http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173heCopyright 2026 .Miss Lis. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=9351209<div align="right" dir="rtl"> אני פגועה, כואב לי. למרות כל מה שאני אומרת וחושבת. הוא בגד בי, וזאת ההרגשה הכי חרא בעולם. אבל אין מה לעשות, ככה זה בחיים. אבל מהיום, אני אתחיל חיים חדשים, טובים יותר. בלי שום בנים, לא רוצה חבר בחיים. רק ידידים, הכי טוב (: מה שהכי מעליב שאני נראית מושלמת לידה והבנאדם הכי יפה בעולם, והוא בכל זאת הלך איתה, ולא איתי. ואני לא אסלח על זה, כי כאוב מידיי. כי קשה מידיי. אני רוצה לעבור הלאה, לשכוח, אבל בחיים אני לא אסלח על זה. גם בגידה וגם שקרים. הצעקות, ההעלבות. מגיע לי יותר, כי אין כמוני. באמת אהבתי אותו אבל הזמן עשה את שלו, ועשה את זה ממש טוב. אבל אני אמצא אותה, את הזונה הזאת, וכשאני אמצא אותה, היא לא תצא חייה מהידיים שלי, רק בגלל שהיא גרמה לי לבכות. היא גרמה לי להיות במצב רוח. ואני אפילו לא מכירה אותה. התחיל לי מחזור, כואב לי הראש, הבטן, אני עייפה מדמעות, אבל עד מחר זה יעבור. אחריי 3 הכל ייגמר. הוא יסע מפה ואני לא אראה אותו יותר, זה מה שאני צריכה, בדיוק. לא רוצה לראות אותו, או לשמוע את הקול שלו. כרגע, אין בעולם בנאדם יותר כאוב ממני. אבל מחר-מחרתיים זה י</div>Wed, 11 Jun 2008 14:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=9351209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=9351209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8943444<div align="right" dir="rtl"> אין לי מצב רוח, וכשאין מצב רוח עושים שאלון. זה שאלון ארוך, אז אל תשקרו ותגידו שקראתם הכל. שם: אליסה. תאריך לידה: 9.7.1994 מקום מגורים: חיפה עיר הפשע והרשע DD: שיר אהוב: With You- Chris Brown סרט אהוב:המממ, אלפא-דוג/טיטניק/13/והסרט הזה עם הזמר של 30 שניות למארס עם הסמים וזה. תוכנית טלוויזיה אהובה:האנטומיה של גריי. זמר אהוב: Chris Brown זמרת אהובה: אינלי כזאת. =\ יום אהוב בשבוע: המעבר של שישי-שבת. דיסק אהוב: אני לא שומעת בדיסקים, אני מורידה מהחמור, דאא. תאריך אהוב: ה-21 של כל חודש. האם אי פעם עישנת? דאאא? אי פעם? אצלי זה קבוע. האם אי פעם שתית אלכוהול? הייתי שותה הרבה בימי שישי אבל הפסקתי, עכשיו רק באירועים. האם אי פעם לקחת סמים? הממ, נכנס לי עשן של גראס לריחות, אבל לא הסנפתי או עישנתי באנגים באופן אישי. האם אי פעם עברת על החוק? כה, יש לי תיק במשטרה. [פרצוף ביישן]. זה לא תיק ממשממש, זאת אזהרה =\ האם אי פעם נשבר לך הלב? לא. האם אי פעם עשית משהו שלא רצית לעשות? כן האם אי פעם הצטערת על משהו שעשית? כן. האם אי פעם בכית על מישהו? כן. האם אי פעם בכית על מישהי? לא. </div>Sat, 05 Apr 2008 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8943444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8943444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8900704<div align="right" dir="rtl"> טוב, המצב נוראנורא השתפר. אני מרגישה ממש טוב עם עצמי. התחלתי לאכול בריא, למרות שהיו כמה פעמים שפניתי לעבר החטיפים, אבל זה קרה רק פעם או פעמיים. ירדתי במשקל!!@!!11 כרגע אני שוקלת [לפי מה שבדקתי ביום חמישי] 48.3. שזה מצויין, אבל המטרה נמצאת במרחק של ירידה של עוד לפחות 4 קילו. או בכל מקרה, עד שירדו לי הצדדים, והכרס בירה שלי DDD: הירידה במשקל נורא מתבטאת במצב רוח ויחס לסביבה. אני יותר אנרגטית והשמיים, הם הגבול. בבוקר אני עושה ריצות, שזה מאוד מרענן. ביום שישי, קמתי ב-6 בבוקר. עשיתי ריצה של 40 דק', ואחריי זה בצהריים אני ולרה עשינו עוד פעם ריצה של איזה שעה ומשו, אבל עם הפסקות. יש מצב רוח לצאת, לבלות, לצחוק וליהנות מהדברים הקטנים שלפניי זה פשוט לא שמתי לב. החרא הקטן התחיל לעבוד :)) זה אומר ששבוע הקרוב- בגדים!!@321$%!@!!1 הפאלפון, כצפוי, קצת נשבר. הפאנל נסדק, אבל המסך בסדר. ואנשים, אני לא מקיאה, או מענישה את עצמי על ידי חתיכת וורידים או ניסיון התאבדות אם יצא לי לאכול איזה חטיף, או גלידה. פשוט מנסים לצמצם את כמות האוכל קצת, ולהגביר את ההתעסקות בספורט. להפסיק לעשן</div>Sat, 29 Mar 2008 13:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8900704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8900704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8861059<div align="right" dir="rtl"> אני עייפה, אני בקושי עומדת על הרגליים, אין לי כוח לכלום ולאף אחד. מתפוצץ לי הראש, ואני מרגישה כאילו הבטן שלי נהפכה בקסם למנוע של מכונית משנות השבעים, כי ככה היא נשמעת בערך. הייתי בים, הייתה לי בחילה, נאלצתי ללכת שעה אחריי שרק הגעתי כי לא הרגשתי טוב. אין לי שקל על התחת. ואני מתה, מתה, מתה, מתה לאכול!!!111!! הסתכלתי על קופסאת השוקולד [שוקולד פרה- הכי טעים בעולם] בערך חצי שעה וניסיתי לחשב, ללא הצלחה כמובן כמה קלוריות אני אוכל בפרוסה או שתיים. בסוף, אחריי כל החישובים, אחריי כל הזמן שביזבזתי על זה, זרקתי את השוקולד לפח. מסתבר, שכשלא אוכלים כמה ימים טובים, מתחילים לראות הזיות ולהיבהל מאוד בקלות מדברים קטנים אפילו כמו צעקות. אין לי כסף אפילו לקנות מסטיקים, ואמא שלי [יימך טפוטפופטפוטו] מנסה לדחוף לי אוכל לפה כי היא טוענת שאני לא אוכלת כלום אך, למרות כל זה, אני מצליחה בדרך משונה, לא הגיוניית, לשכנע אותהשאכלתי בחוץ/אצל חברה... בנוסף לכל השיט הזה, יש לי גם דלקת גרון והתחילה לי האלרגיה-שוב. אני לא מפסיקה להתעטש, וזה הדבר הכי מעצבן, במיוחד כשיש לך דלקת גרון. הדבר הטוב היחידי</div>Sat, 22 Mar 2008 19:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8861059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8861059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8842594<div align="right" dir="rtl"> רציתי להיות בולמית. חשבתי על זה הרבה. אני ילדה לא ממש שמנה. אבל יש לי צדדים, ובטן, דיי הרבה. השיא היה כשלבשתי את המכנס שקניתי לפניי חצי שנה והוא פשוט לא נסגר עליי. התחלתי לבכות, הבנתי שאני משמינה. עליתי ממש במשקל. נשכבתי על המיטה, ופשוט בכיתי. אני מרגישה רע עם עצמי. ניסיתי הכל. הכל. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא שמנה, שאני סתם רואה את זה ככה, אבל האנשים מהצד לא חושבים ככה. אבל המכנס פשוט לא נסגר. אני לא יכולה ללבוש חולצה צמודה עם ג'ינס. אני לא יכולה בכלל ללבוש צמוד. ואני רוצה. תמיד הסתכלתי על הבנות הרזות, וחשבתי לעצמי שהלוואי שאני אהיה כמוהן. רזה, יפה. יש לי רגליים דקות ,וגם ידיים. אבל אני לא מסתפקת בזה. "אנורקסי זה לא סקסי". תמיד אמרתי לחברות שאני מעדיפה להיות שמנה ולא לסבול מתת משקל. אבל הבנתי שאני סתם מחפשת תירוצים. נכנסתי לבלוג של אנטי-אנה. ביוטוב יש סרטונים שלהן, זה מפחיד, מחפיד עד מוות. אבל אני מקנאה בה. זה נשמע מוזר ודפוק הכי שיכול להיות. אבל הייתי נותנת כמעט הכל כדיי להיות כמוהה. היא כ'כ רזה. אני מסתכלת על עצמי במראה ואני נגעלת. חושבת לעצ</div>Wed, 19 Mar 2008 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8842594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8842594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8778364<div align="right" dir="rtl"> אתמול שוב רבנו, אחריי ריב ועוד ריב ועוד ריב. התרגלנו יותר מדיי לשני ופשוט כבר אין חשק. אין חשק להיות איתו, לחבק אותו. הכל נעשה בהרגשה של אני צריכה לעשות את זה, כדיי שהוא לא ייקח דברים אישי מידיי. כי זה מה שהוא עושה, הוא לוקח הכל ללב. הוא משקר, אני לא בטוחה בזה, אבל לפי מה שזה נראה הוא משקר, הרבה. תמיד יש לו תירוץ, הסבר. תמיד יש לו איזה משהו חדש, סיפור חדש שזה מתחיל לעצבן אותי. לפעמים הוא מתנהג פשוט שונה, לא כמו שאני מכירה אותו, וזה מפחיד אותי. איך בן אדם יכול להשתנות בקלות כזאת. אולי אני הסיבה? אולי עשיתי משהו לא בסדר... הייתה תקופה כ'כ טובה שבכלל לא רבנו. נסענו ללונה פארק, וטיילנו על החוף, על קו המים. דיברנו, צחקנו, הוא הרים אותי על היידים וסובב אותי, אמר שהוא אוהב אותי. ועכשיו אני כמעט ולא שומעת את המילים האלו. כמה דיברנו איתו, על זה שאנחנו מתרחקים ומתחיל להיאמס. אבל אף אחד לא באמת עושה משהו כדי לשנות את זה, פעם זה היה עוזר. עכשיו? זה חסר תועלת. חשבתי שזו תקופה שתעבור, שזה קורה לכולם. אבל זה לא עובר, זה לא נגמר. אני לא אגיד שאני לא יכולה לדבר על זה עם מישהו</div>Sat, 08 Mar 2008 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8778364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8778364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8760500<div align="right" dir="rtl">[סתם כי זה מושך צומי] טוב אז.. יש בעיות, בהחלט. הכל חזר לנקודת ההתחלה וכל השיט הזה. אבל אני אמצא דרך לצאת מכל החרא הזה. אני תמיד מוצאת ^^ אני לא יודעת מה קרה פתאום, אבל קרה משהו. והוא לא רוצה להגיד לי, הוא סתם מתחמק וטוען שסתם הוא עייף, כששניה לפני הוא קם. והוא פשוט לא מוכן להגיד לי מה הבעיות שלו. אז אני לא מתכוונת לרדוף אחריו. אם אתה עושה לי דווקא, אני עושה פי מיליון יותר- ואני מסוגלת, יותר ממך. כי אני יודעת מי אני, ויודעת מה אני שווה. ואני לא צריכה שמישו יגיד לי כמה אני שווה. אם הוא רוצה לדבר איתי, להסביר לי או משו בסגנון כזה, הוא יכול לבוא אליי, הוא יודע איפה אני נמאצת. אני אוהבת אותו, באמת שאני אוהבת אותו. אבל משו השתנה בו מאז שהוא הלך לבצפר החדש שלו. מי יודע מקורה? הכל יכול לקרות.... בבצפר דווקא נחמד. התחלתי יותר להסתדר. ובגלל שאני חמודה כזאת וכמעט ולא מעשנת כבר, יוצא לי להסתדר יותר עם ילדים וגם לשבת יותר בכיתה ולעשות צחוקים. גיליתי שזה ממש כיף. נהיה קצת יותר חמים והמזג אוויר מאוד משפיע על מצב רוח. יום שישי יש מצב לשיזוף. אני לבנה כמו גוויה! הו</div>Wed, 05 Mar 2008 21:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8760500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8760500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8746504<div align="right" dir="rtl"> אני ולרה יצאנו לטייל היום להנתאתנו, ליד הבית שלה. יש לה שכן, שכל הזמן לרה מדברת איתו והוא נראה ממש נחמד. הוא כל הזמן יושב מתחת לבית שלה על כיסא גלגלים, הוא יוצא מלחמת העולם השנייה או משו כזה. [כנראה בגלל זה יש לו דפקה במוח]. נפגשנו אני ולרה מתחת לבית שלה, והזקן הזה ישב שם. פתאום הוא התחיל להצביע עליי ועל לרה וכל מיני שיט וכד'. פתאום, הוא תפס לי ת'יד ומשך אותי אלייו. הוא התחיל להגיד לי כזה: "אני רוצה להגיד לך משו באוזן, משו באוזן". אז נבהלתי בעקבות טראומות קודמות, והחלטתי שאני רוצה ללכת. אבל המניאק הזקן הזה לא נתן לי. אז מהעצבים משכתי ת'יד שלי וצעקתי ברוסית: "תעזוב אותי, סווווקה". ובטעות, ממשממשממש בטעות, הוא כמעט נפל מהכיסא גלגלים. והוא עדיין החזיק ת'יד שלי. נלחצתי, ולרה במקום לעזור לי התחילה להתפקע מצחוק. -תאמינו לי, זה לא היה מצחיק-. בסוף הוא עזב לי ת'יד אחריי שמשכתי אותה. לרה כל הדרך חשבה שזה מאוד מצחיק וכמעט השתינה באמצע רחוב. אני עדיין בשוק. ושטפתי את היד שלי 6456154454 פעמים! לזה ניתן לקרוא פריקיטיקיטק מן. טוב הממ, בבצפר היה חרא והמורה המטומטמת שלנו</div>Mon, 03 Mar 2008 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8746504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8746504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8743127<div align="right" dir="rtl"> אז, וואו כל כך מוזר לחזור לכתוב בבלוג, אחריי שהתנתקתי ממנו כל כך הרבה זמן. כל כך הרבה דברים השתנו. בכלל, הרבה שינויים. אם אני מסתכלת עכשיו אחורה ונזכרת במה שהיה, אני מרגישה דיי טוב עם כל מה שהצלחתי להשיג. וזה טוב ^^ הכרתי כל כך הרבה אנשים בישרא, ובמפגשים היה מזה כיף. והרגשתי כזה דיי חרא עם עצמי בגלל שפתאום התנתקתי מכולם. יצאתי לא בסדר. אבל אני מקווה לחדש את כל הקשרים האלו. כי אני באמת נוראנורא אוהבת את כולם 3333&gt; ונוראנורא התגעגעתי לכולם. -טוב לחזור הבייתה- 3&gt; </div>Sun, 02 Mar 2008 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Lis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=532173&blogcode=8743127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=532173&blog=8743127