<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>In Rainbows</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055</link><description>How come I end up where I started
How come I end up where I went wrong

</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 .RedHead. All Rights Reserved.</copyright><image><title>In Rainbows</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/32/28/50/502832/misc/12730030.jpg</url></image><item><title>תיבה סגורה. שיר שכתבתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=9162984</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מחפשת את עצמי בין כל האנשים, מסביב,
הקבוצה עומדת ובוהה, לא מבינה
איך אני שוב לא רצויה.

הם יוצאים ונכנסים מכל הכיוונים
האורות דולקים ונכבים מצד כל השבילים השוליים
המעידים על דרכי.

בתיבה סגורה ללא דרך מוצא,
ללא דרכי יציאה. לא תצליח לפתוח,
לא תצליח לפתוח אותה. 
שומרת בפנים, שומרת לעצמי אמונים.

אני הלכתי אתה נשאר,
ונשארתי ללא הכרות עם אף אדם
אני שופטת את עצמי, שופטת את כולם.

נלכדת אל תוך מבוך סתום ומפותל
של עולם לא מוכר וגם קצת מנוכר.
אני אמשיך לסרבלהיות אותו אדם זר.

בתיבה סגורה ללא דרך מוצא,
ללא דרכי יציאה. לא תצליח לפתוח,
לא תצליח לפתוח אותה. 
שומרת בפנים, שומרת לעצמי אמונים.

הם יוצאים ונכנסים מכל הכיוונים
האורות דולקים ונכבים מצד כל השבילים השוליים
המעידים על דרכי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 10 May 2008 20:23:00 +0200</pubDate><author>ninushaim@hotmail.com (.RedHead)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=9162984</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503055&amp;blog=9162984</comments></item><item><title>אחרי חצי שנה שלא כתבתי...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=8674733</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הנה זה בא,
שירשל 3 בתים, ללא כותרת, ללא פזמון 
מחכה להצעות לשיפור.

זכרונות רעים
ריבים, צעקות, מכות
הכל נמצא כאן
החושך משתלט, השנאה מתגברת
זה אסור, אסור

התכחשות למציאות
המילים, הכאב, הבכי
וזה הכל אמיתי
הרצון העז לצרוח
אבל אי אפשר, אי אפשר

הרגשה של כעס
לחנוק, להרוג, לקבור
ואוליי הכל יעלם
זה כבר כאן ואין לאן לברוח
אין לאן, אין לאן&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 20 Feb 2008 23:42:00 +0200</pubDate><author>ninushaim@hotmail.com (.RedHead)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=8674733</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503055&amp;blog=8674733</comments></item><item><title>קשה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=8215930</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לה הוא עשה את זה וכבר חודש וחצי עבר ולא דיברנו על זה.
אני לא מבינה אותו בכלל.ואני לא רוצה ליזום אם הוא התחרטאו משהו.
לה אין תקשורת? למה? אני כזאתי פחדנית.
ולמה דווקא אותי הוא נישק?
לאזל יש לו כ&quot;כ הרבה ידידות. מה הוא מצא בי.
אני לא מוצאת בי כלום, אני מכוערת מבפנים ומבחוץ. אני לא הייתי עושה את זה.
הנאדם כמעט לא מכיר אותי, יצא לנו לדבר קצת, לא יותר מזה.
אז בטוח שזהלא בגלל הפנימיות. אז למה? אם אני כ&quot;כ מכוערת למה?
סמק אני שונאת את השנאה העצמית הזאתי אבל אין מה לעשות, לא מצליחה להשתלט על זה. כל פעם שאני מסתכלת במראה זה חוזר אליי.
אין לי ביטחון בגרוש וזה אחד הדברים שאני הכי שונאת בעצמי, אני יודעת שצריך להאמין בך וכל החרטה הזה, אבל אני לא מצליחה.
גם זה לאשאנשים &quot;קרובים&quot;תומכים ומפרגניםלי בזמן האחרון,אני לאיכולה לשתף אותם בדברים כאלה.
אני כל הזמן לבד, גם כשאני עם אנשים אני לבד. ודיי התרגלתי לזה כבר ממזמן, אבל הייתה תקופה יותר טובה. נעבור את זה.
זה לא שרע לי ממש ואני מראה את זה, כי אני מנסה להיות נחמדה לכולםכדי לא לפגוע באנשים, אבל הייתי רוצה מדי פעם שמישהו יראה שרע לי.גם אם אני לא ממ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 17 Dec 2007 17:45:00 +0200</pubDate><author>ninushaim@hotmail.com (.RedHead)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=8215930</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503055&amp;blog=8215930</comments></item><item><title>בלוג חדש.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=8160076</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין לי מושג אפילו למה פתחתי בלוג. הספיק לי פעם שעברה.
נו טוב, כנראה שהיה לי משעמם. 
מקווה שהפעם לא יגיעו לפה אנשים לא רצויים.
-
אתמול הייתי בת&quot;א, ולא, לא בגלל ישרא. היה ממש כיף,
בא לי לעבור לת&quot;א ככה אני אהיה קרובה להכל.
בא לי סביבה אחרת. נמאס לי מהאנשים פה ביבנה. 
אני רוצה להכיר אנשים חדשים, לא עושה לי טוב להיות פה. וכבר מיציתי פה את החברויות שלי עם רוב האנשים.
אני רק מחכה לעוף מהבית שלי, לגור באיזה דירה בת&quot;א, לעבוד באיזו חנות דיסקים, להיות אחראית, לדאוג לעצמי, להתמודד.
אין מיי דרימז.

אני שונאת את הבית הזה. נמאס לי מהצעקות פה. כל יום אותו סיפור. אני שונאת את זה.
תלכו לעבודה ואל תחזרו. אחותי כבר עברה, אח שלי מתכנן ואני צריכה להתקע פה עוד עשרים שנה.
מה הבעיה שלהם? שיתגרשו וזהו. אין לי כוח לחרא הזה, כמה אפשר לסבול את הצעקות האלה כל יום.
איזה חרא חינוך קיבלתי, אני שונאת את זה. כבר ממזמן הפסקתי להקשיב להם.
אני שונאת שהיא מתחרפנת מכל דבר קטן, ושהיא מכריחה אותו &quot;לצדד&quot; בה. 
ממש תינוקות, אני לא מאמינה שהם ההורים שלי. הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות כמוהם.
מעניין מה יהיה כשרק אנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Dec 2007 22:40:00 +0200</pubDate><author>ninushaim@hotmail.com (.RedHead)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503055&amp;blogcode=8160076</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503055&amp;blog=8160076</comments></item></channel></rss>