<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>שומקום.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961</link><description>טרללה.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 יָלדה אחת.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>שומקום.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/51/56/37/375651/misc/10698933.gif</url></image><item><title>אז ביי?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14935464</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היו לי המון בלוגים, זה אפילו לא היה הראשון מביניהם. אבל משהו בפרידה גורם לי לרצות לכתוב אותה דווקא כאן, עם העיצוב הילדותי-קודא שלא השתנה מאז 2007? נצר לילדונת שהייתי. עדיין אני ילדה, אבל ילדה שגרה לבד ולומדת באוניברסיטה ועושה דברים של גדולות.
כל כך הרבה לגבות, עשור שלם מתועד בפיסות מילים מפוזרות על גבי האתר הזה. דכאון, בדידות, אינטריגות חברתיות. ימי כיף עם חברות, בדידות, תחילתו של קשר. קריאות לתשומת לב, חרדה, שמחה, פוליטיקה. כל החיים שלי מהרגע שמפסיקים לשחק בבובות בערך עד עכשיו. אובססיות ללהקות (היוש MCR ונירוונה), עצב עמוק כשנגמר הארי פוטר, אובססיות לאנשים. כשהתחלתי לכתוב פה (אפשר לגלול בקלות לינואר 2007, לא מומלץ) הייתי ילדה משונה בת עשר, נפש לא ברורה בגוף קטן ופרצוף חיוור (תיאור שלא רחוק מהיום). אחרי אפיזודת פגיעה עצמית לא נעימה, מעבר לעיר חדשה. הכל וכלום לא השתנה מאז והזוי לי שכל זה ימחק, כל ההסטוריה האישית שלי ושל כ&quot;כ הרבה אנשים אחרים.
הילדות המאוחרת שלי היתה מזמן, ואני מבוגרת כבר שלוש שנים לפי החוק היבש, שנה וחצי לפי הלב שלי. עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, לא יו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 17 Dec 2017 18:48:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14935464</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=14935464</comments></item><item><title>היי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14854245</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תכף עברו עשר שנים מאז שפתחתי את הבלוג הזה
אלוהים ישמור (כמה השתנה כמה)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Nov 2016 13:30:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14854245</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=14854245</comments></item><item><title>אובססיבית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14236980</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש לי אובססיה מטורפת לעבר לאחרונה, שבין השאר כולל את התקופה שבה כתבתי את הבלוג הזה. קשה לי קצת לתאר מה בעצם אני רוצה או לנתח את הדברים מזווית שבאמת מבינה. אחרי הכל, עברו כ&quot;כ הרבה שנים וקצת קשה לי לזכור כל רגש ותחושה באופן שישקף את מה שבאמת קרה. את הבלוג שהיה לי לפני הבלוג הזה מחקתי וחבל, למרות שאולי זה טוב. אם הייתי מתפתה להיכנס לשם זה היה הטריגר הגדול ביותר בעולם בערך, אז אולי הסיטואציה הבריאה היא שהוא לא קיים יותר. בזמני הפנוי אני שומעת פלייליסטים ושירים של השנים האלה, מחפשת את הסדרות, כל עולמי התרבותי לאחרונה נע בין 2004-2010 או לפחות מה שהן היו עבורי, אני מוצאת את זה כדרך אלגנטית ומתחמקת להסתכל על העבר. אני לא יודעת מאיפה זה בא. יכול להיות שזה בא ממקום של דברים שאני חייבת לפתוח פעם אחת סופסוף עם עצמי ורצוי מול פסיכולוגית, אוף, למה פסיכו-אקטיב לא ענו לי. ויכול להיות שזה ממקום בו ההווה שלי כ&quot;כ לוקה בחסר שאני חייבת למצוא לי משהו אחר, אז אני מסתכלת על תקופות בהן היה לי יותר מדי? אני רוצה להאמין שהאופציה הראשונה היא הנכונה, ושאני לא שומעת חרא מוזיקה לשווא (ברצינות, שמעתי כמה וכמה פליילי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Nov 2014 22:56:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14236980</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=14236980</comments></item><item><title>פעם בשנה או משהו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14177181</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד יהיו ילדים מגניבים חדשים לרצות לבלות איתם, ואז הילדים המגניבים הישנים יהיו כ&quot;כ חסרי משמעות פתאום, כמעט מגוחכים.
אני קצת רוצה למות, אולי זה כי יום שישי בלילה ושוב אני סתם יושבת בחדר ושומעת פאנק של בנות. אולי זה כי החיים שלי פשוט חוזרים על עצמם באלף ווריאציות שונות ועדיין אין לי חבר. אין לי מושג למה אני כותבת את זה כאן, יחי הנוסטלגיה של הבלוג הזה שעדיין קיים בישרא כבר שבע וחצי שנים.
אני לא יודעת מה קורה עם החיים שלי, הלוואי וזה היה ברור יותר. כרגע אני פשוט מבזבזת את הזמן ונמאס לי מהכל.
עדיין לא ברור לי למה לעזאזל אני פה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 08 Aug 2014 23:29:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=14177181</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=14177181</comments></item><item><title>דפוקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13880343</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני
פשוט
דפוקה
איך לפעמים יש לי ספקות, הרי זה ידוע לכל
שאני פשוט
דפוקה.

(לא יכולה יותר לא יכולה יותר לא יכולה יותר בכלל
הלוואי והייתי שוב בת עשר בישראבלוג, כותבת את כל הארכיון המטורף של הבלוג הזה, תחילת ההדחקה, כאן אני עדיין וכאן אני צריכה להיות אבל כבר בכלל לא 2007, עכשיו 2013 וחזרתי לאותו מקום, כל הכבוד לך, ילדה מכוערת. קבלי פנס בעין בבקשה, רק לא עוד משהו שיפגע בלב)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 15 Aug 2013 14:19:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13880343</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=13880343</comments></item><item><title>ופתאום נזכרתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13744767</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בו, ביהונתן
ביום הזיכרון
לא ממש הכרנו, למעשה היית גדול ממני בהרבה שנים, הרבה מאד (ובכל זאת פחות מההפרש ביני לבין אחיי)
היית כל כך נערץ, יהונתן
בפורום ההוא
אני חושבת שזה היה מאד בלתי צפוי, בכל זאת הייתי רק בת עשר, אני לא זוכרת הרבה או שבחרתי לא לזכור, רק את השיחות עם כל מי שרק יכולתי לדבר איתו, באותו יום, אני אפילו לא זוכרת מי הודיע לי
אז גם אני הכרתי חלל צה&quot;ל, כנראה, עוד אחד מסטטיסטיקת ההתאבדויות בצבא
אני חושבת שרק עכשיו אני מספיק בשלה בשביל לחשוב על זה באמת, ואין כל כך מה לחשוב
הוא היה ועכשיו הוא איננו, כבר כל כך הרבה שנים
וזה כל כך עצוב, בחיי.

(זה קצת לא מכבד אבל מי פאקינג נכנס לפה כל הזמן?! פשוט תגיבו או משהו כזה, אני לא נושכת! אבל אני ממש ממש חייבת לדעת.)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 15 Apr 2013 12:55:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13744767</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=13744767</comments></item><item><title>הרבה מעבר לזה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13613385</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כבר גדולה ועצמאית, הייתי כך מאז ומעולם אבל עכשיו זה מוחשי מתמיד. אני הולכת ישר וכבר בכלל לא חושבת יותר, כי אני מושלמת, זה העולם שדפוק. אני לא מחייכת וגם לא בוכה, האדישות ניצחה את המסיכה במקרה שלי וכבר לא חשוב מה אמיתי ומה לא, שום דבר לא חשוב חוץ מלהיות נכון. לא ברור האם אני כותבת כאן עכשיו רק בשביל הקטע או בגלל איזו גחמה אובססיבית ומשונה למי שהייתי בשנים בהן כתבתי פה. מיום ליום דעתי משתנה כלפיה, לעיתים נדמה כי אני עדיין בדיוק אותה אחת ולעיתים אנחנו זרות מוחלטות אחת לשנייה. המסלול הזה היה קבוע מראש ובכל זאת כשאני רואה ילדות אחרות שהתחילו באותה נקודה כמוני והתפתחו למקומות שונים לחלוטין אני חושבת אם אולי גם אני יכולתי להיות ככה, מעבר לבינוניות הזאת, למרות שאני מושלמת בעצם וכל מי שהוא לא אני הוא מוזר לגמרי. ובמקום לחשוב על הדברים האלה אני רוצה לישון לנצח במיטה ענקית, מוקפת בכלום וכלום כי אני שונאת את הכל ולחשוב רק על עצמי, על מי שאני כרגע כי אולי זה בכלל לא רלוונטי כל העבר המשוגע הזה שהיה הרבה לפני שיכולתי לעכל אותו בכלל. לפני כמה ימים חברה קרובה אמרה לי שאני מגזימה, אבל לפעמים רק כשמג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 30 Dec 2012 15:27:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13613385</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=13613385</comments></item><item><title>היוש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13250100</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אהבה וזה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 May 2012 19:22:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=13250100</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=13250100</comments></item><item><title>בואנה, הבלוג הזה מביך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=11119135</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וסה&quot;כ, כן השתניתי מאז כיתה ה&apos;אני לא אגיד שאני יותר בוגרת כי זה יהיה שקר, אני גם לא אגיד שאני לא צומי. אולי הכל נכון, אבל במינונים קטנים יותראני כבר לא שומעת זבל, (למרות שאולי עוד שנתיים-שלוש אני אחשוב שנירוונה זה זבל.. נחיה ונראה), אני משתדלת לא להתבכיין ולהיות צומי כל הזמן, אפילו להיות אופטימית מדי פעם, וזה הולך לפעמים.. סה&quot;כ-אני עדיין אני, אבל כן השתניתיוזה כבר לא ממש מביך להסתכל כאן, זה יותר מצחיקקשה לי להאמין שאני כתבתי את כל הדברים האלה, אבל זה נכוןהייתי ממש וואנבי-אימו, ועם כמה שזה מביך זה די מצחיק, אני מעדיפה לחשוב שלא אני כתבתי את כל זה אלא מישהו אחרכשבא לי להשתעשע אני נכנסת לכאן D:כרגע אין לי ממש בלוג, לפחות לא אחד מסודר שאני ממש כותבת בו, ועדיף ככה (למרות שזה בתהליכים)אז... בטח אף אחד לא הולך לקרוא את הפוסט הזה או להגיב עליו, סלמאתענת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 02 Aug 2009 15:16:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=11119135</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=11119135</comments></item><item><title>לא באלי שימחקו את הבלוג הזה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=10254625</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סתם-לראות שוב איזה סתומה הייתי בכיתה ה&apos;... (וגם להתכווץ מבושה).עכשיו-כולם לראות באפי ציידת הערפדים!אני אולי אעדכן כאן מדי פעם-אתם יודעים, כדי שהלבוג לא ייחק.ביישבוע טוב!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 05 Dec 2008 17:02:00 +0200</pubDate><author>tyiti_10@walla.co.il (יָלדה אחת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=519961&amp;blogcode=10254625</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=519961&amp;blog=10254625</comments></item></channel></rss>