http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918המסע שלי בדרך לרזון המושלם.heCopyright 2026 אַנָּה 3>. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8879477<div align="right" dir="rtl">אוף. אני מרגישה פרה היום למרות שלא אכלתיהרבה מאוד, אני פשוט מרגישה דבה. זה מעצבן אותי כ''כ. מגעילה מגעילה מגעילה אני פשוט מגעילה. אכלתי היום: 2 נס קפה עם סוכרזית וטיפטיפונת חלב 1% ביס מסנדוויץ של חברה סוכריה על מקל מרק אדום עם סלק+ חתיכת עוף חטיף שומשום הקטן הזה אחרי כל זה הקאתי, למרות שהרגשתי שלא יצא הרבה. אולי רקהשומשום המזדיין הזה... גאאאאאאאאאאאאאאד מה לא הרבה בזה?!? בא לי למות!! זה יותר מדיי!! איך אני מצפה לרדת 6 קילו בחודש??? לפני כמה חודשים, בבילוי עם המשפחה, ההורים שלי החליטו שזה יהיה מאוד נחמד להעליב אותי בין כל המשפחה המורחבת... אז הם אמרו משו "תראו מה ניהיה ממנה נורא שמנה בזמן האחרון, חבל" והכל באוירת צחוקים וחיוכים, אז גמני זרמתי וצחקתי איתם, למרות שמפנים כ''כ נעלבתי, רציתי לבכות. ואז דודה שלי זרקה להורים שלי "אולי לא כדאי שתדברו ככה היא עוד תיהיה אנורקסית". וההורים שלי? מה הם ענו? "לההה מה פתאום שהיא תיהיה אנורקסית? היא לא יכולה לשרוד בלי אוכל!" כן? לא יכולה לשרוד? נראה מזה. כ''כ בא לי להוכיח להם שאני יותר חזקה ממה שהם חושבים... ואחרי שאני א</div>Tue, 25 Mar 2008 18:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8879477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8879477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8875223<div align="right" dir="rtl">טוב היום היה יום הרבה יותר טוב מאתמול, עדיין לא משו אבל בכל זאת. אתמול הייתי פשוט זוועה, לא הפסקתי לבכות לאכול להקיא לישון ולרחם על עצמי. היום קמתי לבוקר קצת יותר נחמד, הייתי בבית... אכלתי היום: קצת סלט ירקות סוכריה על מקל נס קפה [עם סוכרזית] תה [עם סוכרזית] דיאט קולה מסטיק אורביט ללא סוכר + רקדתי שעה ורבע. וטיילתי די הרבה, בקניון :} פעם ראשונה מזה הרבה מאוד זמן הלכתי לקניון לבד! טוב זה לא היה להרבה זמן אבל בכל זאת. בכלל בימים האחרונים יצא לי ליהיות המון לבד, אבל ככה עשיתי הרבה סדר בראש עם כל המחשבות... קניתי לי כמה שטויות לשיער ואיפור. ואז נכנסתי לפול אנד ביר, אוח, איזה בגדים יפים!! אני כבר מתה להיכנס לבגדים האלה בצורה מושלמת... מדדתי אוברול ג'ינס מידה 26 והוא התפוצץ עליי וראיתי מלא חצאיות ושמלות יפות... מתי כבר יחזרו אלי הרגליים הדקיקות והעדינות?? זהו, זה יקרה. די נמאס! נמאס!!! אני מציבה לי יעד עד פסח. 56 עד פסח, יש לי חודש, אני מסוגלת. שאני יוכל ללכת לקנות לפחות בגדים שיראו עלי נורמלי=\ ולעשות כבר את העגיל בטבור שאני כ''כ רוצה! ארר אני חייבת להצליח הפעם, פשוט חיי</div>Mon, 24 Mar 2008 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8875223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8875223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8865774<div align="right" dir="rtl">אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף. אני שונאת הכל. אני שונאת ת'גוף שלי. אני שונאת ת'פרצוף שלי. אני שונאת ת'לימודים. אני שונאת ת'הורים. אני שונאת ת'אחים שלי. אני שונאת ת'חברות שלי. אני שונאת אותו. אני שונאת ת'פורים המזדיין הזה. אני שונאת ת'בית הזה. אני שונאת אוכל. אני שונאת ת'חיים. לא יכולה יותר, לא יכולה!!! נמאס לי, נמאס לי מהכל אני חושבת שבחיים המצב שלי לא היה כ''כ מחורבן. באמת. פורים מזדיין! חג מזדיין! חופש מעפן! אתמול לא אכלתי כמעט כלום אולי 100 קלוריות. אחלה. רבתי עם ההורים שלי הייתי עצבנית על כל העולם לא היה לי כוח לראות אפחד. הלכתי לישון מוקדם ולא עשיתי שומדבר אתמול. והיום? קמתי לבוקר עוד יותר מחורבן. לא דיברתי עם אפחד, לא אמרתי לאפחד בוקר טוב. וכניראה שלאמא שלי או לאחים שלי או לאבא שלי, או לאפחד, זה לא היה אכפת ואז התחלתי לחשוב מה אני יעשה ביום חופש האומלל הזה? מה כבר יש לעשות? אה? כמעט כולם בים או בת''א. ורק אני תקועה פה עכשיו. מרחמת על עצמי, לבד, לבד בבית, לבד בעולם. כולם נהנים ומנצלים ת'</div>Sun, 23 Mar 2008 14:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8865774http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8865774http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8857337<div align="right" dir="rtl">אני פשוט לא מאמינה שעשיתי את זה!!! מה חשבתי לעצמי??? איך יכולתי להרוס הכל בשניה אחתשל טמטום הכל התחיל ביום חמישי, היום של התחפושות. אני באתי אחרי שהכנתי את עצמי למצב שיהיה הרבה ממתקים אבל אמרתי שאני לא ייגע בכלום כדי ליהיות בצום עד הערב כי יצאתי למסיבה ורציתי שהבטן תישאר שטוחה ולא נפוחה ומגעילה. ואז?? מה קרה לי?? אין לי מושג. נדפק לי משו בשכל, כאילו שכחתי הכל, כאילו לא אכפת לי יותר, זרקתי את כל השבוע המדהים שהיה לי לפח אכלתי כמויות שלא אכלתי מעולם, לא הפסדתי שומדבר, מהכל טעמתי. איזה פרהההההההההההההההה אני לא מאמינה!!! שוקולדים סוכריות חטיפים עוגיות הכל הכל... ואז הרגשתי כ''כ חרא, הרגשה כזאת מגעילה, נגעלתי מעצמי, רציתי להקיא, כ''כ רציתי! אבל לא יכולתי=\ הייתי באמצע היום בבצפר כשכולם סביבי והשירותים שם היו מוצפים ומטונפים. עד שהגעתי הביתה כבר היה מאוחר מדי, נסיתי להקיא ולא יצא לי כלום ואז באותו רגע אמרתי לעצמי שאני בצום עד שישי בצהריים, במהלך היום הכל הלך חלק לא אכלתי שומדבר, יצאתי למסיבה רקדתי המון הוצאתי אנרגיות, ואז פתאום באמצע המסיבה הרגשתי כ''כ רעבה, לא יכולתי!! באמת שלא יכו</div>Sat, 22 Mar 2008 09:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8857337http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8857337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8834775<div align="right" dir="rtl">ירדתי עוד קילו! 62, עדיין פרה =[ אתמול היה לי כל היום חולשה סחרחורות וכאבי ראש, אז הייתי חייבת לאכול גם בגלל שאמא הכריחה אותי :| אז בסה''כ אכלתי אתמול: פרוסה של לחם קל עם גבינה וירקות פרוסה של לחם קל עם חמאה קלה {17 קל'!} עכשיו אני בצום מאתמול, כבר 20 שעות, נראלי שעוד מעט אני יאכל משו קטן כי אם לא אני שוב יתחיל לא להרגיש טוב... אבל ההרגשה טובה, כיפית, קלילות כזו :] והאמת אני לא רעבה, אני די חיה על מסטיקים ללא סוכר. עוד מעט פורים, שזה טוב כי מתחפשים ויוצאים לבלות אבל מצד שני? המון אוכל :| ומשלוחי מנות וממתקים ואוזני המן... אוי ואבוי! אני מקווה לשרוד את זה בשלום. קודם כל הגיני על הגוף שאיש מבחוץ לא יכנס בך ידיים שמרי קרוב אל הפרצוף זה המקום הראשון רואים מה קורה לך עטפי היטב כל פצע חשוף, שם הוא מנסה לפגוע שיווי משקל שלא תפלי לטירוף גופך מסוקל, קרב אגרוף בכל כוחך תצחקי תשאגי תפגעי תפצעי תתלשי תדפקי שלא תשתקי לעולם יותר תלחמי תעני תצעקי תשגעי תדרשי תכבשי שלא תתביישי לעולם יותר. עמדי זקוף עיניים פקוחות נותר להחזיק עוד שלושה סיבובים לפחות אל תכנעי, נו לכל ה</div>Tue, 18 Mar 2008 15:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8834775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8834775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8825757<div align="right" dir="rtl">ירדתי קילו! היום בבוקר נשקלתי וראיתי שירדתי קילו! ברור שעדיין דרכי ארוכה, אבל בכל זאת זה לא רע. האמת שהולך לי די בסדר אחרי הארוחת צהריים אתמול הייתי בצום של כמעט 24 שעות, ואז היום בצהריים אכלתי מרק וקובה אחד קטן, מאז לא אכלתי ואני מתכוונת שזה יהיה שוב צום של 24+. האמת? האוכל לא חסר לי בכלל! ופתאום אחרי כל כוס תה אני מלאה, ואחרי הארוחת צהריים בכלל הייתי מפוצצת הרגשה כיפית, באמת. בנתיים ההורים שלי לא שמו לב לשומדבר, ואני מקווה שכך זה ימשך... שבוע טוב.</div>Sun, 16 Mar 2008 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8825757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8825757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8819354<div align="right" dir="rtl">בנתיים, יום לא רע! הייתי בצום מאתמול 16 שעות עד הארוחת צהריים המשפחתית, לא היה לי ברירה אלא לאכול=\ אכלתי מרק ועוף וירקות. ובמהלך היום שתיתי 2 כוסות תה עם סוכרזית. כל היום חרשתי, אוח. נמאס לי! בא לי חופש אני כ''כ זקוקה לזה. בנתיים אני שוב בצום מאז הארוחת צהריים ואני מקווה להחזיק מעמד עד מחר בצהריים, בבצפר אני יודעת שזה לא יהיה קל, אבל אני מסוגלת לזה! חייבת. עוד פחות משבוע פורים ואני רוצה להוריד עד אז משו=\ הבלוג הזה לא נועד כדי שתטיפו לי, שתגידו שאני חולה ושאני לא בסדר או שאני עושה טעות. כי אני יודעת מה אני עושה ושומדבר לא ישנה את זה! אז בבקשה, תפסיקו </div>Sat, 15 Mar 2008 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8819354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8819354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8815330<div align="right" dir="rtl">אני במצב די מעפן למען האמת. בקצרה? החיים שלי מדכאים אותי. כל יום אני קמה בבוקר עם הרגשה נאחסית שכזו, ששומדבר טוב לא קורה. הרגשה של כישלון. אז עכשיו באמצע הלילה החלטתי שאני לוקחת צעד אחד בחיים האלו, לוקחת את עצמי בידיים ומתחילה לעשות משו שאולי רק איתו אני ירגיש טוב עם עצמי, תחושה כזו כיפית, של שלמות. אז פתחתי את הבלוג הזה כדי לספר על מה שעובר עלי ולקבל כאן אולי כמה חיזוקים... מה החלטתי בנתיים? התחלטתי שאחרי תקופה יותר מדי ארוכה של טחינות ובולמוסים מגעילים, לצום. כן אני מתארת לעצמי שזה אל יהיה פשוט, לא רק בגלל הקושי של האוכל, אלא יותר בגלל הלחצים מהסביבה. אני יודעת שההורים שלי ישימו לב שמשו לא בסדר, שאני לא אוכלת, אני יודעת שהם יעירו וידחפו לי אוכל בכוח. אבל אני לא אתן לזה לעצור אותי!! אני יוכיח לעצמי ולכולם שאני יכולה לעשות את זה. אני יכולה! אני מסוגלת! אני רוצה רזון. רוצה שלמות 3&gt; בהצלחה לי?</div>Sat, 15 Mar 2008 01:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (אַנָּה 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=536918&blogcode=8815330http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=536918&blog=8815330