http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853שקר כלשהוheCopyright 2019 קרן עדי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/53/28/53/532853/misc/15423327.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10955623<div align="right" dir="rtl">אני לא טובה בזה. בלכתוב מה לעזאזל אני מרגישה ו מה אני רוצה להעביר פה בכלל. אבל אחרי כמה חודשים טובים, אני חייבת לציין שאני נמאת במקום מוזר בעיני. אני כבר לא מדוכאת. לא במובן הקליני של המילה, אבל עכשיו לא הכי טוב לי. אין לי מצב-רוח ואני לא מצליחה להנות במפגשים חברתיים כמו לפני חודש.שלא לדבר על זה שחפצים דוממים התאגדו נגדי ופוצעים אותי על ימין ועל שמאל. אבל מה שמשעשע זה שאני מנסה להשתמש ב"שפה" או "מילים" שהשתמשתי אז, בתקופ הקלינית, וזה לא תופס כבר. כל ה"אני שונאת את עצמי","בא לי למות","למה כל זה קורה לי" ושות' כבר לא חלים עלי, אבל הם צצים לי במודע כשאין לי משהו אחר להסביר את התופעה או ש..סתם משעמם לי. אני לא יודעת במה אני יכולה להחליף אותם. זה מצחיק, אבל זה חלק מהעבר שלי. לא היה יום שבו לא ייחלתי שמכונית תפגע בי או שסדן של שלושה טון תיפול באורח פלא מהשמיים. עכשיו זה לא כך (תודה לאל או למי שזה לא יהיה שם) אבל שמתי לב שנוצר עכשיו ריק שבו אני לא יודעת מה אני יכולה להגיד במצבי דיכאון הורמונלי/מה שזה לא יהיה שאני חווה עכשיו.דיעות אמביוולנטיות לא אמורות לצוץ לקראת השחרור מצה"ל. אני לא רוצה להי</div>Sat, 13 Jun 2009 09:38:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10955623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=10955623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10744349<div align="right" dir="rtl">כמו משחק פתאטי.אני שונאת את איך שאני מרגישה כרגע.אני באמת חושבת שמגיע לי יותר טוב מזה.</div>Tue, 14 Apr 2009 19:56:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10744349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=10744349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10595506<div align="right" dir="rtl">מאז הפעם האחרונה שהראיתי פה סימני חיים באמת שאין שינוי מהותי בחיי.נתנו לי קצת יותר אחריות בלשכה, לפחות זה. אני כבר לא משתגעת משיעמום כל יום.היום היה לי בדיקה עם פסיכולוג לצורך המשך סיווג בטחוני (חצי שנה לפני השחרור, כל הכבוד לצה"ל)ובאופן לא רצוני פשוט התחלתי לבכות. בלי סיבה. אני לא יודעת מאיפה כל זה בא. אני יודעת שזה לא נובע מהתסכולים של חיי היום יום. הרי כבר בכיתי מספיק עליהם. זה משהו יותר מובנה. אוטומטי. ככה פשוט הגוף שלי הגיב. וכששוחחתי טיפה עם הפסיכולוג על זה, הבתי שככה הגבתי בכל פעם שנבדקתי מקרוב ע"י גורם סמכותי כלשהו. בין אם זה הסחינה שבעל-פה באנגלית, או פסיכולוג כזה או אחר שבאתי אליו. אני חושדת שזה כנראה תגובה חרדתית ללהיות מושא מתחת למיקרוסקופ. להיבחן ולהישפט. הרי, עם כל הפגמים שאני טוענת שיש לי, איך אני אתקבל לכל דבר? כל כך מיק לי שזה לא רצוני. פשוט ישבתי שפ והרגשתי את הדמעות זולגות, את הגרון נחנק. אפילו רק מלחשוב על זה העיניים שלי נעשות קצת לחלוחיות. נורא. מעבר לזה אני באמת צריכה לצמח לי איזה עמוד שדרה כזה או אחר. ברצינות. אני יודעת מה אני צריכה לעשות אבל זה כל כך קשה לעשות א</div>Tue, 03 Mar 2009 23:38:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10595506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=10595506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10208714<div align="right" dir="rtl">טוב שלא מבקשים ממני להחליף לה את החיתול. למרות שגם את זה אני עושה.לשאול אם היא אכלה מספיק, כי בבדיקות הדם שלה נראה כי היא לא אוכלת מספיק. או שהיא שוכחת לאכול או שהיא לא רוצה להיות לנטל.לשאול אם יש לה עט ליד היומן שלה, כי אחרת היא תשכח. כל דבר."היא כמו כוס מים עם חור. שופכים מצד אחד והכל יוצא מהצד השני".גם המצב של סבא וסבתא לא משהו, אבל זה יותר רחוק ממני.אני לא קטנה מדי לדאוג ברמה הזו למי שטכנית אמורה לדאוג לי?מוטי אומר לי לא לקחת הכל ללב. פשוט להפסיק לדאוג לאמא. טוב, הוא די מנוכר מהוריו, וייתכן שאני כן לוקחת הכל ללב, אבל לכל הרוחות! איך אני יכולה לא לקחת את זה ללב? היא מתנוונת ואפילו לא מודעת לכך. או לפחות היא מכחישה את הדבר.להיות אנושי זה מעפן.</div>Sun, 23 Nov 2008 17:53:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=10208714http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=10208714http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9765440<div align="right" dir="rtl">וזה לא שאני מתכוונת לזה...אבל פשוט קשה לי להתאפק לפעמים. כולנו אנשים, ולכולנו יש יצריםאבל כנראה אלוהים דילג עליי בתור לקבלת מרסן כזה או אחר...אני צריכה להפסיק לצעוק דברים שעדיף שלא ישמעו.ואני צריכה להפנים את המילים של פיונה..."...never a frown, with golden brown"</div>Mon, 18 Aug 2008 00:39:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9765440http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=9765440http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9693902<div align="right" dir="rtl">כמו כל יום.ה"חלומות בהקיץ" שלי נעשים תכופים יותר ויותר.ב"מלחמת הכוכבים" אומרים שאפשר להשפיע על מוחם של רפי השכל.אני צריכה להפסיק לקרוא ספרים דמגוגים מדי.. עוד אחשוב שאני רפת-שכל.אין לי כח. אומרים שצבא זה שוחק. נכון. אבל זה הרבה יותר מזה.אני מרגישה טיפשה יותר. מנוונת יותר.אי אפשר לקרוא לזה באמת חיים. כאילו חצי בכוונה הם דוחקים בך לעשות מעשים... קיצוניים, בוא נאמר.אוך, והמילים האלו יוצאות מפי (טוב... מאצבעות) פאקינג פקידה בקריה.מה יש לי כבר להתלונן?ת"ש מעולה ומה לא. אפילו שמירות אני לא עושה. המפ. אני מניחה שאני צריכה רעיונות לדברים חדשים ללמוד.הרי בנתיים יש לי רק שיעורי אודיו חצי שעה ביום. ומה עם השאר? בהייה באוויר? כיף.אנחה. נשימה עמוקה. עוד אנחה.</div>Mon, 04 Aug 2008 21:10:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9693902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=9693902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9634570<div align="right" dir="rtl">אבל מכיוון ש"דף בלוג" משל עצמך אומר שיש לך כל זכות לפרסם מה שעולה בארש, אז אין לכם ברירה משהו P:בספר שאני קוראת כרגע מסופר על לוק, פסיכיאטר אינטלקטואל שסה"כ משועמם מהחיים הבינוניים שיש לו.אישה יפה, שני ילדים, שותפות עם...אוך, לא זוכרת את שמו.בעודי קוראת את זה, ומכיוון שאני "משליכה" כפייתית, אני לא מצליחה לדמיין איך זה חיים משעממים.החיים שלי לא משעממים כלל וכלל. נכון, יש בהם מן העצבות, השפלה, בדידות ואף כעס-אבל לא שיעמום.האמת זה יכול להיות מעניין... תקופה בבית שלי שהייתי יכולה להגדיר כ"משעממת".אם כי עכשיו דברים מתמתנים ונעשים סבירים משהו...אבל תמיד יש מועקה שתטריד את מנוחתי.ואם אין, אמציא לעצמי אחת.אתמול ישנתי אצל גוגיג (רשל"צ) ולקחתי את הספר הרביעי בסדרת "שיר של אש ושל קרח".אני לא יכולה לחכות!! :)אני לא ישנה טוב. כבר כמה ימים שאני מתעוררת אין ספור פעמים בלילה. יש אנשים שאומרים שזה חום. חום באמת יכול להעיר אדם משנתו? לא ידעתי את זה....ואם כבר בנושא של בעיות פיזיות, אני חייבת להגיד שאני טיפה מפוחדת. בדיקות שעשיתי לפני כמה חודשים העלו איזו בעיה שעכשיו אני צריכה ללכת לחר"פ לראות אם זה רצינ</div>Thu, 24 Jul 2008 17:20:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9634570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=9634570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9624040<div align="right" dir="rtl">התחלתי היום לקרוא את "איש הקובייה" של לוק ריינהרט.ספר שכבר ניסיתי לקרוא לפני שנתיים, ופשוט לא היה לי כח אז להשלים אותו.בעמודים הראשונים שמתי לב שסימנתי במרקר משפט שם"תבין את עצמך, קבל את עצמך, אבל אל תהיה עצמך".אני מניחה שזה עדיין תקף להיום.נ.ב.היום היה יום טוב.מזל טוב לעמית וזה.. מספרים ראשוניים זה אוּבר :)</div>Tue, 22 Jul 2008 19:03:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9624040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=9624040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9592786<div align="right" dir="rtl">שואהאסון.איפור זה השטן.וזה כל מה שיש לי להגיד בנושא.אבל חוץ מזה אין חדש :)</div>Thu, 17 Jul 2008 16:59:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9592786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=9592786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9582433<div align="right" dir="rtl">וזה לא שלא היו. אני מניחה.פשוט אין משהו שיכול לנטרל את התקופה האחרונה שהייתה...שוחקת, מעייפת.*חזרתי לפני חודש וחצי לליאור. אין מילים בפי לתאר את הנירוונה שבדבר*התחלף לי לפני כחודש מפקד, ועכשיו מילים משונות יוצאות מפיו כמו "תודה".*בתיאוריה אני יודעת שיש לי למי לפנות כשאני סדוקה..זה שאני לא מרגישה זאת זה כבר דבר אחר.ואני יודעת, תאמינו לי שאני יודעת, על הילדים הרעבים באפריקה שהתזונה שלהם יותר נוראית מ"דיאטת שואה" (186 קל' ביום)ושאני צריכה להודות למי שלא יהיה שיש לי גג שייגן עלי מפני הגשם שאין בארץ ובגדים שייגנו על העור הרגיש שלי מפני קרני UV המאיימות עליו בכל רגע נתון... אבל אני לא. מי באמת קם כל בוקר ואומר תודה על זה שהוא חי? ובאמת ובתמים לא לוקח כמובן מאליו את כל מה שיש לו בחיים..? לא אני, זה בטוח.אני מניחה שזה לא בריא במיוחד לאמוד כמה פעמים היום חלמת בהקיץ על דברים שהסתיימו בסצינות מגואלות בדם, הא?נו שוין... דמיון מפותח זה לא משהו רע מדי.אלימות להמונים.</div>Tue, 15 Jul 2008 22:15:00 +0200karen.tankus@gmail.com (קרן עדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532853&blogcode=9582433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532853&blog=9582433