http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425-כאן יש אותי שאפילו אני עוד מנסה להכיר .heCopyright 2026 האני .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/25/24/50/502425/misc/17763660.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=12046874<div align="right" dir="rtl">אז..אחרי המון זמן שלא כתבתי פה,פתאום הרגשתי צורך.. לא ברור למה. קרו המון דברים מאז הפוסט האחרון, אני בצבא כבר חודשיים, חודשיים קשים מידיי שחישלו וביגרו אבל הייתי מוותרת עליהם בקלות. ובעניין האוכל, לא אכלתי כל כך ולא מבחירה, פשוט לא היה לי מה. ועכשיו לחזור לאכול נראה מוזר וכולם מדברים על זה שמשמינים בסדיר וזה מלחיץ, ככה שגם המחשבות על אוכל חוזרות. אני מתגעגעת לחברים הישנים, לחיים.. אני מרגישה כאילו החיים שלי נעצרו לחודשיים ועכשיו אני יכולה לחזור לחיות. וזה מוזר לחזור למקום שהשתנה כלכך.. מוזר שאנשים חיו ועשו דברים בזמן שאני הייתי בסוג של עולם אחר.. מוזר ועצוב. אבל אני יודעת שיהיה בסדר. וחשוב לי לכתוב את זה פה כדיי לזכור. דרך אגב, אבא שלי קורא כאן לדעתי.. אז היי אבא, תודה על "היושר והכנות" . </div>Sat, 18 Sep 2010 15:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=12046874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=12046874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11528088<div align="right" dir="rtl">דף חדש</div>Sat, 16 Jan 2010 15:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11528088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11528088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11413840<div align="right" dir="rtl">הסתכלתיבמכתבים ושיריםמפעם ולא קשה לראות כמה שהדכאון וההפרעת האכילה עשו לי טוב. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר אבל אני לא מתכוונת לזה שזה עשה טוב לבריאות או משהו כזה. זה פשוט הכניס אותי פנימה,אל תוך תוכי. רק בעזרת הדברים האלה התחלתי להכיר את עצמי באמת. ולמרות שאני עדיין נאבקת אני מודה על התקופה הזאת. היא ביגרה אותי. אני רואה חברות שלי עוברות שלבים בחיים שלהן שאני עברתי כבר בכיתה ח'. בתקופות של הלבד ושל העצב למדתי הכי הרבה ובכל זאת התקופות האלה היו רק הכנה לתקופה של עכשיו, שהיא טובה ובכלל לא לבד. ואולי בעצם כן לבד? האמת שרק לפני כמה חודשים הבנתי שאני יכולה לסמוך רק על עצמי בעולם , אבל באמת. ולא על אמא ולא על אבא ולא על החברה הכי טובה ולא על אף אחד. רק על עצמי. וזה קשה עד כדיי שקצת קשה לנשום לפעמים וכבר כואב הגרון מרוב געגועים לשתף במה שבאמת הולך, אבל אני יודעת שזה לא כדאי. שרק עליי אני יכולה לסמוך. וזה לא עניין של לבד אלא של בגרות. ואני מוצאת דרכים אחרות לבטא את מה שאני מרגישה. דרך בגדים ומוזיקה בעיקר. ולא תאמינו איזה כייף זה להפוך מ'זאת הרזה' ל'זאת עם המשקפיים'. באמת. תמיד ידעתי</div>Wed, 25 Nov 2009 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11413840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11413840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11353010<div align="right" dir="rtl">ואחרי שאמרתי את מה שרציתינשאר עוד מקום מואר בליבימקום שאומר "לא עכשיו, לא עכשיו"מקום שמזכיר לי לחיות גם אם קשהלהביא עוד חיוך בעולם הזהבלילות רדומים משמחה אני יושב וכותביש עוד אהבות שלא אהבתייש עוד נרות שלא הדלקתייש עוד שירים שלא שמעתייש עוד מקומות שלא ביקרתייש עוד הרים שעליהם לא טיפסתייש עוד דרכים בהם לא נסעתייש עוד צבעים שלא ראיתייש עוד דברים שלא ניסיתייש עוד זריחות שלא עלויש עוד שקיעות שלא ירדואני עוזב את העיר היום, חבריםלחפש איזו שמש מעל ראשי הקטןאני אמצא את נחל האהבה שכולם מדברים עליויש שם גם חלום שמחכה שנתן לו ידאני אלך ראשון, אתם תבואו אחריבואו אחרי. בואו אחרייש עוד אהבות שלא אהבנויש עוד נרות שלא הדלקנויש עוד שירים שלא שמענויש עוד מקומות שלא ביקרנויש עוד הרים שעליהם לא טיפסנויש עוד דרכים בהם לא נסענויש עוד צבעים שלא ראינויש עוד דברים שלא ניסינויש עוד זריחות שלא עלויש עוד שקיעות שלא ירדובואו אחרי אני לא עוזבת. ועדיין יש לי מה לכתוב. אבל יצאתי להפסקה כבר ממזמן ומשום מה פחדתי להגיד את זה.. עד עכשיו. ואני אחזור. אני כאןבשביל כל מי שבטבעת והיא תשאר פעילה. אני אשמח אם תמשיכו לפ</div>Thu, 29 Oct 2009 20:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11353010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11353010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11238708<div align="right" dir="rtl">והכי מפחיד.. זה לראות שוב את ההתדרדרות, אחרי שחשבת שכבר הכל בסדר.שהתשחררת. אבל את לא, כשהיא באה מאחוריך ומוצאת דרכים לעקוף את ההגיון שלך, את לא יכולה לעשות כלום. את בעצמך כלום. את אפס. וכשהיא לא כאן הכל טוב יותר. תעזבי אותי, תני לי מנוחה ממך. אני כבר לא רוצה אותך כאן בתוכי, במקומי. אני רוצה להשאר אני. </div>Sun, 13 Sep 2009 14:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11238708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11238708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11111360<div align="right" dir="rtl">אני לא רוצה לכתוב שטוב לי, כי מחר אולי יהיה רע. אני גם לא רוצה לכתוב שרע לי ,כי מחרתיים אולי יהיה טוב. אני כבר לא כותבת כאן בכלל.. אני לא מרגישה צורך אבל בכל זאת מתגעגעת לכל מה שהיה לי כאן. ואין לי צורך לסכם את הבלוג, כי אני לא נפרדת ממנו ומכן. אני כאן תמיד.. ואני יודעת שככה גם הבלוג . הלוואי שיכולתי להמשיך לכתוב כאן כמו פעם, בדיוק על הכל , בשביל לארגן את המחשבות,בשבילי. אבל היום , או לפחות כרגע, אני כבר לא צריכה לארגן אותן. פשוט לחיות, זה הכל. לא יותר. זה מרגיש טוב. </div>Thu, 30 Jul 2009 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11111360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11111360http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11021908<div align="right" dir="rtl">לא חשבתי שזה יגרום לכזאת הקלה. :) הולכת ממך.. סופסוף חופש מהכל ועם כמה שקשה.. זאת הקלה עצומה. ועם הדמעה עולה לו חיוך,אז מה רע? (: </div>Thu, 02 Jul 2009 16:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11021908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11021908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11001264<div align="right" dir="rtl">&#9829;=? החיים קשים בתור מכוערת מעוררת בחילה.</div>Fri, 26 Jun 2009 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=11001264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=11001264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=10958775<div align="right" dir="rtl"> "מי נהר זורמים הבט אלו הם ימי חייך הם מימי חייך נשטפים בזרם שמתחיל עם גשם ראשון מי נהר זורמים הבט אלו הם פלגי המים שיגיעו אל מדבר גווע עם השקט שיבוא גם אם אשתה את כל הים הוא לא ירווה את צימאוני לעוד יום קרוב אליך לעוד יום בזרועותיך גם אם אשב מתחת שמש לא ישרפו אותי קרניה כמו לבי נשרף בלהבות אהבתך" דרך אגב.. המשאלה ליומולדת 17 ? אני חושבת שהיא התגשמה. תודה. עכשיו רק צריך לשמור על זה. &</div>Sat, 13 Jun 2009 23:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=10958775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=10958775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=10933666<div align="right" dir="rtl">זאת תקופה מדהימה. טוב לי. לא בזכות אף אחד ולא בזכות שום דבר. רק בזכותי. באמת שאני לא יכולה לתאר במילים את ה..אמצע. שאני נמצאת בו. זה דבר שחיפשתי כל כך הרבה זמן .. ועכשיו כשמצאתי..לא ריק כמו שחשבתי שיהיה.עדיין יש תכלית. האוכל הוא כבר לא ממש עניין בחיי,לפחות לא במודע. תמיד הוא ימצא דרך להזדחל מתחת לכל מה שאני שמה לב אליו , אבל גם זה יהיה בסדר. התחלתי טיפול חדש שדווקא עוזר. אני לבד ומרגישה כל כך ביחד. כל כך ביחד עם עצמי, וזה כייף לי. כי אני לא נוראה כמו שחשבתי. והדברים שכן נוראיים? אפשר לשפר אותם. אני הרבה יותר מודעת לעצמי.. ובכלל,להכל. אני מרגישה שהמון זמן לא עדכנתי כאן ושהרבה השתנה. אבל זה לא בדיוק ככה.. זה תהליך שפשוט עכשיו מגיע לשיאו או משהו כזה חח ואולי בעצם לא כל כך טוב. פשוט לא כל כך רע. ופשוט למדתי לקבל, זה הכל.</div>Sat, 06 Jun 2009 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (האני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=502425&blogcode=10933666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=502425&blog=10933666