http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546My life, my struggle, my contest ,my fats, my disorder, and the war that never come over The useless Eating Disorder!heCopyright 2026 &#9829;siv&#9829;. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/46/22/49/492246/misc/12685714.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10871752<div align="right" dir="rtl">האמת היא שבשנה החרונה כמעט ולא יצא לי לכתוב פה הרבה..ז"א לעיתים רחוקות וגם בלי הרבה התעמקות קשה לי לכתוב כאן.. והכי קשה לי, זה לקרוא. האנשים שבאמת הייתי איתם בקשר ושהייתי קוראת כל פוסט ופוסט שלהם אני לא מצליחה לקורא כמעט חצי קשה לי. קשה לקרוא את מה שעובר עליכם כי מרוב הזדהות אני רק היהבי הדחף להמשיך לקרוא. אבל עכשיו כשהעיניים שלי יותר פקוחות אני לא יכולה לתת לרגש המזדהה הזה לחזור אליי אני לא יכולה לתת לדחף הזה והחוזקה הזאת של הלהתמכר לצומות והרצון להיות רזה להשתלט עליי. למרות שזה קשה, קשה להיות בעולם האמיתי, ה"רגיל" כי אם שם את נופלת, וזה קורה הרבה אין לך לאן לברוח כשחושבים על זה..זה לא הפרעת אכילה, זה עולם מוזר, זה לא רק העיסוק במזון זה השלכות של דברים הכי הזויים שמתלווים לזה זה עולם כמו גן עדן וגיהנום. זה השלב שטוב לי מאוד עם עצמי אבל גם ממש רע לי בו זמנית. כי אני תקועה אין ביכולתי לעשות שום דבר כדי לתקן כי "הבטחתי לעצמי" לא עוד תיקונים! לא עוד שינויים! לא עוד הסתרות של רגשות! להיות אני. אבל מי אני? אני נמצאת במצב שאני תקועה, בין העולם הנורמלי..ואני תקוע</div>Wed, 20 May 2009 00:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10871752http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10871752http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10644089<div align="right" dir="rtl">אני מדברת על השנה האחרונה ללמודים, אני מדברת על החברים שלי שתכף יעלמו, על האנשים היחידיםשצוחקים ממני, זה הסוף להשתטות, זה הסוף למשחקים, זה הסוף של מסגרת שהממונים עליי הם אנשים מתפשרים. זה טעימה אחרונה מהילדות. וזה היה יותר ממשי ברגע שסיימתי את הבגרות המעשית שלי האחרונה בתיאטרון, הכל כבר נשאר בנאלי לא שבתקופת התיאטרון היו לי חיים קלים. גם זה היה קשה, גיליתי במהלך התהליך הזה כל כך הרבה דברים, על עצמי ועל אחרים ועל יחסי הגומלין שלי איתם אני שונאת את איך שאני. שונאת שאני קנאית, רגישה לכל דבר, ובעיקר..לא אומרת דברים שמפריעים לי. אני לוקחת איתי דברים לקבר כפי שקוראים לזה. על היחס שלי עם אמא שלי, על היחס שלי עם אנשים אחרים, זכרים בעיקר על היחסים איתי ועם החברה הכי טובה שלי, שלעיתים אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה דברים להוציא עליה והגיד לה אבל זה פשוט לא יוצא, כי בסופו של דבר היא הצודקת ואני שוב הסומה. נמאס לי להיות הסתומה, המעופפת, ההיא שאפשר לדרוך עליה כי ה"זורמת", ההיא שאפשר אפילו להרביץ לה פיזית בחוזקה אם היה אפשר היו עושים זאת כי גם ככה לא כואב לה כלום. נמאס לי שאנשים תלויים בי,</div>Tue, 17 Mar 2009 23:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10644089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10644089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10445440<div align="right" dir="rtl">לא גבר, בטח שלא אישה, נקבה בשביל לקבל תואר כזה עליי להיות אחרת (הריי לא סתם אנשים מדברים..) לא חיה, לא יצור אחר פשוט כלום. </div>Thu, 22 Jan 2009 15:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10445440http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10445440http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10371075<div align="right" dir="rtl"></div>Fri, 02 Jan 2009 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10371075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10371075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10265554<div align="right" dir="rtl"> She can be like all the other girls"Be just like all the other girlsLiving in an ordinary worldJust to fit in,in the ordinary world" ...Just to fit in,like an ordinary world </div>Sun, 07 Dec 2008 22:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10265554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10265554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10125379<div align="right" dir="rtl">עד שהצלחתי להיות מאושרת לזמן ממושך, פתאום הדכאונות האלו חוזרים דכאונות..סחרחורות...חוסר מוטיבציה..שוב לריב עם האישה הזאת שגרה איתי..לא הולך בלימודים..בייחודבשנה האחרונה.. לא הולך בכלום! פשוט טיפשה. וכשיש את כל המשברים הכואבים האלו, שוב אני חוזרת ל"תלם" התלם השלילי כמובן. התלם של ההתעסקות בשומן ובאכילה. זה פשוט מגיע הכל בחבילה אחת..אני אריב עם אמא אני ישר ארגיש כישלון,אסתכל במראה ואראה את השומן עצום יותר מבדרך כלל אני אכשל במבחן אני ישר אבין שזה כי אני שמנה. אני תמיד חושבת על אוכל ועל צום. גם אם אני מנסה להדחיק..גם אם אני הצלחתי סוף סוף לאכול ליד אנשים בלי להתבייש. גם אם אני מרשה לעצמי לצאת למסיבה, עם בגדים שלא גדולים עליי בכמה מידות. אבל כלום לא הולך זה בראש שלי. ואם זה היה תלוי בי הייתי בכיף מוחקת הכל עכשיו. אבל הודות לסביבה המחורבנת שבה אני גדלתי (וגדלה) אין לי מקום לטעויות, אולי אם לא הייתי כזאת רגישה הייתי מצליחה להתגבר על כל דבר קטן שזורקים לי והייתי מצליחה להמשיך כרגיל. אם רק לא הייתי יוצרת לעצמי את המסכה של ה"לא נפגעת משום דבר" הייתי יכולה לקבל ביקורת נורמלית ולהגי</div>Mon, 03 Nov 2008 02:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10125379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10125379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10014856<div align="right" dir="rtl"> מקווה שהבלון שלי יהיה מציאותי. </div>Sat, 11 Oct 2008 11:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=10014856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=10014856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=9885156<div align="right" dir="rtl">אהיה רזה, רק בשבילך! למה לא מתתי כבר שהמדענים עשו ניסוי ?! למה לא יצרו את החורים השחורים האלו דווקא בבית שלי, דווקא בשבילי שאוכל למות כבר! אני פשוט נאחס בבית, כל דבר שנופל לאמא שלי קורה בגללי כל דבר שרע לאמא שלי קורה בגללי, כל דבר שנשפך הוא בגללי גם אםאני ממש רחוקה מהמקום עצם הנוכחות שלי בבית גורמת לדברים איומים ולשליליות בכלל, עצם הנוכחות שלי בעולם.. </div>Thu, 11 Sep 2008 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=9885156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=9885156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=9868217<div align="right" dir="rtl">פשוט חסרת יכולת, פשוט חלשה... נמאס לי כבר להיות כבולה:(</div>Sun, 07 Sep 2008 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=9868217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=9868217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=9759944<div align="right" dir="rtl">הממ מה יש לי להגיד זו לא רק שנה של כתיבה וחשיפה באינטרנט. זו הייתה שנה לא קלה, השנה הגרועה ביותר, שנה שפיספסתי כל כך הרבה דברים ואיני יודעת אם איי פעם אוכל להחזיר אותם. אני רוצה להחזיר את תחילת כיתה י"א או בעצם את תחילת כיתה ט' אבל בי"א פיספסתי המון. אני לא מוכנה כרגע לעלות לכיתה י"ב, להתבגר כי רוב הילדות שלי התפספסה לצערי הרב=\ הלוואי ולאהייתי נכנסת לכל החרע הזה, הלוואי ולא הייתי כזאת חסרת ביטחון ששומעת ומקשיבה לכל הערה שאומרים לה ועושה מזה תוהו ובוהו. הלוואי ולא הייתי שמנה מגיל קטן, הלוואי ואמא שלי הייתה שמה לב אליי קצת. הלוואי ואנשים לא היו יורדים עליי לעולם.. הלואיי.. את י"א פיספסתי. ובגדול אבל את השנה הזאת, השנה האחרונה ללימודים וחיי כנערה מתבגרת אני לא אפספס. וכן, גם אם זה לצאת החוצה בזמן שאת שמנה וגם אם זה ללכת למקומות, גם אם יש אוכל ואת חייבת לאכול לידם. גם אם אני מרגישה חלשה ועייפה. את תצאי החוצה לעולם. אבל שמנה את תמיד תשארי, בראש, בגוף, בנשמה. כי ככה זה, עד שיהיו לי חיים משלי ועד שיהיו לי תנאים מתאימים שאני אדאג לעצמי. כרגע לאף אחד לא אי</div>Sun, 17 Aug 2008 00:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (&#9829;siv&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=515546&blogcode=9759944http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=515546&blog=9759944