http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431הפוסטים בבלוג זה נכתבים ללא צנזורה משום סוג וללא התחשבות בקורא. אני כותבת אותו לעצמי ולעצמי בלבד. כל מה שרציתי לומר אבל לא היה למי.heCopyright 2026 no censorship. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=8344991<div align="right" dir="rtl">Falling into the endless abyss Ablazed by my own feelings Consuming me alive Seeing nothing Only the soft and tender darknesssurrounding me I'm falling into the infiniteness My brain is shut-down Everything hurts so much .So that nothing matters .And it's making me sorrowful</div>Thu, 03 Jan 2008 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=8344991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=8344991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=8244478<div align="right" dir="rtl">טוב, לא בדיוק קרבית, תומכת לחימה. זה השם שהצבא נותן לכל מי שלא התגייס לקרבי, לא עבר הכשרה של לוחם, אבל נמצא באזור סיכון. "עזר ללוחמים". התפקיד שלי באחת הגזרות הכי חמות במדינה הזאת היא להציל את הלוחמים. ואולי להציל זה גרנדיוזי מידי, כי האדם היחיד שאני מרגישה שהצלתי דווקא לא היה בשטח, הוא לא היה פצוע יריאו רסס, למעשה הוא אפילו לא דימם. בסה"כ הוציאו לו את האפנדיציט. אפשר לחשוב, זו פרוצדורה שמבוצעת כל יום בבתי חולים. אבל בכל זאת.... עצם זה ששמתי לב לפרטים הקטנים, שעקבתי אחרי הכאב בטן שלו ארבעה ימים והכרחתי אותו ללכת לרופא שהפנה אותו לניתוח דחוף, זה מה שעשה לי טוב בלב. אני יושבת בבית עם סיגרייה ביד ועיניים נפוחות. מרגישה שאני עדיין רועדת, למרות שזה הפסיק קצת. איך תמיד אני חוזרת בסוף אל דף האינטרנט הזה, שופכת אליו את הרגשות שלי כשאין לי עם מי לדבר. וזה לא שבאמת אין לי, יש לי המון חברים ואני אוהבת אותם מאוד. אבל יש לי את הנטייה הזאת, אולי בגלל שאני גם אחות גדולה, להיראות חזקה. שלא ידעו שגם אני נשברת לפעמים. זה חלק ממי שאני. בפעם הראשונה שמת לי פצוע לא ידעתי איך להייחס לזה. אז לא התיחסתי.</div>Fri, 21 Dec 2007 17:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=8244478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=8244478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=7536517<div align="right" dir="rtl">איבדתי את עצמי. מה חשבתי בכלל..? אני מכירה את עצמי - בטחון עצמי גבוהה, תמיד יודעת שאני מסוגלת להכל, הכל נראה כל כך קל ופשוט ונגיש... כל כך רציתי הדרכה. חלמתי על זה כל השירות הצבאי שלי. ועכשיו, כשסוף סוף נכנסתי להכנה... ועוד השקיעו בשבילי כל כך הרבה כדי שזה יקרה... דני... כפרות עליו, כזה בנאדם טוב, כזה מותק, תמיד דואג.... בדיוק המפקד שרציתי. באמת מישהו שמשמש דוגמה, שאני תופסת ממנו. ופתאום לא בא לי כלום. אני קוראת את המכתבים שכתבו לי בהכנה. רותם כותבת שהיא זוכרת אותי מהמיונים.... כולי בשאנטי שלי, קרת רוח, בטוחה בעצמי. כמעט ואין לי ספק שאני עוברת את זה בקלות. הרי כולם תמיד אמרו לי שהדרכה זה בשבילי, שאני מתאימה לזה, שיש לי את זה. כולם אומרים..... "אין לי ספק, זה בדיוק את". מה אני..? אני כבר לא ממש רוצה לעשות את זה. אני מפקפקת ביכולות שלי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לעשות את זה. פתאום אני מהחלשים. אני לא בולטת. אני לא דומיננטית כמו שתמיד הייתי בכל מקום. השתניתי..? אני כבר לא כזו..? אני מרגישה חלשה ורפויה. מרגישה שאין בי כוחות ואין לי יכולת. אני רק רוצה להשתחרר כבר מהצבא הזה ולהתחיל את החיים ש</div>Thu, 27 Sep 2007 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=7536517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=7536517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=6337633<div align="right" dir="rtl">מגע המתכת בתוך הפה שלי. הטעם של החלודה. רוס"ר M16 שישים מעלות לתוך הגוגולת שלי. "למה לא?" אני חושבת לעצמי ומריצה בראש את המסלול שיעבור הקליע דרך השיניים אל תוך המח שלי ויפוצץ לי את הראש.איזה חור יציאה גדול יהיה לי בראש ואיך כך הדם והמוח והCSF ישפכו החוצה ויעפו לכל עבר. כי מה נשאר לי בכלל? אין לי אהבה בחיים. אין לי חברים. אין לי כבר את אחותי. אחותי. אחותי הקטנה. הדבר הכי יקר לי עלי אדמות. עיוורת מאהבה לחתיכת אפס שרק פוגע בה. ולא אכפת לה מה יש לי להגיד. ולא אכפת לה. לא אכפת לה בכלל. היא אפילו לא מתקשרת כשאני בבסיס. גם כשאני סוגרת שבת (מה שקורה לא מעט). אז למה לא לסיים הכל? להתאבד וזהו? כמו הפצוע שהיה לי. הפצוע שטיפלתי בו. שירה בעצמו והחזקתי לו את היד כל הדרך למסוק בזמן שהוא צורח בערבית דברים שלא הבנתי. לא מחבל - חייל. אני יושבת במיטה עם הרובה וחושבת "למה התור לקב"ן לא יכול להיותע כשיו? למה לחכות עד יום חמישי..? אי אפשר עכשיו..? אבל אני צריכה אותו עכשיו! אין לי אף אחד אחר! ואני בקושי מכירה אותו בכלל.... דיברנו פעם אחת לשתי דקות על זה שהוא רוצה שאני אבוא אליו בגלל המקרה שהיה עם החייל. "יש</div>Sun, 22 Apr 2007 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=6337633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=6337633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=6162260<div align="right" dir="rtl">עברתי כל כך הרבה חרא. פשוט איבדתי את היכולת לתת אמון בגברים. מאז שאני וקובי נפרדנו הבנאדם היחיד שעוד איכשהו התחלתי להרגיש משהו כל כך קטן וניצני היה רועי. וגם הוא הלך... האמת שגם אני וויתרתי עליו. אבל זה היה הדבר הנכון לעשות. אין לי מה לעשות עם מישהו שלא יודע מה הוא רוצה. ואז בא יהודה. ככה פתאום באמצע החיים. פתאום התקשר אליי במוצ"ש והתחלנו לדבר ופתאום מדברים על קשר ופתאום הוא שופך את הלב שלו בפניי ואומר לי שהוא מחפש משהו רציני ושהוא גבר ושהוא מאוד פתוח וכנה ואומר הכל ושאם זה מתאים לי אז יאללה. וואלה. מתאים לי דווקא. הוא אומר שלמרות שאנחנו אנשים כל כך שונים הוא חושב שדווקא זה מה שמחבר אותנו כל כך טוב, מה שמשלים. היה לי טוב השבוע. כל יום הודעות וטלפונים. וזה כל כך מוזר, כי עד לפני רגע הוא היה מישהו אצלי בבסיס, שיצא לי לדבר איתו ואפילו יצא לנו להיות יום שלם ביחד פעם, באיזה אימון. יהודה. הוא כל כך שונה ממני. ואיכשהו, בכל זאת, אנחנו זורמים כל כך טוב, איכשהו הוא כל כך מתאים לי, הוא כל כך מה שחיפשתי. ואיכשהו חששות ישנים נושנים עולים בי. לא הרגשתי ככה מלפני שהכרתי את קובי. מזמן.... יותר משנתיים</div>Sat, 31 Mar 2007 16:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=6162260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=6162260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=5739610<div align="right" dir="rtl">אני יושבת פה עכשיו, לבד, וכואב לי הלב. כאב פיזי, אמיתי. מין עצב כזה, כל כך טהור. מלנכוליה... אני חושבת שאני כל כך נגעלת להסתכל עליו כי אני רואה את עצמי, אז. את איך שהייתי. ובכלל... בזמן האחרון הרבה דברים עירערו אותי. הלא שפוי, והנשוי.... ואני בעיקר. קשה לי להיות עם ****. אני מרגישה שלא מגיע לי. לפעמים אני מרגישה כמו כלי חרס ריק שזרוק לו שאיזה מקום הומה אדם. פשוט... מונח לו שם. אני מרגישה מלוכלכת. קשה לי להסביר את זה. כשיצאתי עםהלא שפויידעתי שזה לא מחייב, וגם כשהוא רצה שאולי נחשוב על זה שנהיה ביחד אמרתי לו שלא כדאי, שהוא בן 28 ושזה לא ריאלי, והאמת שגם הרגשתי שמגיע לי יותר ממנו, שהוא ילד ושאני לא מחפשת מישהו לגדל אותו. גם אחרי שזרקתי אותו לבסוף הוא עדיין ממשיך להתקשר... הוא יודע שהוא בחיים לא ימצא מישהי כמוני. אבל זאת לא הנקודה פה.... כן, היינו שוכבים. וכן, היו לנו שיחות עמוקות, בעיקר עליו. וכן, הייתי שם בשבילו והייתי ביננו אינטימיות מדהימה. אבל לא היה רגש. ולמרות שבמודע זה לא הפריע לי, בתת מודע זה אכל אותי מבפנים. כל הקיום של הקשר הזה. זה שהוא היה קורא לי זונה, אפילו שזה היה בצחוק וזה ה</div>Sun, 28 Jan 2007 01:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=5739610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=5739610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=5723242<div align="right" dir="rtl">ככה אני מרגישה לאחרונה. אני לא מבינה מה יש לי..... יש לי חברות, ויש לי אחלה חבר'ה בבסי שאני מתה עליהם, והכרתי מישהו שיש בו את כל מה שחיפשתי. ובכל זאת.... אני מרגישה חרא. ההערכה העצמית שלי שואפס לאפס, שזה מאוד מאוד לא מתאים לי. אני מרגישה זולה. אני חושבת שאיפשהו בתפיסה שלי זה תמיד היה קיים. ניסיתי לחשוב אולי זה בגלל שעברתי הטרדה מינית בגיל 6, אבל גם אז זה היה ככה אצלי. מין תמיד עניין אותי, עוד מאז שהייתי קטנה מאוד. נחפשתי לסרטים כחולים שהיו אצל אחי בחדר כשהייתי בת 5 ודברים כאלה והיה לי שכן שגדול ממני בשנה שכל הזמן היינו מדברים על זה, אבל אני חושבת שזה בכל זאת מלפני... אולי זה משהו מולד. דפקה כזאת. אני מרגישה כאילו הגוף שלי הוא שטח הפקר, כל מי שמוצא חן בעיני מוזמן, והוא לא צריך חטרוח לעשות שום דבר בשביל זה. תמיד רציתי חבר, תמיד רציתי אהבה ותמיד התעניינתי בסקס. תמיד. מאז שאני זוכרת אני ככה. האהבה הראשונה שלי הייתה בגן, עד כיתה ג' אהבתי אותו. וגם עכשיו כשאני מסתכלת אחורה זו באמת הייתה אהבה. הכי טהורה ויפה ותמימה שהייתה בעולם אי פעם. אהבתי אותו מהשנייה הראשונה שנכנסתי לגן וראיתי אותו, אני ע</div>Thu, 25 Jan 2007 17:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=5723242http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=5723242http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=4858906<div align="right" dir="rtl">אז ככה..... עברו כבר משהו כמו 7 חודשים מאז שאני וקובי נפרדנו, אולי קצת יותר.... התגברתי לחלוטין כבר מזמן. מאז הפוסט האחרון שכתבתי, כשהיינו פרודים, חזרנו לחודש ושוב נפרדנו - בלב שלם. גם הוא המשיך הלאה והוא יוצא עם מישהי כבר חודשיים בערך. אני עדיין לא מצאתי מישהו שמרגש אותי. הכרתי בערך מליון בנים מאז שהתגייסתי - גם בבסיס וגם בבית, אבל אף אחד לא היה "זה".... מצד אחד, עכשיו אני יוצאת עם שני בנים ויש עוד שניים שאני רוצה, ואני הכי לא רצינית בעולם אבל עמוק בפנים אני יודעת שברגע שאני אכיר מישהו שאני אדע שאני יכולה להתאהב בו אני ארצה קטע רציני שוב. הרי אני תמיד רוצה משהו רציני, אני פשוט נהנית עד שזה יגיע... אז עכשיו אני עם רז והוד. רז הוא מפקד בבסיס הקודם שלי והוד הוא מהבסיס החדש. הגעתי לבסיס החדש רק לפני שבועיים... יצאתי עם רז ביום שבת לפני הפעם הראשונה שהגעתי לבסיס. בתכלס הפעם הראשונה שדיברנו הייתה שמסיבת סוף קורס שלי, כי עד אז היינו "בדיסטנס".... בהתחלה חשבתי שהוא ממש חנון, אבל מסתבר שלא, הוא ממש סטלן ורק עושה צחוקים ושטויות כל הזמן... כיף לי איתו, אבל לא יודעת, די ירד לי ממנו לאחרונה....</div>Fri, 15 Sep 2006 13:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=4858906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=4858906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=3108529<div align="right" dir="rtl">מאמי שלי. אני יודעת שיהיה לך קשה לקרוא הרבה ממה שכתוב כאן. אני רוצה שתתחיל מההתחלה, רד לסוף הדף ותלחץ "לדף הבא". אני רוצה תדע בדיוק את הרגשות והמחשבות שלי מהתקופה האחרונה. אני רוצה שתדע שאני כל כך אוהבת אותך, ושאני כל כך כל כך מקווה שנהיה שוב יחד, שכשאני אסיים את התהליך שאני עוברת עכשיו עם עצמי אתה עדיין תהיה שם ועדיין תרצה אותי. אני כל כך רוצה להיות איתך עכשיו. לחבק אותך, לאהוב אותך. אבל אני חייבת להיות חזקה ולהקשיב לקול הפנימי שלי. אני חייבת קצת זמן לבד. אולי זה יעשה גם לך טוב. אני רק מקווה שזה לא יעשה טוב מידי... שעדיין תרצה שנחזור אחרי כל זה. אני כל כך מפחדת. חושבת בשביל מה התחלתי את כל זהבכלל... למה לא נשארתי איתך וזהו. אבל שנינו יודעים שזה הדבר הנכון לעשות כרגע.אני לא רוצה את הזמן הזה, אני לא רוצה את השינוי הזה, אבל אני יודעת שאני צריכה אותו.אני לא חושבת על אנשים אחרים, ואני מבינה עכשיו שאני לא רוצה אף אחד אחר. אני אוהבת אותך. רק אותך. אני כל כך מצטערת....</div>Fri, 30 Dec 2005 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=3108529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=3108529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=3108385<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כל כך מוזר. וכל כך לבד. דיברתי עם קובי בטלפון. הוא נסע לאריאל לבקר את אח שלו וחבר שלו. אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו, פנים מול פנים. הוא אמר שזה לא נראה לא נכון לעשות את זה כרגע. אני חושבת שהוא חשב שאני רוצה שהוא יבוא כדי שנחזור. אני בעצמי כבר לא יודעת אם זה מה שרציתי... רציתי שהוא ידע מה אני מרגישה. רציתי שהוא ידע שהכל התבלגן לי ברגע שראיתי אותו, שחיבקתי אותו. אני עדיין חושבת שזה לא טוב שנשאר ביחד כמו שהיינו. אני יודעת שמשהו צריך להשתנות. אני צריכה זמן. גם הוא צריך. הוא עדיין לא מעכל את מה שקורה. אני מרגישה פשוט לבד. אורי בבסיס, סוגר שבת, ואדם לא ממש מבין אותי בעניינים האלו... לא ממש בא לי לדבר עם חן עכשיו ושלומי אומר שאין לו איך לבוא אליי עכשיו. אני הייתי באה אליו ברגל אם המצב היה להיפך... זה לא כזה רחוק. אין לי עם מי לדבר, ובגלל זה רציתי שהוא יבוא. הוא האדם שהכי קרוב אליי. איך אני יכולה לוותר עליו עכשיו? עם מי אני אדבר? רק הוא מבין אותי... תמיד הוא יודע מה אני חושבת, מה אני מרגישה. אף פעם לא באמת הייתי צריכה להגיד לו. אני שונאת את שלומי על זה שהוא לא בא,</div>Fri, 30 Dec 2005 15:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (no censorship)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=51431&blogcode=3108385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=51431&blog=3108385