http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511But i'm AfraidheCopyright 2026 Beautiful illusion. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12369888<div align="right" dir="rtl">אם כבר פורים. אז לדבר על מסיכות זו בטח אחלה תזמון. כמה שקר יש בי, תשוקה אהבה אני לא מרגישה נאהבת בכלל אני צריכה אותו שיחזיק בי שלא אפול לתאווה לזלזול לטומאה מיותרת. אני צריכה שהסטטוס שלי יראה לכולם שאני בסדר במערכת יחסים תקינה. אבל המציאות מראה לי אחרת. אני צריכה להרביץ לעצמי על הבטחות שאוו כמה פעמים הבטחתי לא להקיא יותר. כמה פעמים הבטחתי לא לבלוע כדורים... כמה פעמים נשקלתי והתחלתי לבכות.. זו בטח מחלה.. אבל לא מצאתי כדור שירפא אותי, אני בסדר:) עם הרבה חיוכים סמיילים הם התחפושת הכי טובה והכי אמינה מי רואה את הדמעות דרך מחשב.? החברים של היום הם אינטרנטים. אפילו כשאנחנו יושבים אחד ליד השני אנחנו מתכתבים בסקייפ. או בפייסבוק. אין כבר טלפון אין הודעות מרגשות אין מכתבים.. אין פגישות על החוף כדי להשתחרר אין חיבוקים ואני בטוחה שאני לא היחידה במצב הזה. שיש איתי עוד אלפים, שמרגישים כאילו העולם השתגע ורק אנחנו נשארנו מאחור. בתקופת הצומי האמיתי שזקוק לחיבוק לחום למגעלאהבה. במסלול הפנימי בדרך המרומה למסכה הנגלת מי מגיע למנגינה העמוקה שבידי? ממשפט אחד שלי אתה מרגיש אשם. אז מה ק</div>Sun, 13 Mar 2011 13:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12369888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12369888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12345203<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי הרבה זמן, בכלל אין לי הרבה זמן להיות פה.. אבל אני חייבת לכתוב. חייבת לדבר. חייבת לספר למישהו מה עובר עלי. אני איתו שוב, אנחנו נלחמים בכל העולם ביחד. הוא היה די מגעיל אלי כשנפרדנו לכן החלטתי לוותר, אבל מאז ועד היום הוא פשוט מדהים. אני לא צריכה מתנה כדי להרגיש נאהבת אני צריכה תשוקה והוא נותן לי את ההרגשה הזאת כל פעם מחדש. לא חשבתי שהרבה אנשים לא מבינים דברים מסוימים. אני רוקדת ריקוד מסויים שלכל אדם יש עליו אלף ביקורות. אנשים תזרמו, ותנו לי להנות! אני השמנתי. ברמות. וזה ממש נוראי. אני צמה עד מחר לפחות. ומחר אוכל רק יקות.בתקווה. וואו הסמים! (לא אני לא נוגעת) אבל זה רץ לי פה מתחת לאף זה מתסכל. כמה שאתה משתוקק אבל עוצר את עצמך. מי היה מאמין שאבחר לי כאלה חברים. אני מניחה שהבעיה פה היא אצלי. אני מכורה לדברים נוראים אני חייבת להמנע. חייבת לעצור את עצמי אבל איך? אני רוצה חופש. רוצה לטוס רוצה להתחרפן. אבל.:( אוף בא לי סתם ללכת לים. לצרוח לשתות לצחוק.:) מי בא איתי.?:) בהצלחה לכולן!</div>Sun, 27 Feb 2011 14:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12345203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12345203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12138296<div align="right" dir="rtl">אוף אני חולה:( אני מרגישה רע. היה לי יום מקסים היום:) בכל אופן די אכלתי. ביחס למה שציפיתי מעצמי. אבל בסדר. אני צמה עד מחר ב5:22 יהיה טובD: אני עפה למיטה בתקווה שארגיש טוב מחר בהצלחה לכן..:) </div>Wed, 03 Nov 2010 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12138296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12138296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12137128<div align="right" dir="rtl">יום רע. כמובן. אחרי יום טוב למה שיהיה עוד יום טוב :( קצת עצובה. חח וואו זה לא חדש. בכ אופן אני מתחילה צום. עד יום חמישי כדי להחזיר לי את המוטיבציה. לחזור לשיגרה. אני חייבת את זה לעצמי. התחלה ב23:00 (כן חרא שעה לאכול בא אני גם חושבת. ) אני רוצה לרחף להיות קלילה. שכשמישהו יחבק אותי הוא יעיף אותי באויר. אני רוצה שאנשים יקיפו את כולי בחיבוק. אני רוצה שיזכרו אותי בתור "זאת הרזה הקטנה הזאת אני רוצה לנצח. אי רוצה לשקול 40. אני רוצה.... אבל אני. שמנה! כשמחבקים אותי אני מעיפה אנשים באוויר:( זוכרים אותי בתור (אין לי מושג. אני לא רוצה לחשוב בכלל.) וני רק מפסידה. אני שוקלת 48:( (עליתי את הקילו שירדתי:() אסור לי להתייאש. אבל אני מרגישה לבד. אני צריכה איזה יד שתעיף אות ותעיף את הקילוגרמם האלה ממני. אני צריכה כאפה. שתעיר אותי. ותגיד לי דאמט תפסיקי להשמיד את עצמך. אני רוצה לישון נצח אני לא מצליחה להרדם. זה לא שאנשים לא מאמינים שאני אצליח זאת אני ואני אוכיח לעצמי שאני טועה לגבי. אני יכולה הכל. עם קצת רצון אני אוכיח לצמי שאני חזקה. שלא רק בדיאטה אני יכולה. גם בביצ</div>Wed, 03 Nov 2010 01:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12137128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12137128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12135217<div align="right" dir="rtl">טוב בוא נגיד שהיום הלך לי מקסים. אכלתי ר-ק חצי עגבניה. אני לא מרגישה חלשה. ולא קשה לי. ירדתי קילו. אני מרוצה מעצמי אבל לא מספיק. משהו חסר. בוא נגיד שהחיוך שהתפרש לו על הפנים שלי בכל התקופה האחרונה מתחיל קצת להעלם. אני די דכאונית ואפילו אני לא האמנתי שאנשים קולטים את זה. פתאום באים אלי ביציאות של מה קור לך. את עצובה. איפה החיוך. וכאלה. אני לא יודעת מה קורה. כנראה ככל שהאוכל יורד כך גם המצברוח והשמחה שהיתה לי אבל בוא נגיד שזה ממש לא חדש לי. זאת לא הפעם הראשונה שאני מורידה אתכמות האוכל ככה. אז אני מודעת לעניין. אבל עדיין לא מתאים לי שאני לא מצליחה לחייך. ולהסוות את הדכאון והלחץ. אולי זה גם הלימודים. וגם בעיות עם החבר. והחברים בכללי. הגעתי למסקנה שבלי לרצות. אנה מפרידה אותי מהחברים שלי. כאילו לאט לאט אני רבה עם כולם. מאבדת עוד חבר ועוד חברה. בא לי חיבוק כזה. אפילו לא חיבוק פיזי. (אם יש דבר כזה..) בא לי לישון ולקום מחר בבוקר אחרת. חדשה שמחה. יפיופה:) אבל. זה לא יקרה. המחר הזה אולי יהיה יום אחד. לא היום. אבל בשביל להעלות לעצמי חיוך. ולהזכיר לי שאני טובה בכמה דברים.. </div>Mon, 01 Nov 2010 21:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12135217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12135217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12126729<div align="right" dir="rtl">אוף. אני בדכאון. נשבר לי הכל. אתם יודעים מה אני אוכי לעולם שאני יכולה בינתיים אני מצליחה וזה משמח אותי. אבל כאילו הבעיה שאני לא מאושרת. אני ממש בדכאון. מכירים את הנסיעות שאתם מסתכלים החוצה. עם האוזניות ופתאום עם כל ההרגשה יש שיר עצוב ובא לכן רק לבכות. ויש את המחנק הזה בגרון. ולא נים. ואז איך שאתם פותחים את הדלת של הבכית יש רצים למיטה ולא מפסיקים לבכות\: כן אני שבורה. ולא משנה מה הסיבות. יומטוב לכולן בהצלחה...</div>Thu, 28 Oct 2010 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12126729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12126729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12123954<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שמלא זמן לא כתבתי. זה לא שלא כתבתי זה שפשוט לא הייתי פה... אין לי זמן לשבת במחשב. יש לי מלא שיעורים עבודה ריקוד. בכל מקרה עכשיו אני פה..:) מתבוננת, מחפשת, את עצמך בקשת לדעת בנשמתך בקשת לגעת. עוצמתך מתמזגת עם החולשה שאותה במעט כוחך את מסתירה בצניעות את מפנימה את תשוקתך ובהצלחה את מספקת את רצונך. בדמותך את מביטה אבל הדמות מולך בוכה. כמו מתוך שינה של תקופה קמים מחלום למציאות השכוחה חושבים שעברתם שלבים ובניתם גגות אך לא התעמקתם בלבנות יסודות כל הכעס מוצף הבנין שבור העיניים עצומות הפה סגור הלכלוך שהצטבר בתוך הלא נודע מתנגן לו בראש סוד שאיש לא שמע אז נשאר חלום שלא הוגשם רוצים להיות רחוק אי שם בן אדם שוכח מה מקומו ותמיד מחפש רחוק את אושרו <p style="text-align: cent</div>Tue, 26 Oct 2010 20:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12123954http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12123954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12096152<div align="right" dir="rtl">קשה כלכך הרבה עומס. איך עומדים בזה. את זוכרת איך עמדנו מעל הצוק והחזקנו ידיים. איך קפצנו יחד. צורחות נאבקות בקור ובקושי של הניגוד.אבל היינו בירידה משמעותיתהיינו יחד. נהננו. חייכנו שמחנו מכל רגע. זוכרת? איזו תקופה. את מתגעגעת אלי? אני מתגעגעת. איפה את נעלמת?לא רוצה לקפוץ שוב? היינו גאות אחת בשניה. האמת שאת היית גאה בי. תמיד גרמת לי לאהוב את עצמי יותר למרות כל השנאה.איך אהבתי אותך. זוכרת את המכתבים שכתבתי לך. זוכרת? זוכרת את השירים שכתבתי לך? אפילו הלחנתי לך אחד! אני בטוחה שאהבת אותו.ממ יש תקופות שאתה לא מספיק להודות עליהם והם כבר נגמרות.למה?למה אנחנו לא מסתפקים בכלום? למה הכל לא מספיק טוב. אוף.הלוואי שהשבוע יעבור טוב.</div>Mon, 11 Oct 2010 22:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12096152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12096152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12084864<div align="right" dir="rtl">נראלי שיש לי ניסיון תמיד חשבתי שלהתחיל במשהו צריך לעשות איזה צעד דרסטי כדי לחזור למסלול. ובשביל שאני אפסיק להקיא. אני אעשה צום שמוקצב לו זמן ולא ימשך עד הבולמוס. וברגע שהוא צריך להסתיים הוא מסתיים גם אם אין לי חשק לתפוח. או לסלט או משהו כזה. אז הוא מתחיל מ.. ע.. כשיוD: הפעם האחרונה שאכלחתי היתה ב9. :( לצערי. תקף אותי רעב אחרי שעתיים ריקוד כי הגוף שלי רגיל לאכול ארוחה ענקית אחרי ריקוד. ואכלתי המבורגר:(:( כן הקאתי:\ אבל הוא נגיד שלא הקאתי ומ9 אני בצום עד 9 של יום חמישי. סתם כי יש לי איזה משהו חשוב ביום חמישי ואני רוצה להיות קצת יותר רזה. ואחרי זה אני אתחיל להקציב לי רק 500 ק' וכאלה. בינתיים זה ממש קשה כי הגוף רגיל לקבל אוכל בשעות מסוימות והוא לא והוא משתגעע אז אכלתי היום כמובן המבורגר ותפוח. וספורט שעשיתי עד עכשיו זה שעתיים ריקוד:). (חח שמחה מעצמי:)) עשייתי 150 כפיפות בטן. 100 הרמות בכל רגל. ואם זה נקרא אז עליתי 70 מדרגות וירדתי אותם:) וגם הלכתי שעה וחצי אבל בהפסקות של חצי שעה חצי שעה חצי שעה.. פשוט לא לקחתי אוטובוס ממקום למקום..:) האמת שאני בהחלט מרוצה מעצמי למר</div>Wed, 06 Oct 2010 02:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12084864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12084864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12083102<div align="right" dir="rtl">התלהבתי על הקטע (טוב אני המון זמן לא כתבתי על עצמי או דיברתי עם עצמי בדרך כזו או אחרת. וזה משהו שמאוד התגעגעתי אליו. תמיד יש את הרגע הזה שבא לי לכתוב משהו באמת מעצמי אבל הפחד שאולי מסתובב פה איזה סוג של בן אדם שמכיר מחשבה קטנה שלי או את סגנון הכתיבה שלי די מטרידה אותי. כי אני ממש ישנה בבלוגים פה. אבל בכל זאת יש לי רצון לדבר עם עצמי. אני זוכרת את הימים שהייתי יושבת בדיוק בשעות האלה על המחשב ובוכה וכותבת מהלב דברים שעד היום אני קוראת. והם מורידים לי כמה דמעות. מה שעצוב שאני עדיין מרגישה אותו דבר רק עם הכחשה מלאה. עברתי את האנורקסיה וכול העולם ואישתו יודעים מזה. אבל לא עברתי. משהו בתוכי מת להמשיך כמו שאני עושה עכשיו. אבל משהו עוצר אותי. בכל זאת. מה יגידו כיך יגיבו וזה יהיה כלכך שקוף הם יגלו ויחפרו ואוף. היום הלכתי לידיד והוא ראה שהרזתי בימים האחרונים ושאני מסרבת לאכול אצלו. אז הוא דחף לי אוכל ולא נתן לי לחזור הביתה עד שיעבור לפחות כמה שעות כדי שלא אקיא. (והייתי חייבת לאכול כדי שלא יתחיל לחשוב אפילו) זה מכניס אותי למחשבות רעות על עצמי ואני שונאת את זה. שה שעברה בכלל לא חשבתי ע</div>Tue, 05 Oct 2010 02:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Beautiful illusion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=522511&blogcode=12083102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=522511&blog=12083102