http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451מה אם כלום לא קיים, וכולנו נמצאים בחלום של מישהו? או גרוע יותר, מה אם רק השמן הזה בשורה השלישית קיים? (וודי אלן)heCopyright 2026 המגוחכת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13908720<div align="right" dir="rtl">כמה מרגש להתיישב לכתיבת קטע שכותרתו היא "פיטר ואני". מרגיש טבעי ונכון, כאילו ממש כך זה צריך להיות, כאילו אנחנו מכירים זה את זו מאז ומתמיד ואת כל אותן הרפתקאות המוכרות לכולן, אודות הנער שמסרב לגדול, חווינו יחד.. כאילו היה זה חלוני שלי שדרכו הציץ פיטר ושמע את אמי מקריאה לי סיפור, אם כי במקרה שלי זה היה בכלל אבא, וכשזה לא היה אבא זו הייתה בדרך כלל אני, מספרת סיפורים לעצמי, לאחותי, ממחיזה, מדמיינת. במשך כל כך הרבה זמן האמנתי שהדמיון הוא היום יום.. הקסם היה טמון בכל פינה, יד המסתורין הייתה בכל מקום, מתחת למיטה, בארון הבגדים, דמויות מסיפורים וסרטים ועלילות נושנות מידי פעם קרצו לי, או נפנפו לשלום, או קראו לי מתוך גרונם או מתוך עיניהם של האנשים, הדמויות, שהקיפו אותי בכל מקום.. הגננת, הילדים מהכיתה בקיבוץ, זוג הילדות הגדולות שפחדתי מהן, החברים של אחי, המזכיר, נהג הטרקטור, המטפלות שאהבתי יותר ואלה שאהבתי פחות, רופאת השיניים, ריקי המחנכת, שולה המורה לספורט, האזור המיוער מעל אולם הספורט ומתחת לחדר האוכל של הקיבוץ בו היה בית הספר היסודי בו הקמנו "מחנה" בכיתה ו', כל אותם ימים ורגעים ושעות שהאמנתי כ</div>Sat, 14 Sep 2013 21:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13908720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13908720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13870538<div align="right" dir="rtl">באמת!מצאתי את עצמי. פתאום. תקופת האבל הארוכה מאז הסתיימו ההופעות באורנים תמה, ואיתה אט אט אני מרגישה שחוזר הצבע ללחיים (האמיתי, לא הסומק) ואיתו גם תחושת הסיפוק הזו, תחושת העליונות השמיימית והקסומה שהרוויחה באופן רשמי את מקומה במנעד התחושות של נעמה.. התחושה המרגשת שהרגשתי במהלך העבודה באורנים השנה וכל מה שהקבוצה נתנה לי, ההבנה של מי אני, מה יש לי להציע, ושיש מי שרואה. יש מי שראה. יש מי שמאמין בי.. באמת מאמין. יש אפילו שתיים!! קוראים להן ורדה ודורותה. ואני יודעת עכשיו שתחושת החיבור הזה, והרגע שבו אתה מבין שהאדם שנכנס לחייך לא נכנס רק לתפקיד אורח, אלא להמשכיות, (שזאת רק ההתחלה!!) לא הייתה בדמיוני. זה נכון שהרבה פעמים אני מסתובבת עם התחושה הזאת לגבי אנשים, גם אם הצד השני לא מודע לעניין, אבל כבר הבנתי מזמן שבהרבה מאד מקרים אני משכנעת את עצמי שזה המצב גם אם הוא לא ככה. אני חושבת שבהמון מקרים אני פוגשת אנשים או מזהה טיפוסים שיתכן והם יוכלו לענות על הקטגוריה של "אנשי הסט שלי", ובלי לשים לב אני מנסה להתאים את עצמי אליהם כך שאשתייך לסט שלהם.... במקרים כאלה בעבר, הקשר היה מסתיים באיזשהו בום שהיה</div>Mon, 05 Aug 2013 12:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13870538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13870538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13862856<div align="right" dir="rtl">זה נדמה שבזמן האחרון התייבש לי הגרון. המון דברים נאמרים וקורים, אבל פתאום נהיה קשה להביע רגשות במילים. פתאום נגמרו לי התיאורים. מישהו פעם אמר אין שכל אין דאגות, אני מרגישה שיש המשך למשפט ; אין השראה כשאין חרדות. כל תחילת ההיכרות עם תל אביב גורמת לי להרגיש מוזר. ובמיוחד עם קבוצת האנשים שבחברה אני נמצאת. אתגר רציני לתהליך שעבר עלי. אתגר רציני בשבילי. פתאום כולם מיוחדים וכולם מוכשרים וכולם איזה משהו, לך תוכיח לכולם ובעצם לעצמך שלך יש שפיץ מחודד במיוחד.. מחודד באמת.. מיוחד באמת קצת מערער באישזשהו מקום ולא מתאים לי להיכנס שוב למקום הבודק ורואה עצמו מעיני אחרים. מצד שני, איך אפשר לא לעשות את זה כשמגיעים למקום חדש? יש בי המון חלקים, החלק "נעמה הילדה" אולי לפעמים דומיננטי ולרוב אני מאד גאה בו אבל דווקא שם.. לרגעים כן ולרגעים לא. אבל את מי אני מנסה להרשים בעצם? למי אני מנסה להוכיח ? לעצמי או להם? וכשאני אומרת להם למי אני מתכוונת? אני מרגישה שמשהו בי צועק "תראו אותי!!!!!" ולא מפסיקה לנקר לי בראש המחשבה למה לעזאזל את לא יכולה פשוט לראות את עצמך וזה יתן איזשהו שקט בסיסי? ולאן לעזא</div>Sun, 28 Jul 2013 21:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13862856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13862856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13600298<div align="right" dir="rtl">אומרים כי אני אינני אני, על כן אני נבהל. אז אומרים.</div>Thu, 20 Dec 2012 06:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13600298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13600298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13563687<div align="right" dir="rtl">איזה באסה</div>Fri, 23 Nov 2012 16:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13563687http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13563687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13548948<div align="right" dir="rtl">עושה הפתעה לחברה ליום הולדת ורוצה מקו שווה לחגוג בו... צ</div>Mon, 12 Nov 2012 08:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13548948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13548948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13522525<div align="right" dir="rtl">ולמרות כל האוכל שאכלת היום, ואתמול, ושלשום, וביום שבת, וביום שישי, ובכל החודשים האחרונים. כל אותם שוקולדים, גלידות, לחמים, מאפים, עוגות, סוכריות, וגם סתם אוספים שלמים של זבל שבימים נורמלים היית מסרבת לאכול כי הם לא ערבים לחיקך, שנדחסו ללא שמץ הנאה ובמהירות רבה מידי אל תוך גופך. למרות כל אותן בליסות, למרות כל אותם התקפים, למרות כל אותם רגעים בהם חשבת שיותר לא תוכלי להסתכל על עצמך במראה, להיראות לעצמך מושכת, לאכול מתוך רעב ולהפסיק מתוך שובע, או להבדיל אלפי הבדלות- לאכול משהו ואשכרה להנות ממנו ולרצות עוד לשם ההנאה שבאכילה, ללא המחשבה על השלכות אכילת המזון, מבלי לשים דגש מחשבתי מסוים על עצם אכילת דבר המאכל שהיא כמובן נורא משמחת כי הנה את מחלימה אכלת עכשיו שוקולד ובכלל לא הרגשת אשמה!!! (איזה קטע, בשביל השוקולד הזה את הולכת כל יום לחדר כושר, את לא מספיק מטומטמת בשביל להרגיש אשמה גם בשביל 300 קלוריות שוקולד כשבבולמוס את יכולה לדחוס לגופך 3000 קלוריות בלי שתעבור רבע שעה, ובחדר כושר בתוך שעה בלבד את שורפת קלוריות שבן אדם ממוצע שורף ביום אחד בחייו, רק ע"י ביצוע פעולות פשוטות כגון- לנשום, לקום, ל</div>Tue, 23 Oct 2012 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13522525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13522525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13439768<div align="right" dir="rtl">"שיניתי את האישיות שלי כדי להפוך למה שחשבתי שכל אדם רצה שאהיה. סברתי שהזהות העצמית שלי אינה ראויה שאחלוק בה עם אחרים וכל הזמן ניסיתי להתאים את עצמי לצורכיהם. דימיתי שכולם ציפו ממני לשלמות, והתאמצתי להפוך לבת, לידידה, לתלמידה המושלמת. שמעתי רבים מתארים את הפרעות האכילה כתוצאה של דימוי עצמי נמוך. אני מאמינה שהבעיה עמוקה יותר. למעשה אני חושבת שלאנשים הסובלים מהפרעת אכילה אין כלל תחושה של עצמיות או זהות מלבד הגשמת ציפיותיהם של אחרים הנתפסות על ידם בצורה סובייקטיבית קיצונית. " "אני בת 40 אבל מרגישה בת 4. יום יום אני מתנועעת ללא הפסק בין הרצון לחיות לבין הרצון למות מפני שאינני יודעת לחיות. "רבים מהסובלים מהפרעת אכילה ינסו לעשות עצמם מושלמים אך ורק כדי להשביע רצונם של אחרים. רק בהגיענו לבגרות אישית אנו מפתחים את האובייקטיביות הדרושה כדי להבין שאכן בלתי אפשרי לעשות את עצמנו או את החיים מושלמים." "אני מנסה לנחש מראש ולמלא כל צורך שלהם לפני שהם מספיקים אפילו לרמוז שקיים צורך כזה. אינני מעז להיות משהו פחות מידיד מושלם אחרת הם יעזבו אותי, אני חושש... כללית, הכי קל להיות לבד מפני שאז אף אח</div>Wed, 29 Aug 2012 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13439768http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13439768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13430613<div align="right" dir="rtl">. </div>Thu, 23 Aug 2012 18:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13430613http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13430613http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13430297<div align="right" dir="rtl">לא מספיק נורמלית. לא מספיק מוזרה. לא מספיק יפה. לא מספיק מכוערת. לא מספיק כוסית. לא מספיק שמנה. לא מספיק משוגעת. לא מספיק שפויה. לא מספיק בשביל להיכנס למערכת. לא מספיק בשביל לסולק ממנה לאלתר. לא מספיק בשביל להתאשפז. לא מספיק בשביל להישאר בבית. לא מספיק בשביל לבלוס. לא מספיק בשביל לצום. לא מספיק חכמה. לא מספיק מטומטמת. לא מספיק נחמדה. לא מספיק רעה. לא מספיק מתחשבת. לא מספיק אינטרסנטית. לא מספיק מתוחכמת. לא מספיק פשוטה. לא מספיק בשביל להתכסות. לא מספיק בשביל להתערטל. לא מספיק בשביל להתמכר. לא מספיק בשביל להירגע. לא מספיק בשביל להיות ביחד. לא מספיק בשביל להיות לבד. לא מספיק בשביל לישון. לא מספיק בשביל לקחת כדורים. לא מספיק בשביל לאהוב. לא מספיק בשביל לשנוא. לא מספיק בשביל להיות נאהבת. לא מספיק בשביל להיות דחויה. לא מספיק בשביל להיות מקובלת. לא מספיק בשביל להרגיש בנוח. לא מספיק בשביל לנשום.לא מספיק טוב, ולא מספיק רע. לא מספיק. לא סתם.</div>Thu, 23 Aug 2012 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (המגוחכת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=530451&blogcode=13430297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=530451&blog=13430297