http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952כל מה שאני באמת רוצה לומרheCopyright 2026 Florist. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/52/09/51/510952/misc/13067629.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=10425632<div align="right" dir="rtl">את לא האדם שהיית פעם. אני לא האדםשיתאים לך עכשיו. ניסינו, לא עבד. הגעגועים שלי אליך הם געגועים לאדם שעבר מן העולם.</div>Sat, 17 Jan 2009 02:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=10425632http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=10425632http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9368601<div align="right" dir="rtl">היום חוויתי את האורגזמה הכי מדהימה שחוויתי בחיי. הסוף.</div>Sat, 14 Jun 2008 04:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9368601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=9368601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9046853<div align="right" dir="rtl">שמישהו יסביר לי... כלומר... איך... מה... למה... אלוהים אדירים, אני פשוט לא יודע מה לחשוב יותר. בין הציפיות, התקוות והרצונות שלי קיימים דברים הרבה יותר חשובים, וכל אחד מהם דפוק בצורה מעוותת כרגע. אני לא יודע אם את עצמך יודעת מה את עושה, אבל אני מתפלל שתגיעי לאן שאת צריכה להגיע בסופו של דבר. הכל כל כך מעורבב עכשיו, שום דבר לא צלול. צריך להשתיק את הכאב ראש הזה.</div>Tue, 22 Apr 2008 10:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9046853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=9046853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9034165<div align="right" dir="rtl">היינו באיזו חורשה אתמול עם כל החברים, קצת אחרי גבולות העיר. הם הביאו אוכל, שתיה, אפילו גנרטור. הייתה הכנה למשהו ממש טוב. גם את היית שם. אני זוכר שבנקודה כלשהי מצאתי את עצמי שוכב על האדמה, פשוט מביט מעלה בלי לחשוב על כלום. את היית שרועהשלושה פסיעות ממני. איכשהו, ואני באמת לא זוכר איך, מצאנו את עצמינו קרובים יותר ויותר, כל כך קרובים שהייתי מסוגל לשמוע אותך נושמת. ואז כשאי אפשר היה להתקרב יותר, אותו טעם מתוק מציף את פי. השפתיים שלך... לשון שובבה שלאהרגשתי קרוב לשנה. משכת אותי מעליך ולא הפסקת לרגע. אם הייתה לחיינקודת שיא, היא הייתה הנקודה הזו.חשבתי שאני הולך למות. כמה רע, כמה מר, כמה אכזרי היה הרגע שבו הייתי צריך להתעורר.</div>Sun, 20 Apr 2008 11:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9034165http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=9034165http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9030059<div align="right" dir="rtl">היה מוזר לראות את שניכם יחד. לא מוזר רע, לא מוזר טוב... פשוט מוזר. נחלת העבר. גם אני, גם את. שנינו נחלת העבר. יש בזה משהו מדהים ביופיו.אני לא בטוח מהו בדיוק, אבל זה שם. הפנים שלך, הנוכחות שלך, כאילו לא באמת כאן. כאילו מעולם שונה. הפכת לרוח רפאים העוברת הישר דרכי.</div>Sat, 19 Apr 2008 16:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=9030059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=9030059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8945703<div align="right" dir="rtl">תמיד המשפט הזה הדהד לי בראש... 'הרכבת ההיא כבר עזבה'. ראיתי אותו בדיוק כפי שהוא. הרכבת עזבה. זהו. אבל אז בא מישהו ואומר: 'רכבות עוזבות, אבל הן גם חוזרות שוב'. פתאום אני מתמלא אופטימיות ותקווה, אבל לא מבין למה. הרי הדבר היחיד שעלה בשיחה ההיא זאת סתם רכבת ברזל.</div>Sun, 06 Apr 2008 03:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8945703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=8945703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8911781<div align="right" dir="rtl">שכבר עברו 9 חודשים מהפעם האחרונה שהחזקתי אותך בידיים שלי, מהפעם האחרונה שהשארתי לך היקי קטן כזה שאפילו את לא שמה לב אליו כי ידעתי שלא אהבת כשרואים. 9 חודשים מהפעם ההיא ששנינו אמרנו די, שזה לא הולך יותר. אני יכול להבין אותך בקלות, אבל כשאני מנסה לחזור אחורה ולהזכר למה בדיוק המחשבה על 'זה צריך להגמר' עברה גם לי בראש... אני פשוט לא מצליח. מן כתם שחור בסדר ההחלטות שלי בחיים. 9 חודשים... את יודעת ש9 חודשים זה שלושת רבעי שנה? זה המון! זה מרגיש כאילו תקופת חיים שלמה עברה מאז, כאילו הספקתי להיות באוניברסיטה, להתחיל לעבוד, להתחתן עם מישהי שאני לא כזה מת עליה ולהתגרש זמן קצר אחרי. 9 חודשים, והלב שלי עדיין שוקע כמו משקולת ברגע שאני רק חושב על לעבור על תמונות ישנות... תמונות שלך, אולי גם תמונות שלנו. איך זה שכשהלכנו לדרכינו, אני ואת, האהבה שלך כלפי דעכה ונפטרה בזמן שזאת שלי סרבה למות לא משנה כמה דרכתי או צעקתי עליה? איך זה שהיא לא עוזבת אותי בשקט? למה אני לא מסוגל להשליך את כל אותם הדברים הקטנים שהכנת לי לפח? איך זה שלך יש חבר ממוסד שאת מתה עליו בזמן שכל בחורה שאני חושב על להתחיל איתה נדמה כ</div>Mon, 31 Mar 2008 02:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8911781http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=8911781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8893153<div align="right" dir="rtl">בלי רגשות טינה. רק געגועים למה שהיה פעם, ומחשבה דמיונית על מה שיכל להיות.</div>Fri, 28 Mar 2008 04:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8893153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=8893153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8780461<div align="right" dir="rtl">למה היית חייבת לצוץ? למה היית חייבת לפנות אלי? להחזיר אותי לנקודת ההתחלה? כל אותם הדברים שהפסקתי להאמין בהם חזרו יחדיו לשיר בתוך הראש שלי. כל תקוות השווא שנמוגו להן אט אט חלחלו חזרה פנימה. את עם מישהו אחר, לעזאזל. למה אני ממשיך לחכות לרגע שזה יגמר ותחזרי להיות שלי? למה כל אותם הדברים שחשבתי שלמדתי לשלוט בהם הם אלה שבסופו של דבר שולטים בי? את. הקונצפט שלך. מה שאת מסמלת. מי שאת כאדם. מי שהיית פעם. מי שהייתי בשבילי. כל אלה הם מרכז סדר היום שלי שוב. דווקא כשחשבתי שעברתי מעבר. נקודת התחלה... אולי כל זה אומר שלא באמת התקדמתי לשום כיוון ממנה. פשוט עמדתי במקום ועצמתי עינייםממש לאטבנסיון להעלים את כל מה שעומד מולי. כל מה שהיית צריכה לעשות זה להוציא מילה והנה הן פקוחות לרווחה שוב. אני חייב להפסיק לתהות. אני חייב. אני יודע שלעולם לא אהיה מסוגל. אבל אני חייב. את עדיין אוהבת אותי? אפילו קצת? אפילו כמעט ולא? כל מה שנשאר זה להביט במראה, לצאת מתוך עצמי לרגע ופשוט לצחוק מהצד. זה כל מה שזה. מצחיק. מצחיק בצורה הכי עצובה שיש.</div>Sun, 09 Mar 2008 02:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8780461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=8780461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8773503<div align="right" dir="rtl">חודש עבר מאז השיחה האחרונה שלנו. חודש שלם. מאותה השיחה הסקתי שהדבר האחרון שאת צריכה או רוצה זה להקשיב לקול שלי. אז חודש עבר. בהתחלה הדממה הייתה בלתי נסבלת, אבל עם הזמן הרצון לשבור אותה הפך קטן יותר ויותר. פתאום את שולחת הודעה. שום דבר רציני, סתם 'היי, מה נשמע' שכזה. ואני קופא. כל אותם הדברים שהדחקתי זרמו לתוכי חזרה. כאילו מעולם לא נעלמו. החזרתי לך באותה הנימה. התקשרת אלי יום למחרת. שיחת חולין. פגשת אותי יום למחרת. שיחת חולין. לפני שעזבת, חיבקת ואמרת 'תשמור על קשר'. החזרתי לך באותה הנימה. אני לא יודע מה גרם לך לעשות את הצעד הקטן הזה. אסטרונומי ככל שיהיה מבחינתי. אולי מערכת היחסים החדשה שלךהתבססה לה יותרואת מרגישה בטוחהעכשיו לבוא במגע איתי. מצד שני, היתכן ו... לא. סתם תקוות שווא נוספת. אותה אחת שחשבתי שנפטרתי ממנה. הרמתי אליך צלצול כשחזרתי הבייתה. זה דרש כל שמץ של כוח שנשאר בי, אבל הצלחתי לומר את המילים.זה לא משהו שאני יכול להרשות. מעניין אם עוד חודש תפתיעי אותי שוב?</div>Sat, 08 Mar 2008 03:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Florist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510952&blogcode=8773503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=510952&blog=8773503