http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800בדם, יזע ודמעות.heCopyright 2026 נופלת, בעיקר.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=9451493<div align="right" dir="rtl">שכל פעם שאני פותחת את ישראבלוג אני רואה לפחות בלוג אחד על איזו טיפשה שפוצחת בדיאטת -NO NORE FOOD- או משהו בסגנון. ואם לא תראו את זה בעדכונים האחרונים, אני מבטיחה לכם שזה יופיע בשכנים החדשים בישראבלוג. בכל אופן, כשאני אומרת נכנעתי לבינוניות אני לא באמת מתכוונת לבינוניות, כי בכנות אני יודעת בדיוק כמוך שזה יותר טוב ממני. נכנעתי ליותר טוב ממני... ביולקס.. בלאט. עד שאמא תשים לב שפתאום יש קצת פחות בבקבוקון. חושבת אולי לפתוח בלוג חדש... בלי הקצנות מיותרות. סתם חדש. עוד אחד. בא לי.</div>Thu, 26 Jun 2008 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (נופלת, בעיקר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=9451493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535800&blog=9451493http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=8868904<div align="right" dir="rtl">&lt;CENTER&gt; &lt;div style="height:700px; width:50%; background-color: ffffff; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;"&gt; כמה זמןלא הייתי פה.. טוב, אני לא מתקדמת בשיט וחבל, כי דווקא חשבתי שיש לי סיכוי.. יותר מתמיד. אני לא יכולה להגיד לאוכל לא, אני פשוט לא יכולה. הייתי מגדירה את עצמי כמישהי שיחסית לכמות שהיא אוכלת נראית דיי סביר, אבל לא יחסית לנורמאליות. אני צריכה להוריד כמה דונאטסים מכוערים מהבטן. הרבה דונאטסים מכוערים מהבטן. היום היה פורים בבצפר... איחרנו את היום בגלל השביתה והכל. לא היה לי רעיון לתחפושת, בשמונה וחצי בבוקר החלטתי שאני כן אלך לבצפר.. לקחתי שמלה מהעין השלישית, כתר, שרביט ונעלי בובה ויצאתי לבצפר. אני דיי ספונטנית לאחרונה. אני חושבת שזה טוב שאני הולכת עם שמלות או שורטס למיניהם, זה מחזק לי את הבטחון העצמי. מה שכן, מה הירך ומטה אני דווקא דיי מסתדר עם הרגליים שלי (לא כולל הירכיים.. אז רגע, מה זה שווה?) מה שמעביר אותי לנושא הבא. היום הלכתי לקניון הגדול, לבשתי גופית סבא מבד לא מהרגילים... נמתח צמוד צמוד... חצאתי מיני ותנכיות. באמת הצלחתי להסתכל במראה ולחיי</div>Sun, 23 Mar 2008 20:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (נופלת, בעיקר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=8868904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535800&blog=8868904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=8828367<div align="right" dir="rtl">&lt;CENTER&gt; &lt;div style="height:700px; width:50%; background-color: ffffff; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;"&gt; אז עכשיו אני מרבה לנסות להטעות את עצמי... לא בכוונה. בבוקר כרגיל זרקתי את הסנדוויצ' בדרך לתחנת אוטובוס.. לקחתי מלפפון לבית ספר במקום, כי בכל זאת, בפה שלי לא יכול להשאר ריק. אני מנסה להמנע ממסטיקים בגלל שזה מעלה גירה ורק מגביר את תחושת הרעב... אבל בכל זאת, כשצריך אז צריך. אפילו לא קניתי משהו לאכול בבית ספר, רק המלפפון, גם לא ביס משום דבר אחר. יש על מה להיות גאה.. טוב, ל-5 שעות האלה בקושי. הגעתי הביתה והבטן שלי לא הפסיקה לצייץ (לצעוק, לייתר דיוק). לקחתי את הסלט מהמקרר, שמתי מעל קצת אלף האיים והלכתי למחשב. לא היה מלח בסלט, אבל המשכתי לאכול כי אמרתי לעצמי שאני גם ככה צריכה להתרגל לאכול לא מטובל. פעם הבאה נוריד גם את הרוטב. נזכרתי שבבוקר התעצבנתי על אח שלי שהוא חיסל חצי כיכר לחם שוקולד (נו, זה לחם לבן עם חתיכות שוקולד בתוכו), אז לקחתי לו את זה מהחדר ודחפתי לכוננית שלי... ואז כמובן הלכתי ולקחתי 2 פרוסות. אני אתן לו את זה והוא כבר ידאג לגמור הכל, בלי פיתו</div>Mon, 17 Mar 2008 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (נופלת, בעיקר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=8828367http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535800&blog=8828367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=8789625<div align="right" dir="rtl">&lt;CENTER&gt; &lt;div style="height:700px; width:50%; background-color: ffffff; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;"&gt; בלוג חדש והכל... זה כבר ה-3 אם הזכרון שלי לא מטעה אותי, ה-3 ששמור בסוד. יש לי עוד אחד שכל החברים יודעים עליו, אין לי בעיה עם זה... חוץ מהעובדה שעכשיו אני צריכה להזהר יותר מתמיד, כי כנראה שרשמתי שם רמיזות יותר מדי גסות. אני יושבת עכשיו וליידי קופסאת קראנצ' של נסטלה (פרסומת סמויה?) אני כל הזמן מכניסה את היד, משאירה אותה שם, חושבת לעצמי אם כדאי, מזכירה לעצמי שאני שמנה ושזה לא מה שיעזור, ובכל זאת מעמיסה עוד חופן ודוחפת לפה.. זאת ההרגשה הכי גרועה בעולם, הרגשה של לא יוצלחות, של אומללות. אני שונאת להרגיש לא טובה, שונאת. אני בכלל שונאת את כל הסיטואציה הזאת, כל ה... הדבר הזה, ההפרעה הזאת. אני גם שונאת לקרוא לזה הפרעה, מחלה... מי ישמע. מה שכן, זה אסון וסיוט, תרתי משמע. במחשבה אחורה בכלל לא הייתי חוזרת על זה, לא הייתי נכנסת לזה מלכתחילה.. עכשיו זה פשוט תקוע, לא זז לשום מקום (ואם משהו זז זה רק הבטן, קדימה). אני רק רוצה שיהיה לי טוב, כמה שזה נשמע פטתי וקיצ'י</div>Mon, 10 Mar 2008 18:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (נופלת, בעיקר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535800&blogcode=8789625http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535800&blog=8789625