http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441בלוג סיפורים 3>heCopyright 2026 כותבת סיפורים (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=10927582<div align="right" dir="rtl">אז היי לכם, קוראים יקרים שלי. כן, אני יודעת שנטשתי להרבה זמן.. הזנחתי פה. היו לי לחצים בביה"ס, וגם החיים האישיים שלי לא היו כאלה זוהרים. בקיצור, הייתי צריכה להתגבר על כמה דברים. במשך הזמן שלא הייתי פה, התגברתי על כ"ך הרבה דברים - בניהם אהבה ראשונה. בתקופה שלא כתבתי התבגרתי יותר, השתנתי וזה מה שעזר לי להתגבר על כל המכשולים שהיו לי. יש סיכויים גדולים נורא שאמשיך לכתוב, אך אמשיך עם הסיפור "מכתבים לטל", שאגב מקווה שאהבתן אותו. באהבה רבה, אמי :)</div>Fri, 05 Jun 2009 12:01:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=10927582http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=10927582http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=10088984<div align="right" dir="rtl">"את רוצה לספר לי מה קרה?" שאל ומחה את דמעותיי לאט לאט. "סתם, חלמתי על טל ושהרגו אותו ושבסוף הרגו אותי. ושמעתי את הקול של הירייה ו..ואני מפחדת מהרעש הזה מאז מה שקרה לטל." אמרתי. "אני מפחדת מרובים ומהרעש שלהם, אני רק שומעת את הקול של <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 12pt; FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif</div>Sat, 25 Oct 2008 12:37:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=10088984http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=10088984http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9938761<div align="right" dir="rtl">הוא הביט בי, אז מבטו עבר על פי ושוב חזר לעיניי הירוקות. בן תפס את צווארי ביד ימינו ורכן אליי. מאית השנייה אחרי שפתיו כבר היו על שפתיי והלשון שלו החלה לחקור את פי. הנחתי ידי על חזהו השרירי. נהנית מהנשיקה הכלכך טובה הזאת. הוא מנשק כלכך טוב שזה מטורף. בעדינות בלתי מוסברת שכזו, אבל גם במעט אגרסיביות. לאט אך גם מהר. הוא מנשק במידות הנכונות בדיוק. התנתקנו מהנשיקה הכלכך נעימה הזו. מצחו נוגע במצחי והוא מחייך אליי חיוך ממיס. "אז מה ילדונת..? " אמר "זה רק אני, או שאת רוצה אותי?" שאל."אז מה ילדון? זה רק אני או שאתה רוצה אותי?" חקיתי אותו בחיוך. "כן" אמר בישירות. הופתעתי מהישירות הזו. חייכתי אליו "החיוך אמור לומר לי משהו?" "לא יודעת, אולי" רזמתי לו. "הבנתי" אמר בחיוך ערמומי ונישק אותי שוב. גאד, הנשיקות שלו מטריפות אותי.-"לרועי יש חבר, לרועי יש חבר!" רוני החלה לצעוק כשראתה אותי מנשקת את בן לשלום. "הא הא, לרועי יש חבר!" "תשתקי מטומטמת" אמרתי והעפתי לה צ'פחה לראש."אמא! אמא! רועי מרביצה לי!" התבכיינה רוני. "רועי, תעזבי את אחותך בשקט.." אמרה אמא מהמטבח."אוף, אבל אמא..-" התחלתי לומר."-בלי אבל" אמרה."לרו</div>Wed, 24 Sep 2008 19:13:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9938761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9938761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9906854<div align="right" dir="rtl">כשיש (~) http://www.youtube.com/watch?v=e1WYd732SeI - ושוב בכיתי ובן חיבק אותי כלכך חזק, נתמכתי בו ובכיתי. התגעגעתי לטל כלכך כמו שאף פעם לא התגעגעתי לאף אחד אחר. - נרגעתי לאט לאט כשבן מלטף את שיערי בעדינות. "את בסדר?" שאל. "כן, תודה" אמרתי וניגבתי את דמעותיי. "אפשר את הדף והעט שמה על השידה?" אמרתי והוא הביא לי אותם. נחתה עליי המוזה אז החלטתי לכתוב. (~)I've always been the kind of girlthat hid my face so afraid to tell the worldwhat I've got to saybut I have this dream bright inside of meI'm gonna let it showit's time to let you knowso that you knowThis is real this is meI'm exactly where I'm supposed to be, nowgonna let the light,shine on meNow I've found who I am there's no way to hold it inno more hidding who I wanna bethis is meDo you know what it's liketo feel so in the darkto dream about a life where you're the shining stareven though it seems like it's too far awayI have to believe in myselfit's the only wayThis is real this is meI'm exactly where I'm supposed to be, now</div>Tue, 16 Sep 2008 19:44:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9906854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9906854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9887726<div align="right" dir="rtl">המכתב רטוב מדמעות שלא מפסיקות לרדת. אני כלכך צריכה אותו. אני כלכך צריכה מישהו לספר לו את כל מה שעובר עליי מאז המוות של טל. אני כלכך צריכה לחלוק עם מישהו את הרגשות הכואבים שלי. אני כלכך צריכה מישהו, אבל המישהו הזה אף פעם לא יהיה טל. - הכנסתי את המחברת חזרה לתיק ונכנסתי לכיתה. "למה איחרת גברת אייזנר?" שאל המורה להיסטוריה. "מצטערת, לא הרגשתי טוב" אמרתי. "אז אם את לא מרגישה טוב קחי אישור מהמזכירה ולכי הביתה.." אמר. "אה.. לא אני מרגישה יותר טוב" אמרתי. "אז כנסי" אמר והתיישבתי ליד בן. 'אולי תעשי לכולנו טובה ותצטרפי לאחיך?' המילים האלו רצו לי בראש. התחלתי לבכות שוב. "מה קרה?" בן שאל. קמתי ויצאתי מהכיתה. שמעתי את המורה שואל "מה קרה לה?" ואת בן עונה "היא לא מרגישה טוב." הלכתי לכיוון העץ והתיישבתי שם. התחלתי לבכות ולבכות ולבכות, הראש כבר החל לכאוב לי והתחילו הסחרחורות. "את בסדר?" שמעתי קול מעליי והרמתי ראשי. זה היה בן. "כן.. לא.. לאמשנה" אמרתי. "זה כן משנה." אמר. נעמדתי על רגליי. "וואו" אמרתי ותפסתי את כתפו של בן. "מה קרה?" שאל ואחז בי במהירות. "יש לי סחרחורת." אמרתי. "</div>Fri, 12 Sep 2008 14:56:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9887726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9887726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9877243<div align="right" dir="rtl">"אמרתי משהו לא במקום?" שאל בן. "מה? לא. סתם אני פשוט עייפה" אמרתי והבטתי בו. עכשיו ראיתי בבירור את שיערו החום-שטני שסודר בפראיות ושובבות ואת עיניו הכחולות-ירוקות המחייכות האלו. מבטו עבר על שיערי, פי, לחיי, גופי ועיניי. "יש לך עיניים יפות" אמר והביט בעיניי הירוקות "ומהפנטות". חייכתי אליו. "את יודעת?" החל לומר "בחיים לא הכרתי מישהי ג'ינג'ית" אמר והעביר מבטו בשיערי שוב. "תמיד יש פעם ראשונה" אמרתי בחיוך ולאחר שנייה הוספתי "ברוך הבא לבית-הספר 'רבין' " ותוך שנייה הוא העביר מבטו מפניי אל בית-הספר. - "וואי הצלת אותי" אמר בן. "בלעדייך בטוח הייתי מאחר" חייכתי אליו. "אז למה עברתם ממש בשבוע האחרון של בית-הספר?" שאלתי. "האמת שאני לא יודע" אמר בן. "אבל שמעתי ששנה הבאה יש גדנ'ע, בשבוע הראשון או השני, לא?" "אהה כן. וואי אני מחכה לזה, שמעתי שזה ממש מגניב" השבתי. "יאללה נכנס?" אמר ונכנסו. "וואי מי זה החבר החדש?" עקץ רון, הילד שאני הכי שונאת בכל העולם. "ממתי זה מעניין אותך?" החזרתי בארסיות ותקעתי בו מבט רצחני שכלכך אופייני לי. הוא זרק מבט מזלזל - התעלמתי והלכתי. "וואו, מה זה היה?"</div>Tue, 09 Sep 2008 19:35:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9877243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9877243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9866230<div align="right" dir="rtl">אז אני אפתח בהיי ומה שלומכן? אני יודעת שהשנה החדשה התחילה ואיתה לחץ חדש. אבל אני לא פה בשביל זה. אני פה בשביל לומר לכן ולהתנצל - אני לא יכולה להמשיך עם הסיפור הזה כרגע. לא נפשית ולא מנטלית. החיים שלי נהיו בלאגן אחד גדול שאני צריכה לסדר, לכן אני לא יכולה - לפחות לא עכשיו, לכתוב עליהם. אני מפסיקה את הסיפור הזה אבל פותחת אחד חדש. אחד שלא קשור לחיים שלי או למי שאני. דמיוני לחלוטין. הסיפור החדש נקרא 'מכתבים לטל'. מכתבים לטל - פרק 1 טל יקר, עברה חצי שנה ובכל זאת אני עוד לא מצליחה להשתחרר ולהתנתק מההרגשה המוזרה שאופפת אותי בכל שנייה בחצי שנה האחרונה. אני מרגישה לפעמים שאני משתגעת, מגעגועים. וגם כי הכל מזכיר אותך, כל מילה, כל חיוך, כל צחוק וכל נשימה. הכל רודף אותי, בעיקר רגשות האשמה. אני מרגישה כלכך אשמה על מה שקרה לך, למרות שאני לא. אני פשוט לא יכולה למנוע את זה. אם רק הייתי באה שנייה מאוחר יותר - כל זה לא היה קורה והיית פה איתי, מחבק אותי, תומך בי ועובר איתי את כל הזמנים האלו. טל, אותו המראה הנוראי רודף אותי מאותו היום - לא עוזב אותי. זאת טראומה אמא אומרת ואני מסכימה איתה</div>Sat, 06 Sep 2008 22:09:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9866230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9866230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9676580<div align="right" dir="rtl">"עוד אחת" אמר והבאתי עוד אחת. "עוד אחת" אמר שוב וככה זה המשיך. "דיי נו זהו" פסקתי. - -חמישה חודשים לאחר מכן, 23.4- "אני מאוהב" אלכס נחת על הספה לאחר שחזרנו מבילוי עם נעמה, תומר, עידן, רועי, דניאל מאיה ועמית, חברה טובה של נעמה. "אוי נו תשתוק. אותו הדבר אמרת לגבי נעמה וכמה זמן החזקתם? חודש?" זילזלתי. "אמ זה שאת עם החבר שלך כבר חצי שנה.. זה לא אשמתי" התלונן. "אח, אידיוט. אלכס... למי היה יומהולדת לפני ארבעה ימים?" שאלתי. "לי ולך, לי ולך, לי ולך" הוא התחיל לזמר. "אוי תשתוק אידיוט" אמרתי וזרקתי עליו כרית. "אנחנו רשמית בני 16 וארבעה ימים." "אוי, עמיתוש עמיתוש" הוא התחיל למלמל. "אני מאוהב" "חח בטח, רק אתה." זילזלתי שוב. "אל תאמיני. אני כל כך אוהב אותה... היא מצחיקה, ושנונה, ויפה, וצינית ו-וואו היא מדהימה." אמר בחולמניות. "טוב אני במחשב!" "לא..אני!" אמרתי אבל אלכס כבר תפס את המחשב. "עוד פעם אתה נכנס לי לאייסי? חח תעשה אחד חדש!" התלוננתי. "לא רוצה ולא רוצה." אמר והוציא לשון. "יאללה ביי אמי." אמר. "לא רוצה.. עם מי אתה מדבר כל כך הרבה באייסי הא? את מי אתה כבר צריך לעדכן?</div>Fri, 01 Aug 2008 17:02:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9676580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9676580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9611867<div align="right" dir="rtl">כשיש *** http://www.youtube.com/watch?v=EbJtYqBYCV8 - "אמי.. אם הוא לוחץ עלייך תגידי לי. אני ארביץ לו" אמר בחיוך. "תרגע, מהיום אני בטוחה שזה לא יקרה." עניתי בביטחון מלא. "איך את כל כך בטוחה?" שאל. "כי הוא אמר לי" עניתי וחייכתי. - "אוף.. זה היה מעצבן" התלוננתי לעידן בטלפון כשיצאתי מהמבחן בלשון. "אוי גאונה קטנה, תשתקי וזהו" אמר וצחקק. "אל תצחק עליי" אמרתי בקול נעלב. "בטח שאני יצחק." אמר. "אצחק" תיקנתי אותו. "אני את הבגרות שלי בלשון כבר עברתי" אמר בטון סמכותי. "כן, תכאיב." אמרתי והוא צחק. "אבל השאלה היא לא אם עברת. השאלה אם עברת בהצלחה" התחכמתי. "אממ.. 96 זה בהצלחה?" שאל. "בנזונה!" התפלאתי. "אז מתחת למראה החתיכי הזה יש שכל האע?" שאלתי. "בטח יש. אבל תראו מי מדברת הגאונה שעושה 5 יחידות בבר אילן.." אמר בזלזול. "יש לך בעיות?" שאלתי וחייכתי. "לא. ממש לא." אמר. "אני שמחה." עניתי. "טוב אני צריך אותך" אמר. "אממ עידן, את הצרכים המיניים שלך תפתור לבד" אמרתי. "לא במובן כזה ראש כחול שכמותך. אני צריך שתקשיבי לי שנייה. יש לי השמעות במגמת מוזיקה.. אני צריך שתגידי לי איך השיר."</div>Sun, 20 Jul 2008 17:29:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9611867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9611867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9566523<div align="right" dir="rtl"> מצטערת על הכול, תקופה לא קלה לגמרי. ולפני הפרק יש לי משהו לומר. ספירי, תודה על הכול. אוהבת אותך המון המון. את לא מבינה כמה עזרת וכמה את עוזרת. אפילו ש'אלכס' מספר לך דברים את ישר רצה לוודא שהם נכונים ואפילו סימסת לי אתמול ב2 ומשהו בלילה. תודה על הדאגה. אוהבת המון המון המון וגם 'אלכס' שולח נשיקות :) ~~ אחרי שקיעת השמש ב20:30 בערך התחלנו להתפלל ערבית וכשהתפילה נגמרה חזרנו לשבת במקומינו. "לא ידעתי שאת יודעת להתפלל" אמר דניאל. "כן גם אני לא ידעתי" עידן אמר. חייכתי אליהם ואמרתי "לא הכול בחיים אתם צריכים לדעת, לא כך?" - השבוע עבר לאט. כל יום הלכתי למאיה. ולאט לאט עם כל יום שעבר היא עיכלה את זה, דיברה על זה. היא אפילו החלה לצחוק מעט. דניאל גם החל לקלוט את זה שאבא שלו נפטר. והוא גם צחק וחייך לפעמים. אמנם רוב החיוכים מאולצים בגללי אבל עדיין. פעם אחת הייתה לי ולדניאל שיחה גם ממש רצינית. והיא הלכה ככה.. "איך אתה?" שאלתי. "אני..בסדר, מנסה לעכל. את יודעת" הוא אמר במין אדישות שכזו. "כן. אבל אתה רוצה לפרוק? לדבר על זה?" שאלתי, מנסה לגרום לו לא להדחיק. "לא. " פסק. "טוב, אז תדע ש</div>Sun, 13 Jul 2008 14:01:00 +0200sugar_girl770@walla.com (כותבת סיפורים (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526441&blogcode=9566523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=526441&blog=9566523