http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557heCopyright 2026 .Nici. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/95/18/37/371895/misc/13616086.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8867601<div align="right" dir="rtl">עוד נסיונות כושלים, איןבי עוד כח לזה יותר. הרבה זכרונות, שמדרדרות אותי עוד ועוד. וז הפוסט האחרון שלי, הבלוג סגור רשמית. לא משנה לי מה תגידו לא משנה לי מה תעשו. האמת שלא משנה ואכפתלי מכלום. החיים האלה מחורבנים ונמאס לי להלחם איתם. אני יודעת שאני לא אמורה להרים כך ידיים אבל כך זה. ונמאס לי מכל הבול שיט הזה וכל בלה בלה בלה... ניסיתי, ניסיתי יותר מידי-. אני כ"כ שונאת את התקופה הזאת שאין לך במי לבטוח, על מי לסמוך. "אין לאן לברוח" זה מה ששמעתי ואני מאמינה בזה. וזהו הסוף שלי. מי שקרא את הקטע הקצר שבפוסט הקודם כבר אמרתי הרוח ללא חיים השטלתה עליי. אוליי עוד אלחם בה? את זה אני לא יודעת. אני נותנת לחיים לקחת אותי, "הגורל קבוע לי מראש" ואם הוא לא לקח אותי עד עכשיו אז אני לא יודעת מה יהיה. עד לכאן, זכרו- זהו הפוסט האחרון שיותר העשה, לא אכפת לי מה אתם חושבים ואומרים. עברתי עם הבלוג המון ואני שמחה אבל זהו. מיציתי. לא מבטיחה שלא אבקר עוד,אני לא מבטיחה כלום Nici. </div>Sun, 23 Mar 2008 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8867601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8867601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8847842<div align="right" dir="rtl">נראה לי שאני כבר נואשת. הרוח חסרת החיים משטלת עליי לאט לאט! זה כבר מתחיל להתריד, בהתחלה זה היה עוד נסבל אבל עם הזמן היא משתלטת ממש. הייתה תקופה רגועה עד לא מזמן.</div>Thu, 20 Mar 2008 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8847842http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8847842http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8822778<div align="right" dir="rtl">מכירים את ההרגשה שהרוע בכם מתעורר וזה כ"כ כיף. אתה תמיד נחמד לאנשים שנחמדים לך ופתאום וואוו?! איפה האנשים שאני יכולה להתעלל בהם? אז היה לי סיפור לא קטן עם הבן אדם הספציפי הזה.. אני לא אתחיל לספר הכל עכשיו אבל לפני כמה ימים הוא שלח הודעה, אחרי שאנחנו לא מדברים חצי שנה אם אני לא טועה. ואני מסננת, שיהיה הוא כבר ממש לא חשוב לי ולא חלק מהחיים שלי. ואני רואה שהוא ממשיך לשלוח, סיננתי. יום למחרת הוא שלוח הודעות וזה כבר עלה על העצבים, עניתי לו. ומצד אחד הוא שיחק אותה ראש קטן "אני לא שלחתי הודעות.." וכשאנשים משחקים אותה ראש קטן זה מרתיח אותי!! וזה כ"כ עיצבן שהוא משחק אותה כך, לא זה לא אני. תוך כדי השיחה המוזרה בהחלט הזאת הוא שואל "את באה למסיבה?" ואני אויי פאק מאיפה נחתתה לי?! עוד שניה אני בועטת בך! זה כ"כ מבלבל! מצד אחד אם הוא היה לידי הייתי בועטת בו לעזאזל אבל מצד שני.. וואו מאיפה באתה לי?! אין לי מושג מה עבר לו בראש שאותו הזמן. אבל כמו שאמרתי בהתחלה, הוא לא קיבל ממני התנהגות נחמדה. אני יודעת איך לטפל בכאלה, והאמת אני בטוחה שהוא הצטער על ההודעות האלה. אבל עדיין.. אם הוא חושב</div>Sun, 16 Mar 2008 14:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8822778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8822778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8795826<div align="right" dir="rtl">אני מתחילה לגלות מי אני, הייתי בטוחה בעבר שאני כבר יודעת אבל כנראה שטעיתי. בגלל שהסובבים מחפשים לך הגדרה, את כבר לא יודעת מה את ומה את אוהבת. אבל אני בתהליכים.. היום היה לי רגשי נחיתות של ממש, הייתי ממש מותרדת. כאילו מלא אנשים צבועים יש בסביבה שלי ויש רק כמה אחדים שאפשר עוד לסמוך עלייהם, וגם הם לא הרבה. האלה של היום נתנו לי הרגשה פעם אחת כרצויי, מנוצלת, לא רצוייה.. כל דבר אפשרי, שהייתי מותרדת. בביה"ס אני כבר כמעט לא נמצאת בשיעורים, אני כל הזמן הולכת למקומות אחרים העיקר לא לשבת בכתה מול 4 קירות. לפני כמה ימים הברזתי פעמיים בלי להשים לב, אז עכשיו לא רק שאני סנילית אני גם מעופפת ולא שמה לב למה שקורה סביבי. אחד מהם ידיד שלי הציל אותי 'מהברזה' והשני במילה לא היה נכשיו אני הולכת להשקיע במגמת אומנות אני יודעת שזה חשוב לי. אני לא מפסיקה לצייר, לכתוב וכנ"ל. הקול שלי מתריד אותי, אני חייבת לאמן אותו או אוליי ללכת לפיתוח קול אני מרגישה כאילו איבדתי אותו.. אני רוצה לבדוק על ביה"ס לצילום או אומנויות. בגלל שכמה הלכו להבחן לאומנויות או לאקדמיה אני מרגישה מעתיקנית שכזאת. אני מרגישה</div>Tue, 11 Mar 2008 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8795826http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8795826http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8754342<div align="right" dir="rtl">כשאמרתי אז שאני מרגישה חלולה ללא רוח חיים ממש התכוונתי לזה. אני יודעת שאני אמרתי שאשתדל להיות אופטימית אבל אני מצליחה עד שאיזה משהו קורה, או שהחלל הריק הזה משתלט עליי. כמה ימים אחרי שכתבתי את הקטע שבפוסט למטה, הייתי בדירה לבד שכל שאר הבנות יצאו והחלטתי שאני רוצה לשבת עם עצמי. היו רגעים שעלו בי מחשבות ורצונות לעשות דברים.. היו רגעים שבו רציתי לעשות קץ.. היו הרבה רגעים. אבל הסיבה שלא עשיתי? היא רק אחת. לא בגלל משהו, לא בגלל משהוא, והפעם לא בגלל משהיא. אלה בגלל שהדמות החלולה שלי נכנסה בי וגרמה לי רק לחשוב ולרצות, היא לא נתנה לי את היכולת לזוז סנטימטר כדי שאוכל לעשות זאת. האמת שאני לא חושבת שזה היה משנה.. אדם אחד. לא נורא במילה כל יום נהרג עוד חייל, עוד נפגע, עוד מחבל, עוד נרצח לא חסר אז למה שיהיה אחת חסרה שיש לה לפעמים נטיות התאבדות? כן מסתבר, האומנם כ"כ לא חשבתי שכך זה יהיה. אבל מצד שני לא הייתה לי סיבה, לא הייתה סיבה מספיק ברורה כדי שאעשה את זה. אני מאמינה לרוב שלכל דבר יש סיבה ואם לזה לא הייתה? כנראה שכל זה לא אמור לקרות. נותרו לי עוד יומיים, עד אז לא תהייה שלי. </div>Tue, 04 Mar 2008 21:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8754342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8754342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8717182<div align="right" dir="rtl">ישבתי באוטובוס וטיפות של גשם מטפטפות על עדן החלון והנה הבזק של כתיבה מגיע אחרי תקופה ארוכה שלא היה. וזה מה שיצא, נשמע אובדני אבל כך נשמע. יום יבוא ואני אדע, שהשמיים יבכו איתי. היום שבו יקרה הדבר הגדול, שאפחד שיגיע אני אפול על רגליי ואף אחד לא יהיה באמת כדי לעזור. לעזור נפש שנשברה והתרסקה. אני אברח לרחוב הקר, אל היער. שמה יהיה לבדי, עם עצמי. כל הלילה, כל הלילה השמיים יבכו איתי, רק הם יהיו בשבילי ויבכו איתי. יאחזו אותי בין זרועותייהם שמלאו אותי בטיפות מים מרות. ורק אתה לא תהייה, לא חשבו לברוא אותך בשבילי. אשאר לנצח נפש בודדה. ובלילה לא תחזרי עוד לעולם, זה יהיה הלילה האחרון שלך להיות בת תמותה. התאחדת עם השמיים עם הבכי המר והנועז שנשאר איתך לעולם. שילווה אותך עד שער המוות. ושמה ישפטו אותך גהינום או גן עדן. ולא די לבכי, למה לי להיות שמחה?אפחד מההרגשה שלא חשתי מעולם. ממש אהבתי אותו.</div>Wed, 27 Feb 2008 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8717182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8717182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8697791<div align="right" dir="rtl">כמו ששמתם לב.. נמאס לי שרע לי! נמאס לי שכל הזמן הכל דפוק או לחשוב שאני הכי דפוקה חסרת חיים! זהו התחלה חדשה. בלי שקרים, בלי כעסים. אני יודעת שתמיד אשאר אני אבל עדיין.. אני יודעת שתמיד, לא משנה באיזה מצב אני אני. עדיין עם המשפט "לא מאמינה לא בוטחת ובעיקר, לא אוהבת" זה המשפט לחיים שלי! זה מה שמיצג אותי ומזהה אותי. הבנתם? כל בן אדם שינסה לפגוע בי לא יצליח. לא משנה מתי. אני יודעת שמעכשיו אני יהיה שמחה יותר. אני לוקחת אותי למקומות שטוב לי בהם בלבד. ואף אחד לא יהרוס את הטוב הזה, כי עכשיו אני יודעת מה טוב לי. והכי טוב לי? עם עצמי. להיות אני! שכל העולם יקפוץ לי!!</div>Sun, 24 Feb 2008 19:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8697791http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8697791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8645629<div align="right" dir="rtl">עשיתי פוסט נוסף שמור בטיוטות אך הוא לא יתפרסם לעולם. לפחות לא עכשיו. אז הפוסט הקודם היה לגבי משהיא קרובה ביותר, עכשיו נראה שהכל בסדר עברתי את הסערה הזאת שסחפה אותי כ"כ הרבה זמן. יצא לי לדבר טיפה, להגיד מה אני חושבת מה קורה אבל ממש טיפה. הכל עוד שמור אצלי, וכך הוא ישמר. אני יודעת שלא טוב לשמור דברים אבל כך אני. חשבתי שאנחנו מתרחקות וכך קורה, החברה הכי טובה אני יודעת אבל השתנת השתנת מספיק, יותר מידי. את מסתובבת עם האנשים הלא נכונים מבחינתי. אני יודעת שזה נשמע דפוק אבל כך זה אני לקחתי את הרגליים והלכתי, את עוד נשארת רציתי לדבר איתך על מה שקורה לגביינו, לא יותר מידי. אבל בשביל מה? בשביל שנפגע עוד? הבנתי שאני משלה את עצמי יותר מידי, שיש אנשים סבבי, שאוהבים. אבל כנראה שלא. בימיים האחרנוים הרבה אנשים מתייעצים איתי, כרגיל אבל רק עכשיו הבנתי לכמה אני עוזרת. "____ את יודעת, אם אני אצטרך משהוא לדבר איתו אני יודעת שזאת תהייה את." זה היה נחמד לשמוע את זה, באמת. אבל בשביל מה אני צריכה את זה? אני לא רוצה מאף אחד כלום! אני לא בוטחת לא סומכת ובעיקר, לא אוהבת. אני לא פונה לאף אחד</div>Sat, 16 Feb 2008 15:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8645629http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8645629http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8596203<div align="right" dir="rtl">דיברתי איתך היום, למרות שביקשתי פנים מול פנים הכרחת אותי בפלאפון, הסוד שהסתרתי ממך כמה חודשים סיפרתי לך. את הסוד שרק שני אחרים בחיי ידעו. שזה בעצם קשור אלייך. אמרתי לך מה היה מה ניסיתי לעשות ללא הצלחה "אני מקווה שלא תכעסי עליי", כך אמרתי. אך אחרי זה אמרת שאת כועסת ושאם הייתי אוהבת אותך באמת לא הייתי מנסה לעשות את זה. את בכלל לא עודדת אותי. "אם ניסית לעשות את זה, זה לא היה רק בגללי נכון שהיה עוד דברים מסביב?" אבל את לא מאמינה לי שזה רק בגללך. כי את באמת חשובה לי. את ניתקת לי את הפלאפון בפרצוץ באותו הרגע מה אני אמורה לחשוב? אתלא גורמת לי להרגיש שאני באמת חשובה לך. אני אפילו לא יודעת כבר, אני לא יודעת כבר כלום. הדמעות החלו שלי ושלך ביחד. והתחלת לספר לי מה מעיק לך, מה מפריעה לך. אבל זה היה נראה מאוחר מידי. משהוא שאי אפשר לתקן. כי אנחנו כבר לא יכולות לדבר על דברים פנים מול פנים אלה בדרכים אחרות אך לא לראות אחת את השנייה. אני לא יודעת מה יהיה הלאה.. "אם תנסי לעשות את זה שוב, אני אנתק איתך את הקשר". </div>Fri, 08 Feb 2008 22:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8596203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8596203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8582782<div align="right" dir="rtl">הפעם באמת לא היה לי כותבת לפוסט. זה פוסט שיסביר לאנשים עד כמה החיים שלכם "אומללים". אתם יודעים מה זה בלוג? כי אני ממש בטוחה שלא. זה להתפרק, זה לכתוב מה שיש לכם על הלב שנגרר איתם יום יום. זה לא בשביל להגיד וואי היום היה לי מבחן, הצתלמתי, עשיתי, אמרתי או להטיף. כי בלי להעליב- זה לא מעניין! אני כבר לא יכולה אני רואה מלא בלוגים של אנשים חסרי חיים. אתם רוצים להגיד את כל השיט הזה? תעשו לכם בלוג פרטי או משהו כזה אל תפתחו בלוג שלא מעניין, זה לא שאני אומרת לצאת מישרא. כי אם טוב לכם, סבבה לכם אבל כמה אפשר להיות ראש קטן. זה פשוט מרגיז אותי שאנשים חושבים שיש להם חיים גרועים ושהכל חרא אני כבר הגעתי למסקנה שאני עלולה לסגור את הבלוג. זה כבר בושה להיות אחד מישרא. האומנם זה נראה כאילו אני מבין אלה שמושפעים אבל אני ממש לא אם כמה שאני אומרת שאני לא מכירה את עצמי אני לפחות מכירה את הצד הזה שלי, את הצד הזה שאומר דיי זה מספיק. תחשבו על זה, אני לא באתי להטיף או כאלה. רק תחשבו מה יהיה יותר טוב- וגם קצת יותר מעניין. שנוכל לעזור ולא להגיד- אויי שי לך מבחן? מסכנה. כי את זה יש לכולם. זה לא מ</div>Wed, 06 Feb 2008 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Nici)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522557&blogcode=8582782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522557&blog=8582782