http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784יש הטוענים שציור הוא כשרון מולד...אכן כך?...אמנות, אמנות, אמנות...צרות, דאגות, אכזבות, תקופות של מלנכוליה, של חוסר אונים,מטרד שגורם לך לעשות עוד ציור ועוד ציור...האם אי פעם אבין מהי היצירתיות? heCopyright 2026 artmarina. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=9144354<div align="right" dir="rtl"> הציור שכל כך חששתי להציג אותו... חששתי, עמלתי, יצרתי... </div>Thu, 08 May 2008 01:58:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=9144354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=9144354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=9028915<div align="right" dir="rtl">against all הכל כל כך לא ברור, כל כך הרבה מחשבות עוברת בי בזמן האחרון, הדרך כל כך לא ברורה, התרגלתי לבחור את ה"מוגדר", והשלב הזה בחיים, השלב שהעצמאות תופסת חלק כל כך גדולבחיי, בין אם אני רוצה או לא רוצה, כנראה שכל אדם שהגדרת ה"חובה"פתאום נמחקת נכנס לקשיים. אני כל כך לא יודעת מה לבחור כעת, אין לי יותר את הסדר, יש לי אפשרויות שאני לא מנצלת אותם למה?... כנראה ששוב נכנסתי לתוך הבועה הזו שחייתי בה לפני כמה שנים, משעמם לי נורא בחיים, אני לא עוסקת במה שאני רוצה לעסוק, ואם אני כן עוסקת בזה, אז זה לא נעשה בדרך שלי, אני מרגישה שהאמנות שלי מוגדרת מראש,נושאי הציור שלי נהפכו להיות כמו חומר למבחן שצריך ללמוד אליו, אני כל כך מודעת למצב שלי ולא עושה כלום לגבי זה... אנשים שאני מדברת איתם בזמן האחרון, רומזים לי, מנסים לפתוח לי את העיניים, הם משאיריםבי אתטעם השאיפה, להמשיך לדבוק במה שקיים... קיים?... האם זה באמת מה שקיים?... בשנה האחרונה ציירתי מעט מאוד, ואם ציירתי זה לא התקרב אפילו מעט לאיכות העבודות שנעשו לפני כן... אני מודעת לכך שרק אני אשמה במצבהזה...אני צריה לנער את עצמי... אמנות עם</div>Sat, 19 Apr 2008 13:18:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=9028915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=9028915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8977971<div align="right" dir="rtl">יצא לי להיות לפני שבוע וקצתבתערוכה של בוגרי מגמת אמנות 2008, הזמן עובר כה מהר, התחושה היא שרק אתמול היתה תערוכת בוגרי מגמת אמנות 2007, האמת היא שבתקופה האחרונה לא היו לי שום ציפיות, התחלתי לחיות בבועת המחשבות על האמנות, אך שכחתי מהי תחושת החוויה המעשית, ודווקא במקום שבו היה סוף של פרק, במקום שבו נאמר לי "אם לא תעסקי באמנות תהיי אומללה". חוויתי שוב את החשק, התחושה כה שונה, כמעט ושכחתי איך זה, איך זה ליצור בדרך שבה יצרתי פעם, כמה עברתי?, היכן אני נמצאת היום?, מתי תעבור התקופה הלא ברורה הזו?... יותר מכל דבר אחר בעולם אני רוצה ליצור ולהרגיש אמנית, אני יודעת שזה אפשרי, אפשרי כי ראיתי, חוויתי, הייתי והרגשתי... התערוכה היתה נורא נחמדה, לראשונה גם הבנתי מה מייצגים פרויקטים של תלמידים, וכמובן שאפשר לראות "זרעים" של יכולת, אבל כל אלה שמראים הבזקי כשרון, מוותרים עליו רגע אחרי, אי אפשר להכליל, אבל ברוב המקרים זו התוצאה. בפרויקט שהיה לי לפני שנה רציתי שיתרגשו שיראו בי אמנית, שירגישו את מה שאני הרגשתי בזמן שהעברתי את המכחול על גבי הבד,,, מסתבר שזה בלתי אפשרי, החברה הישראלית מנותק</div>Fri, 11 Apr 2008 22:09:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8977971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8977971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8816907<div align="right" dir="rtl">"רוצה אני אספר לך על עצמך? " "לא" "למה ממה את מפחדת?" פתאום הוא עוצם את העיניים, מתרכז... ברגע שכזה, זה כל כך משעשע, איני מאמינה בכל הכוחות הללו. "לשתף פעולה?" לא נראה לי... "את רוצה לצייר את ציורייך על בדים גדולים" "מה?" רק אתמול חשבתי על העובדה שאני צריכה ליצור על בדים גדולים, רגע מה הולך פה? מהיכן הואשלף את המידע הזה? ממשיך להתרכז... "כרגע את מרגישה בתחתית התחום, אבל את יכולה לעלות למעלה, תביעי את החלום שלך, תציירי מתוך חלומך, הציורים שלך צריכים לעסוק בחלום שלך, ומבלי שתדעי שניים או שלושה מציורייך יכולים להעלות אותך למעלה. יש לך אפשרות... תתמקדי..." מה זה היה? עוד דחיפה מלמעלה, תיצרי, תיצרי, תיצרי...אל תוותרי והנה עוד הוכחה...זאת אני... נמשיך לנסות... אחד הדיוקנאות האחרונים שלי, הטכניקה משתפרת מפעם לפעם... ועוד איור נחמד... ציור מוכר לי מפעם מס1... ציור מוכר לי מפעם מס2... <a target='newWin' class=blog href</div>Sat, 15 Mar 2008 11:58:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8816907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8816907http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8801733<div align="right" dir="rtl">ציור חדש... </div>Wed, 12 Mar 2008 20:54:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8801733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8801733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8735981<div align="right" dir="rtl">אמנות משמע אנושיות... "כל ילד הוא אמן, הבעיה היא איך להישאר אמן גם כשהוא גדל" (פאבלו פיקאסו) ילד מצייר, מדהים לא?, לשרבט באופן מגושם, ממצב של שרבוט סכמות ועד למצב של בשלות ציורית המציגה אובייקטים בדרך מציאותית יותר. חבל שבשלב מסוים זה נעצר, לרוב ילדים מפסיקים לפתח את מיומנותם בגיל 12, דרך ההתבוננות במציאות משתנה, מצב של עשייה מתוך דחף טבעי, עשיה אוטומטית פוסקת והאמנות גוססת... נורא מזכיר את הזרם הסוריאליסטי, הרי מה היתה כוונתם, להביע בדרך כלשהי את פעילותה הממשית של ההגיון, בלי להסתכל על הפן האסתטי או המוסרי ללא כל פיקוח מציאותי, ביטוי אסוציאציה שהוזנחה, אסוציאציה שקיימת בשלבי הילדות וכמו כל דבר אחר בעולם, גם היא נעלמת. אמנים כמו מירו, דאלי, מאגריט, ארנסט, פיקאסו, פרידה קאלו וכו, הם אלה שאיפשרו לעצמם לבטא את המצבים "הלא הגיוניים", איך אנו מסוגלים לפרוץ אל תוך התת מודע שלנו,איך ניתן להשתמש במציאות העליונה כדי לבטא האסוציאציות שמסוגלות להעלות בזמן שכרות או חלום או בתקופת הילדות, איך אפשר להתחבר לעולם זה בזמן ערות, לכן קיימת האמנות, אמנות הרי מושג זה בעצמו ביטוי של חוסר ה</div>Sat, 01 Mar 2008 20:09:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8735981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8735981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8636269<div align="right" dir="rtl"><A class=blog href="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/57/52/525784/posts/13931314.jpg" ta</div>Fri, 15 Feb 2008 03:55:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8636269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8636269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8634093<div align="right" dir="rtl">תחושה מוזרה משתלטת עלי, נוסטלגיה, היכן הכל התחיל, האם באמת היה צורך ללכת בכיוון זה, ומה ההישג האמיתי בתקופה שלא תחזור עוד לעולם... אמנות היא אכן דרך ללא מוצא, עם הרבה התלבטויות וללא תשובות. "תקופות גדולות באמנות הן תקופות של חקירה עצמית בוערת" (אנדרה לוט) נערה בת 15 רוצה לעסוק באמנות, ללא ידיעה, מה המשמעות, איך לאחוז במכחול ומה התחושות... עשיתי את הבחירה שלי, פניתי לכיוון אחר לגמרי, כל מי שהכרתי וכל מה שידעתי נשאר מאחוריי,,, אנשים חדשים, דרך חדשה, בכיתה לומדים יחדיו מגמת אמנות, מוסיקה ותאטרון, מיוחד לא? השיעור הראשון באמנות... הכיתה הכי לא נקייה, הכי חנוקה ועם הריח הכי מוזר בבית ספר התגלתה בהמשך כ"סטודיו" הראשון שלי כנים, צבעים, מכחולים, דפים, בדים ויותר מכל אווירה, כיתת אמנות... "נתחיל בתרגיל הראשון" אמרה המורה שלי לאמנות..."בטח כולם מציירים בצורה יוצאת מן הכלל, מה אני אעשה, אני אראה כפדיחה אחת גדולה" התחלנו להרכיב צבעים מצבעי היסוד, לראשונה הרגשתי שאני אוחזת במכחול, אבל באמת אוחזת במכחול. המורה שבהמשך הדרך הפכה להיות מורה לחיים עשתה סיבוב בין כל התלמידים, נעמדה</div>Thu, 14 Feb 2008 14:30:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8634093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8634093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8566015<div align="right" dir="rtl">ואלה הן "הסקיצות" שלי... "לא תיארתי לעצמי שהם יאהבו את הציור, הייתי כה מאושרת..." "רעב האמן" "האמנות היא נסיון ליצור אנושיות לצידה של המציאות" (אנדרה מורואה) <IMG style</div>Mon, 04 Feb 2008 01:05:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8566015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8566015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8557120<div align="right" dir="rtl"> שואלת אני את עצמי מי אני? אחת שמחפשת את זה, אחת שחותרת לזה, אחתהנמצאת בתוך זה בכל ליבה,אך עם כל זאת אחת שלא יודעת מי זאת, מי זאת אני? שואלת אני את עצמי מה זה אמנות? אמנות, עולם, מיומנות, הבעה, פילוסופיה,דעה,חומר, עשיה ושוב מה זאת אמנות, הבנת הזהות? ביום שבו אחזתי במכחול לראשונה הסתבכתי, הסתבכתי בתוך עולם של התמכרות, סם שמושך אותך עמוק לעשייה, לביטוי ולהבעה, לרצון להבין את עצמך. אני חוקרת, חוקרת אמנות, בלי להבין למה ומדוע, רק בת 19 וכבר הסתבכתי חח מכיוון שאין סוף לשאלות שלי החלטתי לכתוב,יותר נכון "לפרוק" את מה שאני מעמיסה על עצמי. עולם האמנות אינו פשוט מצד אחד אני אומרת לעצמי "הכל עוד לפנייך" אך במציאות שבה אני חיה, במציאות שבה אנחנו חיים,בני האדם, אלה שהתברכו בידיים, עיניים, נפש וכמובן גם מוח בין שתי האוזניים, הדברים נראים כבלתי אפשריים... ובכן איך הגעתי למסקנה זו, מתוך העשייה...ציור ועוד ציור ועוד ציור ואין לזה סוף...מציירת אני כבר כמה שנים "טובות" התחלתי את דרכי האמנותית בהעתקת דמויות מסרטים מצוירים חח, ילדים הרי הם הציירים הכי הכי...היחידים שמאפשרים לעצמם לבטא בלי</div>Sat, 02 Feb 2008 19:03:00 +0200artmarina1@hotmail.com (artmarina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525784&blogcode=8557120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=525784&blog=8557120