http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869אין דבר העומד בפני הרצון... חוץ מהעצלנות שלי D:heCopyright 2026 חצי ירח מטורף. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14896914<div align="right" dir="rtl">סימן חיים. כל מה שהיה דרוש לי זה סימן חיים. חשבתי שהתגברתי, חשבתי שנגמר. חשבתי שלא אצטרך להרגיש כך שוב. אבל אז הגיע סימן חיים. והאבסורד הכי גדול? אני אפילו לא בטוח שזה היה ממך. אבל אז הראש התחיל לחשוב, והלב התחיל לדפוק. מהר יותר. ומהר יותר. ושוב אני מוצא את עצמי באותו המצב, באותו הכאב המוכר. שוב אני מוצא את עצמי באותו מעגל שלא נגמר. והכל בגלל סימן חיים. ועכשיו, כל מה שאני חושב עליו זה את. וכל מה שאני רוצה זאת את. חשבתי שעברתי את זה כבר. חשבתי שנגמר. אבל אפילו אחרי כל השנים הללו, עדיין מספיק רק "היי". רק חשד שזאת את. רק חשד קטן כדי להצית את כל הרגשות מחדש. אני רוצה שתהיי מאושרת, ואמרתי לך את זה כבר מזמן. אבל זה כואב. אני אוהב אותך. ואני חושש שזה יהיה כך לעד. והכל בגלל סימן חיים. </div>Fri, 26 May 2017 12:44:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14896914http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=14896914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14791146<div align="right" dir="rtl">אחרי המון זמן (כמה, שנה בערך אני חושב? יותר. שנתיים או שלוש. לאדע. לא חשוב.) סוף סוף קיבלתי מוזה לכתוב את הפרק הבא. אני ממש מצטער שלוקח לי המון זמן לכתוב את הסיפור הזה, אבל מתחיל להיות לי קשה לכתוב אותו. התחלתי את החיים שלי לאחר השחרור, ועם החיים מגיעים מליון ואחת אחריויות (זה לא נשמע נכון. ככה כותבים את הרבים של אחריות?) בכל מקרה, אני לא אעכב אתכם. תהנו! פרק 21 ישבתי על המיטה, והסתכלתי סביבי. עיניי התרוצצו בפראות, מחפשות עוגן כלשהו להיאחז בו. משהו שיגיד לי שכל זה אינו אמיתי. המחוג הגדול הצביע על 2, והקטן הצביע על 12. הסתכלתי החוצה. לילה. עיניי המשיכו להתרוצץ, מהספרייה, לשולחן, למחשב, למיטה שלי. המיטה שלי. זה היה חלום, זה הכל. אבל הייתי צריך עוד הוכחות. לא הגיוני שזה הכל. לא הגיוני שחלום הרגיש כל כך אמיתי, אך ללא כל קשר למציאות. עיניי המשיכו להתרוצץ. ארון, דלת, לוח שעם... לבסוף הן נחתו על הדרקון. אותו הדרקון ששומר על דלתי, אותו העוגן שהרגיע אותי אין ספור פעמים בעבר. והוא לא איכזב. אנחת רווחה חמקה לה מבין שפתיי, ועיניי חדלו את ריצודיהן. נשימותיי חזרו לאט לסדרן, ומוחי הח</div>Fri, 22 Apr 2016 16:16:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14791146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=14791146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14205962<div align="right" dir="rtl">קוראים בודדים, אקראיים ויקרים שלי, אני מצטער שאני לא מעדכן כמעט, שוב, הצבא נפל עליי ואני לא מצליח להביא את עצמי למצב של כתיבה. למי מכם שמתעניין- הרגע סיימתי קורס אחראי מרפאות, ויש בדרך הזמנה חדשה לקעקוע שאני אעצב. בסך הכל, המוזה אינה שורה עליי, אך במעט שלעתים יש לי אני משתדל להשתמש כמה שיותר. בינתיים יש לי שני ציורים חדשים, שלמי מכם שמכיר אותי, יכולים להבהיר קצת מהמצב. ולמי שלא, סתם תהנו^^ http://i62.tinypic.com/2r4o2uo.jpg http://i58.tinypic.com/ogcujb.jpg אני מצטער שזה הכל לכרגע, אבל שוב- יש לי קצת יותר מידי בלאגן בשלוש שנים האחרון, ופחות מידי מוזה. שלכם כתמיד חצי ירח מטורף</div>Fri, 26 Sep 2014 01:07:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14205962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=14205962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14027395<div align="right" dir="rtl">כן, הוא לקח לי טיפה יותר זמן ממה שאמרתי שהוא ייקח, אבל עדיין. אלה שלושה פרקים שהמוזה שלי לכתוב אותם באה ביחד. אני מקווה שתהנו! פרק 20 זיעה קרה כיסתה את כל גופי. עיניי נפקחו והבטתי על הקיר. ציור של דרקון היה מצוייר עליו, מלופף סביב הדלת, שומר עליה, יורק אש לכיוון קצה החדר. זה היה יום חופש, אז לא היו לימודים. התחפרתי לי במיטה כששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל. זה היה דן, בחור מהשכבה שלי. הוא סיפר לי שמארגנים יציאה, החבורה הקבועה שלנו. אנחנו יוצאים הערב לבר שלנו, ה"נורווגי השיכור". כוס, ועוד כוס, ועוד כוס, והנה אנחנו כבר בחצי הערב, ואני בכוס ה10 בערך של שוטי טקילה חזקים. הברמן החליט שהוא מזמין אותנו לסיבובים על חשבונו, וקיבלנו עוד שני שוטים של "המוחק" כל אחד. "המוחק" היה אחד הסמלים של הבר הזה, וכמו שמו, לא היה צריך יותר משוט אחד, או שניים לכל היותר, כדי לשכר אותך עד כלות הנשמה. אחרי הכוס ה-14, התחלתי להמחק באמת. נכון, פשוט למדי לגרום לי לתפוס ראש, אבל בין זה לבין לשכר אותי לגמרי יש הבדל די משמעותי. מצאתי את עצמי הולך לכיוון השירותים, כולי מתנדנד מצד לצד, נתקע בקירות, בדלתות</div>Sun, 26 Jan 2014 22:20:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=14027395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=14027395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13979208<div align="right" dir="rtl">אמרתי שזה ייקח לי מעט זמן, נכון? המוזה שרתה עליי. לקראת הסוף זה טיפה קרטע לי, אבל ניחא. נסתדר. פרק 19 השקפתי אל בין הדרכים, מנסה למצוא איזהשהו רמז. רמז למה שקרה. אבל עכשיו דברים היו ברורים יותר. עמדתי שם- במקום בו גופתי נחה כמה לילות קודם. אן, אלעד וליילה החליטו לבוא לראות היכן הכל קרה. אלעד הסיע אותם אל הבניין הנטוש, שעיתונים מהימים הקודמים התגלגלו ברוחות שסבבו אותו. חתיכות של סרטי סימון צהובים, מאלה שהמשטרה משתמשת בהם, היו פזורים ברחבי הבניין, וביחד עם כל המזרקים, הקונדומים המשומשים וחתיכות הבטון שנפלו מגובהו של הבניין, האיזור נראה כאילו הוא תפאורה של סרט פשע כזה או אחר. "הגיע הזמן" העורב ציין, כמה רגעים קודם, כשנזכרתי בעבר הרחוק של נשמתי. לא הבנתי למה התכוון, האם דיבר על הזמן לראות את כל מי שהייתי לפני כן, או משהו אחר. * * * * * * * השתנקות. קשה לי לנשום. זה קרה שוב. סיוטים כאלה תוקפים אותי מאז שאני זוכר את עצמי. פעם בכמה לילות אני רואה משהו אחר. פעמים, אלו אנשים עם פני אבן, עיניי</div>Sun, 01 Dec 2013 02:21:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13979208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=13979208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13978745<div align="right" dir="rtl">סוף סוף מצאתי לסיפור שם. ולאחר תקופה ממושכת למדי, הגעתי למצב שבו הצלחתי לכתוב את הפרק הבא. אני כל כך מצטער שלוקח לי כמויות של זמן לכתוב את זה, ואני יודע שזה גרם לי לאבד הרבה מכם, הקוראים הנאמנים שלי (מי שהיה). זה קשה. פרק 18 "הסיפור הזה תמיד הרגיז אותי, אתה יודע?" נשימתי נעתקה כאשר ראיתי אותו. עורב שחור עם פס כסוף מתחת לעין ימין, עומד מנגד, על ענף של עץ קרוב. "באמת התעוררת מוקדם מידי. לא נתת לי מעולם מקום לבטא את עצמי ברמה שרציתי." פתחתי את פי, אך דבר לא יצא. רציתי למצוא דרך להעיף אותו, להבריח אותו למקום רחוק, אך ללא הועיל. הוא נשאר. וצפה. ונהנה. כמו שתמיד היה עושה. בינתיים, ליילה סגרה את היומן, והוויה של זעזוע עיטרה את פניה. היא קראה את הדבר היחיד בחיי שלא סיפרתי לה. בידיים רועדות, היא נתנה את היומן לאלעד בחזרה. אלעד חיבק אותה. היא החלה לבכות. דאיתי לכיוונו של העורב, והתיישבתי על הענף עליו עמד. "למה אני תמיד חייב לפגוע בכל מי שחשוב לי?" שאלתי אותו, מכריח את עצמי להתגבר על תחושת השנאה היוקדת שבערה בבטני. "זה נורא פשוט, גל. זה האדם שאתה. זה מה שקורה כשאתה נמצא</div>Sat, 30 Nov 2013 18:02:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13978745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=13978745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13413449<div align="right" dir="rtl">אוקי, לפני הכל, עליי להצטער בפניכם. אני יודע, שאני חייב לכם פרק בסיפור, אבל אני פשוט לא מצליח לכתוב אותו. התקופה עכשיו היא תקופה שממש לא קלה עליי, ואני לא מצליח להניב שום חומר יצירתי. הכל ג'אנק, ונדיר שאני מצליח כיום למצוא משהו שאני מרוצה ממנו יחסית. לכן, אגב, אני גם לא מעדכן. מלבד זאת, כתבתי קטע אחר, במתכונת קצת שונה. זאת פעם ראשונה שאני כותב קטע כזה, ותהיתי מה אתם חושבים עליו: מרילין/חצי ירח מטורף מעולם לא גיליתי את שמה האמיתי. היא תמיד הציגה את עצמה כמרילין. הייתי רואה אותה יום יום בדרכי לעבודה, באוטובוס השני של הבוקר. היא תמיד נראתה מוטשת. היע עבדה ליד הדירה השכורה שלי- לא משהו מפואר, 200 שקל לחודש- כך שראיתי אותה כל לילה. למען האמת, הגיע שלב שחיכיתי ליד חלון המטבח שלי כדי לראות אותה מגיעה, כל לילה, ב22:00, באוטובוס הלילה האחרון. והיא תמיד נראתה מושלם. היא לא נראתה שונה, או מיוחד- שיער גולש שחור כליל, עורה שחום בדיוק במידה הנכונה, שלא כמו הצורה בה סרטים מציגים את "הסוג שלה". היא הייתה צנועה, עדינה, ועם זאת חזקה. עיניה היו חומות עמוקות, מהסוג שניתן להיאבד בתוכן בין רגע. ב</div>Mon, 13 Aug 2012 00:09:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13413449http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=13413449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13247498<div align="right" dir="rtl">אני יושב לי על הגג, חולם בהקיץ. הירח אדום הלילה, דם נשפך במקום לא ידוע. אני יושב ומתבונן בכוכבים, המנצנצים להם אי שם בשמי הלילה השחורים, ותוהה לעצמי, האם אוכל להיות אחד מהם. אני יושב ומתבונן בשמי הלילה השחורים, כשאני שומע צעדים. צעד, צעד, ואחריו עוד אחד, ומבט. עיניים שצורבות לי את הנשמה, עומדות שם, לועגות. ואני? יושב. מתבונן. מחכה. "ירח אדום... זה לא קורה לעתים קרובות." ואין תשובה. שמי הלילה לא עונים "משהו רע הולך לקרות." "או שאולי טוב?" שתיקה. אני מתבונן אל שמי הלילה השחורים, עיני מתרוקנות מכל הבעה, ואני תוהה. "האם זה תחילתו של עידן חדש?" "לא." "האם הירח אומר לי להמשיך?" "לא." "מה אני עושה פה? מהי התכלית?" דמות מתיישבת על ידי. לבנה היא מאור, אך אינה נראית לעין. רק הילה, שארית של אהובי הקיום שלי. "כל עוד הירח נמצא בשמי הליל, כך גם תהיה אתה." "אבל אני רק חצי ירח." הכוכבים נסוגים ממני, מתרחקים להם אל תוך שמי הלילה השחורים. איני מרגיש כבר כלום. משק כנפיים. בתנועה זריזה אני תופס נוצה, בלי משים. ובוהה בשמים השחורים. שחורה. עם פס כסוף. נוצת עורב. אני קם, נשמתי שאובה</div>Sun, 06 May 2012 00:43:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=13247498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=13247498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=12839070<div align="right" dir="rtl">אוקי, אני מצטער. אני יודע שהרבה יותר מידי זמן לא עידכנתי, פשוט לא קל לי עכשיו. דברים הסתבכו, המוזות נעלמות לי, ואני לא מצליח לחזור לעצמי. אבל הלילה הצלחתי, ויצרתי בשבילכם עוד פרק. אז ללא עיכובים נוספים, הנה פר... בפרק הקודם... יצאתי בריצה מהבריכה, ועוד לפני שהספקתי לצאת מהבניין הרגשתי את הקיא עולה במעלה גרוני, והקאתי את נשמתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהקאתי באמת. הסתכלתי אל השמים, וראיתי את השקיעה. היה כבר מאוחר, והייתי צריך לחזור הבייתה. כשחזרתי על מנת לקחת את הדברים שלי, הוא התנהג כאילו כלום לא קרה, וחזר להיות חבר שלי, אותו החבר הטוב, וחזרנו הביתה ביחד. ואני, לא אמרתי כלום. חשבתי שככה משיגים חברים. פרק 17 אלעד סגר את היומן והבעה המומה על פניו. ליילה הסתכלה עליו, זינקה ממכסה המנוע אל צידו, ושמה את היד על כתפו. חשבתי שראיתי דמעות בעיניהם. "אני יודעת שזה קשה לך לדעת את זה אלעד, אבל זה משהו שהיה לו בלתי אפשרי לספר לך. הוא ידע שתשבר מזה" קולה של ליילה הדהד. "אבל איך זה יכול לקרות לו? למה הוא עשה את זה?" קולו של אלעד רעד, והוא התקשה לקום. אן, לעומתם, הסיטה מבט לשמיים. השמש</div>Sun, 30 Oct 2011 01:01:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=12839070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=12839070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=12502536<div align="right" dir="rtl">היי חברים. אני יודע, אני יודע, אתם בטח כועסים עליי נורא בגלל שלא עידכנתי עד עכשיו, אבל היי, אני מצטער, אני בי"ב ויש לי כמויות של דברים על הראש, ואחד מהם היה מחסום כתיבה מפה ועד הגלות. בכל מקרה, עכשיו פרק 16 נכתב, ואני מקווה שתאהבו אותו. הוא היה לי אחד הפרקים הקשים יותר לכתיבה. תהנו: מאירועי הפרק הקודם (דמיינו קריין ספרדי עם קול עמוק ומבטא כבד): התחלתי לחפש עבודה, וניסיתי למצוא דרך להשיג בכל המהירות את הכסף כדי שאוכל לעבור לגור עם תום בדירה משלנו. חשבתי על תכנית- כשיגיע היום הראשון ללימודים, אני אעביר את הדברים שלי, סט בגדים אחד בכל יום, אל מי שאשהה אצלו, עד שכל דבריי יהיו אצלו, ואז אעבור אל מעונו, אגור אצלו, אקבל משפחה חדשה לכמה זמן. חשבתי שברגע שאעבור לגור אצלו, אחסוך כסף למזוודה, או למזוודות, שבהן אוכל להעביר את כל דבריי אל הדירה החדשה, כשתהיה. לא רציתי להיות נטל על אף אחד, אך הייתי חייב לצאת מהבית הזה. ואז, הגיע היום הראשון ללימודים בכיתה י"ב, ולא הרבה אחריו- הגיעה ההופעה. פרק 16 אלעד סגר את היומן, כשהוא שם אצבע בין שני הדפים אותם סיים לקרוא. הוא לקח נשימה עמוקה, ופנ</div>Fri, 20 May 2011 00:41:00 +0200chibi_vamp@walla.co.il (חצי ירח מטורף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520869&blogcode=12502536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520869&blog=12502536