<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>אילני סרק קולם הולך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079</link><description>בלוג (ובעברית: &quot;יומן רשת&quot;) אשר עוסק בי ובמה שיעלה בדעתי לכתוב. אני שומרת לעצמי את הזכות לשנות את התכנים בהתאם לגחמותיי, החל מחיי האישיים וכלה בדעותיי על גישתה של הבלשנות המודרנית.
אזהרה: אין כניסה לשונאי השפה העברית.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 החתולה הלבנה. All Rights Reserved.</copyright><image><title>אילני סרק קולם הולך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11384280</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו, היום גיליתי שאני סטודנטית כבר כמעט חודש, וגרוע מכך, שלא כתבתי על זה כלום עד עכשיו. אפשר לסלוח לי, כי גם פחות או יותר לא הייתי בבית עד עכשיו, וגם עכשיו אני בסך הכל מתחמקת מלמידה למבחן בהסטוריה.

כפי שבוודאי כתבתי בעבר, התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב ב18 באוקטובר, 2009. אני לומדת בחוג ספציפי במדעי הרוח, ואני נהנית מכל שנייה - האנשים מקסימים (ומרצים וחברים לכיתה כאחד), החומר מרתק וקצב הלימוד משביע רצון בהחלט. ביום הראשון חששתי מעט שאני לא אשתלב (העובדה שאני צעירה מהסטודנט הממוצע בכ10 שנים עשויה להפריע בתחום זה), והתנחמתי במחשבה שאני במילא באה לשם רק כדי ללמוד, וחברים יש לי בבית הספר, אבל זו שטות מוחלטת - אני מוצאת את עצמי מתכתבת עם חברים מהאוניבסריטה גם בימים שבהם אני לא שם, ומדברת איתם על עניינים לא-לימודיים בעליל (וזה גם נחמד שאפשר לדבר איתם על עניינים לימודיים, כי אין לי כל כך אנשים אחרים לדבר איתם על זה). המרצים שלי נהדרים - שתי מרצות מקסימות מהמגמה שלי ועוד אחד שמרצה במהירות מפחידה למדי, אם כי בחוש הומור, ממגמה אחרת בחוג שלי (קורס חובה שמשותף לכולם).

הלימודים מרתקים, אבל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 12 Nov 2009 14:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11384280</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11384280</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11294152</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלום לכם קוראיי היקרים,
עליי להתנצל בפניכם מראש - ייתכן מאוד שלא יהיה לי הרבה זמן לכתוב לכם פה בזמן הקרוב (כלומר- החל מהשמונה עשר באוקטובר ועד אוגוסט, בערך, לא כולל מועדי ב&apos;).
אני מתחילה ללמוד עוד שבועיים מהיום (!), וההתרגשות רבה. כבר הייתי בכנס הפתיחה של היחידה לנוער שוחר מדע, ובכנס של התכנית הנוספת שאני משתתפת בה (והמנחה שלי מקסימה במידה על-אנושית), כבר נרשמתי לאוניברסיטה (הידד! אני בטח אכתוב פה כשיגיע אישור ההרשמה) וכבר קיבלתי את המחשב הנייד שאני הולכת להשתמש בו השנה בלימודים (גם בבית הספר. יש לי בעיה ביד, כזו שגורמת לכך שהיד שלי תפתח דלקות בגיד ושלל דברים מעצבנים וכואבים אחרים כשאני כותבת הרבה, והמחשב אמור לשמש תחליף ראוי-אבל מילא זה, הוא כל כך יפה! הוא הגיע היום, והייתם זוכים לראות רשומה פרי מקלדתו אלמלא הוא היה עסוק עכשיו בהורדת מסנג&apos;ר). אני רק מקווה שלא תהיה שביתה.

הולכת להיות שלי שנה נהדרת. שנה טובה גם לכם. (ולא לשכוח להתקשר לאחל לי מזל טוב ביום חמישי הבא, החמישה עשר באוקטובר!)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 05 Oct 2009 14:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11294152</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11294152</comments></item><item><title>נורווגיה!!!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11257374</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלום לכולכם,
חזרתי מנורווגיה ביום חמישי לפנות בוקר, ונפלתי ישר לתוך ארוחות החג ויתר מנהגי ראש השנה (לא, לא הלכתי לבית הספר ביום חמישי. חשבתי על זה, אבל ויתרתי). שנה טובה לכולם!
נורווגיה מדהימה.מכל עבר מקיפים אותך יערות, נחלים, הרים ופיורדים. הירוק והכחול שולטים, ואפילו הבתים בנויים מעץ בססגוניות.
הטיסות היו נוראיות, לא היה לי מה לאכול שם, וכאן נגמרים כל הקיטורים שיכולתי ללקט מהטיול המופלא הזה - הנורווגים מקסימים, הגרמנים גם, ואפילו הספרדים היו נחמדים. מתברר שיש דובים בנורווגיה (דובים-דובים! דובים! דובים!), אבל לא על האי שבו התגוררנו. לעומת זאת, ראיתי מוס (ליתר דיוק מוסית. לא היו לה קרניים, אבל היא עדיין הייתה ענקית וחמודה), וגם את הזוהר הצפוני.הייתה לנו עבודה משעשעת ביותר על דעות קדומות (ובכן, הייתי אמורה לדבר על דעות קדומות בישראל כשיושבים איתי בקבוצה שתי מוסלמיות, לסבית, שתי גרמניות, בלונדינית ומשקפופרית). הנורווגים סיפרו לי שגם הם חושבים שבלונדינים הם טיפשים, מה ששעשע אותי מאוד מכיוון שרוב האנשים שם בלונדיניים...
ומכיוון שטרם התגברתי על העייפות מהטיסה (עברו רק ארבעה ימים...) ומח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 20 Sep 2009 13:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11257374</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11257374</comments></item><item><title>טיסה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11226743</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלום לכם,
אני טסה היום לנורווגיה. המזוודה כבר ארוזה, התיק לטיסה מוכן ורק נותרו עוד כמה דברים שאני מריכה לקנות ולהכניס למזוודה. אמור להיות שם קר מאוד עכשיו, אבל אין לי בעיה עם זה.
יש לנו שלוש טיסות לכל כיוון (ועם זה יש לי בעיה), אבל אני מניחה שאני אשרוד ואהנה מאוד. רק קצת עצוב לי להיפרד מכולם-האנשים, החיות והמשפחה. אני שונאת פרידות... אבל אני אהיה פה בחזרה עוד קצת יותר משבוע. הדבר היחיד שבאמת מצער אותי הוא שהכלב הזקן והנאמן שלי קיבל &quot;פריצת דיסק&quot;, וכואב לי להשאיר אותו ככה-הוא לא יכול ללכת, ואנחנו צריכים לסגור אותו בבית כדי לתת לגב שלו להתרפא. במחשבה שנייה, עדיף שאני אלך ללטף אותו, אתם תסתדרו בלעדיי בינתיים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 08 Sep 2009 15:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11226743</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11226743</comments></item><item><title>י&amp;quot;א?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11210512</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלום לכם קוראיי היקרים,
היום התחילה שנת הלימודים החדשה (אני משוכנעת לחלוטין שכולכם ידעתם את זה אפילו לפני שקראתם את המשפט האחרון). לשם שינוי, לא ציפיתי לזה בקוצר רוח. בשנים אחרות הייתי חושבת באמצע החופש &quot;יש, עוד חודש חוזרים ללמוד&quot;, מסדרת את התיק שבוע לפני הזמן ולא מצליחה לישון מרוב התרגשות ביומיים לפני. השנה, לעומת זאת, סידרתי את התיק אתמול באמצע הלילה כשחזרתי מהחווה, והפעולה הייתה כרוכה בדיכאון זמני קל, שנמשך בערך עד שהגעתי לבית הספר היום בבוקר וראיתי הרבה אנשים נחמדים שלא ראיתי כל החופש. לסיכום, היה היום נחמד מאוד בבית הספר, ואני מחכה בציפיה נעימה למחר.

לאחי הקטן יש מנהלת חדשה בבית הספר (הוא בכיתה ו&apos;, בית ספר יסודי). הוא סיפר לי על נאום שהיא נאמה הבוקר בפני בית הספר, והיו שם כמה דברים שהטרידו אותי מאוד. למשל, שהיא אמרה שעד עכשיו לילדים בבית הספר היה יותר מדי חופש ושהיא מתכוונת לתקן את זה. היא גם יישמה את זה, אגב, באמצעות חוקים חדשים: הילדים לא מורשים להיות בכיתה בזמן ההפסקה,נאסרה הבאתכדורים לבית הספר (ואם הם רוצים לשחק בכדור הם צריכים לעמוד בתור בהפסקת האוכל [למה זה מעלה לי אסוצי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Sep 2009 19:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11210512</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11210512</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11174365</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש לי משהו חשוב מאוד לכתוב פה היום. אתם זוכרים שכתבתי שהלכתי להתראיין לתכנית כלשהי לשילוב תלמידי תיכון במחקר אקדמי? (כתבתי את זה? נדמה לי שכתבתי משהו על הראיון) בכל מקרה, התקבלתי!

ראיתי היום סרט נהדר (אם כי קצת עצוב... אבל זה היה עצב מהול בחופש ובסוסים, אז זה בסדר) - &quot;הידלגו&quot; (ולמתרגם לא היה נאה לקרוא לסרט בשם של סוס, אז בעברית &quot;ים של אש&quot;, על שם מרוץ האינדורנס [רכיבת סיבולת] שהסוס ורוכבו השתתפו בו).

כבר אמרתי שאני שונאת רופאי שיניים?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 20 Aug 2009 23:19:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11174365</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11174365</comments></item><item><title>דרסאג&apos;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11133692</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז כפי שכתבתי בפעם הקודמת, אני ככל הנראה אתחיל להתחרות השנה, דרסאג&apos; רמה א&apos;. זהו התחום היחיד שאני מכירה שבו אתה נדרש לעשות ספורט בבגדים של לורד בריטי. אה, וגם יורדות לך נקודות אם אתה לא מצדיע נכון בתחילת התרגיל ובסופו. ויש הצדעה שונה לגברים ולנשים... הרשו לי לצטט מתוך ספר החוקים של הדרסאג&apos; כפי שהתפרסם לפני כמה ימים באתר &quot;ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה&quot;, מהחלק שנוגע ללבוש הולם בתחרות (שאם חורגים ממנו, יורדות לך נקודות, כמובן):

פרק 5- לבוש

2. רוכבים מעל גיל 18 המדורגים ברמה ד&apos; ומעלה, רשאים לחבוש מגבעת או צילינדר.
3. מכנסי רכיבה בהירים (לבן או בז&apos;) - רשעים מרושעים. לי יש 2 בז&apos; בהיר שקטנים עליי (אז אי אפשר לרכב בהם בתחרות...), בז&apos; כהה שאני רוכבתבהם וכחול כהה שאני רוכבת בהם. לא טוב?!
4. מגפי רכיבה בצבע שחור
5. רוכבים ברמות הלאומיות (כמוני), רשאים לרכב עם נעלי רכיבה שחורות וצ&apos;אפס דמוי מגף (מעור קשיח, לא זמש) עשויים עור שחור. רעים שכמותם. לי יש נעלי גומי שחורות וצאפס&apos; (סוג של מגיני חיכוך שנמצאים על הרגל) נוחים מאוד מחומר שחור סינטטי. אני לא לובשת עור!
7. עניבת רכיבה או סטוק בצבע לבן&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 07 Aug 2009 11:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11133692</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11133692</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11109497</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כבר שבוע בתוך החופשה האמיתית, ושני הדברים היחידים שמטרידים את מנוחתי הם &quot;עבודות החופש&quot; המשוקצות והבחילה הנוראה. ועל שום מה הבחילה? (או: מדוע את מבזבזת את החופשה הלא-כל-כך-ארוכה שלך בלהיות חולה?) יש לשאלה הזו תשובה אחת ברורה. תשובה מפחידה, אימתנית ומעוררת קבס: לונה-פארק. למה? למה הסכמתי ללכת למעוז הזוועות הזה? כי הבטחתי לאחי הקטן שאם הוא יהיה בשקט (כשניסיתי ללמוד בתקופת המתכונת והבגרות בהסטוריה) אני אקח אותו לשם. זה לא יקרה שוב. יש שם בדיוק שני מתקנים שאני יכולה לעלות עליהם (כי דברים שעולים ויורדים במהירות, כמו רכבות הרים או מתקן צניחה חופשית למזוכיסטים, הם לחלוטין מחוץ לתחום, וכל שאר הדברים מסתובבים נורא), ואז אני עולה על מתקנים מסתובבים שאני שונאת ונהיית חולה. מזל שניב היה איתי... היינו שם ביום שלישי, אני עדיין חולה.






היום ט&apos; באב. לא, אינני צמה, אך אחי הגדול ביקש ממני לכתוב משהו בשמו. זה קשור לבחורים, מחבט, שנאת חינם ושפיכות דמים, אז אני אוותר על זה.

ט&apos;+6=ט&quot;ו. זה מדכא להישאר לבד בבית בט&quot;ו באב, ורוב החברים שלי בחו&quot;ל (רשעים מרושעים, טסים כשאני מסיימת לעבוד), אז אם מיש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 30 Jul 2009 12:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11109497</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11109497</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11076731</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני חולה. וזאת אומרת שאני פטורה מלראות את הילדים (הדי-חמודים, יש לציין. לבסוף אפילו אני נכנעתי לקסם...) היום, ואולי גם מחר (אני מקווה שלא). כתוצאה מהרגשתי הרעה היום ומהעובדה שאני מטומטמת והלכתי לעבודה בבוקר, מצאתי את עצמי בעשר וחצי בתחנת הרכבת בת&quot;א (המורה המקצועית של הקבוצה שלי הסיעה אותי לרכבת, וזה היה נחמד מאוד מצידה), והיו לי כמה דקות פנויות להרהר. הגעתי למסקנה שאני אוהבת רכבות (וזו הייתה מסקנה כפוייה-ראשית הגעתי למסקנה שכדאי שאני אוהב רכבות, כי אני הולכת לבלות בהן זמן רב מאוד בשנה הבאה): הן שקטות (בשעות שאין בהן עומס), בעלות כיסאות נוחים והטמפרטורה בהן נעימה. זהו זמן נהדר למנוחה מעמל היום, הלא כן? (איך אני רואה את עצמי מפספסת את התחנה בשנה הבאה כי חלמתי כשהרכבת הגיעה אליה...).



היה לי ביום רביעי ראיון לתכנית מיוחדת לשילוב תלמידי י&apos;-י&quot;א (&quot;מחונני על&quot; או משהו בסגנון הזה. מיד ראיתי את עצמי מתעופפת מעל ת&quot;א[עם המשקפיים] בגלימה עם הסמל של האדמיה ללשון) במחקר אקדמי בתחום התעניינותם (נראה מי מצליח לנחש מהו תחום התעניינותי. אופס, כתבתי את זה במשפט הבא). כבר מזמן אף אחד לא התלהב ממני ככ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 19 Jul 2009 18:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11076731</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11076731</comments></item><item><title>&amp;quot;ילדים הם שמחה, ילדים הם ברכה...&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11038821</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ודאי תהיתם מדוע לא השבתי למגיבים ב&quot;פוסט&quot; (דרושה מילה עברית) הקודם. התשובה היא אפלה, רבת פנים ואכזרית, ושמה עבודה. כן, כן, ידידי, גם אני נכנעתי לאופנה והלכתי למיונים להדרכה. באופן מפתיע ולגמרי במקרה (לא עברתי מעולם קורס הדרכה! מה הם חשבו לעצמם?), התקבלתי, והשבוע התחלתי, לראשונה בחיי, להדריך קבוצת ילדים. צברתי כמה מסקנות מרחיקות לכת, ואני אשתף אתכם בהן:
1. עבודות קיץ לנוערהן ניצול נוראי. למה? מכיוון שאף על פי שנאמר לנו בתחילת הקייטנה ש&quot;משלמים יפה&quot;, ושמי שקישרה אותנו אליהם אמרה שהשכר הוא בסביבות ה2400 ש&quot;ח לשלושה שבועות, לא כולל שישי (כן, זה נכון, אם אתם עובדים שמונה שעות ואתם במקרה מעל גיל שמונה עשרה), השכר הוא שכר מינימום מעליב ביותר. חמישה עשר שקלים לשעה? סליחה? והעבודה קשה מאוד, להזכירכם. ויש הרבה אחריות. והתנאים זוועה. ולמה מישהו שמדריך יחד איתי (והבה נאמר בעדינות שאני עובדת קשה לפחות כמוהו) מרוויח על אותו מספר שעות כמה מאות שקלים יותר ממני (תשובה: כי הוא גדול ממני בשלושה חודשים. אני מצטערת, חוש הצדק שלי זועם, אין לזה שום קשר לשכר עצמו, אני עובדת למען החוויה ולא בשביל הכסף. פשוט יש ג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 07 Jul 2009 20:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החתולה הלבנה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=523079&amp;blogcode=11038821</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=523079&amp;blog=11038821</comments></item></channel></rss>