<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Fear of the dark</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922</link><description>&quot;Out here in the fields
I fight for my meals
I get my back into my living
I don&apos;t need to fight
To prove I&apos;m right
I don&apos;t need to be forgiven
Yeah yeah yeah yeah, yeah&quot;

By: The Who</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 wHo Is LeE?. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Fear of the dark</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/22/59/51/515922/misc/16072463.jpg</url></image><item><title>יאללה, פרשתי סופית. ביי:)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=10293791</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חזרתי לשני פוסטים לא מוצלחים במיוחד האמת..
וכנראה שלא יהיו עוד
כי אני בתקופה של לחץ עצום, מלא מבחנים, מלא צעקות והצתות עם אמא
אין לי כוח
אז 
נתראה בשמחות?
(או כן אני כן יהיה ב25 בת&quot;א. &quot;שמחות&quot; )

השארתי רק את ארבעתהקטעים שעדיין חשובים לי
ועדיין אקטואלים לגביי.

פשוט ישרא הפחידו אותי עם :&quot;בטוח? פעולה זו בלתי הפיכה&quot; כשמחקתי את הקטעים האחרים...D:


יאללה ביי,
פעם אחרונה לגמריי
3&amp;gt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 15 Dec 2008 08:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (wHo Is LeE?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=10293791</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515922&amp;blog=10293791</comments></item><item><title>שנדע בתוך מה אנחנו חיים. אמן. (או שמא&amp;quot;זיןן אחד גדול!&amp;quot;)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=9859360</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מה זאת לעזאזל המערכת חינוך שאנחנו נמצאים בה?
לא יכולים קצת להרים את הרמה?
כל מה שהם יודעים לעשות זה להבטיח שיהיה טוב יותר &quot;בשנה הבאה&quot;.
אנחנו נמצאים במוסד חינוכי שמרשה לעצמו לדחוף 38 ילד בכיתה אחת מסריחה
להגיד &quot;אלו התנאים&quot;
לשכור צוות מורים נחות 
שיגיד לנו כמהלא איכפת לנו מהעתיד שלנו
וכמה סתומים אנחנו, 
במקרה הטוב ייתן קצת שיעורי בית &quot;לתרגול&quot; 
40 שעות בשבוע
ויקרא לזה חינוך.

אז אירגנו שביתה
ראיתם שינוי?
אז אמרו &quot;נעשה&quot;
ראיתם שעשו?
אז הבטיחו שיהיה בסדר.
מה שהם עושים זה בולשיט אחד גדול
שבשפה שלהם נקרא בית ספר.
בשפה שלנו זה נקרא בניין אחד עם יותר מדיי ילדים שדחפו אותם לחדר וקראו להם כיתה. במילים אחרות קקה.


אנחנו כנראה באמת דור דפוק כמו שהם אומרים
דפוק בשכל, במחשבות, ברצונות, בשאיפות, באיסורים ובזכויות שאין לנו.
אנחנו אשמים?
שמשחקים בנו כמו בובות
שכל מה שהפך מעניין אותנו זה כמה גבוה נגיע
כמה כסף יהיה לנו
ולמי יהיה הבית הכי גדול?
למה?!
למה הכל צריך להיות קשור בכסף, ברמת החיים, בהשכלה, במקום המגורים של בנאדם?

לא יכולים לשפוט אותנו עלפי מה שאנחנו באמת?


ואו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 05 Sep 2008 16:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (wHo Is LeE?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=9859360</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515922&amp;blog=9859360</comments></item><item><title>כשאת נמצאת כביכול במעמד גבוה, אבל מרגישה נמוכה מתמיד.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=9519122</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשבאים אליי ושואלים אותי מה השעה
משום מה זה מדכא אותי
כשמחזירים לי עודף בחנות
לא יודעת למה
אני לא בודקת אותו
כשאומרים לי תודה
אני לא תמיד מחזירה בבקשה. 
כשמחמיאים לי על ציור,
אני אומרת &quot;אה, יש לי יותר טובים,..הוא גם לא משו..אבל תודה.&quot;
ואני בתוך עצמי פשוט בהלם שאמרו לי את זה.
כששומעים או קוראים שיר שלי
ואומרים &quot;וואי איזה יופי&quot; במקום להגיד תודה, אני ממלמלת משהו שאפילו אני לא יודעת מה, ומשפילה מבט.
אףפעם לא הלכתי עם ראש מורם,
אףפעם לא דיברתי עם פה פתוח .

והכי מצחיק זה
שבכמעט רוב, אם לא כל הפעמים
החיוך שלי- הכי אמיתי שיש. 


אני אפילו מתביישת להזמין גלידה במקדונלדס.
או לבקש שוקולד בארומה
ועד שזה קורה
לא תמיד מבינים אותי
ו90% מהמשפטים שאני אומרת
אני צריכה לחזור עליהם לפחות פעמיים
אז למה כשמתייחסים אליי
אני לא יודעת להחזיר את היחס הצפוי?

אני יודעת טוב מאוד לענות על השאלה הזאת
מאיזה שהוא מקום אני פוחדת להגיד לעצמי את האמת
ואני ממעיטה בערכים שלי בצורה מטורפת.

עכשיו, כל אחד ממעיט בעצמו
אבל אצלי המקרה איום
כי זה לא נותן לי לזוז
אני נשארת קפואה
והמילים רצות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 06 Jul 2008 14:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (wHo Is LeE?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=9519122</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515922&amp;blog=9519122</comments></item><item><title>כשהדבר שהכי רצית בעולם אזל מהמלאי בדיוק שהרווחת כסף..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=9178592</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


תאורטית, כמובן.



אני רוצה לחזור חודשיים אחורה. לתקן את הטעות הכי איומה שעשיתי; לא סיפרתי לה שאני רוצה אותו. 
כששמעתי שהם חברים, בפנים, נקרע לי הלב. מבחוץ, באמת, הייתי הכי מאושרת בשבילה. וזאת הייתה תקופה שממש הרגשתי שיש איזהשהוא סיכוי שייקרה משהו בנינו. 
תכלס, היא לא ידעה על זה, לא מאשימה אותה.
אז, עוד הייתי אופטימית, כי מערכות יחסים כאלו לא מחזיקות יותר משבועיים-שלוש גג. אבל הם כבר יותר מחודשיים ביחד. 
אני כבר לא יודעת כלום, חוץ מהעובדה שהזמן שלי נגמר עוד...
חודש וחצי. 
הרבה פחות מחודש וחצי. אפילו לא חצי.
בדיוק עוד 10 ימים
בפאקינג סוף מאי. 


וזה מחרפן אותי


הולי שיט.




כשיש לך למי לתת את החיבוק הזה, 
וכשיש לך מי שייתן לך את העידוד הזה,
זה הרבה יותר ממי שיאהב אותך 
ב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 13 May 2008 15:05:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (wHo Is LeE?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515922&amp;blogcode=9178592</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515922&amp;blog=9178592</comments></item></channel></rss>