http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337"דבר אינו אובד. דבר אינו נשכח. זה היה בדם, בבשר, ועכשיו זה לעולם" (מוזיקת דם, גרג בייר) heCopyright 2026 קיטיארה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=10483001<div align="right" dir="rtl"><p>חזרתי!</p> <p>מנצח נצחים.</p><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br><div style="text-align: left;"> All the people are dancing<br> and they're having such fun<br> I wish it could happen to me. <span style="color: rgb(255, 255, 255);">gg</span><br><br><br></div></div>Sun, 01 Feb 2009 00:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=10483001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=10483001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9772801<div align="right" dir="rtl"><P><a target='newWin' class='blog' href="http://israblog.nana10.co.il/443312">שרון</A>, זוכרת שרשמת "אני מזניחה כל היבט בחיי מלבד הפאזל שלושת-אלפים-חלקים שלי"? </P> <P>אני מכירה את ההרגשה. אבל מה קורה כשגומרים את הפאזל, אה?</P> <P> <HR id=null style="WIDTH: 432px; HEIGHT: 2px" SIZE=2> </P> <P>יש לי יום הולדת עוד שבוע. קיבלתי ספר שבחרתי. לא יאמן, אבל מצאתי סופר גרוע יותר מכריסטופר פאוליני. הרלן אני-אמור-להיות-סופר-מתח-אבל-אני-אוהב-טלנובלות-גרועות-אז-נשלב-בינהם-ונכתוב-ספר-מתח-צפוי-אז-מה-אם-אני-גרוע-בתיאורים קוברן. יאק.</P> <P>כשקלטתי לראשונה שזה ספר נורא כמעט בכיתי (78 ש"ח!). ומאז ועד הסוף לא הפסקתי לבכות. למה סיימתי אותו? לא יודעת, כניראה רצון מוזר לקבל פרספקטיבה על איך מרגישם כשתוקעים לך מזלג בעין ומסובבים אותו.</P> <P>הקאתי. סבלתי מדימום פנימי. חטפתי שבץ. זה היה כל כך צפוי.</P> <P>טוב ...מכירים מישהו שיש לו יום הולדת בקרוב?</P> <P>&nbsp;</P> <P>משימה לזמן הקרוב: להפסיק עם עידכוני ה"הייתי פה"! להתחיל לכתוב פוסטים אמיתיים. לקרוא שירה אמיתית. לפרסם חומרים משלי. להפסיק לרחם על עצמי. ולמען השם, להפסיק לאכול <STRONG>מייד</STRONG>!</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>קיט. אל תגידו שלא שיפרתי לכם את מצב הרוח.</P> <P>&nbsp;</P></div>Tue, 19 Aug 2008 14:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9772801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9772801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9717167<div align="right" dir="rtl"><P>אני שונאת בלוג מזמר. זה מפריע לי כשאני שומעת מוזיקה. אבל זה מפריע לי בעיקר כשזה לילה, והרמקול בפול ווליום, ואני מנסה לכתוב פוסט כמה שיותר קצר, כי המקלדת שלי משמיעה יותר רעש מחתול רעב, ואז ...יללתו של קורט קוביין מקפיצה אותי.<BR>זה מפחיד את השפן שלי. וזה ממש מעצבן אותי. ואם לא תפסיקו עם זה, אני ...אני... אפתח נגדכם טבעת! <BR> <HR id=null style="WIDTH: 532px" SIZE=2> קשה לי בחופש. קשה לי. אני מתייסרת מהמחשבה שעוד אני חוזרת ללמוד ומצד שני אני רוצה לתלוש לעצמי ריסים מרוב שיעמום (הערה לעצמי: רחמים עצמיים? להפסיק לבלות כל כך הרבה זמן בישראבלוג!). והדרך היחידה שלי לפרוק את התיסכול שלי היא בהערות ציניות במסנג'ר, שבן דודי בן השמונה לא מבין. ברצינות, אני צריכה למצוא לעצמי תחביב. <P></P> <P>אוה, ויש לי איזה חמש טיוטות בעריכה. לפחות אחת מהן היא לפני איזה שנה (וזה ממש מפחיד כי הבלוג הזה פתוח רק שמונה חודשים). </P> <P>&nbsp;</P> <P>קיטיארה המשועממת. והחושבת עצמה מצחיקה. לעולם אל תישכחו את החושבת עצמה מצחיקה.</P></div>Sat, 09 Aug 2008 00:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9717167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9717167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9690300<div align="right" dir="rtl"><P>מה שבטוח, אני לא רוצה להיות הם. אני מכירה מקרוב מידי את השתיקות המתוחות לאחר ריב, ריב עקרוני ביותר שלאחריו הוא יוצא לסיבוב ולא חוזר כמה זמן. מכירה מקרוב מידי את הסירוב לדון בבעיות, את העקשנות מול הרצון לפייס, שנישמע יותר כמו כניעה. ואיכשהו, כשהוא שוב צועק על אלכס והיא שותקת, כי כי היא חושבת שעדיף לשמור על סטטוס קוו מאשר להעלות בעיות על פני השטח, אני כועסת. אבל אני לא אומרת כלום. אולי בגלל שאני חושבת שגם אני קצת אשמה. לפעמים, כשאני חושבת על זה הרבה זמן זה יכול לדכא אותי, אבל אני כל כך רגילה לזה שאני כבר לא שמה לב, ואז אני נישבעת לא להיות כמוהם. שאני אוכל למצוא אהבה, אהבה שיש לה בסיס ויסודות וכל מה שצריך כדי לשמור על קרקע יציבה ואמון הדדי, וכל השטויות האלה שתמיד כותבים במדור יחסים. ואז אני חושבת על אלכס, ויודעת שגם אני קצת אשמה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Mon, 04 Aug 2008 04:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9690300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9690300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9333880<div align="right" dir="rtl"><P><B></B>&nbsp;</P> <P><B>מה את חושבת על אנשים שמתחתנים?</B><BR>שמצחיק שהם חושבים שהם באמת אוהבים זה את זו.<BR><BR><B>האם את אוהבת ללכת לחתונות?</B><BR>ממש לא. זה בדרך כלל אירועים המוניים עם מוזיקה גרועה, נסיעה ארוכה וניסיונות לברוח ממפלצת קטיפה ענקית (כן, אני שיא הנחמדות בבוקר).<BR><BR><B>האם את רואה את עצמך מתחתנת יום אחד?</B><BR>אני מניחה שכן.<BR><BR><B>אם כן, באיזה גיל את רואה את עצמך מתחתנת?</B><BR>לקראת סוף שנות ה-20 ...<BR><BR><B>מה תלבשי ליום החתונה שלך? ומה ילבש בחיר לבך?</B><BR>נילבש מה שנירצה. (חוץ מקטיפה)<BR><BR><B>כמה אנשים יבואו?</B><BR>אולי 40 איש ... ואפילו פחות. הייתי רוצה משהו צנוע, ולא מאות אנשים שאתה מכיר בקושי.<BR><BR><B>איזה אוכל יהיה?</B><BR>אוכל רוסי ...הרי אין לחמוק מכך.<BR><BR><B>איזה מוזיקה ינגנו?</B><BR>אם כבר תהיה מוזיקה ... אז ללא ספק הביטלס (רוב הסיכויים שאת החלום הזה אני כבר לא אזכה להגשים. אבל מה שבטוח לא פופ, ראפ, מזרחית, חסידית או אלטרנטיבית. ולמען השם, לא חיקויים זולים וישראליים של להקות רוק!).<BR><BR><B>אירוע אינטימי וצנוע, או המוני ורועש?</B><BR>ברור שצנוע ואינטימי. אני רוצה להנות.<BR><BR><B>חתונה מסורתית וקלאסית, או אירוע מתחכם ומקורי (נגיד להתחתן תוך צניחה חופשית / צלילה עם דולפינים / סגידה לשטן)?</B><BR>מתחכם ומקורי? חתונה אזרחית זה מספיק מקורי?<BR><BR><BR><B>האם זו תהיה החתונה שתמיד חלמת עליה, או החתונה שהמשפחה לוחצת שתהיה?</B><BR>אני לא "חולמת" על החתונה. לדעתי מה שיבוא אחריה הוא הרבה יותר חשוב. המשפחה שלי לא "תלחץ" עליי לכלום. זו ההחלטה שלי ושום דבר לא ישנה אותה (לא לעשות אירוע באולם, חתונה אזרחית וכו')</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אוה ... סתם התחשק לי לענות על זה.</P> <P>קיטיארה.<BR><BR></P></div>Sun, 08 Jun 2008 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9333880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9333880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9331563<div align="right" dir="rtl"><P>אבל האם ניתן להגדיר אאוטסיידר כיוצא מן הכלל?</P> <P>&nbsp;</P> <P>אולי היה קצת קשה לנחש, עם חוש ההומור הנפלא, המלל המרהיב והכתיבה המשובחת (ובכן ... NOT), אבל עבדכם הנאמנה הנה סוציומטית. אני לא משתלבת, וויתרתי על הניסיון. אני מעדיפה כמה שפחות אינטרקציה חברתית עם מרבית העולם, ולרוב אני לא אצא החוצה אם יש שם אנשים או סיכוי להתקל בהם. זהו זה, יצאתי מהארון. אני אתאי... זאת אומרת, סוציומטית.</P> <P>לאן העניין הזה מוביל, בעצם? הרי זה לא ממש נדיר, וסוציומט זה בעצם חלק מהסטיגמה של "המתבגר הממוצע" (אבל לרוב האנשים זה בעצם סתם עוד מילה ללמוד לפסיכומטרי), אבל איך זה בעצם משפיע עליי? ובכן, רוב חבריי לכיתה חושבים שאני כלבה סנובית, מה שדי רחוק מהאמת (אחרי הכל, אני לא סנובית), אבל לאחרונה המצב משתפר. כלומר, אני מפסיקה לענות בעוקצנות לכל מי שמבקש ממני עזרה בש"ב, ולא כל בוקר נפתח במחשבות אובדניות על קיומי האומלל. רק בשני וחמישי. </P> <P>אבל בקרוב, עומד להתקיים אירוע נורא ואיום, אירוע בעל השפעות אפוקלפיטיות לטווח ארוך, להרס תרבויות בטווח קצר, לחורבן בממדים שלא ניראו כמותם ולנזק נפשי בילתי הפיך לילדה הקטנה מהאינטרנט. אני מדברת כמובן, על האירוע שיכול לשנות את חיי התלמיד הסובל לנצח. אירוע בעל משמעות דתית יוצאת דופן, אשר כל תלמיד השומע את רק את צמד המילים המתארות אותו ומבטו מתמלא ערגה (התופעה מלווה בצהלות וצווחות סטייל גן חיות בשבועות הקודמים לאירוע). </P> <P><STRONG>הטיול השנתי</STRONG>. </P> <P>מדהים כמה כאב יכולות להכיל צמד המילים האלה, טרגדיה יוונית של ממש. מדוע? ובכן, בגלל שאני לומדת בבית ספר מפגר בעיר נידחת, ניתן לנחש שבכל מה שקשור בהזזת תחת בית הספר שלי&nbsp;לא ממש מצטיין.&nbsp;לכן, אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההפתעה שלי כשהתברר לי שהטיול השנתי אכן עומד להתקיים. ולא סתם, אלה גם באילת (ומה שיותר מפתיע, במשך יומיים. כמובטח!). אבל אין מקום לשימחה. בגלל היותי יצור דיפרסי וממורמר להפליא, שיחסיו עם כיתתו גובלים בהחלפת מבטים כשוחים במקרה הטוב ויריות במיקרה הרע (יריות מטאפוריות. לעזעזל, אמא יודעת להגן על האקדח שלה). והיותי... ראה לעיל... לא ממש עוזרת. למען האמת, רוב הסיכויים שיזרקו אותנו באכסניה זולה, ינעלו אותי בחדר שלי, יזרקו את המפתח לבריכה, יחטפו את האוטובוס ויברחו באישון הלילה. וזה רק המורים. אבל מה לעזעזל הפואנטה? אני יכולה פשוט לא ללכת. למעשה, זה מה שתיכננתי מתחילת השנה, מפני שחשדתי שיגררו אותנו לאוהל בדואי ליום שלם, יעמידו אותנו בחום הכבד ויניחו לעור שלנו להתקלף לאיטו, בשעה שהילדים המקומיים קושרים אותנו לעמוד ומבעירים מדורה. אך מתברר שהם החליטו לוותר על המסורת, והשנה יספקו לנו גירסה קלאסית של טיול שנתי לכיתה ו' (כלומר: יחסכו בכסף ולא ישכרו מדריך, יגררו אותנו לצוק מסוכן למטפסים מיומנים טענה שהם "מכירים את הדרך", אחרי שהחליטו שמפני שהמערה החשוכה והטחובה ולמרבה הפלא, המוצלת, לא מצוינת במפה היא גם לא נימצאת&nbsp;שם. ואחרי זה, אני מניחה שהם יגלגלו כמה מאיתנו במדרון ונחזור לאוטובוס, ניזרק באיזו אכסניה&nbsp;זולה [אכסניה שכל קשר בינה ובין כושר לאחסון בני אנוש חיים הוא מקרי בלבד. בדגש על החיים, כי ניראה לי שרוב הסיכויים שמישהו אכן מת שם] בה המזרון חי ותר ממי ששוכב עליו, יפריעו לקטיה לישון ואחרי זה השכמה בשש. וכמובן, בדואים). אבל...הרים. יש לי חיבה מוזרה לטיפוס. לא הייתי רוצה לוותר על הטיול הזה. אני לא בטוחה שתהיה לי עוד הזדמנות, ולפחות כרגע אני לא נעשת צעירה יותר "נשימה עמוקה*. </P> <P>אז מה אתם אומרים?</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>קיטיארה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Sun, 08 Jun 2008 14:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9331563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9331563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9209350<div align="right" dir="rtl"><P>אוה, הנה משהו שכבר מזמן לא היה כאן. בעצם, אני לא בטוחה שאי פעם היה כאן. שאלון שבועי, חברים, לא ניסיונות קלושים לבדיחות.</P> <P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P> <P><B>מה הבדיחה הכי מצחיקה שאי פעם שמעת?</B><BR>אני לא בטוחה. לרוב אני צוחקת ממשפטים מצחיקים. לדעתי, "לספר בדיחות" (זאת אומרת, להכריז "רוצים לשמוע בדיחה"?!?!?! בטון מאיים ואחרי זה להגיד משהו יותר מידי מטומטם אפילו לבדיחת קרש) זה מיותר. אפשר פשוט לשלב את זה במשפט (אבל אל תשימו לב אליי. יש לי סוג של ... "חרדת בדיחות" מאז שביקרתי אצל בן דודי היקר שפתח כל בדיחת קרש עלובה במשפט הנוראי והמאיים "רוצים לשמוע בדיחה?!?!?!?!")<BR><BR><B>האם את ממציאה בדיחות משלך, או רק ממחזרת?</B><BR>כבר אמרתי את דעתי על "בדיחות" בשאלה הקודמת, לא?<BR>היי, עכשיו העלבתם אותי. מה אני פראיירית, שאני אמציא? בשביל שיגנבו לי?<BR><BR><BR><B>איזה סוג של בדיחות את הכי אוהבת לשמוע?</B><BR>בדיחות סרקסטיות, שיורדות על אנשים ומשלבות בתוכן הרבה פרטים.<BR><BR><B>מתי הייתה הפעם אחרונה שבאמת צחקת?</B><BR>כשצפיתי בסימפסונז, לפני שעתיים.<BR><BR><B>האם את קוראת ספרי בדיחות?</B><BR>לא! אומנם אין לי דברים מעניינים לעשות בדרך כלל, ולעיתים אני משפילה את עצמי אפילו עד לכדי שיטוט רנדומלי באיןציקלופדיה, אבל גם לי יש קווים אדומים!<BR><BR><B>האם בדיחות קרש מצחיקות אותך?</B><BR>תלוי מי מספר אותן. למרות שהייתי אומרת שזה לא סוג בדיחות ממש מצחיקות, הייתי יכולה לצחוק מהן אם החברים שלי היו מספרים אותן (נו, אנשים מצחיקים. במובן הטוב של המילה). אבל לעומת זאת, אני בספק אם אפילו הגרועים בבלוגרים, מהסוג שזורקים ביצים על זקנות שחוצות את הכביש בזמנם הפנוי, יצחקו מבדיחת קרש רוויה סמיילים וסימנים בילתי קשורים, ומילים רנדומליות מעולם החי. לדוגמא: "איש אחד הלך הלך הלך הלך הלך חתול! XD חחחחחחחחח!!1". <BR><BR><BR><B>מה הבדיחה האחרונה ששמעת?</B><BR>אני מניחה שאחת ממאגר הבדיחות שמצטברות בכמויות מפחידות בדף השאלונים. אני חושבת שזאת הייתה בדיחת קרש אידיוטית מהסוג הגרוע ביותר.<BR><BR><B>האם את אוהבת סרטי קומדיה? אלו אהבת במיוחד?</B><BR>אה. אני צופה מדי פעם ... כן. די אהבתי את "שקרן שקרן". אני תמיד אוהבת קומדיות עם ג'ים קארי.<BR><BR><B>מהי הבדיחה האהובה עלייך?</B><BR>למרבה הפלא, קיימת כזאת.<BR>איש אחד בא אל הקצב, והכריז בחגיגיות: ''היום אני רוצה לקנות מוח! הבא לי מוח!'' ''יש לנו כמה סוגים'' אמר הקצב. ''ראשית, יש מוח של מורה. הוא עולה 10 ש"ח. לאחר מכן, יש מוח של הורה. הוא עולה 100 ש"ח. ושלישית, יש מוח של תלמיד. הוא עולה 1000 ש"ח''. </P> <P>שואל האיש ''למה מוח של תלמיד כל כך יקר?''<BR>עונה הקצב: ''כי נדיר למצוא אותו''<BR><BR>ואת הבדיחה הזאת שמעתי מ... איך לא, מורתי היקרה למתמטיקה.<BR><BR><B>למה התרנגולת חצתה את הכביש?</B><BR>כי היו לה נטיות אובדניות.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>ורק בגלל שלא יכולתי לסיים את הפוסט הזה ב"כי היו לה נטיות אובדניות" ...</P> <P>קיט. (בגרסה נטולת הנטיות האובדניות)<BR><BR></P></div>Sun, 18 May 2008 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9209350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9209350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9140837<div align="right" dir="rtl"><P>לא ולא, ידידי היקרים. לא הפכתי לפאקצה וגם לא אימצתי אלי כל סטיגמה ורדרדה אחרת, אל דאגה. זו פשוט הדרך שלי להגיד ...&nbsp;התגעגתי (היי, לא כתבתי כאן כבר חודשיים. המקום הזה ניראה יותר מוזנח מרווק זקן. מד הכניסות מתחיל קצת להזכיר את הרייטינג של כולבוטק כשהשידורים שלו היו חופפים להישרדות. אבל היי, אני ודימויי המוזרים כבר מצפים לפורקן, אז כניראה שהמקום ידע ימים טובים יותר). בכל אופן, 'הזיות מלנכוליות' הפך ל-Blogical. אין מתאים יותר מפטפטת אינטרנטית בילתי מובנת כשם לבלוגי הקט.</P> <P>אבל חדל הקדמות&nbsp;חסרות פשר. הגיע עת לענייניות. וזה מאורע משמח, כי אני עניינית רק לעיתים רחוקות. כשאני חייבת. כשמכריחים אותי. כשמאיימים להכשיל אותי במתמטיקה אם אני לא אגש כבר לעניין המחורבן ... אוה, כן. ענייניות.</P> <P>בכל אופן, כפי שציינתי בקטע הקודם (שנכתב בתקופת האבן) התקיימו צילומים לספר מחזור ... (התקיימו. אני פלצנית) ... ואני יכולה לשחזר עדיין את החוויות הטראגיות. ככה זה. כל סדרת צילומים שמונה יותר מ ... אפס תמונות, הופכת באופן אוטומטי לטראומטית. אבל אני לא מרגישה מספיק ישראבלוגית כדי "פוסט-טראומה" בתור כותרת. תבליגו (אילו היה לי שקל בכל פעם בה סטיתי מהנושא ... יכולתי לקנות אספקת אורז שתספיק לכל ימי "המשבר הגדול". מבחינתי האינפלציה לא ניגמרה מאז 2005.). בכל אופן (בחיים האמיתיים, מחוץ לכתיבה,המילה הזאת נישמעת בפי כמו "בכלופן". ככה זה, כשאת אומרת את זה בכל פעם שאת&nbsp; סוטה מהנושא. אילו רק היה לי שקל ...טוב, זה כבר נעשה נדוש), בסופו של דבר באתי עם חולצת בית ספר לבנה, ובערך חצי מהבנות בכיתה שאלו אותי אם הבאתי בגדים להחלפה. באופן מוזר, זה בדיוק מה שהתכוונתי לשאול את רובן. אבל ... יותר משהו בסיגנון של "למה לא הבאתן בגדים? אני מתכוונת, בגדים מכובדים. בסגנון של טקסי בית ספר ולא בסגנון של 'אופנת פורים האחרון'". אבל ... *נאנחת בטראגיות* אני כניראה סתם קוטרית. וחנונית. ופריקית בהתהוות (מישהו מוכן להביא לי שקל? חסר לי רק עוד קצת כדי לקנות את הפסנתר שתמיד חלמתי עליו). אבל מה שהיה צריך לקרות כדי להפוך את זה ממשעשע לעצוב בצורה פתאטית כמעט כמו הדימויים שלי קרה, ובאופן מפתיע כשחשבתי שאני אצא מזה בלי מידת צחוקים מספקת, אבל אז הגיעה המורה, והצילה אותי ממחסור מחפיר ביציאות לבלוג. ובפוסטים בכלל. בשלב בו כל הבנות פלשו לשירותי המורים כדי להתאפר (וכשאני אומרת 'להתאפר' אני מתכוונת ללמרוח כמויות מוגזמות של אודם בחוסר דייקנות שרק ילדות בכיתה ו' יכולות להגיע אליו). ובזמן ששאר הבנות צבעו את העפעפיים שלהן בשחור עם המסקרה, אני נותרתי מאחור. </P> <P>המורה:"את לא רוצה ללכת להסתדר?" </P> <P>אני נשבעת שמעולם לא עלה על פני חיוך ציני טוב יותר.</P> <P>ואז כמובן הגיע הצלם. הבחור בערך בגובה 2 מטר, והוא נתקע במשקוף כשהוא ניסה להכנס. אני מתחילה&nbsp;לבצע נסיגה טקטית החוצה.</P> <P>כעבור חצי שעה בערך, אחרי 5 שליחויות לקרוא לבנות, שלושה נסיונות התאבדות של הצלם על ידי נפילה לגיבוב הכיסאות שבכיתה (יופי לו. בחר בדרך הקלה) ובערך רבע שעה של ניסיונות שווא של הבנים לפתוח את ציוד הצילום, כי הצלם היה מושבת זמנית בניסיונות להחלץ מגיבוב כיסאות, התחילו הצילומים. וכמובן היו חייבית לצלם אותי ראשונה, כי הבנות <STRONG>עדיין לא חזרו מהשירותים</STRONG>,<STRONG> </STRONG>וגם כי ניראה לי שהצלם קצת שונא אותי. מעניין למה. ובגלל שהייתי נחושה בדעתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר, הצלם היה נחוש באותה מידה למשוך את זה כמה שיותר זמן. אחרי&nbsp;חמישה צילומים ושני ניסיונות בריחה, הוא כניראה הבין שאני מקרה אבוד. אבל כל זה כמובן לא משנה, כי עדיין ניראתי כמו הגירסה הג'ינג'ית של סמארה. </P> <P>אחרי זה התחילו הצילומים הכיתתיים. ולמרות שאני נמוכה, שמו אותי מאחור. מחשבה נבונה. אנשים עוד יתהו מה לעזעזל סמארה עושה בתמונה, ולמה היא ג'ינג'ית&nbsp;בעלת הבעה&nbsp;אדישה (זו הדרך שלי להתמודד עם דברים). אחרי כמה צילומים, גוליבר החליט שנימאס לו מאיתנו לגמרי והוא עובר לכיתה אחרת. שום דבר מעניין במיוחד. פתאום אני מתחילה לתהות מתי לעזעזל הופיעו פסלים של ג'ירפות בחצר (ואני לגמרי רצינות. החצר שלנו פשוט מרתקת. כמעט מפצה על שטיח הדשא המת). פתאום אני מתחילה לקבל הרגשה רעה לגבי מה שקרה בימים בהם נעדרתי לבית הספר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>נישמע משעשע למדי יחסית ליום צילומים, לא?</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>קיט.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Wed, 07 May 2008 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=9140837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=9140837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=8748082<div align="right" dir="rtl"><P>אני מתנגדת לשימוש במילה חכמה. אינטליגנטית נישמע איכשהו יותר יומרני אבל פחות מדובר. ואולי בגלל זה כמעט לא משתמשים בו? להתבייש בעצמי! </P> <P>"חכם" ... כן ... זו הדרך הנכונה! מרכאות.</P> <P>כן... "חכמה" שכמותי ... ואני עוד מנסה לזכות ביחס רציני (יצאתי מדעתי. אשוב עוד דקות מספר. זה מה שכיף באנונימיות ... אתה יכול להעלם ולאף אחד לא יהיה אכפת)</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>ועכשיו, ברצינות. ניראה לי שאני מתחילה לזלזל באינטליגנציה של הקוראים שלי. הפוסטים שלי מתחילים להיות קצרים יותר מהזקן של אחי ותדירות העידכונים שלי נמוכה יותר מים המלח. וואו, אני נדושה. בכל אופן, מחר הצילומים לספר מחזור ... (במעבר חד וחסר פשר) ואני חייבת למצוא חולצה לבנה. ובגלל העדר חולצה לבנה שלא ניראת כמו מדי כוורן, יצאתי למסע קניות מפרך, שבסופו קניתי חולצה אחת. שחורה. הידד לשפיות. ומה אני אלבש מחר? בחולצת האני-יוצאת-לעבוד-בתור-טכנאית-חברת-החשמל המורה שלי כניראה לא תיתן לי להצטלם. זאת בערך הפעם הראשונה שיש לי בעיות בעינייני לבוש. מוזר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>ו... זה לא באמת נחשב לזילזול בקוראים שלי נכון?</P> <P>דרך אגב, יש פה מישהו ממעלה הבשור? (לאחרונה ניתקפתי בשיגעון היסטרי שך לאיזה-בית-ספר-אני-אלך. וזה כולל לשאול את הסובבים אותי אם ללכת למקיף או למעלה הבשור בתפוצה רחבה עד כדי כך שאחי מפתח התנהגות ילדותית שכוללות סתימת אוזניים וריצת אמוק בכל פעם שאני אפילו מזכירה את הנושא).</P> <P>&nbsp;</P> <P>קיט.</P> <P>&nbsp;</P></div>Mon, 03 Mar 2008 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=8748082http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=8748082http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=8626355<div align="right" dir="rtl"><P>הקטע עם האתאיסטיות התחיל לפני בערך&nbsp;כחצי שנה .&nbsp;עד אז לקחתי את עניין ה"אלוהים קיים" כדי מובן מאליו. שנת הלימודים הקודמת הייתה די קשה, ויצאתי ממנה בתחושה די אומללה. אני לא יוצאת כל כך הרבה מהבית, וכשאין בית ספר אני לא יוצאת בכלל. אז היה לי די הרבה זמן לחשוב, בעיקר בגלל שלא היה לי ממש מה לעשות (ריקנות של חופש גדול. מכירים?). זאת הייתה התקופה בה גיליתי את האינרנט, בעיקר מפני שסופסוף הייתה לי גישה למחשב. אני מניחה שמפגש עם מאות ג'יגה של מידע ואפשרויות (ובעיקר גילוי הרשתות החברתיות השונות ותוכנות התקשורת) כמעט בילתי מוגבלות, הביא לפתיחת הבלוג הראשון. ובדיעבד, גם לסגירתו (אני לא הייתי היחידה ש''גילתה'' את האינטרנט ו ... את ישראבלוג). אבל ניראה לי שההשפעה העיקרית על הבחירה שלי הייתה ספרים שקראתי. לא שהם הטיפו לאתאזים, הם פשוט הראו לי שיש אפשרות אחרת וגרמו לי להביע ספק באמונה באל ובדת. התנ"ך לא נישמע לי כל כך הומני (וגם לא ממש ריאלי. בסך הכל, זה מתבסס על אמונה. מנקודת מבט אובייקטיבית התנ"ך הוא בסך הכל סיפור. אגדה. המצאה). ואני לא חושבת שאמונה ממלאת את החיים במשמעות ובנופך. לאו דווקא. אני מנסה לחשוב על דת כעל דבר יפה, אבל כל מה שאני מרגישה כשאני חושבת על זה הוא ריקנות. </P> <P>הדבר היחיד שאי פעם הלהיב אותי הוא לחקור. התנ''ך פשוט נותן לך את כל התשובות ביד, כמובנות מאליו, ואומר לך ''אל תשאל, פשוט תקבל''. ואני לא מוכנה לקבל. זה גורם לי להרגיש רע. </P> <P>התנ''ך בעצם אומר ''אלוהים אוהב אותך, ורוצה שיהיה לך טוב. אבל אם לא תקשיב לו&nbsp;הוא ישלח אותך&nbsp;לסבול יסוריי נצח''. </P> <P>אני לא צריכה את התנ''ך כדי להיות בן אדם טוב. אני בן אדם טוב אך ורק בשביל עצמי. </P> <P>&nbsp;</P> <P>הייתי יכולה לכתוב עוד די הרבה, והפוסט היה עלול להיות מאוד ארוך, אבל אני לא כותבת מעניין עד כדי כך שמישהו יטרח לקרוא.</P> <P>אז ...</P> <P>&nbsp;</P> <P>להתראות,</P> <P>קייט.</P></div>Wed, 13 Feb 2008 18:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (קיטיארה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504337&blogcode=8626355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504337&blog=8626355