<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>oopsi</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507295</link><description>אופס.....
עכשיו אני מבינה מה עשיתי בחיים שהוא לא היה נכון.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 נוויתי. All Rights Reserved.</copyright><image><title>oopsi</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507295</link><url></url></image><item><title>חלום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507295&amp;blogcode=8144890</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
שלום לכל הקוראים תמשיכו להגיב בצורה כה נפלאה:)

בלילה חלמתי משהו מוזר,
כן אני יודעת שלא הייתי צריכה לחלום אותו וכנראה זה מה שהלב של רוצה.
המוח שלי אומר משהו אחר שאני שונה, מוזרה, אך זה לא נכון.
לא הבנתי את זה עד עכשיו, זה כמו היורה, חוזר במחזוריות כל שנה אך אנחנו מתפאלים ממנו, מהריח הרטוב של האדמה.
מה הלב של אומר?
הלב שלי אומר שיש מקום טוב יותר מהמקום שאני נמצאת בו עכשיו ואל תבינו אותי נכון אני אוהבת איפה שאני נמצאת (הכל מבחינה חברתית) אבל, החלום שלי כרגע שינה הכל.....
חלמתי שאני חברה של משהי שבילדות הייתי חברה שלה, אנחנו הולכות בביה&quot;ס כמו שתי פאקצות ומתחילות לתכנן את היומולדת שלי (שהוא עוד פחות מחודש),
אנחנו מדברות ומדברות והחלום הזה לא נגמר.
פתאום אני מתעוררת מצלצול של טלפון בסביבות עשר.
היא אומרת לי - טוב מתי את רוצה שנלך לקניות ואני מתעלפת.
אחרי 5 דקות אני מתעוררת בחדר שלי מוזר לא?
זה מה שהמוח שלי אומר אך הלב אומר דבר אחר.
מה דעתכם?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Dec 2007 10:14:00 +0200</pubDate><author>navitrom@walla.co.il (נוויתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507295&amp;blogcode=8144890</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507295&amp;blog=8144890</comments></item><item><title>בלוג חדש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507295&amp;blogcode=8136932</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
זהו הבלוג שלי...
אף פעם לא חשבתי שאני אגיע אליו אבל זהו...
אני חייבת לפרוק הכל.
אתם מוזמנים להגיב.

זה כמו חיים מזכוכית את מפיל אותם והם מתנפצים ועכשיו צריך רק דבק כדי לחבר אותם.
זה קשה להיות בגיל הטיפש- עשרה, לא בגלל שזה לא כיף אלה בגלל שאז בתקופה הזאת החיים מתחילים להיות הגיוניים.
הולכים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה עושים שטויות רבים עם ההורים לא שאני לא רוצה את זה זה פשוט החיים אי אפשר להתחמק מזה...
לפעמים אני רק מייחלת לה&apos; שיחזיר אותי אחורה לתמימות והילדותיות שלי..
אתם לא הייתם רוצים?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Dec 2007 14:07:00 +0200</pubDate><author>navitrom@walla.co.il (נוויתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507295&amp;blogcode=8136932</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507295&amp;blog=8136932</comments></item></channel></rss>