http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784heCopyright 2026 לא לגמרי בריאה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/07/52/520784/misc/19961875.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14937710<div align="right" dir="rtl">אז חשבתי</div>Tue, 02 Jan 2018 20:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14937710http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14937710http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14928980<div align="right" dir="rtl">לא מסוגלת יותר להרגיש רגשות חמים. נשארתי עם הקהים והקרים. אכזבה. שעמום. קוצר סבלנות. כעס. יש כל כך הרבה רגשות שידעתי להרגיש פעם. קשת כל כך רחבה של אהבה, התרגשות, תשוקה, התלהבות, הזדהות, קרבה, ידידות. איפושהו הם כולם מתים, אפילו לא קבורים. גופות רגשות מוטלות על דרך חיי, ואין מה לטרוח על קבורה הולמת. הם מתים.</div>Tue, 07 Nov 2017 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14928980http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14928980http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14914139<div align="right" dir="rtl">היום קטפתי עלה מעץ המיםעץ המים הוא לא לגמרי עץ, הוא שיחואני קוראת לו עץ המים כי לעלים צבע מיםכי לעלים צבע מיםלא שקוף אבל כמו של ירוקותחמתיהו בעיפרוןהוא הלך וקמל קמל והלך ונדםכמעטכי לעלים צבע מים ותחמתיהוכי לעלים צבע מיםותחמתיהו בעיפרוןבעיפרוןבכדורי דיכאון___________________________ביד חזקה ובזרוע נטויהאני נשארת במצריםבונה בעבודת פרך אתמצודת קברי אליליהםאלילי הםבמו ידיי, ביד חזקהאני נשארת במצרים</div>Wed, 16 Aug 2017 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14914139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14914139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14902960<div align="right" dir="rtl">באוטובוס בדרך לירושלים. ברדיו המקום השביעי במצעד הפזמונים הישראלי. בקשה מאלהים שיעשה טוב בנינו. אמן. השלטים האדומים בכניסה לשטחי A באזור הזה מובלעים בעצים חיים ותחבורה חיה ובעלי חיים. בצד השני של העיר הם נראים כמו תקועים בים של קרחות. הרדיו מתחיל לזייף, אני מחפשת תדר מתאים. בחזרה בתדר הראשון ערבית שבורה מקשקשת לי בתוך האוזניים, משתלטת על גלגלצ, הופכת לג'יבריש מוחלט. החומה סביב גבעת זאב די יפה אני חושבת פתאום איזה נהדר זה אם משהו קורה בצד אחד של החומה והצד השני מוצא את זה מצחיק, ושניהם פוצחים בצחוק מתגלגל יחד. כמה נפלא. לו רק יכלו להסתכל אחד לשני בעיניים. זוג שכנים, ראבק. לא חשוב. אני לא יודעת בדיוק מתי הפסקתי לישון. אבל זה הפך למציאות כבר לפני שבוע וחצי ואוכל אותי מבפנים ומבחוץ. הלוואי ואירגע, לרגע.</div>Thu, 22 Jun 2017 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14902960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14902960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14900410<div align="right" dir="rtl">א. העיר הזאת - שתצמח מתוך הר וכל כולה הוד ונצח. העיר הזאת - שרחובותיה חמים כמו קיבוץ, וכל רעפיה בורקים בתכלת. שתצמח מתוך הר וכל כולה נס תפארת. בשביעי, בעצרת - כשעליה רוקדים את מחול שמחתם לזמרת הילדים שיר הלל, תלטף היא כל אבן בגיא ובשעל ודרדר לצחוק מתגלגל; אך העיר הזאת - הכלואה בתוך הר ובגופה שוד ושבר - התוכל להעיר ציפור נכרה שלעוף היא פוחדת, ואינה יכולה לשירה? ב. עומדת בין כתלי עיר הבית, בביתי אשר בין ההרים- מחכה שתשיר הציפור לי, שתשיר לי שיר רק שלי; שתבוא ותנקר את חזי- את חזי העייף, הרדום, יש אנשים עם לב של אבן- ונאלם מהם כל היקום.</div>Sat, 10 Jun 2017 16:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14900410http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14900410http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14889626<div align="right" dir="rtl">בקשי משאלה וכבי את הנר</div>Mon, 24 Apr 2017 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14889626http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14889626http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14887973<div align="right" dir="rtl">שמש צהריים עירומה למחצה מבעד לשמיכת צל בגן אנגלי. שמש צהריים עירומה למחצה שולחת אותה הקריצה לך ולי, שמש צהריים עירומה למחצה, עשן סיגריה ואדי קפה. שמש צהריים עייפה אך מרוצה - אוי כמה שאתה יפה.</div>Mon, 17 Apr 2017 20:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14887973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14887973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14887969<div align="right" dir="rtl">שבוע שאנחנו יוצאים. אל תשאלו אותי איך זה התחיל, כי אני כבר לא זוכרת. שנינו מזינים התמכרות ישנה שקשורה בנוזלים ועור ואגו וזה לא בדיוק אבל בערך וקרוב. להסתכל בעיניים, לנשוף עשן, לספר בדיחה. שבוע שאנחנו יוצאים אבל בעצם נכנסים. לתוך הבית, אחד ליד השניה.</div>Mon, 17 Apr 2017 19:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14887969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14887969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14881202<div align="right" dir="rtl">יום יום עובר, וחודשים שלמים. ועובדה אחת שאני מצליחה להתעלם ממנה כבר כמעט שנה (שנה זה זמן ארוך). אני בצבא. זו שגרת חיי. והיא בשקט בשקט, כגחלים לוחשות ופלג מים, לוקחת ממני את מי שאני. פעם הייתי אני. חרדה ודואגת, חשוכה ויוצרת ושמחה מבפנים והכי בודדה בעולם. פעם הייתי הולכת לישון עם ידיים זרות ואלף מפלצות בחדר. היום החדר שקט והטלפון רועש. כשהצעתי שנשתחרר ונברח גיחחת. בואי נהיה נורמלים לשנתיים ואז נעשה כל מה שנרצה. אבל הנורמלי שלך לא נורמלי. לא, זה לא רגיל שילדה חופשייה תשרת בצבא. אבל דווקא הנורמלי שלך הוא זה שחתך את אצבעותיי המזוהמות. ואני לא כותבת יותר אבל אני שמחה ורגועה כמעט תמיד אני בחברת אנשים אני לא אני לא פירסמתי פה כלום כבר חודשים. אחרי שנים שזה היה העוגן לחיי, נטשתי. אז הנה אני חוזרת. ואני לא עוזבת אותי שוב עד יום מותי.</div>Sat, 18 Mar 2017 10:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14881202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14881202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14836546<div align="right" dir="rtl">בעצם מאז שהפסקתי לכתוב כאן עברתי שינויים שהם כל כולם פיקטיביים, שהם לא אמיתיים, כי לא הדבקתי אותם לקנבס. ודברים שלא מדביקים, כולם יודעים, הולכים בסוף לאיבוד, או נשכחים מהקשר, דברים כאלה. וכל השינויים שעברתי, החיספוס כביכול של הצבא והניסיון נגיד ש להשלים עם המצב שעדיין אכפת לי להיות ילדה של ההורים שלי ואני יודעת כמה זה חשוב אבל לא מסוגלת לגשת, לא מסוגלת לבוא ולסלוח ולשכוח ואולי להושיט את הלחי אחרי שלוש שנים ושלושה חודשים, כל אלה לא תופסים אחיזה במציאות, הם כמו פרסומות לרכב חדש על נייר עיתון שעף עם כל חבריו העיתונים ברוח הראשונה של הסתיו, וקצת נרטב אפילו בבוץ שיורד כביכול מהשמיים, והוא בעצם מכונית אבל מעורר סלידה יותר ממודעת דרושים נבזית כלשהי או מודעת אבל על אבא של או אח של. בעצם מי שאני זה הדמיון שלי, והעולם שהוא יוצר. והנה אני בפריז. ולא קיץ מרנין עכשיו, אבל חורף, וגם החורף די מרנין. יורד גשם ויש אייפל ובגט וחמאה. ואני שם עם המשפחה שלי ואני קצת מרוחקת אבל זה כי זאת מי שאני ולא כי אני עושה הצגות של ליגת הצדק שצריכה לחסל מבפנים כל אדם שרק נראה חביב מבחוץ והוא בעצם נבלה, כי זה יותר מדי א</div>Sun, 18 Sep 2016 01:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא לגמרי בריאה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520784&blogcode=14836546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520784&blog=14836546