http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943מהמקלדת שלי, אל הלב שלכם.heCopyright 2026 la_lune. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/39/51/513943/misc/13236173.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943&blogcode=8718836<div align="right" dir="rtl">לפני יומיים מלאו לי 16 שנות קיום. יום אחד הכייפים, באמת. כל ההודעות, הsmsים, הבלונים, החברים. בכלל, אובר תשומת לב מכל יום אחר, התגלה לי כדבר מאוד כיפי תמיד חשבתי שיומולדת 16 יהיה אחרת, אני ארגיש שונה, אבל לא. האמת? לא אכפת לי. גיליתי שיש לי חברים ממש טובים וטוב לי איתם. "אני חייבת להחליף חברים" תמיד היה בלקסיקון שלי, אך נו מור. כל מה שצריך בחיים האלה, זה כמה חברים טובים שיהיו איתך, שיעברו איתך חוויות. לצחוק ביחד,וכן, גם לבכות ביחד. חברים זה לדעתי אפילו יותר חשוב מאהבה. הם עשו את היום הזה לאחד הטובים. (חולעליכם, תודה רבה חברים טובים!) אני מניחה שההחלפת מספר הזה בגיל גרמה לי להסתכל על החיים כאילו מהצד. זה מוזר, כאילו רק בחנתי את כולם סביבי ולא ממש הייתי שם. צריך ואף טוב לעשות את זה לפעמים, אני חושבת. התקופה הזאת בכלליות ממש טובה בשבילי. מצד שני, העניינים איתו לא מתקדמים לשומקום. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק עם האשליה. *מבינה למה קוראים לזה 'גיל ההתבגרות * בכל מיק', חדל מלנכוליה. היום כמה חבר'ה באים לביתי לארוחה מלכותית של בייגל טוסט ובפל בלגי בהכנה ביתית. אני</div>Thu, 28 Feb 2008 14:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (la_lune)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943&blogcode=8718836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513943&blog=8718836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943&blogcode=8485781<div align="right" dir="rtl">נראה לעין שבלוגים אנונימיים נועדו לשפוך כל הדברים השליליים, כל השאריות מהבלוג הרגיל, שנועד בעיקר לצחוק עם חברים, לפרסם תמונות וציטוטים ,בדיחות פרטיות והרבה. לא חבריי. אני כאן כדי לשבור מוסכמות. הגעתי למסקנה שבכי על החיים לא מועיל בהרבה, לכן אני מנסה להעסיק את עצמי בדברים, לנסות להישאר אופטימית. הכל חוץ מלהרחיק את עצמי מחברים. יוצא לי לחשוב על זה הרבה, האמת. מה היה קורה אם הייתי שומרת על קשר עם 'החיים הישנים',כך אני מכנה אותם. אולי הייתי חברה עכשיו של מישהו שאני בקושי בקשר איתו בימים אלו. (לא אולי, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ושאל בעדינות אם אני רוצה לצאת איתו. סירבתי ברוב טיפשותי. עכשיו לא ברור אם אוכל להשיג אותו שוב אי פעם. מתגעגעת אליו כלכך) ואולי זה רק הצורך להיות נאהבת שמשתלט עליי, ואני לא באמת אוהבת אותו. יכול מאוד להיות. כנראה לא הייתי מתחברת עם האנשים שאני איתם עכשיו, 'השוליים' של השכבה. הם לא באמת שוליים, פשוט מעולם לא שמתי לב אליהם , וכעת זה כלכך מוזר לנהל איתם שיחות קצת יותר עמוקות מ'היי'. אני מקווה שחוק התיכון ( 'בתיכון אין מקובלים-מקובלות, כל אחד מסתובב עם</div>Thu, 24 Jan 2008 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (la_lune)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943&blogcode=8485781http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513943&blog=8485781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943&blogcode=8298614<div align="right" dir="rtl">I feel disgusted with myself. כאילו אני במן עולם אחר, שבו הכל מתחלף, זה לא באמת הגוף שלי. קבורה תחת מעטה של שומן, תחושת העצמות כבר אינן במרחק נגיעה. הפחד מהמשקל, הוא עוד פחד שהתווסף בשנה האחרונה. המכונה האכזרית הזאת, שקובעת איך אראה מבחוץ, ויותר חשוב, איך ארגיש מבפנים, פיתחתי שנאה אליה. שנאה לא הגיונית אמנם, הרי הכל באשמתי, אין לי מישהו או משהו אחר לתלות בו את האשמה, ובצדק. <SPAN lang=HE dir=rtl style="FONT-FAMILY: Arial; mso-ansi-lan</div>Fri, 28 Dec 2007 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (la_lune)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513943&blogcode=8298614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513943&blog=8298614