http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240Live, Breathe, LoveheCopyright 2026 לי זאב ותקין.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/40/42/50/504240/misc/16673967.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10434155<div align="right" dir="rtl">חלמתי עליך, שכעסת וויתרת עליי מזמן. ואולי זה לא כל כך חלום. ואם הכל לא היה מטריף אותי בחיים לא הייתי נשארת שפויה. ובעצם, הרי זה לא באמת משנה, כך טענת הוד רוממותה - כי מבפנים אני מזמן כבר מתה וצריך לזרוק אותי לרחוב. קצת מבאס, אבל היי - יהיה לי עם מי להיות, הא דארלינג? קיביניבלאט.צריך לקרות עכשיו משהו. נשבר לי מלחכות. זה צריך לקרות ועכשיו.I am the maker of rules, dealing with fools... I can cheat you blind אני נלחמת, ולא על דברים קטנים חסרי משמעות. ואולי הם לא כל כך כאלה. אני חייה את הנפילה, רואה אותה ומרגישה אותה קרובה. ובעצם, הרי זה לא באמת משנה, כך טענת הוד רוממותו - כי את הנפילה כבר מזמן עברתי והגיע הזמן לקום.אולי יש בזה משהו. משהו קטן... אבל משהו.ומה לעזאזל אני עדיין מחפשת פה?קיביניבלאט, את יודעת בדיוק מה.אני עוד עומדת, חייה נושמת ונהנית מכל רגע. ואולי לא תמיד נהנית, כמה חבל שבריחה לא נחשבת להתמודדות ראויה לכבוד מלכותם. ובעצם, הרי זה לא באמת משנה, כי הוא רוממותם יכולים לקפוץ לי - אני נאמנה לעצמי ולי זה מספיק.Don't tell me if I'm dyingcause I don't want to knowIf I can't see the sunM</div>Mon, 19 Jan 2009 10:55:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10434155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10434155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10225790<div align="right" dir="rtl">ובינתיים אני מסתפקת בחיוכים הקטנים, בנגיעות, בחיבוקים החמים, רק הם נותנים לי להבדיל בין פרצופים למסכות. מסכות יפות דווקא, יש כל מיני, חייכניות, צוחקות, בוכות. ושלי הכי יפה. יום אחד עוד אצלם אוסף מסכות ואציג בתערוכה מפוארת. והמסכות יברכו, אוהו, איזה יופי, והפרצופים לא יבינו את המהומה - הרי אלו רק עוד פנים בכל מיני צבעים. המסכות יברכו, בחיבוק מחמם שמבדיל בין טובים לרעים, כן, אחבק את כולם ואצייר לי גם קומיקס, על מציאות פנטסטית וחלומות מתגשמים, שהרעים משתלטים על העולם והטובים בקושי מצליחים להתגבר, להתבגר? לא, עוד לא רוצה. והרעים אוכלים את עצמם מבפנים כמעט ותמיד קמים מחדש, אין להם אלוהים, לבני זונות, לא אלוהים ולא לב. הם יחסלו את הטובים בוודאי, ימותו כולם, נקבות רכרוכיות, רודפי צדק מתחסדים שכמותם, שימותו כולם. ואז אוכל להשאר לבדי, קטנה על דף לבן גדול וחלק, ואטבע בדמעות של עצמי.-לי זאב ותקין.מקווה שאתה מרוצה.</div>Fri, 28 Nov 2008 12:55:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10225790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10225790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10220004<div align="right" dir="rtl">שניים יושבים תחת עץ, משכשכים רגליים בנחל קר וזורם. הוא מרים יד ומניח סביבה, והיא מתעטפת בחום גופו, חום שקרי שכזה. אבל לא, הרי רק אתמול אמר שהוא אוהב. והיא מפנה אליו מבט ריק, כמעט בוהה לתוך עיניו. ראי לנשמה, הא? ושלו ריקות כל כך. כמה שהיא טיפשה, איך הצליח בהנפת אצבע להעיף אותי מהענף הכי גבוה, והיא נפלה, על שפת הנחל, ישר לתוך זרועותיו ממש תחת העץ, וזיוף קלוש מרוח על פניו. והיא מחייכת חיוך קטן, בחצי פה, וגומה אחת ניכרת תחת דמעה קרה, וזורמת. ממש למסגר ולתלות בכניסה לביתם העתידי, זוג אוהבים על שפת נחל בשחור לבן.-לי זאב ותקין.להלהלה, שחור לבן. חה.</div>Wed, 26 Nov 2008 18:22:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10220004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10220004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10202312<div align="right" dir="rtl">חזק וכואב, פוגע בכל פעם מחדש. והיא צונחת על ברכיה, פורצת בבכי שלא בכתה מעולם, מתעלמת מהאנשים העוברים ושבים - הם לא חשובים מספיק. וודאי הם כבר מבינים, מזדהים אולי, הרי היא לא הראשונה ששברו את ליבה, פתחו קרעו תקעו נעצו סכינים סובבו משכו ואיה, כואב לה. החולצה שהיא כל כך שנאה - זו עם המחשוף הנדיב והתחרה - התמלאה בדם, דם חם, שורף, ואיה. כואב לה. צביטה חזקה בחזרה מחזירה אותה למקומה. והוא ממש לידה, שוכב שם איתה, בפנים של מלאך מתוק ותמים כל כך. היא מפנה לו גבה ונושמת עמוק-עמוק. ומותחת ימינה את ראשה לרגע ונושקת לכתפו הרחבה והערומה, מצמידה גבה לחזהו ונושמת עמוק. לפחות הוא טוב במיטה.-לי זאב ותקין.כי התגעגעתי כל כך. כן, אליך. </div>Sat, 22 Nov 2008 04:04:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10202312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10202312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10156952<div align="right" dir="rtl">והיא מוצאת את עצמה מוטרדת מעניינים לא כל כך חשובים, כמו מתי יגיע הכסף שהיא עבדה בשבילו לא כל כך קשה, איך תספיק לראות את אהוב לא כל כך אהוב ליבה, ואיך הכול יתחבר. ושותקת, הרי הזמן יעשה את שלו, היא משכנעת עצמה באמונה לא כל כך שלמה. ושואפת שוב, הפעם קצת יותר, מהסיגריה הלא כל כך בריאה שלה, מבלי לחשוב פעמיים על מה שהכניסה לפה. נושפת מהר ובוהה בענן המהפנט שיצרה סביבה, כמעט גאה בעצמה היא שואפת שוב מידה השמאלית כשבימנית מכתב לא כל כך ארוך. מכתב שהיא משתדלת שלא להרטיב בדמעותיה, מכתב לא הכי סימפטי, לא בדיוק יומיומי. ועוד שותקת, שואפת נושפת מהר נאנחת, ונופלת, יודעת שהוא לא כל כך יבכה, רק קצת. והוא עובר אותה ברחוב, שוכבת מפרפרת על סף ספסל, מבין לא כל כך מבין, נושק לה מהר, כל עוד היא לא כל כך מתה, והיא מרגישה דמעה יחידה נוטפת מעינו, בעוד שלה נעצמות והיא, היא אך ורק עם עצמה. הגיע הזמן.-לילו-נורא אהבתי את זה. זה כל כך אני. פאק. </div>Mon, 10 Nov 2008 21:28:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10156952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10156952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10113793<div align="right" dir="rtl">פאקינג שנה.ואני עדיין כלום בלעדיך.&#9829;-לילו-"i just don't wanna miss you tonight" </div>Fri, 31 Oct 2008 16:30:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10113793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10113793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10004966<div align="right" dir="rtl">יום כיפור. ה-יום, כביכול, לחשבונות נפש וכל החרא הזה.אף פעם לא הבנתי את זה, שנה אחר שנה, כל אחד יחשוב עם עצמו איפה הוא טעה, מה הוא עשה לא בסדר, כמה שהוא בנאדם דפוק.יהפכו את היום הזה לדכאון השנתי, היום שאפשר לשקוע בו בעצמך עם כל החרא שמציף אותך, ואז פתאום להרגיש יותר טוב.אבל פאק, באמת שאני לא מבינה. איפה כל הטוב, שרק ביום נשכח? אושר אמיתי ותמים, חיוך פשוט שמתקן הכל, חיבוק.כי לפעמים חיבוק זה כל מה שצריך, מהאדם הנכון, בזמן הנכון, ופתאום הכל נראה יפה יותר.נעים הרבה יותר להיזכר בחיבוק, מאשר בסתירה, לא?ואו, הנוסטלגיות. מה לא הייתי עושה בשביל עוד חיבוק כזה.כמה שהיה לי חשוב כל רגע מדהים איתך, ועדיין.להיזכר בפעם ההיא, שנפלת והצלחתי להקים אותך על הרגליים, יותר מאשר הפעם שלא ראיתי, אולי התעלמתי, מסיבות משלי.גם אני טעיתי. התרחקתי, הרחקתי, הדחקתי. איבדתי, נאבדתי, וכמה שאני עכשיו מתגעגעת.כל כך מצטערת על הכל, על הרגעים שאיכזבתי, כשהבטחתי שאהיה שם, כשהתעקשתי להישאר מרוכזת בעצמי.ונשארתי לעצמי, כי אם אין אני לי מי לי, וכי אפילו אותי כבר התחלתי לאבד בין כל האנשים.לא חכמה לעבור ברחוב ולהכיר כל פרצוף. כן כן</div>Thu, 09 Oct 2008 12:30:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=10004966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=10004966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=9936035<div align="right" dir="rtl">לא ברור לי עוד ממה, אבל הפחד מורגש מאי פעם. ופחדנית אני לא.זה לא שאוזל הזמן, נכון? פחח, האש הזו לא תדעך בתקופה הקרובה. אני עוד בסדר,והרי מנפילות חשוכות אני לא צריכה לדאוג.אולי אני פשוט לקראת הסוף של עכשיו - נו, לעבור הלאה וכל החרא, תמיד בריא קצת מהכול.החלום המתוק שיצרתי לי כולו יתפוצץ מבפנים,ואז אפול באור, לעיני כולם,ואהנה מכל רגע.וולקאם טו ריאליטי, דארלינג - יור אר גונה דיי.לא באמת חשוב מתי, אה?-לי זאב ותקין.</div>Tue, 23 Sep 2008 22:07:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=9936035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=9936035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=9727953<div align="right" dir="rtl">כמה אופטימי מצידי, הא?לעצום עיניים ולהירדם כשאני עייפה באמת.לקום אחרי שינה טובה.לחלום.להעז.אומץ, בעיקר כשהוא קצת מסוכן.סיכונים - גם המטופשים שביניהם.חיבוקים. ואין כמו שלו.נשיקות מצמררות.צמרמורות נעימות.שיחות ארוכות על כלום.אוהבת מוסיקה.לנגן.להיזכר ביצירות ישנות.רישום, בעיקר פורטרטים עצמיים.כתיבה אמיתית.כנות.חוסר הגיון.עיניים.פירסינג.קעקועים.צמידים.שרשראות.כבילות.טיפשות.ראש כחול.בנים.מקלחת.תמונות.זכרונות טובים.אוהבת ים.זריחה.אופטימיות.פיוס.לפגוש מישהו שלא פגשת יותר מדי זמן.להבין בנאדם ממבט אחד, ללא מילים.נשימות עמוקות.חלומות.להגיד תודה.גם לשמוע לא מזיק.תקווה.להרגיש בטוחה.להסתכל על בנאדם ולראות את עצמי.להצטער.לסלוח.למידה מטעויות.מודעות עצמית.ביטחון עצמי.אוהבת חברים.לילה לבן.קמפינג.צניחה.נהיגה.סוסים.הכי בעולם את שלי.אחוות אחים.גורים.אחים גדולים.מזגן ביום חם.אייסקפה.עוגות גבינה.בייגלס.סקס.לשתות.שוקו.אלכוהול.לעשן.סיגריות, העדפה לנובלס.נרגילה.עוד כמה דברים.צבעים.אוהבת שירים שעושים לי טוב.להנות.צחוק.בכי משחרר.חופש.להתאהב.ביאנקה, תמיד אהבתי ותמיד אוהב!קלואי.ג'ינג'ר השמיין.בית ריק.מסיבות.ריקודי</div>Sun, 10 Aug 2008 18:17:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=9727953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=9727953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=9634062<div align="right" dir="rtl">"זה לא תמיד היה ככה, אתה יודע." הוא ידע רק לחייך בחזרה חיוך מנחם שכזה, בחצי פה, כאילו הדברים מובנים מאליו. לחייך ולחבק קרוב. הוא ידע יותר משחשבה. לפעמים אפילו מלמל כמה מילים, "כן, אני זוכר," אבל זה לא אמר לה הרבה. המילים חסרות חשיבות אליה, מהדהדות בראש בינה לבין עצמה ונשארות אי שם מאחור, בכוננות מלאה לשליפה פתאומית בכל רגע נתון. היא לא יכלה לדעת מתי יחזור, ואיך תדע, זו הייתה בחירתה שלה לעזוב אותו. הייתה לה הרגשה שזה עוד יתנקם. עוד מאז המילים מהדהדות, והוא ממשיך לחייך, לחבק כמו שרק הוא יודע ולהשאיר כל כך קרוב, בשקט הצורם שכל כך יפה להם. הוא לא ישבור את השתיקה, הרי קל לו יותר לשבור את ליבה, לשמוע את צוויחתה מבפנים ולשתוק, כמו תמיד.אני בינתיים בסדר, את יודעת? החופש הזה עושה לי טוב. אני מסתדרת ביני לבין עצמי, בלעדייך, מחכה שתעשי את אותו הדבר בלעדיי.לא השתגעתי, אני חושבת, מקווה שגם את עוד שפויה, עד כמה שהיית, לפחות. בשבילם את תישארי חזקה, בשבילם.הכול מבולבל לי קצת, לא יודעת אם התחלתי כבר להתגעגע, אולי זה ייקח זמן. סבלנות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלנו, אה? אירוני משהו.ויהיה טוב, את יודעת? אנ</div>Thu, 24 Jul 2008 15:24:00 +0200leeloosh@gmail.com (לי זאב ותקין.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=504240&blogcode=9634062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=504240&blog=9634062