<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>YAEL&apos;S LIFE</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 ~Lover Girl. All Rights Reserved.</copyright><image><title>YAEL&apos;S LIFE</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/53/44/50/504453/misc/12793387.gif</url></image><item><title>לבד.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=13005598</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יורד גשם. אני לבד. קר לי ואין מי שיחמם אותי. אני כבר לא זוכרת מתי היה... 

הלב הוא שריר. אם לא משתמשים בו, הוא מתנוון, ושלי כבר שכח איך לתפקד. כל פעם שאני מנסה לגרום לו לחזור לעבודה הוא נתפס וכאוב לי עוד הרבה ימים אחר כך. מזכיר את כמות הזמן שלא עשיתי בו שימוש. ת&apos;אמת שנוח לי לא להשתמש בו. אין לי זמן להסתובב עם שריר תפוס. זה סתם כואב ומעיק, יותר מהרגיל. אז למה?

והנה. אני לא משתמשת בו. ואני לבד וקר לי. ויורד גשם. והדבר היחיד שמחמם אותי זאת הדמעה שזולגת עכשיו מעייני. היא חמה ומלטפת. נעימה ורטובה. מזכרת מן הלב שפעם עוד נהג לתפקד איכשהו. 

היא זולגת מלחיי ומתרסקת על הקרקע. 

ושוב אני לבד. 

יעל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Jan 2012 15:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=13005598</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=13005598</comments></item><item><title>.I don&apos;t think that there&apos;s anything worse than being ordinary</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12994683</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני חזקה. 
במקום בו כולכם נשברתם, אני הרמתי את ראשי. נשארתי לעמוד, בקושי, מול הדברים ששברו אתכם. רועדת, מתנדנדת, כואבת, ובקושי מחזיקה מעמד, נשארתי לעמוד.
אתם התקפלתם, פרשתם, עזבתם, התעלמתם, ואני התעמתי עם הקשיים חזיתית.
ולא לא וויתרתי. 

כל יום הוא מלחמה מחדש, אבל אני מודה, זו הדרך בה בחרתי וכנראה שזו הדרך בה אלך. 
אני מקווה שבסוף יהיה משהו ששווה את זה. 

אתם נמושות- חסרי אופי או כוח רצון. אתם מוותרים לעצמכם ואתם אנשים קטנים, אני בזה לכם. 
אין לכם תכלית או מטרה ואתם פשוט שם, לא עושים רבע ממה שיכולתם לעשות מעצמכם.

אני תמיד, במודע או שלא שואפת למקום הגבוה ביותר, ובסוף אני גם מגיעה. אני טובה יותר ממכם.
וכן, הגיע הזמן שאוכל להגיד זאת, ואפסיק להרגיש מושפלת. אני טובה יותר ממכם, אני אגיע לגדולות ואתם, אתם אפסים. חסרי תועלת. 

יעל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 13 Jan 2012 23:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12994683</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12994683</comments></item><item><title>מרוץ החיים (שיר פרי עטי)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12975094</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זאת ריצה חסרת מעצורים. 
ללא מטרה או תכלית מוגדרים.
פשוט רצים.
לא עוצרים.

אין שום כיוון, אבל אסור לעצור.
זו דרכו של עולם, את זה כדאי שתזכור.

אך הריצה מייסרת, חסרת פשרות.
מעלימה את האוויר מן הריאות. 
נפלת,
הם אותך רומסים
וממשיכים הלאה
ממהרים. 

כך או כך זה לא באמת משנה.
במלא לא נשאר ממך הרבה.

בכוחות אחרונים אתה זוחל לסיום.
אין שם כלום. 


כבר שכחתי כמה זה משחרר לכתוב. ועכשיו אני מצטערת שלא עשיתי את זה כל כך הרבה זמן.

יעל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Jan 2012 21:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12975094</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12975094</comments></item><item><title>מכת מציאות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12895144</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הבלוג בן כמעט 4 שנים, זה לא נקלט.

הייתי בארה&quot;ב, פעם ראשונה בכמעט 17 שנות קיומי שיצאתי מהמטר על מטר הזה שנקרא ישראל.
זאת הייתה בהחלט חוויה פוקחת עיניים. כשחזרתי פתאום הבנתי שאני בעצם עוברת תהליך.

אני לא יודעת מתי בדיוק התחיל התהליך הלא חיובי במיוחד הזה, אני רק יודעת שזה היה מזמן, ממש מזמן, לפני שנתיים, אולי יותר.
אני זוכרת איך פעם, כשהייתי ביסודי וגם קצת יותר מאוחר, תמיד נאבקתי ביתר ההתלהבות שלי, לא יכולתי לסתום ת&apos;פה, כולם ידעו עליי הכל, פשוט לא יכולתי להכיל את כל הרגשות והמחשבות שלי, הרגשתי כאילו אני עומדת להתפוצץ, לא הייתי מסוגלת להתמודד איתם בעצמי, לא הייתי מסוגלת להיות לבד ושנאתי את זה. הייתי ילדה קטנה מלאת סקרנות ורצון מטורף כמעט לבלוע את החיים, לינוק מהם כמה שיותר, לחוות כמה שיותר, פשוט לחיות.

כרגיל, זה החיים שלי, אז אני עוברת מקיצוניות לקיצוניות.
איפשהו במהלך השלוש-ארבעהאחרונות עברתי תהליך שרק עם חזרתי מחו&quot;ל ראיתי את תוצאותיו בבירור מחריד. איבדתי את כל אותם דברים. 
היום, אני יודעת לסתום ת&apos;פה, בעצם אני אפילו מעדיפה זאת. כל אותן שיחות נפש של שעות בהם שפכתי את רגשותיי ב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 26 Nov 2011 16:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12895144</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12895144</comments></item><item><title>...well I don&apos;t think you will love me tomorrow, I don&apos;t think you will even remember</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12800256</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
שומדבר לא משתנה, רק מחמיר. אני עדיין לבד, בודדה מתמיד ובעיקר מיואשת. אני כמעט משלימה עם זה כבר. אני מרגישה ריקה, ריקה מתוכן או תכלית, ללא שום מטרה. הימים ממשיכים לעבור, ואני מתעוררת ללא סיבה. זה מצחיק איך כל פעם מחדש אנשים נבהלים ממני ומהלך הרוח שלי. אני רואה את הרתיעה שלהם ברגע שאני פותחת את הפה, מנסה נואשות לגרום להם להבין את מה שעובר לי בראש. אף אחד לא רוצה להתעסק עם זה, להתעסק איתי. אני כבדה מדי, לא זורמת מספיק, חופרת, דיכאונית, מבואסת ומבאסת. 
כזאת אני. לא משנה כמה ארצה, לעולם לא אהיה אותה ילדה קלילה חסרת דעת ודאגות. אני גם לא רוצה. נידונתי כנראה לכל זה. זה קשה להבין שלא מבינים אותך, זה קשה להבין שגם לא רוצים לנסות ולהבין. להתעכב רגע, לנסות משהו שונה, מאתגר יותר. 
&lt;SPAN style=&quot;LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: &apos;Arial&apos;,&apos;sans-serif&apos;; FONT-SIZE: 10pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-ha&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Oct 2011 23:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12800256</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12800256</comments></item><item><title>!So far so good... so far so good... so far so good. How you fall doesn&apos;t matter. It&apos;s how you land</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12772593</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;It shouldn&apos;t hurt me to be freeIt&apos;s what I really needTo pull myself togetherBut if it&apos;s so good being freeWould you mind telling me...Why I don&apos;t know what to do with myselfhttp://www.youtube.com/watch?v=9WiEUuBDR5A&amp;amp;feature=share&lt;font class=&quot;Apple-style-span&quot; face=&quot;&apos;lucida grande&apos;, tahoma, verdana&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Sep 2011 21:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12772593</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12772593</comments></item><item><title>יעל עושה את TLV =)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12625969</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב, אז בניגוד להתבכיינות הרגילה שלי על צרות החיים וכאלה חחח, הפעם יש לי
משהו קצת שונה לספר עליו. לפני כמה ימים, ליתר דיוק ב6/7 נשלחתי מטעם Teenk לסקר
את אירוע ההשקה של העונה השנייה של הסדרה TLV. עכשיו וידויי
אמיתי וחושפני, אני ראיתי כל פרק בעונה הראשונה, ברצינות אני באמת חובבת סדרות
ריאליטי. אז נכון, האח הגדול והישרדות לא נחשבות אצלי ברשימה, אבל TLV בהחלט
כן. אני לא יודעת מה בדיוק כל כך סיקרן אותי בדמויות שם, אבל אני מניחה שזו העובדה
שהייתי נורא רוצה להיות הם יום אחד. מגיל
קטן יחסית אני אוהבת את תל אביב, ואני נמצאת בה המון. אני רוצה לגור בת&quot;א יום
אחד, נקווה שכמה שיותר בקרוב. כל הקטע בסדרה הזו, שצעירים זוכים להזדמנות
&quot;לשחק אותה&quot; בעולם הבידור בת&quot;א, זה קצת החלום של כל אחד מאיתנו או
לפחות של הרבה.
אז כן, אולי אני לא ניראת כזו, אבל גמאני הייתי רוצה לחיות בדירה מדהימה
בת&quot;א, שתהיה לי עבודה מגניבה ושאני אהיה צעירה ועצמאית בעיר הגדולה.
אם זה תלוי בי זה עוד יקרה מתישהו.

חמשת הבלוגרים המאגניבים חחח

ועכשיו לגביי ההשקה, הגענו למלון מרינה בתל אביב (אני אישית עברתי דרך די
מעייפת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 17 Jul 2011 08:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12625969</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12625969</comments></item><item><title>ספירת העומר!!! אותם אתם פשוט חייבים לשמוע!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12505593</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחלה להקה, עם סאונד מקורי וצעיר ואני גם מכירה את הסולן אישית אז אני יודעת שהם נחמדים חחח
בקיצור, תעזרו לנו להפוך אותם למוכרים קצת יותר, כי באמת, מה אכפת לכם? לייק אחד בפייס ואולי תוסיפו להקה חדשה לרשימת הלהקות האהובות עליכם =)

ספירת העומר!!!!

יעל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 May 2011 16:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12505593</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12505593</comments></item><item><title>חומת נייר.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12471172</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא ידעתי שזה יהיה קל כל כך אבל גם לא ציפיתי שקשה כל כך. היד שקרעה את
הנייר עשתה זאת בקלות, זה לא דרש מאמץ, אף לא מחלשלושית שכמותי. אבל זה היה גם
קשה, קשה יותר מהרבה דברים אחרים שחוויתי בחיי העמוסים טלטלות.אין יותר ודאו, ולא
מחסומים וחומות וגדרות וכבלים.

אני חופשייה. 

החופש קשה לי , החומה הגנה עליי ורק סקרנותי היא זו שגרמה לי לשבור אותה
ביסודיות שכזו. לא השארתי לה זכר, אף לא לבנה. אני חופשייה, לחלוטין. איני יודעת לאן
אלך מכאן אבל הפחד כבר מחלחל בתוכי, אני נאבדת. כל הצבעים מעוורים אותי, הרעשים
מחרישים אותי, האנשים פוגעים בי והכל כל כך כואב.

אני רוצה אותה בחזרה. עוד לא הספקתי להתרחק והיא כבר חסרה לי. היא כמעט כמו
עוד איבר בגופי, איבר שנכרת. כל חיי גדלתי בצל החומה והיא איננה עוד. חלק ממני
איננו עוד ואני חופשייה.

&quot;לא טוב לי. אני לא רוצה. תחזרי!&quot; אני צועקת ללא קול ויודעת שאין
בכך טעם. ברגע שנפרצה היא לא תחזור, ועכשיו אני לבד. לבד מול עולם שקשה מכדי
שאתמודד איתו ואני חלשה.

הסקרנות שהחומה כל כך הגנה עליי בפניה, זו שכל כך השתוקקתי לה ונאבקתי למענה, היא גם זו שהרסה אותי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 04 May 2011 19:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12471172</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12471172</comments></item><item><title>נכות רגשית זמנית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12460942</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא עדכנתי כאן המון זמן. הרבה יותר מדי...
אני ממש לא אוהבת שזה קורה.
זאת תקופה עמוסה וקשה ואין לי כוח כרגיל, אבל אין לי באמת בררה. 
הבוםבמלה הייתה בהחלט חוויתית וחזרתי עם קצת שלוות נפש, שזה מה שכל כך
רציתי להשיג.
באופן כללי אני מנסה יותר להשלים עם עצמי ולקבל את עצמי וכל הדברים האלה
שנשמעים שטותיים, אבל אני מנסה....

החלטתי לפרסם כאן סיפור פרי עטי. הוא נכתב לפני חודשיים אולי יותר ועבר
עריכה ע&quot;י הסופר יעקב בוצ&apos;ן (שאני משתתפת בסדנת כתיבה אצלו). הוא לא מדהים
ויש לו חסרונות אני יודעת, אבל כמוהו גם אני אז....

נכות
רגשית זמנית

זה היה סתם עוד בוקר ינואר חורפי בדירתי האפלולית בתל אביב. הסתכלתי מסביבי
כשאני שותה את כוס הקפה ומעשנת את הסיגריה של הבוקר. היה בלגן. המיטה שאכלסה את
רוב חלל דירת החדר שלי הייתה הפוכה לחלוטין, מזכרת מהלילה של אתמול.
הוא כבר לא היה שם ואני אפילו לא ידעתי איך קוראים לו, לא באמת. איפשהו
במהלך הערב הוא מלמל משהו אבל לא הקשבתי, זה לא היה משנה, הייתי צריכה אותו רק
לילה ובאמת אהבתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 29 Apr 2011 19:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (~Lover Girl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504453&amp;blogcode=12460942</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504453&amp;blog=12460942</comments></item></channel></rss>