<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>דיאטה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=534597</link><description>בלוג דיאטה</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 shuada. All Rights Reserved.</copyright><image><title>דיאטה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=534597</link><url></url></image><item><title>פרץ השראה -  סקס.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=534597&amp;blogcode=11349907</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז נרדמתי בסלון אחרי ערב סרטים עם כמה חברים. כריות בכל מקום, אנשים שפוכים, זרוקים, בקבוקי שתייה, פופקורן בכל מקום... השעה כבר לקראת הבוקר אבל התריסים מוגפים וחושך. הטלויזיה עדיין מקרינה סרט כלשהו...בפעם האחרונה שפקחתי עין זה היה אמריקן פאי 5 אבל מי שם לב?
אה, מה לבשתי? סתם...לא השקעתי...שישי בערב ולאף אחד אין חשק לצאת באמת אז מתפשרים על הבית שלי... חולצה גדולה כזאת של בית עם איזה קשקוש,בלי חזיה כיכמובן שאין לי שום צורך באחתוחצאית ארוכה כזאת חפשייה ומתנפנפת שאפשר להתנועע בה בקלות ולשים את הרגליים באיזו פוזיציה שארצה מבלי לדאוג לאם זה מחמיא לישבן שלי או לא... 
כבר הזכרתי שנרדמתי? מין נמנום קל כזה שאפשר לערער במגע הכי קל, עוד לפני שמתחילות הנחירות והכל...
הוא...איך אני אגדיר אותו? מין מכר ידיד שכזה... השיחות בינינו תמיד היו שנויות במחלוקת. רוב הפעמים ויכוחים,. הוא לא הסכים איתי על כלום ואני לא יכלתי לשמוע את הדעות החזיריות והשוביניסטיות שלו...עושה לי פריחה. ובכל זאת, תמיד איכשהו המבטים שלנו נחו זה על זה...מין מבט יריבות ידידותית שכזאת...או ככה לפחות חשבתי?
בקיצור אני על הספה, שעונה לא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 28 Oct 2009 14:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (shuada)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=534597&amp;blogcode=11349907</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=534597&amp;blog=11349907</comments></item></channel></rss>