http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990הבלוג הזה מביא סיפורים שאני כותב מתוך סדרה שנקראת "צייד הצבעים". אני לא מבטיח עדכונים קבועים, כי הספר נמצא במהלך כתיבה. כל הזכויות לסיפורים שמורות לאלכס קאי.heCopyright 2026 Kay. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/90/59/53/535990/misc/14238056.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9195260<div align="right" dir="rtl"> שקט מוחלט ביער. רשרוש עלים צהובים-אדומים של סתיו מתחת לרגליו. זמזום דבורים צבועות בשחור צהוב בכוורות על העצים מעל הצייד ומעל לכל, שמי תכלת בהירים עם נגיעות לבן. הצייד דורך לו על השביל המוכר. מוכר לו ולכלבו ופרט להם אין איש המתהלך ביער הזה. קשתו מוכנה בידו והחץ באשפת החיצים על הירך שלו, מוכן להישלף ולהידרך ולהישלח לדרכו, במהירות ויעילות, כמו סטירת לחי מצלצלת. הצייד עצר לרגע והרהר על מהות החץ ועל מטרתו, מוטרד מזה וצופה לבאות. החץ מוכן לחדור אל הבשר, להיבלע בתוך הצבע האדום של הדם המקיף והשואב את ראש החץ ברעב. אותו הבשר הנסגר אחרי שהחץ נכנס אליו ולצערו של הניצוד,לוכד את החץ היטב בתוכו וזה הדבר הטראגי ביותר- הרי הגוף אמור לדחות גורם זר אך במקום זאת הוא מאמץ את הפולש החדש, מחבק אותו ושומר אותו בפנים. הצייד חייך קלות והמחשבות האפלות נעלמו, זה יום יפה ומלאכת הבוקר תמה, השמיים והטבע קיבלו את צבעם והוא מחפש לו את דרכו הביתה. זהיר כמנהגו, אבל משועשע קלות מן החיוך של השמיים התכולים. "סנאפ!" נשבר לו ענף דקיק מתחת לרגלו של הצייד והוא עוצר במקום. נדמה לו שבאותו הרגע הוא שמע עוד צליל רחוק יות</div>Fri, 16 May 2008 14:35:00 +0200kay_order@hotmail.com (Kay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9195260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535990&blog=9195260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9171713<div align="right" dir="rtl"> שקט אפל השתרר ביער, צייד הצבעים נעדר מבקתתו זה זמן מה. בשגרה הרגילה היה הוא וודאי עושה את העבודה הרגילה שלו, אך בזמן האחרון היה מטרד חדש ביער. היער נטול הצבע נאנח, שוב הוא נשאר לבד ובודד, הצבעים מקפצים בו, אך לא רוצים באמת להיראות. אולי זה קשור לחורף, חשב לעצמו היער. בצידו האחר של העולם, בין הרים צחיחים, כתומים וצהובים,הצייד הזיע בעודו שוכב במארב זה ימים ארוכים. הוא נזכר בימים הפשוטים ביער, כשהיה תופס צבעים שונים, מקשט בהם את כל החי והדומם סביבו, משתמש במתת-האל שלו כדי להעניק צבע לחיים וכמה כל זה נראה רחוק עכשיו. הוא עקב אחרי הדרקון הזה ימים ארוכים יחד עם הכלב-ציד שלו, טסים על כנפי "הדמיון", ספינתו המרחפת, עוברים מעל ימים ויבשות וכל אותה העת מתרחקים מן היער המוכר, עד שלבסוף הגיעו למדבריות המשונות הללו. משהגיע ליבשת בעלת מדבריות גדולות, עם דיונות והרי חול ואדמה, נתקף הצייד בגעגוע לחייו הקודמים, אך ידע כי יהיה חייב להמשיך ולצוד את הדרקון גם פה. הוא הנחית את הספינה בארץ המוזרה, כי לשם הובילו אותו עקבות הדרקון. הוא חיפש את הדרקון ברגל, וכשמצא את המאורה השכיב מארב, מחכה לדרקון שיצא ה</div>Mon, 12 May 2008 08:23:00 +0200kay_order@hotmail.com (Kay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9171713http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535990&blog=9171713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9171704<div align="right" dir="rtl">ככה כתבה דורין, אהובתי, לילד שבו היא מטפלת בגן שלה. כן, דורין עובדת בגן לילדים אוטיסטים ומטפלת בהם מדי יום ביומו. מחר בבוקר היא תמריא לה למקום אחר, מקום שאנחנו קוראים לו רומא ומשם ישירות לניו-יורק. ואני אשאר עם הזיכרונות בינתיים. אני אשאר פה, ל-17 הימים הבאים, מחכה ל-31 לחודש שיגיע לו. תגיע כבר, יוני!!! את חשובה לי כל-כך, רין...</div>Mon, 12 May 2008 08:14:00 +0200kay_order@hotmail.com (Kay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9171704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535990&blog=9171704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9158957<div align="right" dir="rtl"> השמש רק התחילה בביישנות לצאת, השמיים האפורים רמזו על יום מעונן למדי והוא כבר היה לבוש ומחכה בחוץ עם הקשת ביד. אנחנו לא קוראים לו בשום שם, אבל הוא צד צבעים. באותו בוקר יום ראשון הוא צד את האפור. מבקתה ביער עבות בלב ליבה של אירופה הוא יצא למסע הציד היומי שלו, בקשת דרוכה, הוא התגנב מאחורי העצים וצד את הצבע הנייטרלי הזה. משתפס אותו, רחמיו נכמרו עליו והוא שחרר אותו לשמיים,אבל שלא כמו בכל יום, הצבע דעך מהר, התחלף בתכלת של השמיים. הצייד הביט באכזבה, כל המרדף הזה ולשם מה? עשר דקות של אפור ומיד השמש הזהובה התחילה לשפוך את האור שלה לתוך התכלת. ממזרה, חשב הצייד, לה הכל קל. היא לא צריכה לתפוס כלום.אנשים לא מצפים מהשמש שתזרח בצבעים שונים, האור שלה כבר מכיל את כולם. הצייד הביט בדאגה ביער סביבו, הבוקר הזה היה צריך לתפוס עוד הרבה צבעים. הוא פרש את הרשת שלו ותוך דקות ספורות השיחים האפלים בהם הוא הניח את המלכודת רעדו. "הצלחה!" צעק הצייד בעודו שולף את הצבע הירוק מהרשת. הוא פרפר בידיו, אך הצייד כבר למד את הלקח היומי שלו עם האפור והוא סחט את הירוק בעדינות רבה על היער . כשהשמש פגעה בקרניה הראשונות בעלי ה</div>Sat, 10 May 2008 12:08:00 +0200kay_order@hotmail.com (Kay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=9158957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535990&blog=9158957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=8792743<div align="right" dir="rtl">אני שונא את החוסר וודאות. מתעב אותו ממש. לוקחים את המעיים שלי, מסובבים אותם לכדור והם מתגלגלים אצלי בחלל הבטן, מתנגשים בקירות... למה זה קורה? למה זה קרה? המסע הזה לא בשבילי. לקחת מספריים ולחתוך. תודה רבה, להתראות.</div>Tue, 11 Mar 2008 12:15:00 +0200kay_order@hotmail.com (Kay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535990&blogcode=8792743http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535990&blog=8792743