http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130Forget about the people from your past, there is a reason they didn't make it to your futureheCopyright 2026 TheMB. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/30/01/52/520130/misc/13518105.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14930200<div align="right" dir="rtl">זה תמיד היה מיועד להיות המקום שלי לפרוק את מה שעל ליבי, בלי לפחדאני זוכר את זה כאילו היה אתמול, כשהגעתי ל10,000 צפיות בבלוג, והחלטתי שאני מוריד הילוך, אסור שכולם ישמעו את שעובר לי בראשעכשיו הוא שוב שומם, עברו להם7/8 שנים טובות ו350 צפיות, ופוסטים בודדים, פעם בשנה לערך אני חושב ש אני מתחיל תקופה משמעותית, תקופה של צעדים לכיוון של שינוי וגדילה, אני נפגש עם פסיכולוגית, אני סוףסוף הולך לעשות את הקעקוע הזה שאני חושב עליו עבר יותר שנים מאשר אני מוכן להודות ואולי גם הגיע הזמן לעזוב את ההורים, לסיים את הרישיון, ולהתחיל בשלב הזה של הריקבון הבודד בחיים איך לעזאזל אנשים עוברים את זה? לחזור כל יום לבית שומם ושקט עם אף אדם מלבדי?או לחלוק את הבית הזה עם חברים? רק כדי לאבד אותם בתהליך? או לחלוק את ארבעת הקירות עם אנשים זרים, so called, שותפים איך אפשר לחיות ככה? אני הרי שונא לישון לבד. שמתי לב במרוץ השנים שכל פעם שאני חושב על כך שלא כתבתי שיר כבר זמן מה, זהו בדרך כלל סימן לשיר שמתבשל לו בתת המודע אני כבר כלכך רוצה שהוא יצא גיליתי עוד כמה דברים חדשים על עצמי, ניראה לי רעיון ט</div>Wed, 15 Nov 2017 00:27:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14930200http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=14930200http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14912144<div align="right" dir="rtl">היי בלוג.. אני מתקשה להסביר, או למצוא עם מי לחלוק את ההרגשות המשוגעות שמציפות אותי, אז אכתוב לי כאן, אולי כדי לעשות סדר בדברים, ואולי כדי לפרוק קצת. טורדני המחשבות הטורדניות האלה, הן מטביעות אותי ומשתקות, "אתה לבד, אתה לא חשוב , אתה לא מעניין, אם תעלם בשקט מהעולם אף אחד לא ישים לב, אתה פחדן, אתה מכוער, אתה לא טוב מספיק, אתה לא טוב מספיק, אתה לא טוב מספיק בשבילה.. אתה אידיוט חסר תועלת, אתה אפילו לא יודע מה עשית שהיא נרתעת, אתה לא טוב מספיק, לא טוב מספיק, לא טוב מספיק, לא טוב מספיק, אפס, פחדן, תמות כבר!" "מה אתה עושה?!" "מתאבד" "יופי get on with it, לאף אחד לא יהיה באמת אכפת, ושבוע אחרי הם כולם ישכחו, תמות כבר" אובדני אני לא יודע למה ככה נראתה השיחה בראש שלי, אבל כזאת היא הייתה, בהליכה ברחוב, ואחרכך גם השכיבה במיטה בניסיון להרדם, וברקע, משהו בתוך הראש שלי צועק, "מה אתה עושה?!" וצליל שעונה לו בקול רגוע ושבור, "מתאבד", זה חוזר על עצמו שוב חשוב ביחד עם הקול הטורדניות שמטיח בי האשמות, ואני מתחיל להאמין, שאולי אני באמת לא חשוב ולא טוב מספיק, ואולי דאמאיט, אני</div>Sat, 05 Aug 2017 14:57:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14912144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=14912144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14756304<div align="right" dir="rtl"> איבדתי אותה, לקח לי שנים של עבודה קשה כדי למצוא אותה, ועכשיו איבדתי אותה... משנות הילדות הצעירה חיפשתי אותה, והיא לא הייתה בשום מקום, חשבתי שהיא לא אמיתית, ולא קיימת בשבילי עד שיום אחד, פרצתי את עצמי ויצאתי במסע, מסע מפרך וקשה, לילד בכיתה ט' עם 0 כישורים חברתיים, קל זה לא היה אבל עבדתי, ולמדתי וחיפשתי לקח לי כמעט שנה לגלות שהיא קיימת, כמעט ונגעתי בה, ואז הרסתי הכל שנאתי את עצמי על זה, אבל לא וויתרתי, המשכתי לעבוד ולחפש, ופעם אחר פעם התקרבתי כלכך קרוב ואז נפלתי ופעם אחר פעם, קמתי והמשכתי לחפש, ולנסות להשיג אותה ואז זה כבר הרגיש כאילו היא בידיי, והרגשתי אושר מה הוא ואני צריך רק לתפוס, ולהחזיק חזק אז תפסתי הכי חזק שיכולתי ולא משנה מה היה בדרכי לא נתתי לדבר לעצור בעדי, הייתי מוכן לעשות הכל למענה הכל כדי להמשיך להחזיק אותה בידיי וקל זה לא היה, היא נסתה ללכת, היא</div>Sat, 26 Mar 2016 23:30:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14756304http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=14756304http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14357832<div align="right" dir="rtl">35 יום לשחרור35 יום לכניסה לקבע35 יוםואין לי מושג איך אני אוכל את כל השינויים האלו</div>Thu, 23 Jul 2015 00:50:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14357832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=14357832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14088615<div align="right" dir="rtl">לא משנה כמה זמן יעבור וכמה דברים ישתנו... תמיד נתגעגע לתקופות ה"יפות" שלנו כשהיה פשוט יותר כשהיה כסף כשהיה כלכך הרבה יותר קל לחיות כלכך פחות דברים לחשוב עליהם... משגע לחשוב שאתה הופך לבןאדם שאתה הכי לא רוצה להיות.. קליק במוח.. מעכשיו - חובה כל יום לעשות משהו בישביל עצמי, בישביל העתיד שלי, להפסיק לשקוע בבאסה של היום ולחיות ולבנות את המחר ככה שיהיה הכי טוב שאפשר.. דיי! מספיק להתעסק בשטויות. אולי גם נוסיף שיר בהמשך, אני חושב שאני אחזור לכתוב פה.. זה משחרר קבלו אותו :D Boxed (spoken) everyone has these moments when your surrounded no way to run and no hand to grab onto that is when you understand it up to you you are the damned (spoken)<</div>Tue, 15 Apr 2014 18:07:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=14088615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=14088615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13226948<div align="right" dir="rtl">ושוב אני מפרסם את אותו השיר..כי אין דבר שמסביר את ההרגשה שלי יותר טובאותו השיר ואותן המילים אחריוזה הפך לסוג של תפילהA Moment Of SilenceSlain heroes lay under the earthDeep soil covers the ones who foughtIn the rage of war their oath was heardThey were cruelly murdered by the enemies of oldThe fight was for freedomThey didn't live to seeIt's humanity, that can't be without warIt's our stupidity, that killed them allSo we shall stand in a moment of silenceTo honor those who died for use to liveMay they rest in peace for all eternitySo mote it beזוהי התפילה שלי... לא לאל אלה לאנושות... כי עד כמה שאני ראיתי עד עכשיו... האנושות יכולה לעשות קצת יותר מהבחור המגודל שם למעלה...ויהי זכר</div>Tue, 24 Apr 2012 13:18:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13226948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=13226948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13222915<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שלא בא לכם לישוןוכבר מיציתם כל דבר שיכולתם לעשות?אז הנה אני במצב הזההחלטתי לכתובלצערי אני לא יכול לכתוב פה על הדברים הכי מדאיגים אותיכי הבלוג מוכר להרבה אנשים שמכירים אותיויש דברים שלא צריך לספר.. לפחות לא בינתייםאז החיים ממשכים כזהדברים מסתדרים אחרים מסתבכיםהכל משתנהכניראה זה אצל כולם ככה בגיל הזה אה?פחות או יותר..עוד מעט צבאיום הולדת 20חצי שנה עם המלאכית שליוכרגיל כי אני לא מקשיב לעצמי קורים דברים שמסבכים הכל..אני אפילו לא יודע אם זה טוב או רעאו איך להגיב לזהמצד אחדזה הורס הכלמצד שני זה בונה משהו אחר לגמריהבעיה היא שמה שזה בונה לא בשליטה מלאה שליואני שונא את זהואני כלכך מפחד שזה יחנוק אותיולא יתן לי לעשות את מה שאני באמת רוצה...אוףכלכך מעצבן אותי שאני תלוי במשהו שלא נעשה ב100% מבחירתי שאני רוצה לירות לעצמי בראש רק כדי להיות בשליטה מלאה על החיים שליאז אני שוב לא כותבפעם בחודש..וגם זה שונהזה לא כמו שהתרגלתי לא כמו שזה צריך להיות אני אמור פשוט להתחיל לכתוב בלי שום סיבה או משהו שעובר עלי פשוט מוזהשנשפכת מהדימיון בלי שום קשר למציאותז"א הטריגר יכול להיות מהמציאות אבל הש</div>Sun, 22 Apr 2012 00:51:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13222915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=13222915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13199081<div align="right" dir="rtl">אז התבגרתי אז למדתי אז הרווחתי כסף אז עזרתי לאנשים סביבי אז מצאתי חברים מה זה פאקינג משנה עכשיו? כשאני יושב לי בבית כמו דביל בלי שאף אחד יתקשר כולם שכחו היא היחידה שזוכרת וגם בה הצלחתי לפגוע ועכשיו בגלל הטמטום שלי בגלל שאיכזבתי אותה בגלל הטעויות שעשיתי רבנוהפעם זה ניראה שאין דרך חזרה עם זה גם הריבים הבלתי פוסקים שלה עם אמא שלה ועם החמור הזה ששיקר לי בפנים אני כבר לא יודע מה נכון אני לא רוצה לעזוב אותה אני לא רוצה לאבד אותה למרות שזה ניראה שאיבדתי אותה כבר לגמרי היא עדיין אוהבת אותי אז מה לעשות? לעזוב אותה לנפשה? לוותר? כמו שהיא כבר וויתרה? לנסות שוב להוכיח אחרת? ואם אני עוזב.. להעלם לה לגמרי או להשאר שם לצידה? כדי לדאוג לה ולעזור לה בשעת הצורך ואם אני נישאר.. להתעקש שהיא תדבר איתו? או לקבל את המצב כמו שהוא? אני לא יודע ואני תלוי באוויר אף פעם לא הסתדרתי עם זה טוב מידי ההגיון אומר להפרד ממנה ולהעלם לה מהחיים כי אחרת זה אף פעם לא יגמר כי לאף אחד אסור לשחק איתי ככה הלב אומר שאני דביל ואני צריך למצוא דרך לפצות אותה ולתקן</div>Sun, 08 Apr 2012 20:23:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13199081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=13199081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13125018<div align="right" dir="rtl"> I still believe... Last chance, last opportunity To fix everything And get rid of the curse I've seen people fall I've seen them brakePeople cryingOver thier mistake I grabbed their hand And pulled em upTaught them to smileMade em cheer upOne time i failedAnd he is now goneI want him to stayThe only oneYou ressurected my soulPut me back to lifeNow it's my turnI won't say goodnightYou may see me as angryBut on my heart i will swearI will save youFor in me lives faith I still believe... Last chance, last opportunity To fix everything And get rid of the curse I believe in you,And i love you</div>Tue, 20 Mar 2012 02:17:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13125018http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=13125018http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13082587<div align="right" dir="rtl">תאכלס.. אני דיי בטוח שמי שמכיר אותי כבר מזמן הפסיק לקרוא פה.. אז אני מרשה לעצמי לפרוק קצת יותר מהרגילאז התגעגעתי חבר יקרהבלוג המקסים שלישאכל ממני כלכך הרבה תלונותוכלכך הרבה מוזיקה. חחהאמת.. כשאני מסתכל אחורה הבלוג הזה מסמן לי את ההתחלה של החיים שליעד שפתחתי אותו הייתי עסוק בלברוח מהםכשפתחתי אותו. התחלתי להתמודד איתם להלחם על לחיות נכוןעל לאהובעל הכתיבה שלילהלחם על החיים בעצםזה התחיל ממריה.. היא הייתה קצת לפני הבלוג...וזה פשוט קרה... בלי שום מאמצים מכיווני..ואני כמו ילד קטן וטיפש ניבהלתי וברחתי..ופגעתי בה.. כניראה שהקארמה עדיין מחזירה לי על זה. חחואז הייתה אלונה.. אויי גאד. בחורה שמבוגרת ממנילימדה אותי כמה שיעורים חשובים בחייםאבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה היה יותר דומה לאהבה לאמא ולא לבת זוג.אחרכך הייתה אריאלהמלאכית קטנה שגרמה לי להסתכל על העולם אחרתלימדה אותי להלחם על החיים האלה..לראות דברים שלא חשבתי שקיימים..אבל זה היה חד צדדי.. אזור הידידים מה שניקרא... ואז היא התחילה לצאת עם חבר טוב שלי חחאבל לא סתם.הם ניהיו ביחד בחדר שלי. על המיטה שלירציתי למות..אבל החלטתי שאני ינהג נכון. אמרתי לו</div>Thu, 01 Mar 2012 04:00:00 +0200berkmike@gmail.com (TheMB)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=520130&blogcode=13082587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=520130&blog=13082587