http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427"זה רק אני ואנוכי נורמלי מכולם, בתחבורה הציבורית בדרך אל הים.. " => משינה.heCopyright 2026 beatelmanit. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9475182<div align="right" dir="rtl"> טוב.. אז אין לי ממש מה לכתוב כרגע, אז אני פשוט אתחיל בנושא אחד ואולי בהמשך אני אזכר במשהו אחר.. אז ככה. נכון שאמרתי לכם שבקרוב מאוד אני אפתח בלוג חדש שיוקדש כולו לסיפורים מקוריים שלי, אז הפתעה! הוא נפתח. קוראים לו "החיים זה לא הכל". זה הבלוג (לעילגים שבינינו, תלחצו שם!) ואתם מוזמנים לשם בכל עת. רק אם בא לכם תגיבו, לטובה או לרעה, ותביעו את דעתכם. אגב, יש שם גם את בפרק הראשון של הסיפור הראשון שלי, "תנו לגדול בשקט". אז תהנו וקריאה מהנה. טלה נ.ב. תמשיכו להכנס גם לבלוג הזה, אומנם פתחתי חדש אבל אני לא מפקירה את זה.</div>Mon, 30 Jun 2008 01:17:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9475182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9475182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9466510<div align="right" dir="rtl"> טוב.. אז ככה. אתמול? איתי, קמה, עידו ואני הלכנו עוד פעם ל"קופי טיים". רק שהפעם הזמנו דברים שונים. עידו וקמה לקחו יחד ופל אמריקאי, ואני לקחתי את "לימונדת הבית". שזה אחד הדרים הכי טעימים שיכולים להיות!! זה לימונדה עם נענע (לימונענע), כדור גלידה של סורבה לימון, כוס בגודל מגדל עזריאלי (המרובע) וקש בגודל מגדל עזריאלי (המשולש). בקיצור, היה ממש אבל ממש כיף ובעיקר טעים.. נמנע מפירוט חופר של אתמול.. היום? נועה העירה אותי ב- 10:32 בדיוק, הציעה לי לבוא איתה לסבתא שלה, שגרה שקיבוץ נגבה, וללכת לבריכה. למה ללכת לבריכה? כי זה כיף. נשרפתי שזה משהו, למדתי לעשות גלגול אחורי וגלגול קדמי במים (מה שלא ידעתי לפני) ואז עצרנו במסעדה באשדוד, אני ונועה נרדמנו באוטו של דוד שלה, עצרנו ב"פאוור סנטר" הלכנו ל"אייס", ניסינו לשכנע את אמא של נועה שתקנה לה שולחן מחשב שהיא מאוד מאוד רצתה, והיא כמובן לא הסכימה, חזרנו הביתה, התקלחתי, וכרגע? אני כותבת לכם. למה אני עושה את זה? כי משעמם לי. למה אני לא שמה תמונות למרות שיש לי מלא? כי לא עד כדי כך משעמם לי. אז זהו לבינתיים, אני מקווה שאני אתחיל עם העיצוב של בלוג ה</div>Sat, 28 Jun 2008 22:14:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9466510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9466510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9452145<div align="right" dir="rtl"> טוב.. אז ככה. בקרוב אני אפתח בלוג אחר, שיפעל במקביל לזה, ובו יהיו כל מיני סיפורים. אתם בטח שואלים את עצמכם, למה לעזאזל לעשות שני בלוגים?!זה פשוט. אני לא רוצהשהבלוג הזה יתפצל לשני סוגים שונים. זה הכל. בקרוב אני אפתח אותו, ואני אשים את הכתובתשלו גם פה בתקווה שתכנסו אליו, וכמובן, תהנו ממנו. יכול להיות גם שאני אשים את הפרק הראשון של הסיפור הראשון שלי. יכול להיות. בכל מקרה, יש למה לצפות . בינתיים אין לי כח לכתוב ממש פוסט, אז תתרכזו בפוסט הקודם. טלה</div>Thu, 26 Jun 2008 21:01:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9452145http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9452145http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9444917<div align="right" dir="rtl"> לאלו מאיתנו שכן קוראים עיתונים.. [שאני לא ביניהם למשל...] אני מניחה שראיתם את הכתבת ענק שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" שלהיום. אז כן, זה נכון וזו לא מתיחה של יגאל שילון [אני מקווה], פול מקרטני, יוצא להקת ה- ביטלס, מגיע לישראלליומיים להופעה חד פעמית פה. בארץ הקטנה שלנו, שאפילו אם זכוכית מגדלת בקושי רואים אותה על המפה. אז ככה, יש משהו טוב [או יותר נכון שתיים] ומשהו רע. עם מה אתם רוצים שאני אתחיל? עם הטוב? או שמא עם הרע? *אנדנדינו-סופ-על-הקטינו..* נו טוב.. יצא המשהו הרע. אז ככה. בטח כבר חשבתם על זה, אבל היי! פול מקרטני. הביטלס. ה-להקה ששינתה את האנושות. הלהקה הכי טובה בהיסטוריה!! אתם מודעים בכלל לכמה יעלה כרטיס כניסה?!?!?! והדברים הטובים הם.. *תופים תופים תופים*.. -ההופעה תתקיים בת"א או ברמת גן. אני? גרה בפ"ת. לאלו שבחיים לא הסתכלו על מפת ארץ ישראל, פ"ת זה ממש קרוב לת"א / לר"ג. כך שבעיית הגעה, לא תהיה לנו. [לי ולקמה, ואולי גם לאבא שלי, שאמר שאין שום סיכוי שבעולם שהוא מפסיד את זה.] - ההופעה חלה בספטמבר. ככל הנראה בין התאריכים 18 ל25 בספטמבר. מומולדתי? מתקיימת גם היא ב- 11</div>Wed, 25 Jun 2008 19:28:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9444917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9444917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9440702<div align="right" dir="rtl"> פאק! יש לו הורים שאוהבים אותו, משפחה שמתגעגעת אליו, חברה שמחכה רק לו כבר שנתיים שלמות! ממשלה מטומטמת בחרנו לנו. פשוט מטומטמת. איך הם לא מתביישים?! שנתיים שלמות! שייחשבו לשנייה אחת מה עובר על ההורים שלו. איך הם מרגישים שהילד שלהם בשבי, ומי שאחראית על כך, לא לוקחת את האחריות שהיא אמורה לקחת על עצמה! אין מה להרחיב על הנושא הזה יותר מדי. כולכם כבר מכירים את הסיפור. טל, שחיה במדינהמטומטמת שאחראים עליה אנשים מאוד מאוד מטומטמים.</div>Wed, 25 Jun 2008 02:20:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9440702http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9440702http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9440343<div align="right" dir="rtl"> טוב.. אז אומנם אני דיי בדיכאון, אבל היי! חופש גדול!! אז בינתיים לא ממש עשיתי הרבה, אבל כן הצלחתי לבזבז להורים שלי את הכסף. פאק, ביומיים הראשונים כבר הצלחתי לבזבז 150 שקל. זה לא שיא?! אז ככה. יום שישי, 20 ביוני. אחד התאריכים היותר מרגשים בשנת הלימודים שהייתה. איתי, נועה ו.. אני לקחנו כספנו [או יותר נכון את כספם של הורינו], ארזנו פלאפונינו [או איך שלא כותבים את זה =\] ומפתחותינו, לקחנו רגלינו ויצאנו ל"קופי טיים", בית קפה בסמוך לקניון הגדול. התיישבנו לנו בנוח על הכורסאות הנוכות להפליא, התרווחנו, בחנו את התפריט מספר פעמים, ובחרנו. אני ואיתי, שניינו לקחנו יחדיווופל אמריקאי מדהים להפליא. 3 כדורי שוקולד בטעמים שונים, 4 כדורי קצפת גדושים, פאקנים סינים מתחת לוופל, אננסים בצד, וכמובן הוופל. אבל הקטע הכי מצחיק היה כשבאתי לשאול את המלצרית כמה עולההוופל [כי התפריט לא היה ברור, ולא כי אני לא יודעת לקרוא!!] בטעות שאלתי אותה: "כמה עולה מלצרית?" אוףף!! אני כזו מטומטמת. עד שהבנתי מה שאלתי אותה, למה איתי ונועה כ"כ צחקו, ולמה המצלרית הסתכלה עליי כאילו אני איזה עב"ם, עברו כמה שניות.. ויותר מזה.</div>Wed, 25 Jun 2008 00:12:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9440343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9440343http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9433630<div align="right" dir="rtl"> אז זהו. חופש גדול. עד עכשיו ממש נהניתי. באמת. אחלה תעודה. אפילו תעודה מעולה. אבל השמחה שלי לא שלמה. בעיקר לא אחרי זה. אח שלי, לקוי למידה ובעל הפרעת קשב. מכיתה א', הוא כמעט ולא מצליח ללמוד. עש כיתה ט'. במחצית הראשונה של כיתה ט', ההורים שלי השקיעו אלפי שקלים בשיעורים פרטיים. אבל בשלב מסויים, דיי, כמה כבר אפשר? זה נפסק. התעודה של המחצית הראשונה של ט', הייתה טובה. אפילו טובה מאוד. אבל השנייה, עזבו. וזה כ"כ מתסכל. לא רק אותו אפילו אותי. וזה לא שנכנסתי הביתה והראיתי להורים שלי את התעודה ישר. חכיתי שהוא ייצא מהבית בכדי להראות להם. לא קיבלו אותו לתיכון שהוא רצה להתקבל אליו יחד עם כל החברים שלו. הוא התחיל להסתובב עם ילדים, בואו רק נגיד שהם לא ממש ילדים מהמניין. וקמה קודם התקשרה אליי, ואמרה לי שהיא ראתה אותו עם נרגילה ביד. ונחשו עם מי? איתם. עם הילדים האלו. ולאחרונה כל דבר מתסכל אותי/מעציב אותי/לא מצליח לשמח אותי. לא משנה מה. אני חושבת על אח שלי, עליי ועל כמה שהחיים שלנו מסריחים. הוא כ"כ רוצה להיות כמוני, ואני כ"כ רוצה להיות כמוהו. זה ישמע מוזר, אבל דיי! אני רוצה קשיים בחיים!! נמ</div>Tue, 24 Jun 2008 00:17:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9433630http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9433630http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9390902<div align="right" dir="rtl"> איזה כיף היה!! היום היה לנו יום בריכה מטעם בית ספר, ולקחו אותנו לברכת עמישב. אומנם הבריכה הייתה בגודל של הספר "סיר הסירים", אבל הבנתי משהו. חצי מהבנות בשיכבה שלי, קונות את הבגד ים הכי יקר, אבל מעל התחתון הן שמות מכנסי דפוק-אותי בעוד איזה 200 שקל. אז ככה. בהתחלה שיחקנו קרב תרנגולות, (נו.. המשחק הזה שאתה עומד על מישהו במים ואתה נלחם בעוד זוג כזה ומי שמפיל את השני ראשון מנצח..) ואח"כ עמדתי איזו חצי שעה עם נועה על המקפצה ולמרות העידוד של חצי שכבה (ואכן, חצי שכבה, אני לא מגזימה.) עלינו עליה וירדנו ממנה 5 שניות אחר כך. לבסוף, החזקנו ידיים, אמרנו "על החיים ועל המוות", ספרנו "שלוש, ארבע, ו.." והופ, אנחנו בתוך המים! איזה מחיאות כפיים קיבלנו!! אחרי זה עשינו את המקפצה עוד איזה 564, 80 פעם, וכל מי שפחד לקפוץ, אני ונועה אומרות לו.. "אל תדאג! זה ממש לא מפחיד!! וזה ממש קל וכיף! זה ממש פשוט. לנו לא הייתה בעיה לעשות את זה!" שנייה אחרי הנאום הזה, הסתכלנו אחת על השנייה והתחלנו להתפקע מצחוק.. כשישבנו בכיסאות שעל הדשא, ראינו חפרפרת. היא הייתה ממש ממש מתוקה. אבל רן המטומטם הזה, חשב שזו חולדה והוא זר</div>Tue, 17 Jun 2008 18:39:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9390902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9390902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9380174<div align="right" dir="rtl"> דיי כבר! נמאס לי מהחיים המסריחים האלו! משעמם לי. ולא, לא משעמם לי כי אין לי מה לעשות, אלא משעמם לי כי החיים שלי כאלו. נמאס לי. אני מרגישה שאין לי כישרון לכלום. אז יופי לי, אני מצטיינת בלימודים ויש לי ציונים טובים ויש לי חברים פה ושם, אבל אני כאילו רגילה. יותר מדי רגילה. העניין הוא שכבר אין לי עם מי לדבר. עם קמה, "החברה הכי טובה" שלי, כיף לי. מאוד מאוד כיף לי כשאנחנו ביחד, אבל היא כבר יותר מדי עסוקה בפוזה שלה, ו נורא התרחקנו בזמן האחרון. אני לא אומרת שאני רוצה להיות חסרת כל אופי ובעלת חברים תלותיים ושטחיים חסרי חיים, אבל באמת באמת שנמאס לי!!! אח שלי מציק לי וחושב שהוא איזה דיקטטור ששולט עליי, ושאני חייבת לעשות רק מה שהוא אומר לי לעשות. ולמה? הכל בגלל ההורים שלי, שיילדו אותו 3 שנים לפניי. את האמת? אנ מרגישה לא רצוייה בעולם הזה. ולבד. בבדידות מתמשכת ונמשכת ושאני מרגישה שהיא לא תיגמר לעולם. אם הייתי בכיתה אחרת, בבית ספר אחר עם פתק החלפה לרוב הילדים בשכבה, הייתי מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. שיש לי עוד סיכוי למצוא חברה טובה. הכי טובה. אבל הבעיה היא שכולם אצלי עסוקים בפוזה שלהם ואיך</div>Sun, 15 Jun 2008 20:58:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9380174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9380174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9301387<div align="right" dir="rtl"> מרגישה רע. אין לי כוח לכלום. אני חושבת שזה בגלל שההורים שלי אולי יביאו את עלמה [החתולה שלי] לחברה של אמא. שיש לה גינה וכו'. עלמה היא החתולה הכי מתוקה בעולם. לא הייתי מחליפה אותה בשום דבר אחר. באמת שלא. אני כ"כ רוצהכ שהיא תשאר בבית, אבל מצד שני אני לא רוצה שהיא תסבול. תבינו, פעם גרנו בבית פרטי, ועלמה הייתה כל הזמן בחוץ. היא הייתה כ"כ מאושרת עם שאר החתולים בגינה. אבל נאלצנו לעבור לבית בבניין. היא כ"כ סובלת. והיא כזאת מסכנה טובה. והיום גם רבתי עם איתי. אין לי כוח לכתוב לכם על מה. אבל הדבר שהכי מבאס אותי, כבר במשך הרבה זמן, זה שאני מרגישה שהחיים שלי משעממים, פשוטים או בכל דרך אחרת שבה תבחרו לתאר זאת. אני באמת באמת אוהבת את החברים שלי, ואת המשפחה שלי אבל החיים שלי חסרי משמעות. אין אהבות, אין אכזבות וציפיות, ואני מקווה שמתישהו זה יגיע... בלי שום קשר. אתם יודעים על מה חשבתי לאחרונה? שלמרות כל הקלישאות האלו.. "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו" וכל אלו, אנחנו חיים בחברה של אנשים [ואני בכוונה אומרת אנשים ולא ילדים] שהמראה בה, הוא גורם חשוב ומשפיע על הרבה יותר אנשים ממש שא</div>Tue, 03 Jun 2008 14:24:00 +0200tal22c@gmail.com (beatelmanit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520427&blogcode=9301387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520427&blog=9301387