http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078The island of Pianosa lies in the Mediterranean Sea eight miles south of Elba. it is very small and obviously could not accommodate all of the actions described. Like the setting of this novel the characters , too, are fictitious.heCopyright 2026 Kvasir. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/78/30/51/513078/misc/13152418.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=9139521<div align="right" dir="rtl">מראש אני אומר, טירונות 02, היא בזיון, בושה לחלטורה, חאפרית, קצרה, לא מקצועית, לא רצינית, משחק ודי מיותרת לעבודות המשרדיות שרובנו הולכים לעבור. הגעתי לצבא בתור הבנאדם הכי חסר ייחוד בעולם, לא הייתה לי מוטיבציה. מילא הייתה מוטיבציה שלילית שזה קצת יותר מעניין או אובר-מוטיבציה שזה מבורך. אבל אני, אדם אזוטרי וחסר ייחוד שכמוני, בא בלית ברירה מובל כצאן לקבע.ההתחלה - ההסתגלות, המקלחות, חוסר הפרטיות, שעות שינה קצרות, אוכל ממוחזר, הזמנים, המשמעת ובקיצור, כל הדברים שלא רגילים אליהם לפני הצבא הכו בי.אני מניח שכל אחד מקבל מעין צ'אפחה קטנה בעורף בימים הראשונים של הטירונות. מכאן יש 2 דרכים להסתדר: להתמרמר על הסאפיחס או לקבל את התקופה הזו באהבה חוויתית משהו בידיעה שגם ככה זה רק 5 שבועות (יותר נכון חודש..)אני למזלי בנאדם אופטימי וצהוב שכמוני מקבל על עצמי תמיד אחריות, פראייר יש אומרים...הטירונות - במהלך התקופה הזו גיליתי משהו מוזר לגבי הזמן, מצד אחד הרגשתי כאילו הזמן טס ומצד שני הרגשתי כאילו כל חיי חייתי עם עוד 14 אנשים באוהל, חולקים ממתקים צוחקים על "הבונקר על הוופלים", עוזרים אחד לשני לרוץ, להתמתח, נות</div>Wed, 07 May 2008 09:28:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=9139521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=9139521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8798004<div align="right" dir="rtl">"לא! לא, לא, לא!!!!! איך כבר נגמר? הרגשתי כאילו עבר רק חצי." איך להתחיל לתאר? איך להמחיש את ההרגשה למילים כתובות? הדבר הגדול באמת הוא שלא ציפיתי לרמות אדרנלין כאלו, לרגשות זעם, מרץ והרס שלא קשורות אליי בכלל. אולי זה ישמע מוזר, אבל ע"פ תגובות של אנשים, אני מבין שאני לא לבד. מאשין פאקינג הד נחתו בת"א והביאו לנו פצצה לפנים בצורת הופעה שכמוה לא חוויתי מעולם. אני עדיין לא מעכל, אני עדיין מרגיש כאילו הכל חלום אחד גדול ורטוב. אני לא אפרט על 2 הימים האחרונים (כי זה אולי הדבר שהכי מעניין אתכם בעולם) אבל אציין כמה דברים מרכזיים ע"י מילות מפתח: יום שני - ההופעה עצמה, החימום של בצפר, הארסנלאי עם הראסטות, חולצת הלוגו, המקל תיפוף שפגע לי בכתף בלי ששמתי לב, טיירנט ת'ורן, אנאקספקט, אסגאוט (740/1000), אופוריה... יום שלישי – לישון ב3 לקום ב6, רבע ל8 עד 3 בלשכת גיוס, שעה וחצי</div>Wed, 12 Mar 2008 08:42:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8798004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=8798004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8628515<div align="right" dir="rtl">ולמרות הכל החיים ממשיכים. אני מתחיל בכתיבת פוסט זה בשעות הבוקר המוקדמות, 11:13 אם תרצו. אמנם אני רגיל לקום ב7 לפעמים בשביל העבודה, אבל ציפיתי לשינה ארוכה, ערבה ומחדשת כוחות כאשר סופסוף אחרי הרבה מאוד זמן, יש לי משמרת צהריים. ב10 נשמע צלצול הטלפון, 'זה השעון המעורר? אין סיכוי שכיוונתי', לקח לי זמן להבין שזה הצלצול של הטלפון ולא השיר (sabaton – metal machine) שמשמש בתור השעון המעורר שלי. "היי, שמע, העובד השני חולה ואנחנו צריכים אותך" *פיהוק* "מתי?" "12, עד סגירה". אז שוב אני מוצא את עצמי מתרוקן מאנרגיות במשמרת של למעלה מ8 שעות, למען האמת אני לא זוכר משמרת מהזמן האחרון עם פחות מ8 שעות. אז הנה, אני שוב מתלונן על העבודה הקשה אך המתגמלת (משכורת קיבלתי אתמול) במקום להתלונן על נושא חשוב יותר, הבריאות שלי. אני נוטה להתלוצץ על מצבי הבריאותי, אני מקווה שאני לא אגיע למצב בו אני מתלוצץ עם רופאיי. המצב כבר נעשה די ביזארי וחמור ואני לא מתכוון לפרט אותו פה בכל מקרה. <p class="M</div>Wed, 13 Feb 2008 22:50:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8628515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=8628515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8492300<div align="right" dir="rtl">צוחק מבחוץ, בוכה מבפנים. חזרתי הביתה עכשיו. ערב סולידי, חגיגת יום-הולדת קטנה לחברי הטוב התחילה ברגל שמאל (הרגל בלי הדוושה). ניגש לעניין המרכזי ישר, בלי מריחות מיותרות (צ'ילי חריף, צ'ילי מתוק, גוואקמולי, טחינה וקטשופ). היום חוויתי לראשונה תאונת דרכים ועוד איזו תאונה, הסופר-קלאסיקו של התאונות שמערבת: מונית מרצדס עם נהג משופם, קו הפרדה רצוף שנעבר בצורה לא חוקית ע"י אותו משופם, פניית פרסה מהירה מהרגיל וכמובן עבדכם הנאמן במכוניתו החדשה (חודש איתה) מאזדה 3. אמי היקרה צודקת באמרה "תודֵה, אתה נהג שוויצר, בגלל זה, זה קרה." אבל הצדק שלה לא מעודד אותי יותר מדי. זה בסדר הוריי גילו סימפטיה יותר ממה שקיוויתי והנזק הולך לכיס שלי בסופו של דבר, כל שבוע העבודה הקשה והמתיש שעבר עליי משעות הבוקר עד סגירה מתבזבז על דבר שכזה ומדובר בסכום של 1000 ש"ח (השתתפות עצמית בליסינג ברוך ה'). התאונה קרתה ליד האוזן שלי במהירות גבוהה מצד 2 הצדדים, המונית שהאיצה לעקוף אותי ואני שרציתי לי פרסה בסטייל… הבום האדיר, החלקים העפים, ההלם שבא רק אחרי יציאה מהמכונית עדיין לא עזבו אותי. העמד</div>Fri, 25 Jan 2008 02:10:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8492300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=8492300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8459077<div align="right" dir="rtl">קר, קר, קר... גל קור סיבירי מוזר ולא אופייני שואב ממני את ההשראה לציטוט בראש הפוסט. כך לאחר 2 פוסטים מוצלחים למדי אני שובר את התבנית ומתחיל בעניינים ה"בוערים". אז מה חדש? שוחטים אותי בעבודה, נשמע כמו אותו סיפור ישן שמתנגן בלופ כבר כמה חודשים אבל לא. לא ידעתי עבדות מהי, עד הרגע שבו הבוסים שלי החליטו שלעבוד 10 וחצי שעות מבוקר עד ערב זה מוצדק, כל עוד מספקים לי ארוחות ועובד חדש דנדש להעביד לפי רצוני, כמובן. האמת שלא היה כ"כ נורא וכמו קרטמן מסאות'פארק, אני גם יכול לשחות בכסף הנערם. מה שבאמת נוראי זה ללכת 40-45 דקות ברגל לעבודה (תלוי בקצב המוזיקה) ולקוות לא לקפוא למוות בדרך. אני מאוד מופתע שלא חליתי עד כה בחורף הזה. אמשיך במחזור נושאים, צבא, חברים חוזרים לשבתות, ידידה התגייסה ותאמינו או לא נהנתה לה בטירונות. ה16 במרץ קרב ובא, נראה כאילו כל מה שעשיתי בחיי הקצרים עד כה הביא אותי לתאריך הזה, היציב, החקוק בסלע. שם אני אקבל כיוון לעתיד, אם בכלל יהיה עתיד..<o:p</div>Sat, 19 Jan 2008 22:46:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8459077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=8459077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8376595<div align="right" dir="rtl">"זה דבר אחד להאמין בעקרונות שלך ודבר אחר ללכת לפיהם" למשפט הקודם אין קשר לפוסט המתהווה, או אולי, יש את כל הקשר שבעולם. אז אולי אני תומך נלהב בלחימה בטרור אבל לא מתלהב לעשות את העבודה השחורה בעצמי. אז אולי אני סובל מכל מיני מחלות אבל יותר מחפש אותם, לפחות בשלב הזה. אז אולי יש לי את האופי והציונים של הג'ובניק המצטיין אבל אני בסופו של דבר אלחם. אז אולי אני מאמין בעקרונות הדת אבל מתרחק ממנה בצעדי גמד, שגומעים מרחקים אדירים למרבה הפלא. אני נמצא בתקופה מבלבלת בחיי, בקונפליקטים שמוכרעים בשבילי ובניגוד לשביעות רצוני. יש נקודות אור, בצורת חברים, עתיד קרוב, מאורגן ומסודר באווירה בה ניתן לפרוח (או לדהות), הופעות והשקות חדשות לרוב בזמן הקרוב וכמובן הנס שנחת עלינו מאמריקה בצורת Machine Head, אפילו כעת אני מרוכז באלבום Through The Ashes Of Empires.<hr style="width: 100%; height: 2px;</div>Mon, 07 Jan 2008 21:56:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8376595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=8376595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8270330<div align="right" dir="rtl">שלום, שלום, ואין שלום. אני לא אייגע אתכם קוראי הטריים בבלוגי החדש בהיכרות וחפירות על עצמי, כאילו זה מעניין אתכם. הבלוג הזה, ידידיי המכוערים (בנות: יזיזותיי לעתיד), הוא כולו שלכם, בשבילכם ולמענכם. אין לי מושג לֱמה היומן המקוון הזה יגיע, או לאן ועד כמה הוא יתפתח, אבל במקרה ויצא ממנו משהו גדול, תוכלו אתם אנשים קטנים שבוהים בצג בשעת ליל לא כל כך מאוחרת לומר שהייתם הראשונים שקראו מילים אלה. על מי אני עובד?! עכשיו אחרי שבכל זאת התייגעתם אודות מילים ריקות מתוכן אמיתי, חזרו לשורה הראשונה של הפסקה הראשונה. כן, כן, רק פוסט ראשון ואני כבר משקר לכם. אז איך הגעתי למצב בו אני נמצא עכשיו, יושב מול המסך ושופך את מחשבותיי המיידיות והמטופשות לתוך המקלדת . אני Kvasir מתקרב לגיל המופלג 19, עובד בקניון ומתבטל בבית בתקופה אפלה זו שבין בית-הספר לצבא. <</div>Tue, 25 Dec 2007 00:06:00 +0200sdfs2746@walla.co.il (Kvasir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=513078&blogcode=8270330http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=513078&blog=8270330