http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549" אם זאת אהבה אתה עוד תחזור אלי , ואם זה גורל - אנחנו עוד ניפגש . . . "heCopyright 2026 קוווקי # 3> (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7879353<div align="right" dir="rtl">היא הלכה בכביש השקט , אף מכונית לא נסעה , איש אינו עבר בדרך . היה חשוך , וקר . היא לבשה שמלה שחורה עד הברכיים , ועל גבה היה תיק שחור ורוד קטן . את היום הזה היא תכננה המון זמן , היא חיכתה לו כ"כ . גשם החל לרדת , ואיתו הדמעות . היא בכתה בשקט , שאפחד לא ישמע . קולו של הבכי שלה לאט לאט החל להתחזק ואיתו הגשם . היא הוציאה מהתיק מכשיר הקלטה והקליטה את עצמה - " את היום הזה תכננתי מלא זמן , תתפלאו , רע לי . אני יכולה להיות שחקנית , הרי כולכם האמנתם לחיוך האמיתי הזה . מה לא ככה ? " היא אמרה וציחקקה . " אני אוהבת אותך , ואתה יודע את זה . אני רוצה אותך , ואתה יודע את זה . אבל חבל שהרגשות שלנו לא תואמים , יכל להיות בנינו משהו מדהים " היא צרחה . " למה ?! למה לא רצית אותי ? , למה לפחות לא ניסת ? למה שתקת , למה ? ! " היא לחשה . " ואתן , כן , אתן חסרות לי , כ"כ . ונכון הכרתי בנות מדהימות , אבל הן לא מחליפות שלכן , להן יש מקום ענק בלב שלי , ולכן יש מקום ענק בלב שלי . " היא יללה . " אני שונאת להתמודד עם דברים , שונאת שונאת שונאת " היא גחגחה . " ניסיתי להתמודד , ניסיתי . בא</div>Fri, 09 Nov 2007 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7879353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7879353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7862749<div align="right" dir="rtl">הפוסט קצת ארוך , אבל תקראו 3&gt; אז אחרי הנשיקה , היא הרגישה חמימות בליבה . היא הייתה מבולבלת , היא לא יודעת מה היא רוצה - אבל היא חייכה , היא סוף סוף חייכה . היא הרגישה בלב מן עיקצוץ למרות הכל . היא כ"כ רצתה את זה , כ"כ רוצה את זה . בדר"כ היא שונאת את הלילה , כי במשך היום היא מדחיקה את כל המחשבות , ובלילה , אין לה לאן לברוח . אבל הלילה הזה היא דווקא שמחה שקרה . סוף סוף יהיה לה משהו טוב לחשוב עליו , לחלום עליו . סוף סוף תיהיה לה סיבה לקום בבוקר , שיהיה לה רצון לראות מישהו , שיהיה לה רצון לחייך . עייניה לאט לאט נעצמות כשהיא מכוסה מתחת לשמיכת הפוח , וחייוך ענק על פנייה , בתקווה שישאר שם הרבה זמן . אז באמת , אתמול למרות הכל , למרות הריב עם ההורים , ולמרות מה שהיה בבצפר . היייתי מאושרת , כ"כ . אני יודעת שאני לא צריכה לצפות יותר מידי , כי דוגרי ? אולי זה סתם משחק . וגם אם הוא יגיד לי לשכוח את הרגע הזה , אני יגיד לו שאני ישכח . אבל את הרגע הזה באמת ? אני לא ישכח לעולם . " היא כל כך יפה , זה צובט בלב שלך - אך בכאב עצום . היא לא מבינה , שאני רוצה אותה - </div>Wed, 07 Nov 2007 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7862749http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7862749http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7810872<div align="right" dir="rtl">ושניהם אחד מול השני עומדים . והם לא מפסיקים להחליף מבטים . היא משפילה מבטה והוא הולך . היא חושבת אם לגשת ולדבר איתו , אך הצלצול המבשר לסיום ההפסקה עוצר את מחשבותייה . היא עולה במדרגות לכיתתה ונכנסת . כולם רועשים , פתקים עפים באוויר , המורה צועקת , והיא יושבת בשקט וראשה מונח על השולחן . אפחד לא שם לב , אפחד . היא מוציאה מחברת וקלמר ומתחילה לרשום מכתב . ' אז אני לא טובה במכתבים , את זה כולם יודעים . אבל בכל זאת חשוב לי לרשום לך את המכתב הזה . נפגעתי המון , איבדתי אותן , הכרתי אותו , הכרתי אותן , איבדתי אותה , איבדתי אותו , חזרתי אליהן , איבדתי אותן . אפחד לא מקשיב מרצון , אלא מחובה . אפחד לא מבין , את אותה ההרגשה . אפחד לא יודע הכל , ומעכשיו אפחד גםלא ידע . מאז מה שקרה בעיקר איתו , השתנתי . החיים שלי השתנו , האישיות השתנתה , היחס , הכתיבה , הדיבור , החיוך , המבט , השמחה , הכאב . לקחתי הפסקה מהכל , להירגע , קצת זמן לבד . ואז הכרתי אותו ואני כ"כ רוצה אותו , אבל אין לי צ'אנס , אין לי אומץ . זה לא שאני מפחדת לגשת , גם זה , אבל לא . אני מפחדת לתת את הלב שלי שוב , ולהיפ</div>Thu, 01 Nov 2007 16:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7810872http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7810872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7769943<div align="right" dir="rtl">הוא התיישב לידה על המדרכה . הייתה שתיקה ארוכה , הוא הביט בעיינה הכחולות וליטף את שערה הבלונדיני . עיינה נצצו ולחייה היו היו ספוגות מדמעות . טיפה נפלה על ראש אבל היא לא זזה , וכך גם הוא , ישב בדממה על המדרכה . גשם התחיל לרדת , והיא בוכה . הוא הוריד את חולצתו ושם עליה שלא יהיה לה קר . " אני אוהב אותך ואני לא רוצה לאבד אותך יותר בחיים " הוא לחש באוזנה . היא לא ענתה . " אני מצטער , אני באמת לא התכוונתי" דמעות עמדו בעיניו . הוא ניגב את דמעותייה . " תבטיח לי שזה לא יקרה שוב " היא לחשה . הוא נישק את שפתייה ואמר - " אני מבטיח " " אני אוהבת אותך " היא ניסתה לחייך אך לא הלך . " גמאני אותך " הם נסחפו לנשיקה ארוכה . הגשם הגביר עוצמתו , והם מחייכים ומתנשקים . " בואי , שלא תיהיי חולה " הוא חייך ודמעה ירדה מעינו . הם הלכו מחובקים לאורך השביל והיא צובטת את עצמה , לבדוק עם כל זה אמיתי . אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו , אבל כל יום שאני רואה אותו - אני כ"כ רוצה ללכת לדבר איתו , אבל אני כ"כ מתביישת . \; אני לא מספיקה לחשוב עליו , אני לא מפסיקה לדבר עליו . הוא כ"כ חמוד , החיו</div>Sat, 27 Oct 2007 12:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7769943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7769943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7732294<div align="right" dir="rtl">" " בי אמא " היא אמרה בחיוך מאולץ . " ביי חמודה , תהני " אמרה אמא וחייכה אלייה . היא התקדמה לכיוון בית הספר ולפתע נעצרה , עמדה במקומה כמה שניות , חושבת . היא הסתובבה לכיוון האחר , לכיוון הנהר והתחילה ללכת . דמעות בעייניה , היא בוכה . היא לא מנגבת את הדמעות , היא לא מנסה לעצור אותן . היא נותנת להן לרדת . היא הגיעה לנהר והתיישבה על שפתו . היא ישבה שם בערך חצי שעה , בוכה . חושבת שוב על הכל , עם זה באמת הפתרון . היה כ"כ שקט , נשמע רק קולם של המים הכחולים. היא הוציאה מחברת מהתיק ועט , והחלה לרשום - ' נכון , אני לא יתחיל את כיתה ח' , אני לא אסיים חטיבה , אני לא יגיע לתיכון . אני לא אלמד , אני לא אעבוד , אני לא אבכה יותר , אני לא אחייך , אני לא אשמח , אני לא אתחתן , אני לא יעשה עוד מלא דברים , אבל אני גם לא יטעה . כרגע אני לבד , אם שם היא נמצאת , שם אני לא יהיה לבד ' הדף היה כ"כ רטוב מהדמעות , היא החזירה את המחברת והעט לתיק . היא עצמה את עינייה , בפעם הראשונה בחייה היא כ"כ פחדה . הייתה רוח פתאום , השיער הארוך שלה התעופף . " 1 , 2 ... " היא ספרה . לפתע הרגישה מישהו</div>Mon, 22 Oct 2007 15:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7732294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7732294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7703399<div align="right" dir="rtl">אז מעכשיו אני לא הולכת להגיב לכם [ לתגובות הנאצה ] כ"כ רציתי לסגור תבלוג , אבל מאיה עודדה אותי שלא . אני פשוט ארשום דברים שאין לי בעיה שידעו . והתגובות נאצה ? רק מעלות לי תתגובות ותכניסות , וכבר אני באמת לא לוקחת אותם ללב , זה כבר לא מפריע לי אני יודעת טוב מאוד מי רושם תתגובות האלו , ואת מוזמנים להמשיך לרשום עוד ועוד . מהרגע הזה , אני כבר לא עונה - אתם רבים עם עצמכם , מראים כמה אתם אלה שטעיתם ומנסים להוציא אותי חרא . אני לא אומרת שאני לא טעיתי , ושאני קליל השלמות ושאני בסדר - חס וחלילה . אבל תחשבו רגע איך זה להיות לבד , בלי אלו שהייתי הולכת איתם תמיד , בלי אלו שסמכתי עליהם . ועוד שהם עומדים ומשקרים לי מול הפנים , אין לאנשים בושה הא ? תמשיכו - ממש יעזור לכם . ביי</div>Thu, 18 Oct 2007 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7703399http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7703399http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7672246<div align="right" dir="rtl">" אני כ"כ רוצה שהגשם יבוא - וישטוף את כל הכאב , לשכב מכוסה בשמיכה עם שוקו חם , ולהתחמם , לשמוע את רעש הברקים - ולהרגיש עדיין מוגנת , להרגיש בטוחה . " עוברת עליי תקופה כ"כ קשה ;\ הוא - לא איתי . וזה כ"כ כואב לי , הוא כ"כ חסר . אבל סה"כ - הוא פגע בי , הוא עושה המון שטויות , הוא פוגע בי , משחק בי משקר לי . עלאק השתנה . \; הן - רבו איתי , אפילו לא שמעו תצד שלי . כל אחת מחממת תשניה , ואם הן ככה , כנראה הן לא חברות אמיתיות . :| היא - הייתה חברה כ"כ טובה שלי , חשבה דברים לא נכונים , וזה אחד הדברים שהתרחקנו \; ועכשיו הריב עם הבנות עוד יותר ריחק :| הוא - היה כ"כ ידיד טוב שלי , ואיכזב בגדול , סתם ככה משווה אותי לאחרות , טוען שאני לא משקיעה . נמאס לי כבר מהאיכסה חיים האלו . \; וזה לא שאני לא מעריכה את מי שעומד לצידי עכשיו . ונכון זה נראה - רבתי עם הבנות האלו אני הולכת לאלו . אז זה לא נכון . הלכתי איתכן גם לפני , התרחקתי מהן והייתי איתכן . ואני לא יגיד שזה לא נראה ככה , אבל זה לא ככה . \; וחשוב לי שתדעו שאני אוהבת אותכן - כ"כ . ובאמת תודה על כל מה שעשיתן ואתן עושות</div>Sun, 14 Oct 2007 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7672246http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7672246http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7621894<div align="right" dir="rtl">למה אתם לא יכולים להעריך , ולהבין שאני משתדלת ? למה אתם לא יכולים להבין שעדיין קשה , ושאני עדיין בתהליכים ? למה אתם לא יכולים לנסות להבין אותי , לחשוב רגע עליי ? למה כולם צבועים , ולמה כולם חייבים לרכל ? למה אי אפשר לסמוך על אפחד בעולם הזה ולמה כולם חייבים לאכזב ? למה הוא היה חייב לבגוד ולהרוס את הכל , את כל האהבה הענקית שהייתה ? למה אני לא כמוהן , ולמה אני לא מרגישה שייכת ? למה אי אפשר להנות מהחיים באמת ולמה כשנהנים חיים להרוס ? למה אני חייבת לסלוח על כל דבר , ואין לי תלב להגיד לא ? למה הדמעות חייבות לפרוץ בזמן הכי מתאים , בזמן שאני הכי לא רוצה להראות חולשה ? למה ? והכי רציתי להשתנות , והכי רציתי להצליח , והכי רציתי להיות מאושרת - והפעם באמת הרגשתי כזו , החיוך לא ירד ממני ימים שלמים . אבל תמיד חייבים להרוס . סוף סוף הערכתי את עצמי , סוף סוף התבגרתי , הרגשתי שלמה עם עצמי . ושוב הכל נהרס . \; " זה לא שאני לבד , אין אף אחד - אין אף אחד , זה לא שאני מודאג , כולם דומים אצלי ביד . גם אם שוב אעצום את עניי, השמש תזרח - כולם יחיו כאן טוב גם בלעדי , </div>Mon, 08 Oct 2007 15:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7621894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7621894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7579594<div align="right" dir="rtl">אז אתמול ראיתי אותו , והאמת יצא לנו לדבר 3 שניות . ואז הבנתי שאני צריכה להתרחק ממנו , כי אי אפשר לשחק בי ככה , מתי שבאלו לדבר , מתי שבאלו לריב . החלטתי להמשיך בחיים . לא צריך אחד כדי לשכוח , אבל כן צריך מישהו שיתמוך . והרבה זמן שלא בכיתי בגללו , וזה לא אומר שאני לא אוהבת אותו - פשוט אני מנסה להדחיק . כל היום אני מנסה לחשוב עליו כמה שפחות , לדבר עליו כמה שפחות . אבל בשעות הקטנות של הלילה , שזאת רק אני מול עצמי - כל המחשבות מציפות אותי , ואין לי לאן לברוח , ואין לי מה לעשות . אני חייבת לשבת ולהתמודד איתם . אז מעכשיו אני ידבר עליו כמה שפחות , אחשוב עליו כמה שפחות , אסתכל עליו כמה שפחות , אדבר איתו כמה שפחות , וככה אני יאהב אותו פחות - בסוף הכי יעבור . [: אתמול קיבלתי תגובה שממש עודדה אותי . זאת התגובה בכל הבלוג שעזרה לי באמת . - ירדן , 22:06 2/10/2007: זה הכל בגישה שלך אל החיים את יכולה לקוות שהכל יסתדר ואת יכולה להפסיק לקוות ולגרום לזה להסתדר. אני מכירה,אני יודעת שאת יכולה אחרי הכל את תמיד מסתדרת בסוף וזה כ"כ יפה וכ"כ עזר לי . אז היה לי חש</div>Wed, 03 Oct 2007 09:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7579594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7579594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7516915<div align="right" dir="rtl">ואז היא מביטה ברצפה ותוהה לעצמה , לאן נעלם החיוך שהיה על פניה ? לאן נעלם הניצוץ בחייה ? הבטן שלה מתכווצת מכאב , והיא בוכה . היא לא מבינה למה תמיד דוחקים אותה לפינה , למה תמיד גורמים לה להרגיש שונה , למה היא לא כמו כולם . היא נשכבת במיטה במטרה לנסות להירדם , להשכיח את הכאב , לפחות לכמה שעות . ואולי מחר בבוקר היא תקום והכל יהיה טוב ויפה . לאט לאט ענייה נעצמות והיא נרדמת . בבוקר היא קמה וענייה נפוחות , שיערה הבלונדיני התבלאגן . היא נעמדת מול המראה והיא פשוט בשוק מעצמה , היא נראתה כ"כ נורא , כבר יומיים שהיא לא אוכלת ולא שותה , כל היום היא סגורה בחדרה . מביטה ימינה ושמאלה כבר לא יודעת מה היא רוצה . בפינה של החדר על שולחן הכתיבה היא מבחינה במספריים . כן ? לא ? ולמה לא ? ! מה יקרה ? זה יפגע בה יותר ממה שהיא פגועה ? היא חושבת לעצמה . היא לוקחת את המספריים וחותכת את ידה , ' אפילו דם את לא מצליחה להוריד , טיפשה ' היא ממלמלת בבכי . היא מביטה אל הדלת , קמה ונועלת אותה . היא ממשיכה לחתוך , מקווצת את ידה ובוכה מכאב . הציפה הלנה שעל הכר הופכת לאדומה , לא אכפת לה למות , לא אכפ</div>Tue, 25 Sep 2007 15:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (קוווקי # 3> (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512549&blogcode=7516915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512549&blog=7516915