמן שהולכים למקומות ביום ששי בערב אני איכשהו תמיד נשארת בבית ורואה שידורים חוזרים של כולם אוהבים את ריימונד וסקס והעיר הגדולה.אני כל כך נואשת שכבר קראתי הארי פוטר 7 כבר שלוש פעמים -_-אוף אוף כשאחותי הולכת למסיבות עם הפאקינג חבר שלה והחברים שלה אני נשארת כאן לכתוב בבלוג הבטח הכי גרוע וחסר תגובות שהיה אי פעם בישרא בלוג.. לא שאני מופתעת..יום ששי משעמם, כמו תמיד, אני רוצה לעבור כבר, אבל בעצם לא רוצה לעבור.. בלאט, אני לא יודעת מה אני רוצה.לילה טוב.</div>Fri, 14 Mar 2008 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8814374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8814374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8725431<div align="right" dir="rtl">הוא חושב שאני שמחה שהוא אבא שלי? הוא חושב שאני שמחה שהוא כזה בן אדם מרושע, אבל לא, בגלל הכוח שיש לו אני שמחה שככה הוא.אז זהו, שממש לא, נמאס לי שהוא יורד על כל מי שהוא חושב שפחות טוב ממנו, למה מי ישמע מי הוא בכלל. איך בא לי עכשיו ללכת אליו ולהגיד לו כל מה שאני חושבת עליו, להגיד לו שכמה שנמאס לי שככה הוא מתנהג אליי, למרות שדווקא בלעדיי הוא לא היה מסתדר בגרוש..כן כן, נראה אותו כשאני לא אסכים לעשות כל דבר שהוא ירצה.כי אני מודיעה רשמית שהפאטמה בהפסקה.</div>Fri, 29 Feb 2008 14:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8725431http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8725431http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8704064<div align="right" dir="rtl">וזהו.</div>Mon, 25 Feb 2008 19:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8704064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8704064http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8642012<div align="right" dir="rtl">היא לא יודעת כמה היא חשובה לי.. אני לא חושבת שהיא אי פעם תדע כי אני לא אומרת לה את זה בכלל,למרות שאני רוצה, כל כך רוצה.. אבל המילים פשוט לא יוצאות.אני רוצה לחזור להיות קטנה, שהכל יהיה פשוט יותר, בלי כל הדאגות המיותרות האלו,בלי לעשות רושם על אף אחד, בלי התחרות התמידית הזאת..פעם היה יותר טוב.</div>Fri, 15 Feb 2008 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8642012http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8642012http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8588350<div align="right" dir="rtl">לתוך החור החשוך הזה.אין לי כוח לחיים..הם כל כך מתגעגעים להורים שלהם.. מפחדים שיקרה להם משהו.. לשניים כבר קרה, אי אפשר להחזיר אותם יותרועכשיו אני מבינה למה הם כל כך חרדים לביטחון ולבריאות שלנואני ממש מפחדת מהזמן שאני אהיה במקום הזה, שאני אצטרך לטפל באנשים שטיפלו ביהלכו לקנות לי תרופות כשהייתי חולהכל השנים האלה שטיפחו אותנו ועזרו לנו בהכל..ואז ללכת ולטפל בהם, להיות חרדים עליהם כמו שהם היו חרדים עליהם פעם.זה בטח כל כך קשה בשבילם. אני לא מבינה איך הם מתמודדים עם הריק הזה שנוצר, שנשאר איתם כבר כמעט חצי שנה.בדיוק חצי שנה. וגם ארבעה חודשים.כשזה יקרה, וזה עוד יקרה, כי מה לעשות, ככה זה החיים אני לא אוכל להתמודד עם זה, אני אמותאני ממש מפחדת.</div>Thu, 07 Feb 2008 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8588350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8588350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8472600<div align="right" dir="rtl"> שאם לא היו נותנים לה שםהיתה בזה יותר אמת.לא יודעת מה נסגר איתי בזמן האחרוןאין לי כוח לשום דברלאף אחד גם לא אכפתאפשר לומר שאני.. אווטסיידרית? כן אפשר להגיד. אבל בלב תפילה קטנההלכה איתה את כל הדרךזה היה פוסט מוזר</div>Mon, 21 Jan 2008 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8472600http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8472600http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8403409<div align="right" dir="rtl">אני כן חכמה ליד ההורים שלי, טיפשה ליד החברים שלי. לכו תסבירו את זה פתוחה לאנשים קרובים אליי. בעלת ביטחון עצמי נמוך מאוד. נמוכה. אי אפשר להתווכח עם זה. הנה הנה הנה, החוסר ביטחון! אני לא שולטת בזה תלויה באנשים. שונאת את טוקיו הוטל, ואת מי שמעריץ את טוקיו הוטל. תוציאו מהראש שלכם את העצומה הזאת להחזיר אותם לארץ, ומיד צינית ברמות מטורפות כי אני מכורה להאוס ברמות מטורפות. ומי שרואה האוס כנראה יבין למה:) אוהבת את המשפחה שלי. אוהבת את החיים, כמעט תמיד אוהבים את הסבים והסבתות שלי. שונאת פיסיקה. עשיתי דברים רעים ששמרתי בסודלפני הרבה הרבה זמן שאני מתחרטת עליהם עד היום. לא יודעת איך לתפעל פרו. אני לא אדם רע. קיבלתי אף פעם תעודת הצטיינות. שתיתי אלכוהול או עישנתי, וגם לא אשתה או אעשן בזמן הקרוב. מאופיינת בשום דבר. כשרונית. חברותית כי אני לא נקשרת לאנשים בקלות. רואה ערוץ ויוה. מרכלת על חברים. יודעת להגדיר את עצמי באופן מדוייק. נגמר. תגיבו? פלייייייז?</div>Fri, 11 Jan 2008 21:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8403409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8403409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8140509<div align="right" dir="rtl">אני קורסת. במובן הכי רע של המילה. כל המשפחה שלי הולכת ומתפרקת לנגד עיניי, וזה כל כך מתסכל כי אני לא יכולה לעשות כלום.כולם רבים אחד עם השני, היא בוכה בלי הפסקה, בורחת לחברים שלה כדי, חלילה, שלא תהיה איתנו. כי היא "עצמאית והיא תעשה מה שבא לה מתי שבא לה, וכשהיא תרצה היא תהיה, וכשהיא לא תרצה, היא לא תהיה".אולי אני לוקחת דברים יותר מדי ברצינות?אולי עדיף לי בכלל לא להתערב, לשתוק ולא לדבר?אולי.המחשבה שאני אולי אהיה כמוה בגיל שלה מפחידה אותי. לחץ בלימודים. בחיים לא הרגשתי כל כך חסרת מוח וטיפשה. פשוט, לא משנה באיזה מקצוע, אני מרגישה בכולם כל כך בורה, שזה כבר מתחיל להוציא אותי מדעתי.בסוף אני עוד אגמור במנקת רחובות. וכל מי שלימד אותי, כל מי שכל כך טרח וניסה להשקיע בי,יעבור ליד, יצביע, יצחק,"ידעתי שהיא לא תצליח"</div>Sat, 08 Dec 2007 20:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=8140509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=8140509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=7992456<div align="right" dir="rtl">אז זאת אני. ואני מודעת לזה שאני מפגרת וטיפשה ורעה. רעה מאודכי אני יודעת שמה שעשיתי הוא דבר רע וכבר 4 שנים אני חושבת על זה כל יום, ובכל לילה לפני שאני נרדמת אני חושבת על זה ומצטערת שעשיתי את זה, אבל מה לעשות, כזו אני, אחת שהולך לה טוב אבל היא חייבת לקלקל.תמיד הייתי כזו, מ פ ג ר ת .נמאס לי מזה כבר, שמישהו ישחרר אותי כבר מההרגשה הדוחה הזו! אני לא יכולה עם זה כבר, לא יכולה לחשוב על זה שפגעתי בבן אדם ושהצלקת הזו שהשארתי תישאר אצלו כל החיים, וכל זה רק באשמתי.אנשים עושים את זה כל יום וחיים עם זה אחר כך, לא אכפת להם, הם מצפצפים, אבל אני פשוט לא יכולה עם זה כבר, פשוט לא יכולה. לראות אותה כל יום, ולרצות כל כך להגיד לה מה שעשיתי, אבל אני מפחדת שכולם ידעו ושכולם יכעסו עליי שאני פשוט לא מסוגלת. הלוואי שהיה לי אומץ.. הלוואי.לילה טוב.</div>Thu, 22 Nov 2007 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (בילבי לא כלום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537369&blogcode=7992456http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=537369&blog=7992456