http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283.I could be a bitch if I was nicerheCopyright 2026 ^_^ worship me. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283http://f.nanafiles.co.il/upload/62006/IsraBlog/258313/misc/6300179.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=11530408<div align="right" dir="rtl"> אני חיילת בצה"ל. חיילת די טרייה אומנם, אבל אני חיילת. התגייסתי כמו כולם, אולי לא עם מוטיבציה יותר מדי בשמיים, אבל עם מוכנות לתת את מה שצריך למדינה הזו. לא התכוונתי להשתמט. לא תכננתי לעשות בעיות, לא רציתי הקלות ולא תנאי שירות מיוחדים. רציתי להתגייס, לעבור את הטירונות, את הקורסים, לצאת לסדיר ולהשתחרר בידיעה שנתתי100% מעצמי למדינה. התחלתי את הטירונות, שוב כמו כולם מלאת חששות ופחדים אבל עם המון דרבון ובטחון עצמי שאני אעבור את זה כמו גדולה. אחרי כמה ימים כאבי גב מטורפים דכאו לי את הרוח. הרגשתי כמו נחה, לא הייתי מוסגלת לתפקד, לא הייתי מסוגלת לעמוד, ללכת, לרוץ לשבת ובקושי לשכב. זה היה הסיוט שלי. הגעתי לרופא היחידה עם דמעות בעיניים אחרי לילות ללא שינה, עם קול רגוע תיארתי לו את הבעיה, הרופא שבמהלך כל אותו טיפול היה עסוק במשחק כדורגל ברדיו אפילו לא טרח להרים את העיניים שלו מעיתון הבוקר. הוא תקתק משהו במחשב הוציא מרשם לכדורים ושלח אותי לדרכי. הכדורים גרמו לי לבחילות נוראיות ורק החמירו את כאבי הגב, בוכה ומיואשת פניתי למפקדת בבקשה לראות רופא אחר, אחרי שעות של תחנונים היא הסכימה לפנות אותי לביקור</div>Sun, 17 Jan 2010 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=11530408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=11530408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10941542<div align="right" dir="rtl">תמיד קל יותר לחזור למוכר, אין תעלומות חדשות, אין דלתות סגורות, הכל נורא דוגרי, נורא ברוראין כבר את המבוכה, הפחד, הרתיעה.. יש עבר, יש זכרונות וכאמור, נורא קלמנגד יש את החדש, ההזדמנות לריגושים, ההתרגשות של ההתחלה, ההפתעות, הציפייה והאי וודאותזה רגשות כל כך ממריצים, פשוט מזכירים למה כל העסק הזה כל כך נפלא ומלהיבזה נורא חדש להיות לגמרי לבד וחופשייה מכל בן אדם אחר. בלי להתגעגע, בלי לדאוג, בלי להיות מחויבת בכל צורה שהיאואני די בטוחה שטוב לי, אני אוהבת את זהאני אוהבת את היכולת להדלק על 302498 בנים ולא לתת דין וחשבון לאף אחדאני אוהבת את זה שאף אחד לא יושב לי בראש 24/7 והורס לי את כל המערכתאז בסופו של דבר, שלום למוכר, חיינו את הסיפור שלנו, ולהתראות לחדש, כי לא מתאים לי לרדוף אחרי אחריםברוך הבא החופש=] עם הקיץ, החשקוקים, המסיבות, ההשתובבויותברוך הבא פרק חדש בחיים שלי, שסובב ב100% סביבי, סביב האינטרסים שלי, המשפחה והחברותכי בנים באים והולכים, אבל את החיים חיים רק פעם אחת.</div>Mon, 08 Jun 2009 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10941542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10941542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10577892<div align="right" dir="rtl"> זה נגמר. 10 חודש של אהבה וגעגועים אין סופיים. ונתנו לנו רק חודש ביחד. אף אחד לא שיער שזה יימשך כל כך הרבה. אהבנו חזק. אהבנו באמת. מכורח המציאות זה היה חייב להיגמר. שנינו ידענו את זה. פשוט קיווינו לעוד קצת זמן לגזר דין מאוחר יותר אבל לכל דבר יש סוף, גם לדברים הטובים ביותר.אני לא יודעת איך אני מרגישה. קל וקשה לי. הוקל לי מהיעדר המחויבות, וקשה לי מאותה סיבה. למי אני אתגעגע עכשיו? למי אני אספר עד כמה אני אוהבת אותו? למי אני אחכה? משהו אומר לי שזה עוד יכה בי חזק. עם עכשיו אני עומדת על הרגליים, מחר אני לא אוכל לקום =/.</div>Thu, 26 Feb 2009 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10577892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10577892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10490779<div align="right" dir="rtl"> מה את עושה שהמלחמה הכי מתישה והכי כואבת שיש מתרחשת בתוך הגוף שלך? כשהמוח מכתיב לך את ההגיון, את האמת והעובדות הריאליות והלב רק מציף את הכל בפנטזיות ובגן עדן אפשרי, אבל הכל מתנגש אחד בשני. את יודעת מהנכון מצד אחד, אבל מצד שני זה קורע אותך מבפנים. כי מה שנכון לא בהכרח תמיד טוב, ומה שטוב לא תמיד נכון- ואתה, אתה הדבר הכי לא נכון בעולם, אבל אתה, אתה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם. כל תא ועצב בראש צועק לי לעזוב, לתת לך ללכת. אבל כל תא ווריד ונים בלב זועקים לאחוז בך בכל שארית כוחי. כואב לי איתך וכואב לי בלעדייך וכואב לי ככה להיות תקועה כי אין לי מקום למישהו אחר, כי אין מישהו אחר כמוך. הלוואי והיו לי הכוחות להשקיט את הסערה ולחכות בסבלנות, אבל כשאתה לא איתי... שום דבר לא נראה שלם לחלוטין ולשום דבר אין את אותו הטעם שיש לו כשאני איתך. אין לי את הכח לשמוח בשמחתם של אחרים, אין לי את הרצון לצחוק ולבלות, כי הכל כל כך עסוק במלחמה הזו. שלי בעצמי ובך. תבוא כבר, אני משתגעת בלעדייך.</div>Mon, 02 Feb 2009 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10490779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10490779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10477847<div align="right" dir="rtl"> אני לא רוצה שיהיה בסדר באפריל! אני רוצה שיהיה בסדר עכשיו ולתמיד!!!</div>Fri, 30 Jan 2009 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10477847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10477847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10451710<div align="right" dir="rtl">אני מנסה ואף אחד לא יכול להאשים אותי שלא. אני מעלה חיוך, אני תומכת ואני שמחה. כי אני באמת שמחה כי באמת מגיעה לכולם, וכי אני לא מאחלת לאף אחד להרגיש כמו שאני מרגישה עכשיו. אני מנסה להתעלם כי להתעסק בזה לא יעזור. זה לא מצב עם פתרון, כלומר, עם פתרון שמקובל עלינו. אז אני כאן. רואה את כל האהבות פורחות, את האושר בעיניים כל כולם, את הניצוץ השמחה וההתרגשות. והוא שם. 3600 ק"מ זה יותר מדי. אני לא יודעת כבר איך עוד להתמודד עם זה. הסביבה רק מקשה עליי והבית חונק. אין לי, אין לי מקום בלעדיו. אין לי את הרצון לחייך ולשמוח בלעדיו. אבל אני מנסה, אז תבינו. זה גדול ממני. אני לא יכולה להלחם בזה.</div>Sat, 24 Jan 2009 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10451710http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10451710http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10315471<div align="right" dir="rtl"> אני לא יודעת מה לעשות. איבדתי שפה משותפת עם כולם, אמון, אין לי באף אחד. ומה שווים חברים כשאת מפחדת לחלוק איתם את כל מה שבלב? לא יודעת מה בדיוק נשבר, אבל אין אפילו בן אדם אחד שאני מסוגלת לדבר איתו. מעבר לשיחת נימוסים של היי וביי, כלום. אפילו להסתכל בעיניים כואב לי. כי התאכזבתי, שוב ושוב ושוב. וזה לא זה, אולי אף פעם לא היה. נמאס לי ששופטים אותי, נמאס לי מעצות ומשתיקות מבוכה. אני רוצה שיקשיבו לי ויהיו איתי בכל החלטה שלי, שיתמכו בי. ואף אחד לא עושה את זה. אף אחד. אולי משהו דפוק בי. לא יודעת. ואולי באמת צדקתי מאז ומתמיד, שעדיף להיות לבד, זה פחות כואב.</div>Sat, 20 Dec 2008 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10315471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10315471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10291882<div align="right" dir="rtl"> אני שונאת אותך. ואותך ואותך. כשכבר לא חשבתי שמישהו יכול לפגוע בי, אתם רק הוכחתם כמה טעיתי. תודה שפתחתם לי את העיניים. אני לא אעצום אותם שוב בחברתכם.</div>Sun, 14 Dec 2008 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10291882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10291882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10222044<div align="right" dir="rtl"> Put on your fake smile, it suits you so well No one would notice anyway since hiding behind a mask is what you do the best. Lock your tears and stab them deep down your mind behined concrete walls ,and never ever let them out on public Dont show them your pain, they cant understand or help. You dont need their mercy and empty words. You have enough of your own. Keep your head high and proud and keep chasing your goal, dont let anyone tell you that you are not good enough, and if its not the goal that motivates you, think about the blank mind youll have. No pain , no names no thoughts. Pure desire for success. Keep on falling apart, but do it quietly, behind closed doors and sealed windows. Just at night, only when you are alone. Because in the morning youll have to wear the smile again, and you dont want them to see the tear trails of your broken heart. </div>Thu, 27 Nov 2008 12:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10222044http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10222044http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10148311<div align="right" dir="rtl"> עבר קצת יותר משבוע. והאמת? מרגיש לי כמו נצח. לא מהסיבה הברורה שכל שנייה בלעדיו היא ארוכה. יותר לכיוון של האלפי דברים שהספקתי לעשות. אני מרגישה איך השעות, הימים והחודשים אם לדבר בגדול מתמלאים לי בטירוף. כל כך הרבה להספיק, כל כך הרבה להשיג. בשבוע וחצי קרה המון. התרסקתי, נסקתי, למדתי, בכיתי, צחקתי וניסיתי לחיות על הצד הטוב ביותר. המחברות ממלאות את החדר, דפים שרבוטים הערות וספרים שמוטים נמצאים בכל מקום. העיניים טרוטות, הגרון יבש והפה משנן עוד נוסחה ועוד תאריך. הכל נדחק במן כוונה לא כוונה לתת מודע. כבר הייתי פה. אלוהים יודע שזה לא מה שאליו אני צריכה לחזור. ואני לא יכולה להסביר את זה לבן אדם היחיד שמבין. אני לא רוצה לדחוק אותו לאדמה. קשה לי וקשה גם לו. מה עושים עם כל החרא הזה בפנים? אנשים לא יכולים להבין.</div>Sat, 08 Nov 2008 20:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (^_^ worship me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532283&blogcode=10148311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532283&blog=10148311