http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412"לפעמים המכשול\ הוא משעול\ למקור האור\ המאיר לנו בלילה השחור" (אברהם צ'רניאק)heCopyright 2026 Dשֳרֵלֶטּ. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/12/34/51/513412/misc/19881334.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12936193<div align="right" dir="rtl"><p>קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים,</p> <p>פיפי, יש!!מחזור!!!!</p> <p>&nbsp;</p> <p>נסענו לבקו"ם, בת דודה שלי, שהייתי יכולה באותה מידה לקרוא לה אחותי הגדולה או החברה הכי טובה שלי התגייסה.- בכי מר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>חזרנו הביתה, פתאום מגיע מישהו מהמכלאה.</p> <p>מסתבר שאמא באמת התכוונה לזה.</p> <p>אז באמת מוסרים את הכלב, אז מה אם הוא כבר חצי שנה פה, והוא כבר התגבר על כל הטראומה שלו, הוא עדיים משוגע- משגע את אמא, רץ לתוך מכוניות נוסעות, פותח דלתות והורס את הבתים, מחרבן בכל מקום- והכי גרוע- נושך את שאר הכלבים, מתעלל בהם עם השיניים החדות שלו, הגודל הבלתי נתפס שלו והאנרגיות העודפות שלו.</p> <p>אז לקחו אותו,</p> <p>ופרצתי בבכי, וניסיתי להתקשר לאבא, למרות שהוא בחו"ל, שינסה לעשות משהו- שיעצור אותם!</p> <p>ובכל זאת, לקחו אותו..</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחרי עשרים דקות של בכי מר- טלפון מהחבר: "מה קורה?", [אני מנסה להפסיק את הדמעות] "<span style="color: #800080;">בבבבסדר</span>", "מויה? את בטוחה שהכל בסדר?", [הדמעות כבר עומדות לפרוץ ובכל זאת מתעניינת]-"<span style="color: #800080;">אאייךך היה בטסט?</span>"</p> <p>"מויה? מה קרה למה את בוכה?"</p> <p>[פורצת בבכי] "<span style="color: #800080;">תותווווו!! לקחו את כלב! <span style="color: #000000;">(כןכן קוראים לו כלב למי שלא הבין, קוראים לכלב שלי כלב)</span> בא מישהו מהפנסיון ולקח אותו!! מחפשים לו משפחה כי אמא לו מוכנה שהוא ינשך את שאר הכלבים יותר!!</span>"</p> <p>"לא נורא מויה, אל תדאגי נחפש לו גם בית, מקסימום ניקח אותו בחזרה! אל תדאגי"</p> <p>&nbsp;</p> <p>"<span style="color: #800080;">טטט-ט-טוב, איך היה אז בטסט?</span>"</p> <p>"היה בסדר מויה, אבל לא נראה לי שעברתי, הוא בכלל לא עשה לי חניה, לא נורא, ננסה שוב"</p> <p>&nbsp;</p> <p>"<span style="color: #800080;">כן לא נורא תותו תקבע עוד טסט...</span>"</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; -אחרי חמש דקות סמס-</p> <p><strong>"</strong><em><strong>יש לך חבר עם רשיון."</strong></em></p> <p>&nbsp;</p> <p>-שמחה צהלולים!-</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז התעודדתי קצת, סוףסוף יש לו רשיון.&nbsp;</p> <p>כבר הפסדתי בי"ס אז החלטתי ללכת לעשות תאוריה, המורה לנהיגה כבר התחיל לאיים שהוא יפסיק לי את השיעורים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>-מתקשרת לחבר-</p> <p>&nbsp;</p> <p>-לא עונה-</p> <p>&nbsp;</p> <p>-"מויה אני בשיעור"</p> <p>&nbsp;</p> <p>"מה קורה איתך"</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>-אחרי עשרים דקות עונה לו "<span style="color: #800080;">חרא.</span>"</p> <p>&nbsp;</p> <p>-"עשית תאוריה"</p> <p>&nbsp;</p> <p>-לא עונה לו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>-"מויה מה קרה?!"</p> <p>&nbsp;</p> <p>-לא עונה-</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחרי חצי שעה מתקשר: "מה קרה מויה?"</p> <p>"<span style="color: #800080;">לא עברתי</span>."</p> <p>&nbsp;</p> <p>"כמה טעויות?"</p> <p>&nbsp;</p> <p>"<span style="color: #800080;">5</span>"</p> <p>&nbsp;</p> <p>"טוב לא נורא מויה!! 5 זה ממש בסדר"</p> <p>&nbsp;</p> <p>[מתפוצצת מצחוק] "<span style="color: #800080;">נראה לך יא הומו! מה אני אתה, לא עוברת תאוריה ראשונה! ברור שעברתי</span>"</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;">well, what a fucking crazy day</span></p></div>Wed, 14 Dec 2011 15:26:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12936193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12936193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12515637<div align="right" dir="rtl"><p>אחרי יום שהמילה שהכי הרבה שמעתי היא הלניזם (ולא שהיתי בסדנאת וויפאסנה לצערי),</p> <p>אני לא רוצה לשמע יותר על יוונים, מוקדוניםת סינקריטיזם, הלנזים בלבולי שכליזם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מרגישה כאילו נאבדה בי כל שקיקה לחיים שאי פעם חשתי.</p> <p>או כמו שיול הגדירה את המצב: "מה שערמת דפים יכולה לעשות בן אדם".</p> <p>&nbsp;</p> <p>האמת שיש שתי תשובות-</p> <p>1)דברים רעים.</p> <p>2)דברים ממש רעים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לפחות ירדה לי מהמוח המחשבה שאני ירגיש טב עם עצמי אחרי שאני יקרא את כל מה שקרא בתקופת בית שני.</p> <p>אולי רק בגלל שעכשיו אני יודעת שאני לא אצטרך לעשות את זה שוב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כמובן שיול מצאה שיר גאוני לסיום העינוי המתמשך הזה:</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/Fl2SXc1yS0Y" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/Fl2SXc1yS0Y" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p> <p>טוב, נשאר רק עוד לקרוא את שני פרקים של חרטה, ולסכם איזה מאה עמודים, להכשל במתכונת, וללכת לים.</p></div>Thu, 26 May 2011 16:32:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12515637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12515637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12514661<div align="right" dir="rtl"><p>באמת שאני מאמינה בעצמי, באמת שאני יודעת שכל דבר שמספיק חשוב לי אוכל להשיג,</p> <p>אבל לפעמים אני צריכה איזה חיזוק חיובי, איזה תזכורת שאני באמת מסוגלת לעמוד במטרות שאני מציבה לעצמי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני לא בי"ס בשביל תעודת בגרות, ואני לא בבי"ס בשביל לספק את ההורים שלי, את המורה שלי, או שר החינוך.</p> <p>אני הולת כל בוקר לבי"ס כי אני נהנית, אני מוצאת את הכיף שלי בלשבת עם חברים בחוץ, או לשבת בכיתה וללמוד.</p> <p>זה לא שאני באמת משקיעה בלימודים- עושה שיעורים, מתכוננת למבחנים מכינה עבודות וכו'..</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני פשוט נהנית לי מהזמן הזה שניתן לי במתנה.</p> <p>זמן להתרכז בעצמי, ולפתח דעות משלי, לצבור ידע, ולנסות להפוך את עצמי לבן אדם הכי טוב שאני יכולה לדמיין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כמה שאני אומרת את זה, קשה לי להאמין לעצמי, אבל אם כל המבוכה שבעניין- אני נהנית ללמוד, אני באמת באמת נהנית מזה.</p> <p>אני בעיקר נהנית להרגיש שהלמידה היא בעצם להשקיע זמן בעצמי ולהשקיע זמן בלפתוח לעצמי עוד אפשרויות ותחומים בהם אוכל להתעסק בעתיד..</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז אחרי יום של חרישה מוצלחת ביותר להיסטוריה (אני באמת לא מבינה מי חשב שמוח אנושי יכול לקלוט כל כך הרבה חומר), בלי סבל ובלי מירמור, אני באמת יכולה להאמין לעצמי.</p> <p>אני באמת יכולה להציב מטרות, ואם הן באמת חשובות לי - להצליח ולהגשים אותם.</p> <p>ואם אני יכולה, כל אחד יכול!!</p> <p>&nbsp;</p> <p>עצוב לומר , אבל אני מחכה לעוד יום מוצלח של חרישה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תאמינו בעצמכם!!!!!! :)</p> <p>לילה טוב חברים ..</p></div>Thu, 26 May 2011 00:24:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12514661http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12514661http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12512708<div align="right" dir="rtl"><p>להגיד שהכל יהיה בסדר, ולהתכרבל בתוך עצמי.</p> <p>אולי זה לא התפקיד שלי, אבל זה תפקיד שאין עוד מועמדים למלא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כדי להפתח מול אחרים, צריך להפתח אל עצמך,&nbsp;</p> <p>הפעולה ההפוכה מ<strong>להתכרבל</strong> ו<strong>לשתוק</strong>,&nbsp;</p> <p>ולסגור את ברז המחשבות שבאופן טבעי היה שוטף אותי בגלים כבדים של הרהורים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני יושבת במיטה, נכנסת אל שמיכת הפוך החמה,</p> <p>מדמיימנת ידיים מחבקות,</p> <p>עוטפות אותי כמו תינוק שעוד לא הספיק להפגע בחייו.</p> <p>הוא קיבל רק חיבוקים, וחיוכים, וחיזוקים,</p> <p> וצחק בחשיפת חניכיים, חסרות שיניים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בדימויים כמעט חסרי משמעות אני מתרחקת מהמחשבות שעולות בכל הרהור,</p> <p>מונעת מעצמי לחשוף, מה שישאיר אותי פגועה, וחלשה, ובודדה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואולי, יום אחד אקבל אומץ,</p> <p>ואטפל בפצעים שעוד לא החלימו, ורק הפכו לצלקות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 24 May 2011 23:40:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12512708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12512708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12512664<div align="right" dir="rtl"></div>Tue, 24 May 2011 23:34:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12512664http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12512664http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12485985<div align="right" dir="rtl"><p>כזה מקצוע מיותר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל פעם כשחברות התקשרו לשאול מה אני עושה עם החופשת מתכונת, צחקתי להן בפרצוף..</p> <p>כל אחת מספרת לי על 10 דקות הפסקה שהיא עושה.. אני הייתי היום משתיים עשרה וחצי בהפסקה אחת גדולה..</p> <p>12 שעות שהייתי ערה, מתוכן אולי 20 דקות למדתי..</p> <p>&nbsp;</p> <p>יהיה טוב, וגם אם לא.. למי אכפת ?! לשון!!</p></div>Thu, 12 May 2011 00:01:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12485985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12485985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12484212<div align="right" dir="rtl"><p>אחרי יום וחצי של חגיגות וניצול מירבי של החופש (שבמהלכו גיליתי שיש לי גם מחר חופשת מתכונת..) לא יצא לי להכנס יותר מדי למחשב..</p> <p>לפני איזה רבע שעה, מתוך הרגל פתחתי את הפייסבוק (היה מרגש- 23 נוטיפיקיישנס 4 אינבוקס ו2 הצעות חברות.. בהחלט מרגש), וכמובן נכנסתי לראות מה יש לבלוגרים חבריי עמי להגיד על יום העצמאות.</p> <p><strong>אני</strong>&nbsp;,רציתי להגיד שהיה לי מדהים.</p> <p>בספונטניות, יצאתי עם 3 חברות לפלורנטין, חגנו כל הלילה, אכלנו, רקדנו, ופשוט נהננו מכל רגע.</p> <p>כשיצאנו מהרחוב שהיה סגור לתנועה, כדי להגיע למונית, הצהרתי שפשוט אין על ישראלים, שישראל פשוט מדהימה ולא הפסקתי להעביר בראשי את הערב המדהים שהיה לנו. אנשים כ"כ חמים , כ"כ שמחים. פשוט נשביתי בקסמיי מדינתנו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בהמשך לסיפורנו, אני נכנסת לקרוא על חוויות מענינות, מציצה בהמלצת העורכים, ומופתעת לראות כותרות זועמות ושונאות, תיסכול של אנשים והאמת שדי התעצבנתי.</p> <p>אולי יותר התבאסתי, מהרגשת התמימות שנפלה עליי; מה רק אני נהניתי, קצת מוסיקה וכמה עשרות אנשים חוגגים משפיעים עד כדי כך על הדעה שלי?</p> <p>ואז נגעתי להבנה,שפשוט צריך להפריד- כשרוצים לבקר את המדינה ואת מצבה העגום בתחומים מסוימים, אפשר, ויש על מה.</p> <p>אבל יום העצמאות, נו באמת, אתם חושבים שזה הזמן ? שכל עם ישראל יוצא לחגוג, ארועים פתוחים בכל עיר שגם בנאדם חסר בית ומשפחה, יוכל להצטרף לשמחה ואף אחד לא יבחין.</p> <p>כולם רוקדים, כולם שמחים, אפשר אפילו לחשוב, שלכמה שעות בודדות , כולם שווים.</p> <p>ברור לי שלא לכל אדם אין את אותן אפשרויות פתוחות בחיים, ושלא כל ילד יכול לשבת עם המחשב שלו במיטה, לפני שהוא הולך לישון ולהעביר ביקורת על המדינה, ועל מי שמעביר ביקורת על המדינה.. אבל דווקא בחגים ובשמחות, לא שופטים אף אחד, לא מבקרים אף אחד..</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני פשוט לא מאמינה שביקורתיות כזאת קשה, והתעלמות מהפרטים החיוביים תביא את החברה שלנו למקום יותר טוב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בקיצור, תצאו, תחגגו, ותעשו כמה כיף שרק תוכלו. וכשאפשר לעזור למישהו, תעשו את זה! בלי לחשוב יותר מדי, תחושת הסיפוק שתהיה לכם תהיה שווה כל מאמץ.</p> <p>אולי ככה, במקום לכעוס על החברה הישראלית, נוכל באמת לשנות משהו. לא מרגשות אשם ומ[סליחה]פלצנות. אלא מדאגה לחברה אותה אנו כ"כ אוהבים, ומאהבת האדם, ואכפתיות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>חג שמח!!!</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 11 May 2011 01:31:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12484212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12484212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12480135<div align="right" dir="rtl"><p>נמאס לי מפוסטים קצרים, שמנסים לרמוז על איזה אמרה חצי אמיתית, חצי ממש משתדלת להיות שנונה.</p> <p>נמאס לי מפוסטים של ארבע שורות שמסכמות חודשים,</p> <p>נמאס מהפחד שהבנאדם הלא נכון יקרא את הדבר הלא נכון.</p> <p>נמאס לי לקרוא פוסטים שמתיימרים להיות שירה קלאסית- עם אוצר מילים של אוגר, ועומק של שלולית. [שלולית זה התיאור הכי מתאים שמצאתי למשהו רדוד]</p> <p>&nbsp;</p> <p>האמת שבכללי די נמאס לי. מהמון דברים.</p> <p>וכל העניין, שבבלוג אני מנסה להביע את האווירה בה חיי שרויים, זה וד דבר שדי מתחיל להמאס עליי,</p> <p>למה אני לא יכולה לכתוב דוגרי, באמת שאני מנסה לכתוב עכשיו משהו אחד שהייתי רוצה לפרוק, ויושב לי בראש ואני באמת ובתמים, לא מצליחה.</p> <p>זה לא המקום שבו אני מוכנה לחלוק את רחשי ליבי עם העולם.</p> <p>אולי בעצם רחשי ליבי לא נועדו להיות "מחולקים" לעולם.</p> <p>בכל מקרה, אני יותר אהובת את הפוסט הקודם שמפורסם.</p> <p>הוא אופטימי ותמים.</p> <p>ומיצג שעות נפלאות שהעברתי עם שני ילדים מדהימים מהמושב שלי, אחרי כמה שעות די קשות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה, אני מאמינה שברגע שאני יעשה דברים שאני אהיה יותר גאה בהם, יהיה לי צורך לחלוק עמכם, לכן זה נראה לי כמו פרידה זמנית.</p> <p>אני פשוט לא חושבת שאני גאה בללמוד למתכונות ובגרויות, או בלהרוס לעצמי את יום העצמאות..</p> <p>&nbsp;</p> <p>מבטיחה לחפש איזה משהו שאני יוכל לעשות ולספר לכם בגאווה,</p> <p>לילה טוב חברייים.</p></div>Mon, 09 May 2011 00:46:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12480135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12480135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12427587<div align="right" dir="rtl"><p>קצת קשה לי עם עצמי.</p> <p>למזלי מצאתי את מי שמקבל אותי איך שאני,</p> <p> בלי לשאול שאלות,</p> <p>בלי לקוות לתשובות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם לפני 3 שעות הייתי בתחתית,</p> <p>כרגע אני מרגישה חצי דרך לפסגה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>במילים אחרות, <span style="font-size: large;">מאושרת.</span></p></div>Thu, 14 Apr 2011 05:01:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12427587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12427587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12399862<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;">לפני איזה חודש קראתי את הספר באדולינה אחרי שחברה שדי מכורה אליו הפצירה בי לקרוא אותו משהו כמו שנה..</span></p> <p><span style="font-size: small;">איזה יום חמישי, לשם שינוי החלטתי להכנס לשיעור פיזיקה ופתחתי את הספר, שעתיים אחרונות של השבוע..</span></p> <p><span style="font-size: small;">בלעתי את הספר- 155 עמודים בשעתיים פיזיקה ו8 דקות נסיעה הביתה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בד"כ כשאני נהנת מספר, אני מנסה למשוך אותו עוד ועוד ועוצרת את עצמי אחרי מאה עמודים, להמשיך קצת את הקריאה, לחשוב קצת על הספר. באמת שלא הצלחתי.</span></p> <p><span style="font-size: small;">כמה ימים אחרי שסיימתי את הספר דיברתי עם החברה המפצירה, האמת שמשהו עצר ממני להגיד את זה שמאז שקראתי את הספר כל תנועה שלי וכל מחשבה שלי מעורבת קצת בתובנות מתוך הספר.</span></p> <p><span style="font-size: small;">באמת שזה ספר חובה לכל בן מי שמחפש אושר.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הספר מספר סיפור, די מופרך על מלך ומלכה. אבל לא ממש המלך והמלכה שיושבים בכיסא המלכות ומחכים שיגידו להם לנופף, או ללבוש שמלות מחוך, אין להם כתר על הראש- כי זה כבד ומסורבל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הם פשוט חיים את החיים, איך שהם רוצים- מעבירים לכמה שיותר אנשים את המסר שכל אחד יכול להיות מלך. עוברים ממקום למקום והאמונה שהכל יסתדר איך שהם רוצים זה בערך הדבר היחיד שהם לוקחים איתם, אמונה שבאמת לא מאכזבת אותם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">באמת שהתאהבתי, התאהבתי במחשבה הזאת, אולי סתם מתוך תקווה, אבל הישירות שגבי ניצן אומר את הדברים, בלי שצריך לחפש אותם יותר מדי ברבדים עמוקים של הסיפור, ממש מעורר הערצה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">אולי יש בזה משהו שנראה פלצני- להגיד את הדברים בישירות- קצת ללכת ההפך משאר עולם הספרות, אבל זה גם חלק מהמסר של הספר.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בכל מקרה, כנראה שכ"כ הרבה אינפורמציה קשה לקלוט אז אני והמפצירה התחלנו לקרוא יחד את הספר- שני עמודים ביום.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בנתיים מרתק לי :)</span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">.."כל מיני אנשים מסתובבים בהודו. כבר פגשתי במסעדה שני אנשים שונים שהם הגילגול הנוכחי של בודהא, גיטריסט צרפתי שדיבר שש שפות אבל נמנע מהאות ס' מתוך עיקרון, משפחה שנדדה בין פסגות הרים בעולם כדי להינצל מהמבול הגדול שיכחיד תשעים אחוז מאיתנו, ותמהוני אחד שמנהל מסעדה בהודו וטוען שפעם הוא סירב להיות בצוות של דן מרגלית. אני אף פעם לא ממהר לבלוע.</span></em></strong></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">אבל משהו עם שני אלה היה שונה. הם לא חיכו לראות איך אני מתרשם, לא היה דחוף להם לשכנע אותי בשום דבר. והם היו, מה המילה, מלכותיים.</span></em></strong></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">הצעירה שאמרה לי שהיא מלכה חזרה לספר שלה, המלך הזמין עוד עוגת שוקולד. חזרתי אליו עם העוגה, והוא שוב הראה עם הראש שאני יכול לשבת.</span></em></strong></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">'אתה מלך? אנחנו בעולם המטאפורות, או שאתה מתכוון שיש לך ארמון וכל זה?'</span></em></strong></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">'ארמון כן. כתר לא. כבדים ולא נוחים. בחגים לאומיים אני תוקע פרחים בשיער'.</span></em></strong></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">'פרחים.'</span></em></strong></p> <p><strong><em><span style="font-size: small;">'או נוצות.'.."</span></em></strong></p> <p><strong><em><br /></em></strong></p></div>Wed, 30 Mar 2011 20:27:00 +0200miss.shade@gmail.com (Dשֳרֵלֶטּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513412&blogcode=12399862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513412&blog=12399862