http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463if i was to say to you,girl we couldn't much higherheCopyright 2026 The liz. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463http://f.nanafiles.co.il/upload/112004/IsraBlog/51463/misc/970675.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=9246561<div align="right" dir="rtl">יש לי תגיות ישנות לבנות ומתפוררות,יש לי תיק ירוק וגדול וגם פנס לבן על הכומתה. יש לי מחסור בשעות שינה ואוכל נורמלי,יש לי פרבילגיה לא לעשות מטבחים. בשבוע הראשון כול הזמן חיפשתי פינה ללא אנשים שבה אוכל להתכרבל עם עצמי ולבכות.דמעות עלו בעיניי בעודי עומדת במסדר מול החדר אוכל,והדבר הזה שקרוי החדר שלי,והמקלחת והשירותים. בשבוע השני פשוט כיביתי את עצמי. אניחנו מתרוצצים כמו בחוות ננמלים קטנה חודשיים וחצי רק כדי שנוכל להגיד שעשינו משהו עם עצמנו בצבא. ותהיה לי סיכה ויהיה לי ארון ומכרתי את עצמי לחודשיים וחצי אך אני מבטיחה,שבסוף אקנה את עצמי חזרה.</div>Sun, 25 May 2008 00:37:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=9246561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=9246561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8821092<div align="right" dir="rtl">אנחנו שתי נשמות אבודות במרחב האווירי של תל אביב.את בג'ינס וגופיה ואני בחצאית צבעונית. אנחנו שולטות בגזרת אלנבי-נחלת בנימין-רוטשילד.אין ברמן שלא מכיר אותנו,אין בחור שלא ניסה להתחיל איתנו. אנחנו חיות חיים כפולים בלילה אנחנו שיכורות וביום מהוגנות ועדינות. אנחנו עושות כול מה שאמא רוצה,וכול מה שמצפים מאיתנו. בוכות לצלילי דאת' קאב והרולינג סטונז.אנחנו הבורגניות,הפריקיות,האלטרנטיביות,המיוחדות,החכמות,והאומנותיות.רק תבקשו מאיתנו ואנחנו נהיה בדיוק מה שאתם מחפשים. בתור ילדות היינו משחקים במבוגרות,שמות ליפסטיק ואת השמלות הכי מפתות פעם היינו בנות 20 פעם בנות 18 ואפילו פעם אחת בנות 28. והיו לנו מאהבים,וחברים,וסתם סטוקרים. הייתה לנו תקופה של השסק,והאברקסס,של הבלקוני ושל המימד. חיפשנו את עצמנו,מצאנו ואיבדנו. עבדנו,חפרנו במסיבות,עישנו והיינו it girls אכלנו בראנצ'ים ושתינו קפה ביום שישי.חיפשנו מציאות בחנויות יד שניה ושתינו בירה בגן מאיר. ניסינו להגשים את עצמנו ומצאנו את המבוי הסתום שחוסם לנו את הדרך לבינתיים. נשמה תאומה,אל תתיאשי,הדיכאון והייאוש אף פעם לא הכניע אותנו,אנחנו חזקות החיים חישלו</div>Sat, 15 Mar 2008 22:09:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8821092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=8821092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8714581<div align="right" dir="rtl">אני שורדת את התקופה,כבר חגגתי פזמולדת חצי שנה ועוד לא התייאשתי.עדין שם,עדיין עובדת,עדיין נוסעת ומבקרת. עדיין מפחדת. הכול הולך להשתנות עוד מעט עם היציאה לקק"צ ,ואני כ"כ מפחדת.התרגלתי לסדיר שלי,לחדר שלי ולחיילים שלי,אבל גם הם עוזבים. הכול כבר השתנה,וגם אני.אני מפחדת להיות מבוגר,זה לא הולם אותי. ועכשיו אני אהיה קצינה עם ארון על הכתף וסמכות,אני רוצה ולא רוצה. זהו בעצם תימצות חיי"רוצה ולא רוצה" כי ברגע שאני רוצה זה נעלם לאנשהו. אני רוצה שתתקשרי,ותרצי להיפגש ובאמת תבואי ותספרי לי.ואני אגמע בשקיקה את החיים שלך,כי את שלי אני רוצה ולא רוצה. ובימים אפורים וגשומים,כאשר אני שוקעת עם נעלי הבקום בבוץ של שבטה,אני מרגישה מאושרת.עד כה קיבלתי את כול מה שייחלתי אליו וזה נותן לי את התירוץ המושלם.אני מדחיקה את חיי בעזרת חיים של אנשים אחרים. ואני רוצה שתביני שגם לי קשה,ושתתקשרי יותר ושתאהבי אותי כמו שאני אוהבת אותך. אני רוצה שתצעדי איתי ביחד לבה"ד 1,ושתעיפי את הכומתה איתי ביחד כשנקבל את הסיכה. אני צריכה שתגידי שהכול יהיה בסדר ושאפילו שאני עושה את זה מהסיבות הלא נכונות,זה הדבר הכי טוב בשבילי.וזה יבג</div>Wed, 27 Feb 2008 17:02:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8714581http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=8714581http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8489771<div align="right" dir="rtl">קו באר שבע-תל אביב חותך בבשר החי. חותך את המציאות ומחלק אותה לשני עולמות שונים. כי ליזה של צבא:משקית ת"ש,ישנה עם עוד 3 בנות בחדר חצי ריק,לפעמים אוהבת אותן ולפעמים שונאת. לפעמים עייפה מחיילים,ולפעמים מאוהבת בהם. חיה מסיפור לסיפור, לפעמים הסיפורים שלהם מרוקנים לי את הנפש ואני רוצה לנער אותם למציאות,אך יודעת שזה לא התפקיד שלי. ואז הכול מתהפך,ברגע שאני יוצאת מהש.ג של שיבטה,הנשימה הראשונה היא אחרת,נקייה יותר, משוחררת יותר. ופתאום מגיע ה-44 המזדיין הזה שכולם יודעים שלוקח לו 44 דקות להגיע לבאר שבע,והדקות מתחילות להספר לאחור. גם התוק העצבני שמגיע עם הקו הזה לא באמת מעורר אותי ולא גורם לי להיות פחות הפוכה. באר שבע כמו בשיר של מטרופלין,מלאה הומלסים וחיילים על א'.המוח מתבלבל מכול האנושות הזאת שלא ראיתי במשך חמישה ימים.האוויר שוב מתחיל להיות מזוהם,אבל בדברים אחרים. ובסופו של דבר גם אני אגיע לקו באר שבע- תל אביב שיחתוך בבשר החי,ועמו תגיע המציאות האלטרנטיבית שאני מכנה "בית"</div>Thu, 24 Jan 2008 19:32:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8489771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=8489771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8331816<div align="right" dir="rtl">ג'ינג'ית,שוברת מחסומים,מלאת מדים ופחדים,מילים שנחרטות בלב,חתירה לניצחון על עצמי, כואבת ובוכה,נבילה ופרידה,התחדשות ואהבה,בגדים נוצצים וגרביונים צבעוניים. השנה הזאת הייתה.... חוקית אך ללא חוקים,אלכוהלית ופיכחת,שנה מתפכחת. שנה של... טיפים וצ'ייסרים,ניקוי שירותים ושולחנות,נקניקיות ופיצה ופנקייק בשתיים בלילה,הקאות בסימטה חשוכה ב5 בבוקר. שנה ללא שינה,מפוצצת בדיאט קולה וסיגריה. שנה של המדבר,של אנשים חדשים,של חיילים ומפקדים,של דירות זרות,של מסיבות עד 6 בבוקר,של מיינד דה גאפ,וטרפלגר סקוור,שנה של לטייל לבד,שנה של לגלות את עצמך מחדש ולא לפחד שנה של שינה עם עוד שישה זרים,של ארוחות ב3 פאונד,של אופנה מטורפת,של בריטים וסקוטים עם מבטא לא מובן. שנה של אנשים יקרים ואהובים,של חברות אמת,של התפרקות. שנה של ליזה</div>Tue, 01 Jan 2008 22:16:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=8331816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=8331816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7765549<div align="right" dir="rtl">בדיעבד זה עבר ממש מהר,במציאות הזמן זחל. והנה אני פה עוד שבוע מסיימת את קורס ייעודי "ברק". וקצת חבל לי,וקצת כואב לי.כי כן הצלחתי להשתלב במסלול המטורף הזה ואני רואה את עצמי יוצאת לקצונה עוד חמישה חודשים. אז עברתי בר אור עברתי את המבחנים התחברתי עם כולם. הצלחתי לשמור על הציביון שלי. הצלחתי להיות ליזה. כבר נהיה לי מוזר לשבת בחדר שלי,הוא לא מרגיש לי בכלל. החדר שלי הוא ג'3 החדר שבו שלומית ישנה מתחתי. החדר שבו ענבל נקרעת מכול יציאה טיפשית שלי החדר שבו אדר מדברת עם בובי שלה כול לילה החדר שבו צריך להעיר את שני בקללות החדר שבו אני מזנקת על תהל באמצע הלילה החדר שבו קשת מעלה תהיות פילוסופיות כול לילה החדר שבו דנית לא מפסיקה לצחוקעל העייפות שלי. החדר שבו ברית לא מפסיקה לקבל טלפונים מהבנים באמצע הלילה. החדר שבו שיר לא מפסיקה להצחיק אותנו עם תנועות הידיים שלה החדר שבו מתבצעות כול לילה:חאפלות מטורפות,שירים הזויים בפלאפון,תרגילי התעמלות אומנותית כדי לעלות לקומה השניה. ממש "החדר האינטימי שלי"החדר הקטן שלי שיש בו הכי הרבה אהבה. ורק כדי להתלהב:עוד שבוע שרוך סגול! וקורס יעודי</div>Fri, 26 Oct 2007 19:07:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7765549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=7765549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7638407<div align="right" dir="rtl">הרגע הזה שהרגליים שלי דרכו מחוץ לתחנת רכבת בלונדון, כמעט באמצע פיקדילי,הסתכלתי על השמיים השחורים אפורים ורציתי לבכות. הפעם הראשונה שהלכתי עם הכפכפים הסגולות שלי למקלחת עם הדלת הכתומה.הרגשתי חיה במעונות,הרגשתי שעוד שניה איזה בחור יפתח עלי את הדלת ותיפול לי המגבת.מין קומדיה רומנטית זולה כזאת הישיבה באוטובוס שניה לפני שהוא עוזב את הבקו"ם,לראות את אמא בוכה ולבכות איתה ביחד. שיחות השיכורים ב12 בלילה עם האירופאים הסטלנים של ההוסטל הכי מוזנח באנגליה. להזיל דמעה כשהמפקדת נתנה לי את התגיות ואמרה לי בהצלחה. להדחיק שבוע שלם בערב יחיד של שתייה ללא הפסקה. אז ועכשיו</div>Wed, 10 Oct 2007 20:43:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7638407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=7638407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7497382<div align="right" dir="rtl">ברחבי בה"ד 11 מסתובבים הרבה רגשות שמשתנים כול חמש שניות.ולכול דבר מתרגלים בסופו של דבר,ופתאום אתה מגלה שאולי אתה מישהו אחר בסופו של דבר.הרצון להוכיח את עצמך דוחף אותך קדימה. אז מה אם לא ישנת,ולא אכלת ולא עישנת? פאק איט העיקר שבסוף כולנו נהיה מסודרים בח'ואני רוצה להנהיג ולהוביל,למרות שאני ממש לא הטיפוס.ולהיות משקית ת"ש מסוג שונה,מהסוג שבאמת עוזר ולא רק מדביק מדבקות של לבבות.ויש אנשים שדוחפים ויש אנשים שמתנתקים,אבל זה לא באמת משנה,כי את לא באמת פה.כול מה שנשאר מהחיים הקודמים שלי זה הזכרונות הכי טובים,אז מה אם אני צובעת עכשיו וגוזרת ועושה משחקי זיכרון,ופעם עבדתי,וניקיתי והרווחתי כסף,ויצאתי כול יום.בסוף הגעתי להבנה הכי חשובה:העבר לא משנה, ההווה כן.ואתם יודעים מה,לקח לי חודש אבל יצאתי מהשוק,אני כבר לא פעורהוטוב לי.</div>Sat, 22 Sep 2007 18:14:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7497382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=7497382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7454543<div align="right" dir="rtl">עוד פעם תיק,והמדים מגוהצים. עוד פעם כיבוי האישיות,והפיכה למכונה עוד פעם זאת לא באמת אני,רק מה שדורשים ממני להיות. לא ציירתי,לא כתבתי,לא נשמתי כבר חודש והפז"ם דופק. דופק את הראש,את הלב,ואת הגוף. רק כשבאמת מגיעים לשם,מבינים עד כמה שהצבא זולל כול איפיון שלי.אני לא ליזה שם,רק קמצוץ מהאישיות שלי נגלה שם. ולא אוכלים,רק רצים,כול היום מנסים לא להרדם. והצבא ממשיך לזלול את הזמן.זמן שבו יכלתי לעבוד,לחיות,להזרים דם לתאים האפורים שלי. אוקי,הוויה קורסית וכל הבלה בלה הזה.כול מה שיש שם זה ועדת קישוט אחת גדולה.ושנאה עצמית. שנאה על זה שאין לי אומץ לעמוד מול המערכת ולהגיד"אני ליזה,ואם לא מתאים לכם אז תעיפו אותי על 21" אני משחקת את המשחק שלהם,כי אומרים שיהיה יותר טוב,אבל אני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק מעמד. האמת שלי מתפרצת מתוכי,יש בי אהבה בלי די. "אולי אלבש גלימה זוהרתאגדיל עקביי ארחיב מימדיגם זה לא ישמיע אותי וודאיואם אקפוץ לגובה מעבר לאופקאולי גם זה לא יזיז להם את הדופקמה עוד אעשה כדי לעלותהדרך שלי, לעבוד, לעבוד,לאבד לאיבוד,כל שביקשתי לתת הלך לאיבודהאם אתרסק ואתפזר לאנחותאו כך ביקום ממ</div>Sat, 15 Sep 2007 21:19:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7454543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=7454543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7301853<div align="right" dir="rtl">הזמן קצר והמלאכה מרובה,כבר מחר אני חוזרת לבסיס,אך עוד לא פרקתי הכול.היה קשה,ההדחקה בלתי נמנעת אבל אין ברירה אם רוצים להמשיך לשרוד. נתראה בסופ"ש הבא.</div>Sun, 26 Aug 2007 00:15:00 +0200liza_s@walla.co.il (The liz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51463&blogcode=7301853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51463&blog=7301853