http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208.heCopyright 2026 .Wind. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13049385<div align="right" dir="rtl">לפעמים כבר אין לי כוח בא לי פשוט שקט מוחלט בא לי לעזוב תעולם הזה ולהשאיר הכל כמו שהוא, ללכת ולקבל תשלווה שלי ושיתהפך העולם אני מסתכלת על הקיר החלול הזה ופשוט בא לי לעצום תעיניים ולא לקום יותר והכי מצחיק שבכלל לא אכפת לי שזה הדבר האחרון שאראה לא אכפת לי ללכת ככה לא אכפת לי, אני כבר לא חושבת על כלום המצפון מייסר אותי מהרבה סיבות אבל הרצון הזה לפאקינג שקט ללהפסיק לסבול חזק יותר מהכל אצלי עכשיו</div>Fri, 10 Feb 2012 21:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13049385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=13049385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13042375<div align="right" dir="rtl">הכל בסדר הכל פשוט מעולה. האמת שאני שחקנית מדהימה... אני יכולה לשמוע את הבשורה הכי מוחצת לב שיש, אני יכולה לשמוע משהו שיהרוס אותי עוד קצת, ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. לא לשנות הבעת פנים, לא לכווץ גבות, לא למחוק חיוך. כאילו כלום לא קרה. ואחר כך אני אחזור לפה כמו איזה מטומטמת לבכות על החיים שלי ועל עוד כמה מילים מכאיבות ששמעתי היום. אני אחזור לביני לבין עצמי הזה, שרק אני רואה, וכשאחרי רבע שעה אצטרך לחייך שוב לבן אדם הבא שיראה אותי אני אעשה את זה ובגדול. שונאת את עצמי ככה. שונאת את הפתטיות הזאת של להעמיד פנים שהכל בסדר ואז לבוא לכאן ולהגיד שכואב לי. כ"כ קיטשי. אבל מצד שני, גם להפתח ולדבר על זה, זה ממש עלוב בעיניי. הכי מתסכל שאפילו אני כועסת על עצמי. אני אפילו לא יכולה להתנחם בעצמי או לחבק אותי, גם כשאני באה אל המפלט האחרון אני מקבלת יריקה בפרצוף והפאקינג ביג דיל זה שהיריקה הזאת באה ממני. כל כך מתסכל. אוח, אני אשכרה מעבירה על עצמי ביקורת כאילו אני חברה שלי. דפוקה. אין לי עצבים כבר, בא לי לדפוק את הראש בקיר. נמאס לי להיות כזאת מובסת ועצובה כל הזמן. נשבר לי הפאקינג זין מעצ</div>Mon, 06 Feb 2012 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13042375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=13042375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13040433<div align="right" dir="rtl">זה היה אחה"צ ביום של שמש שכבר התחילה לרדת בשעות האלו. בטח סביבות 5-6 בערב. הילדה הבלונדינית דופקת בדלת ואבא פותח. בטח לא מבדילה, ילדה קטנה, לא מרגישה עליו שהוא מסטול. אבא קורא לי למטה, כל הקומה מלאה עשן וריח מסריח של ערק. אבא מתנדנד והפנים שלו נפולות, כמו כל פעם שהוא שותה. כמו כל יומיים כמעט. הוא מבקש ממני לנגן לה בחליל כי למדתי אז, ואני ילדה קטנה הייתי, התביישתי בטירוף. "די אני לא רוצה.. לא בא לי.." אבא מתעקש. לא באמת אכפת לו מה אני מרגישה. העיקר לרצות את הילדה הבלונדינית החמודה עם העיניים הכחולות. אחרי דקות ארוכות אני מתייאשת ומביאה את החליל שלי מהחדר, מתייצבת במרפסת ומתחילה לנגן לה. היא עומדת מולי עם העיניים הכחולות הגדולות והיפות שלה, מחכה לצליל הראשון, לא אכפת לה מה עברתי כדי שתשמע אותו. אני מנגנת לה את הצלילים הצולעים שלי, כולי אדומה ומובכת, עצובה, רוצה לבכות, אבל אבא מתייצב מאחוריי, מוודא שעשיתי כמו שביקש. ואני מנגנת לה. לא יודעת איזה צלילים אלתרתי שם, אבל הם בטח היו גרועים. לא ידעתי לנגן טוב. לא רציתי לנגן טוב. רציתי לסיים ולעלות לחדר. אני לא זוכרת מה קרה אחר כך. מה</div>Sun, 05 Feb 2012 16:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13040433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=13040433http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13012363<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג למה חזרתי לפה. אני אפילו לא רוצה לכתוב, אין לי חשק לזה, אני כבר ממזמן הפסקתי להיות בנאדם של כתיבה. אבל בכל זאת אני כאן, אולי כי יש גבול לכמה שבנאדם יכול לשמור. הרי אני בחיים לא אעמיד את עצמי במצב של לבכות למישהו, נכון? ככה זה אגו... אתה שותק ושותק עד שבסוף אתה מדבר לעצמך כי לא נשאר לך כבר אף אחד. אבל הקטע הוא שאני לא היחידה שאשמה. אני שונאת את עצמי, כן, אבל לא על זה. על הרבה דברים אחרים, אבל הפעם לא. הפעם אני לא אוכל את כל הקללות שאומרים לי ואקבר עם זה. כי זה לא נכון. זה לא נכון. והורג אותי, מרסק אותי, המחשבה שאף אחד לא מאמין לי ולא מבין אותי. שהבן אדם היחידי שיודע שאני אמיתית זו אני. חוץ מזה - אף אחד. רק מוקפת באנשים שחושבים שאני ילדה קטנה ועצבנית, לא מבינה כלום מהחיים, מתנפלת על כל דבר קטן ורבה בלי סיבה. הייתה לי סיבה קיבינימט. הייתה לי סיבה כ"כ טובה, למה אף אחד לא מקשיב לי? למה אף אחד לא רואה אותי? למה תמיד להיות ברקע, מאחורי האחות היפהפיה שהיא הרבה יותר אשת שיחה ממני, הרבה יותר חכמה ואינטליגנטית ונחמדה ממני? טוב, כנראה שעניתי לעצמי בדיוק הרגע. המעגל המפגר ה</div>Sun, 22 Jan 2012 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=13012363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=13012363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12238837<div align="right" dir="rtl">כמה כואב לי וכמה אני רוצה לספר לך.כמה שורף לי וכמה אני רוצה להגיד לך. שתביני אותי, שתרגישי שאני משתפת אותך, קצת חיה, אבל אין לי את זה יותר.כ'כ כואב לי וכמה שאני מתה שתביני אותי, כמה שאני רוצה שבאמת תדעי על מה אני מדברת אבל אני יודעת שאת לא מבינה כלום ממה שאני אומרת לך.אני יודעת שכואב לך עליי ואני מעמידה פני שמחה, אבל איך תדעי שמאחורי המילים אני בוכה את הבכי הכי מיואש והכי מותש היה לי בחיים?עד שמישהו רוצה להיות פה בשבילי, גם זה לא אפשרירע ליואני שונאת להפיל את זה עלייךואת לא יכולה להציל אותיוכואב ליעלייועלייך שאת יודעת.אני כ'כ מיואשת, אם רק היית יודעתאם רק היית יודעת כמה כואב לי.</div>Wed, 29 Dec 2010 20:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12238837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=12238837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12198880<div align="right" dir="rtl">באמת שקצת מרתיע אותי לחזור לכאן, זה כמו לבוא ולהודות שעדיין כואב לי אחרי הרבה זמן שלא הצטרכתי את זה. זמן שחשבתי שאני בסדר, לא התכחשתי לרגשות שלי אבל גם לא הייתי במקום של לדבר עליהם ולהפתח לעצמי אחרי כ'כ הרבה זמן שהרגלתי את עצמי אחרת... אני לא אחפור עכשיו על החזרה שלי לכאן, פשוט שמעתי שיר שמזכיר לי אותך והייתי חייבת לכתוב את זה כי אין לי למי לדבר. אז אני תוהה כל הזמן, אם אתה חושב עליי.. אם אתה מתרגש ממני.. אם המילים שלי עושות אצלך משהו, כמו פעם. אני מתחילה לחשוב שאני עדיין מרגישה אליך משהו וזה מפחיד אותי, אני מפחדת להבין שאני אולי קצת עדיין שלך ואני מפחדת להודות שאולי אני חושבת שאתה עדיין קצת שלי. אני רוצה אותך בחזרה רק כדי שאני אוכל לבעוט אותך רחוק, אני רוצה שתתקרב כדי שאני אוכל לתת לך סטירה ולהעיף אותך חזרה אחורה. אולי זאת רק תחושת נקמה שמעורבבת בקצת קנאה, אולי אני רק רוצה להגיד לך את מה שלא הספקתי כי אני שונאת שסותמים לי תפה.. אני יכולה למצוא הרבה אפשרויות אחרות, אבל האפשרות הכי סבירה היא שאולי אני עדיין אוהבת אותך ואולי אני עדיין כועסת עליך שפגעת בי ואולי תמיד ישאר לך מק</div>Tue, 07 Dec 2010 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12198880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=12198880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12118215<div align="right" dir="rtl">אין לי מילים יותר.אין לי עוד דרך לתאר את התחושות, אני מרגישה שאני מתפוצצת כבר, זה פשוט לא אנושי,זה לא אנושי הדבר הזה...אני לא מוצאת שום דרך אחרת חוץ מלהרוג את עצמי ואני לא אומרת את זה סתם, אני רצינית.אני לא מוצאת דרך לברוח ממך, מהבנאדם שאני הכי שונאת בעולם.ממך, שהרסת אותי וריסקת אותיואתה ממשיך לעשות את זה, כ'כ כ'כ בקלות. כל לילה, כל ערב.עוד פעםועוד פעםועוד פעםועוד פעםועוד פעםועוד פעםעד מתי, תגיד לי, עד מתי? תניח לי, תן לי לחיות.תן לי לשחרר חיוך אחד מבלי להעניש אותי אח'כ, אני מותשת ממך כבר. כל כך.אני לא מבקשת כבר כלום, לא אושר, לא שמחה, לא שלווה, לא כלום.אני רקמבקשתללכתמכאן. לתמיד. ולא לחזור. אני לא רוצה לחזור, אני לא יכולה, אני לא מסוגלת, אני לא יכולה לתפקד כבר...אני מרגישה שאני מתחרפנת, שאני מאבדת את השפיות שלי, אני פשוט...לא יכולה לקחת את זה על הכתפיים שלי יותר.אני לא יכולה לסבול את עצמי ככה, לא אותך, לא אותך אמא, שהבאת אותי למצבים האלה, אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם כלום.אני בן אדם מרוסק ושבור עד העצמות, אני גמורה מהיסוד שלי אני פשוט לא יכולה ככה יותר.שמישהו יוציא אותי מכאן, בבקשה,א</div>Sat, 23 Oct 2010 19:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12118215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=12118215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12089812<div align="right" dir="rtl">מה יהיה איתך תגידי לי, מה?מתי תפסיקי להחליט שאת בסדר ליום אחד ואח'כ תשברי שוב?תשתקמי כבר, תפסיקי, אין לי כוח אלייך, לא רוצה לחיות בתוכך או איתךלא רוצה אותך יותרלא תגוף שלךלא תרגשות שלךלא תכאב שלך.נמאס לי לסבול אותך כבר את יותר מדי FULL OF SHIT את לא מבינה את זה?תמותי כבר, אין לי כוח אלייך אני שונאת אותך</div>Fri, 08 Oct 2010 20:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12089812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=12089812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12080802<div align="right" dir="rtl">משהו השתנה.לאדעת מה, פתאום באלי פשוט לשבת ולכתוב.כאן ועכשיו, כשאני לבד עם שיר שממש מחיה את הרגשות שלי שוב,בא לי לחזור להיות כמו פעם ופשוט לכתוב.בלי חוקים או איסורים מיוחדים, רק לשפוך הכל.. just like good old times.אני כ'כ מצטערת שאיבדתי את החוש הזה שלי לכתיבה...חשבתי שזה כלום, סתם מילים שאתה כותב ומשאיר אותן בחור שלהן, אבל זה משנה כ'כ הרבה.זה באמת מוריד קצת מהלב, יש צעקה מסוימת וזה כ'כ עדיף על השקט שבתוכי.הכל חרא אצלי, הכל באמת מחורבן ומוחרב והרוס, ועדיין יש בי טיפת אופטימיות.משהו כזה, שכשאני נושמת, פשוט לא שחור לי בפנים.משהו כזה, שאני אשכרה נושמת אויר נקי.לאדעת מה איתי האמת, המצב עדיין בקרשים, אבל לפחות לנשום אני יכולה...וזה שינוי. ענק. כ'כ ענק.אני מרגישה כאילו שכחתי לנשום או משהו כזה, ואני יודעת כמה זה נשמע מוזר ומטומטם, אבל ככה זה.לא משנה כמה חרא לי בפנים לפחות למדתי לחיות עם זה, לסבול את זה ולא להרגיש שאני הולכת למות כי אני לא מצליחה לנשום.לפחות את חיה עכשיו...</div>Sun, 03 Oct 2010 22:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12080802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=12080802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12070188<div align="right" dir="rtl">טוב, אז אני כותבת לך את זה כמה ימים לפני היומולדת.. כי אני מפחדת שביום עצמו משו יתפקשש לי.לא משנה, בקיצור, אני רוצה לתת לך פה פינה במקום הכי אינטימי וסודי שלי כי אתה האחד האנשים שהכי חשובים לי.אז ישלך יומולדת תכף ואני רוצה לא רוצה לאחל לך מזל טוב, כי בתכלס אנלא מאמינה במזל.אני יותר מאמינה בזה שאתה לא צריך מזל, אתה יכול להגיע לאן שתרצה אם תיתן מעצמך ויש לך הרבה מה לתת.אז מה שאני כן יכולה לאחל לך זה הצלחה, בריאות ואושר. ישלך לב ענק מזהב, וזה טוב, אבל אתה חייב להתחיל לחשוב על עצמך לפעמים.אם יש משהו שאני צריכה להתנצל עליו זה אולי שלפעמים הייתי אדישה או לא הראיתי אכפתיות, אבל אל תשכח אף פעם שאני ממש אוהבת אותך ושאתה חשוב לי ברמות! &#9829;אז זהו, אני רק מקווה שיהיה לך תיומולדת הכי טוב בעולם, שלא תפסיק לחייך, ויודע מה, גם תשנה הכי טובה בעולם.זה מגיע לך :)אוהבת,&#9829;.</div>Wed, 29 Sep 2010 13:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Wind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=514208&blogcode=12070188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=514208&blog=12070188