http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686אני וכל הבעיות שלי...heCopyright 2026 One of Those Girls. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/23/34/46/463423/misc/11353600.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=12486452<div align="right" dir="rtl">היי.. טוב אז אחרי מלא זמן שלא כתבתי פה.. אני חוזרת לכתוב.. אני עכשיו מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי.. אחרי ניסיון אובדני.. אני ממש סובלת פה.. ובנוסף אני גם מרגישה ממש שמנה.. ואני רוצה להרזות.. כששקלו אותי פה הייתי במשקל די גבוה.. אבל שקלו אותי עם בגדים וגם מדדו לי את הגובה ומשומה הוא יצא יותר נמוך ממה שמדדו אותי לפני שנתיים וזה מעצבן אותי.. אז אני חוזרת ואני מתחילה לצמצם באוכל כי בשבוע שאני פה אכלתי ממש הרבה.. אני פותחת צום היום 12/5/11 9:37 אני מקווה שאני אחזיק הרבה זמן.. בבקשה תגיבו.. מי שקורא פה..</div>Thu, 12 May 2011 09:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=12486452http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=12486452http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=11959075<div align="right" dir="rtl">אממ.. אז הם אימו עליי איזה 3 פעמים נתנו לי עוד ועוד הזדמנויות.. ואני רציתי להתאשפז.. חיפשתי את זה.. לא רציתי להיות בבית.. אחרי 6 חודשים שהייתי שם הייתה לי תוכנית (שוב..) להתאבד.. אספתי את הכדורים שהייתי אמורה לקחת כל יום.. נגד דיכאון.. חיכיתי שיהיה לי מספיק.. אמא שלי מצאה את הכדורים סיפרה להם.. הם אמרו שהכי טוב זה שאני ילך לאישפוז מלא לשבועיים ויחזור.. הלכתי.. בכיתי שם הרבה כי התגעגעתי לחונכת שלי.. אחרי שבועיים הם ראו שאין התקדמות והחליטו להשאיר אותי שם היו שם רמות.. א ב ג ד ברמה א אתה לא יוצא הביתה ומותר לך שיבקרו אותך רק המשפחה הקרובה.. ברמה ב אתה יכול לצאת פעם בשבוע לכמה שעות וחברים יכולים לבקר.. ברמה ג פעמיםם בשבוע וברמה ד אתה יוצא לסופשים.. בהתחלה כשהם חשבו שאני יהיה שם רק שבועיים הם ניסו להוציא אותי הביתה ולהעלות אותי ברמות.. זה לא הצליח כשחזרתי מהבית לקחתי מהבית סכין וחתכתי במחלקה.. לאט לאט התחלתי להסתגל למקום.. הכרתי שם עוד חונכת.. היא והחונכת הקודמת שלי הן היחידות שהבינו אותי.. ושתיהן עזבו.. היה לי ממש קשה עם זה..שם הם לא שמו בכלל על האוכל.. הם היו בטוחים שאין לי בעיה עם או</div>Thu, 05 Aug 2010 18:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=11959075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=11959075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=11958902<div align="right" dir="rtl">אז.. אממ אני טל (שם בדוי) אני בת 17.. עולה לכיתה יב.. וזה הסיפור שלי.. בגיל 14 בחופש הגדול שלכיתה ח, התחלתי ממש לרצות להרזות.. אפילו לפני אם אני זוכרת נכון.. חברות שלי יצאו למחנה.. וכל הקיץ הייתי לבד עם עצמי.. עשיתי צומות של שבועות ואז היו לי בולמוסים.. היה קיץ לא טוב במיוחד..חח.. התחלתי כיתה ט.. המשכתי עם ההפרעת אכילה הזאת... לא אכלתי עשיתי ספורט, אכלתי הרבה פגעתי בעצמי בגלל שהרגשתי אשמה. זה היה מעגל אין סופי כזה.. חברות שמו לב שאני לא אוכלת בבצפר..(כי התביישתי שאנשים יראו אותי אוכלת) ואמא שלי חשבה שאני מקיאה.. מה שהיה לא נכון.. היא גילתה הכול אבל מה שהיה יותר נורא זה שאני דוקא כן אכלתי והרבה.. היא שמה אותי באשפוז יום.. שזה מ12 בצהריים עד 7. והייתי שם במשקל בסדר גמור.. הרגשתי כ"כ רע וכ"כ שמנה.. אני בכלל לא נחשת אנורקסית!.. והם כמובן כל הזמן דאגו להזכיר לי את זה.. הם וההורים.. שחשבו שאני סתם רוצה תשומת לב.. האישפוז יום הזה היה המסגרת החדשה שלי.. אמנם הייתי הולכת לבצפר כי הכריחו אותי אבל הייתי מגיעה לבצפר נכנסת לכיתה ופשוט מניחה תראש על השולחן ולא מדברת עם אפאחד.. הרחקתי את כל החברות</div>Thu, 05 Aug 2010 17:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=11958902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=11958902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=11957524<div align="right" dir="rtl">עבר כ"כ הרבה זמן.. ועברו עליי כ"כ הרבה דברים... אישפוזים.. ניסיונות אובדניים וכד'.. מאז שכתבתי בפעם האחרונה הייתי באשפוז יום חצי שנה על ההפרעת אכילה.. זה עבר לדאון והם הפסיקו לקחת את ההפרעת אכילה של ברצינות.. התחלתי לחתוך.. הם איימו עליי באשפוז מלא.. המשכתי לחתוך.. נכנסתי לאשפוז מלא.. באשפוז יום היה לי באמת טוב. הבנות שם היו מדהימות וגם המדריכים. עברתי לאשפוז מלא שהיה מתוכנן רק לשבועיים.. הוא נהפך ל4 חודשים.. באשפוז שם נהייתי יותר ויותר דכאונית.. אחרי חודשיים שם אחת מהבנות באשפוז חברה שלי.. התאבדה.. זה היה קשה.. בטיול אחד כשיצאנו מהמחלקה ניסיתי להתאבד.. המדריכה עצרה אותי.. הם העבירו אותי למחלקה אחרת.. מחלקה סגורה.. זה היה נורא.. התנאים שם היו פשוט נוראיים ולאף אחד לא היה אכפת... רציתי לצאת משם כמה שיותר מהר.. התנהגתי טוב אחרי שבועיים נתנו לי לצאת לסופ"ש.. אחרי הסופ"ש לא הסכמתי לחזור.. נתנו לי להיות בבית ולהשתחרר.. אחרי שבוע בבית קפצתי מקומה חמישית.. גמרתי עם ריסוק בשני העקבים שבר בחוליות בצלעות ובעוד כל מני מקומות.. הייתי בבית חולים בטיפול נמרץ.. עברתי ניתוחים.. הייתי בכיסא גלגלים</div>Wed, 04 Aug 2010 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=11957524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=11957524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8195867<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג כמה קלוריות.. אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.. עלייה במשקל בטוח.. זה מן מעגל כזה.. זה כ"כ מעצבן.. אני בחיים לא יצא מזה.. לא עד שאגיע ל45.. רק לראות תמספר על המשקל ולדעת שהצלחתי.. היום לא טוב.. מחר יהיה יותר טוב.. אוהבת המון 3&gt;</div>Sat, 15 Dec 2007 00:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8195867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=8195867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8186856<div align="right" dir="rtl">אז היום היה היום ה10 שכבר כל יום אכלתי עד 150 קלוריות.. בלי בולמוסים בלי מחשבות על בולמוסים אבל גם עם מעט מאוד ספורט.. (כי לא הרשו לי לעשות ספורט אלא עם כן אני יוכל מעדן של 200 קלוריות חח) אז היום משומם מה היה לי מצברוח נחמד ואני מודה שפישלתי והגעתי ל500 קלוריות.. אבל לא נורא .. יום שני דיטאנית.. תביא לי תפריט מסודר.. טוב העיקר שירדו לי מהגב.. אוהבת את כולכן מקימות שלי.. והכי חשוב.. אל תתיאשו! הכוח נמצא אצלכן ! 3&gt;&gt;&gt;</div>Thu, 13 Dec 2007 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8186856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=8186856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8171499<div align="right" dir="rtl">עשיתי בדיקות דם.. היה בסדר אבל עוד לא קיבלתי תוצאות.. בקשר לאוכל.. הולך לי יותר טוב מתמיד.. ירדתי עוד קילו.. החג נגמר ואיתו גם הסופגניות! =) אכלתי רק 2 סופגניות בחג..רגעים של משבר..חח אז מחר חוזרים ללמוד ואני ממש שמחה שנגמרה השביתה כי אז אני לומדת עד ממש מאוחר.. מה שאומר שארוחת בוקר פלוס צהריים מתבטלת לי.. אוהבת המון ובהצלחה לכולם! 3&gt;&gt;</div>Wed, 12 Dec 2007 09:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8171499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=8171499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8154554<div align="right" dir="rtl">אז יש כ"כ הרבה לספר.. היתי בסמינר (היינו באכסניה ארבעה ימים) והיה כיף! הכרתי מלא ילדים והאמתי שזה ענה על כל הציפיות שלי.. בנושא של האוכל.. אז ככה.. אני לא מאמינה אבל סיפרתי לחברה שלי הכל! על מה שעברתי על מה שאני עוברת על ההרעבות על ההקאות פשוט הכל! ואני מרגישה כ"כ חשופה עכשיו מצד אחד ומצד שני כ"כ משוחררת.. ביום הראשון הגענולאכסניה וישר הייתה ארוחת צהריים.. אכלתי טיפה סלט ואמרתי שאני לא כ"כ רעבה בשעות כאלה לארוחת צהריים.. ארוחת ערב אכלתי גם קצת סלט ושתיתי תה בלי סוכר.. ביום השני הכל התחיל.. ארוחת בוקר אכלתי קצת מלפפון ושוב תה בלי סוכר ובארוחת צהריים אותו דבר..רק שחברה שלי הביאה לי שוקולד ממש חמוד כמתנה לחג אז הייתי חייבת לקחת קובייה.. הרגשתי ממש רע אז אמרתי לעצמי שאני לא יוכל ארוחת ערב.. בערב זאת הייתה ארוחה גדולה ולא נגעתי בכלום.. רק תה.. מדריכה אחת באה ושאלה למה אני לא אוכלת ואמרתי לה שאני לא רעבה ואז ראיתי שהיא דיברה עם המדריכה שלי.. אחרי שכולם סיימו היא באה ואמרה לי שהיא ראתה שלא אכלתי ושהיא רוצה שאני יוכל משו.. היא הביאה לי לחמניה עם גבינה ורצתה שחברה תשב ותראה שאני אוכלת.. נ</div>Mon, 10 Dec 2007 12:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8154554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=8154554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8112965<div align="right" dir="rtl">וואו קרו הרבה דברים שלא שיתפתי פה אז יש מצב זה יהיה פוסט חופר.. אז ככה.. אמא שלי התחילה לחשוד .. והיא הלכה ליועץ להפרעות אכילה WTF?? כן והיא רוצה שאני יעשה בדיקות דם והתחלתי לצרוח עליה כי עשיתי רק מלפני 3 חודשים.. ( והעניין הוא שאני לא מבינה למה היא חושדת דווקא עכשיו כשאני אוכלת בכמויות אדירות ולא בקיץ כשלא אכלתי כלום..) אז צעקתי עליה.. והיא רצתה שאני יעשה את הבדיקות מחר על הבוקר לפני הטיול.. חח כן בטח.. אמרתי לה שאין מצב.. ואז היא אמרה שאני יעשה אחרי הטיול ועם לא אז היא תיקח אותי בכוח.. קיצר עם כמה שהיא מעצבנת אותי (היא וכל המשפחה) וכמה שאני שונאת אותה.. זה יצא לי ממש טוב =) מז שהיא אמרה אני כאילו עושה לה דווקא ולא אוכלת.. חח זה יוצא ממש ממש טוב כאילו לפני זה הייתי נכנעת לעצמי.. עכשיו כבר מאתמול ש אני בכלל לא רעבה ואני בכלל לא חושבת אפילו על האפשרות של לאכול... זה מוזר.. כשאני כל הזמן אומרת לעצמי .. מחר את תאכלי ככה וככה מחר צום אז אני תמיד נשברת.. כשאני אומרת לעצמי טוב נכנעתי תאכלי מחר כמה שאת רוצה ואז ביום הזה שכאילו נתתי לעצמי "יד חופשית" אני מרגישה אשמה ולא אוכלת.. חחח זאת</div>Wed, 05 Dec 2007 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8112965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=8112965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8088517<div align="right" dir="rtl">אז כרגע זאת לא התקופה הכי טובה שלי.. ממש לא.. המשקל מראה מספרים גבוהים להחריד וגם חזר לי המחזור ... אני מתחילה מחדש..כן אמרתי את זה מיליון פעם אבל הפעם זה אמיתי.. זה לא יהיה או צום או מלא אוכל.. זה יהיה קצת אוכל כל יום וספורט.. אז אני מקוה שאני יצליח.. אני יעדכן כשאני יראה לאן ואיך זה מתפתח.. אוהבת אתכן!! 3&gt;</div>Mon, 03 Dec 2007 06:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (One of Those Girls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511686&blogcode=8088517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=511686&blog=8088517