http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743עד העונג הבא.heCopyright 2026 Blue Orchid. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9229204<div align="right" dir="rtl">אני, דימה ולאון נהיינו כמו מן שלישייה כזאת. אנחנומשתכרים יחד, אנחנו לוקחים סמים יחד, אנחנו יוצאים בערב יחד, בעצם רוב הזמן אנחנו נמצאים יחד. נורא התגעגעתי לזה, ל"חבורה" כזאת, לא הייתה לי אחת מאז שהתחלתי לצאת עם ולדי ורק עכשיו הבנתי כמה זה באמת היה חסר לי. הם חושבים שאני זקוקה ל"חינוך מחדש",וכל הזמן אומרים כמה זה THM זה חרא הרסני שאסור להתקרב אליו ושאני צריכה להיות רק עם חשיש וטריפים. לפני כמה חודשים בטח הייתי חושבת שהם פחדנים או משעממים, אבל היום זה דווקא נראה ליחמוד ויפה מצידם. הם דואגים לי, ואני מעריכה את זה. בהתחלה לא ממש חיבבתי את לאון והתייחסתי אליו באותו בוז שבו אני מתייחסת לכל האנשים שמנסים לזיין אותי, אבל אחרי שדימה הבהיר לו שאני לא אתן לו והעניין נסגר גם אליו התקרבתי. במבט שני הואהתגלה כאחלה בחור, ואנחנוכבר לא "הידידה של דימה והחבר הכי טוב שלו", אלא פשוט ידידים, בפני עצמינו. אחרי הריב הגדול עם ולדי שהיה לפני שבועייםהדברים לא חזרו להיות אותו דבר. אפילו הסקס נהיה גרוע, מן עסקת חליפין של חומר תמורת סקס. בעצם לא החלפנו מילה כבר שבוע שלם, דבר נדיר אצלינו, שהיינו במשך חצי שנה</div>Thu, 22 May 2008 03:51:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9229204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=9229204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9132543<div align="right" dir="rtl">"יש לי חולשה אמיתיתלנשק" הודתי וצחקקתי במבוכה. "באמת?"דימהשאל וזיק התלהבות ניצת בעיניו, "גם לי! וואו, את הבחורה הראשונה שפגשתי שבאמת אוהבת את זה!" "טוב, כמה בנות לאבות חד הוריים כבר יצא לך לפגוש?" גיחכתי. "יש כאן בעיר מטווח, אני אקח אותך" הוא חייך. לקחתי עוד שלוק מהקפה הקר. "את יודעת, היינו מסתדרים ממש ממש טוב בתור בני זוג" הוא זרק לאוויר פתאום ומיד מיהר להבהיר את עצמו, "אבל לא, זהו, אחרי מורן אני לא מתעסק יותר עם ידידות שלי. זה תמיד נגמר רע." שקט מילא את החדר. "ואם נהיה יחד יהיה את כל החרא של הקשרים, את יודעת" דימה אמר במהירות. השפלתי את מבטי. "וחוץ מזה, חברות טובה עדיפה על זוגיות" הוא חתם את מסע הרציונליזציה שלו שהרגיש לי כמו אגרוף בבטן. "כן..." הסכמתי בלית ברירה והמשכתי לשתוק. אם אתם תוהים לעצמכם "What the fuck?!", אני אסביר - לפניכחצי שנהדימה התאהב נואשותבמי שהייתה הידידה הכי טובה שלו, מורן. למזלו (או לפחות כך היה נדמה לו אז) הרגשות היו הדדיים, וכדרכו של הטבע, הם הפכו לזוג.היה לו כ"כ טוב איתה שהוארצה להישאר בקשר הזה לנצח, היא הייתההתגשמות כל חלומותיו והוא היה משוכנע שה</div>Mon, 05 May 2008 17:06:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9132543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=9132543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9103437<div align="right" dir="rtl">עוד מעט יעברו שנתיים מאז ניסיון הגמילה הראשון. והנה אני יושבת לי כאן לגמרי לבד ב-3בלילה ונלחמת בעצמי. אני לא רוצה לשקוע והאור שבקצה המנהרה כבר כבה מזמן. מה יהיה איתי? אני מפחדת לחשוב על איךזה יסתיים. מכרתי את נשמתי לשטן.</div>Thu, 01 May 2008 02:51:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9103437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=9103437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9077464<div align="right" dir="rtl">הייתי בת13. טימור, אז בן 17, כבר השתמש מס' חודשים, את זה כולנו ידענו, אבלהוא לא דיבר על זה אף פעם. את הרעיון הכללי כמובן הכרתי, אבל שום דבר מעבר לזה.בצהריים קיבלתי ממנו שיחת טלפון, "חבר שלי מגיע היום, בואי". זה היה יום אביבי ושקט. חיכיתי להם מול תחנת האוטובוס. הם הגיעו תוך כמה דק'. "יאשה, זאת לנה (הכינוי L נדבקאליי מאוחר יותר) ידידה מהשכונה"טימור אמר בחיוך, "לנה, זה יאשה, חבר שלי מירושלים". יאשה היה בחור נמוך ורזה עם עיניים נפוחות וכהות. זיפים קצרים קישטו את פניו והוא נראה מבוגר ממני בהרבה, מה שהתברר מאוחר יותר כנכון, יאשה היה בן 19. זה היה קצת אחרי שעליתי לארץ. יאשה, אז, היה משתמש כבר שלוש שנים. הוא סיפר לי על משפחתו ועל ארבעת האחים הקטנים שלושנשארו בבלרוסכשנטשה הגיחה פתאום מקצה הרחוב. "שיט!"טימור סינןבטון קודר, "את קראת לה?" הוא ירה לעברי."לא, נשבעת לך שלא" עניתי בכנות. "בואו נתחפף מפה". "מאוחר מדי" יאשה אמר והצביעה על נטשה, שהגבירה את קצב ההליכה שלה וצעדה ישר לקראתנו. "עזבו, היא בסדר, היא לא תגיד כלום. אני מכירה אותה טוב, אפשר לסמוך עלייה" ניסיתי להרגיע את הרוחות ולפני שהם</div>Sat, 26 Apr 2008 17:05:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9077464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=9077464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9066367<div align="right" dir="rtl">קצרה היריעה מלתאר מה עבר עליי בשבוע האחרון, רק אגיד שאותו נפנוף של החדש היה אי הבנה, שהתברגתי עמוק במעגל החברתי שלו, שלגמרי במקרה יש לי קטע עם החבר הכי טוב שלו, שהסמים זרמו כמו מים ושהיה פשוט טוב. מפחיד אותי לזהות את הרגש שמתעורר בי כלפיו. מפחידה אותי עצם המחשבה על זה, עברו שנתיים וחצי מאז הפעם הראשונה והאחרונה. ידוע לכל שלא ניחנתי ביכולת להבחין בין רגשות,קראש לעומת התאהבות, זעם לעומת שנאה וכו' וכו', אבל הפעם זה מרגיש קצת אחרת.השיחה של היום השאירה אותי המומה, מחוייכת ומדוכאת, ולא - אני לא מתכוונת לכתוב כאן אותה, מחשש שהוא יזהה אותי.אני צריכה לדבר איתו פנים מול פנים. מחר, כרגיל, אני אגנח לתוך הלילה בזרועותיו של ולדי, בעיניים כבויות ושיער מלוכלך ואשנא ואייחל למשהו אחר. סקס עם האקס כדרך חיים. חה חה. </div>Fri, 25 Apr 2008 03:15:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=9066367http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=9066367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8992130<div align="right" dir="rtl">החדש מנפנף אותי בנימוס כבר כשלושה ימים מאז שקלט שכשכולם אומרים "אחי, לנה היאאחת הסטלניות", הם בעצם מתכוונים ל"אחי, לנה היא מכורה לסמים קשים והייתה במוות קליני כבריותר מפעם אחתכתוצאה ממנת יתר". שיהיה ברור, מדובר כאן על בחור שצורך יותר חשיש מחמצן ובולעכדורים כמו מסטיקים. אבל זה? No fucking way. הרי זה כבר לא מגניב, וזה כבר לא כוסיות במועדונים נחשבים, וזה כבר לא זמרות רוק בפאבים אפלוליים, וזה כבר לא נוצץ ויפה ומושך. לא. זה הומלסים שיכורים וחסרי שיניים שישנים על ספסלים ציבוריים ומריחים כאילו שהם אכלו פגרי צוצלותלארוחת בוקר. ואתם יודעים, אולי הם באמת. זה לא מפתיע אותי בכלל, רוב המשתמשים בסמים נוהגים לעשות הפרדה מאוד מאוד ברורה בין מה ש"בסדר", לבין מה ש"רע", כשבקבוצה השנייה נכללים מס' סמים מסויימים שנחשבים כטאבו. "אנשים מסכנים, אוי, כמה הם דפוקים, ממשהמיץ של הזבל.טוב, הלאה. מה עם ה-LSD שרצית לארגן לשישי?" ואני רק רוצה לבעוט בהם בצרחות "לפחות אני לא חיה באשליה שאני תפוז מזויין!!!". אבל באמת, אני הריכזאת בחורה מסכנה, וצקצקצק, יכולה למות בכל יום. בואו נזרוק אותי עם שאר המצורעים לצד ה</div>Mon, 14 Apr 2008 00:27:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8992130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=8992130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8984448<div align="right" dir="rtl">"איך זה הרשנו לזה לקרות, לנה? כשאנחנו יחד, אף אחד לא יכול עלינו"נסטיה אמרה ליאתמול. חייכתי וכאב עמום של געגוע התפשט לי בגוף. נראה לי שעד אותו רגע לא קלטתי עד כמה אני אוהבת אותה. עד כמה אני זקוקה לה, עד כמה אנחנו לנה ונסטיה ועד כמה זאת עובדה שאי אפשר לשנות, לא אנחנו עצמנו ולא אף אחד אחר. "אלכוהול, סקס, סמיםואותך. זה הדבר היחיד שאני צריכה בחיים", ולי לא נשאר אלא להסכים איתה. ופתאום נדמה לי שהיית כאן מאז ומעולם, ובעצם, זה נכון. היום עברו בדיוק חודשייםמאזהטריגר וסוף השבוע המסוייט,שבועיים מאז שנפרדנו, ושבוע מאז הפעם האחרונה שהזדיינתי איתו. ועודטוענים שיום שני הואמקולל. תכעס אםאגיד שאין בי אפילוזיק של געגוע? כשהקירות כולם ייפלו אני אשאר כאן עירומה ואשא באחריות. </div>Sat, 12 Apr 2008 22:41:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8984448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=8984448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8977283<div align="right" dir="rtl">היום פתחתי את הלב לשני גורי חתולים שהיו זקוקים לאימוץ מיידי. אומנם הם יפייפים, מקסימים, מתוקים וכו' וכו', אבל לצערי כבר עברתי את גיל 7, וכרגע הדבר העיקרי שמטריד אותי הוא איך לעזאזל אני אמורה לקחת אחריות על יצורים כ"כ קטנים וחסרי אונים שתלויים בי באופן מוחלט, כשאת עצמי אני בקושי מצליחה להחזיק על הרגליים. מה יהיה כשאני אחזור הביתה ב-4 לפנות בוקר, שיכורה עד אובדן חושים? ומה יהיה כשאני אשב ימים שלמים בהתקף דיפרסיה רנדומלי, בוהה בקיר הלבן ומעשנת סיגריות בשרשרת? ומה יהיה כשהדירה הקטנה תהיה מלאה עד אפס מקום באנשים שממלאים את חיי היום יום שלי, ובוודאי היו גורמים לכמה גבות במדים להתכווץ בזעם? ומה יהיה כשאני אהיה שקועה כולי בהזיה אחת מרבות, מחוקה במלוא מובן המילה, או גרוע יותר, בקריז? ומה יהיה כשאני ארגיש שהקירות סוגרים עליי, ואצטרך להעלם למי יודע כמה זמן? אני מכה על חטא לפני שחטאתי, אני יודעת. אבל אם יש דבר שמצליח לגעת בי שלא דרך ההיגיון, לרגש אותי באמת, לעורר בי אתאותה חמלהשכולם מהללים ואני היחידה שלא מבינה על מה מדובר - אלה בעלי חיים, ולצערי (?), חתולים בפרט. עצם המחשבה על כל הדברים שהם י</div>Fri, 11 Apr 2008 19:58:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8977283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=8977283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8965007<div align="right" dir="rtl">אולי יום יבוא ואני אפגוש אדם שיהיה קרוב מספיק בשביל לתת לו לינק לכאן, לאפשר לו לחדור לתוך המוח שלי, לראות את המציאות שלי בצורה המבחילה ביותר.מישהו לתת לו לפתוח לך את הקרביים. קצת כמו להשתין בדלת פתוחה, או ללכת עםביקיני ושיערות בבית השחי.מגעיל ואמיתי. קשה לי להחליט ממה נובעת התשוקה הכמעט אובססיבית שלי לנושא. מצד אחד עומדת השאיפה שלי לשלמות לא אנושית ובלתי אפשרית, ובניגוד לה, הצורך לשוב ולהתעסק בטינופת שכרוכה בקיום שלנו. אני ידועה כחובבת gore גדולה, ובניגוד לכל ההשערות שאני שומעת תמיד - לא מדובר כאן על סאדיזם, אכזריות, ויצרים רצחניים. הסיפוק נובע מכך שזה פשוט מציג את הדברים הכי דוחים ואמיתיים וטבעיים באנושות בצורה האותנטית והפשוטה ביותר, וזה הרי בדיוק מה שאני מחפשת. חף מאשליות ושקרים, מציאות פגומה, כ"כ מכוער שזה כמעט מקסים. </div>Wed, 09 Apr 2008 19:16:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8965007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=8965007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8951338<div align="right" dir="rtl">"תודה, באמת" אמרתי בחיוך והדלקתי סיגרייה, מתיישבת על המיטה הבתולית וחסרת המצעים, ריח ניקיון עומד בחדר. קירות לבנים וריקים שרק מחכים לי, אור של אחר הצהריים חודר מבעד לתריסים האפורים. "אז מה עם תמורה?" גיחכתי. אחר כך בדרך לדלת לחצתי לך את היד ברשמיות מעוררת בחילה, בתחתונים ומבט מלא חשיבות ושיער פרוע. ואתה פרצת בצחוק, בוודאי חשבת שמדובר בעוד תוצר של ההומור השחור שלי, אבל אני הייתי כמעט רצינית. הרגלים ישנים. והיום יש לי חשק להקיא את האמת. </div>Mon, 07 Apr 2008 01:01:00 +0200Blablabla2226@walla.com (Blue Orchid)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530743&blogcode=8951338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530743&blog=8951338