http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733הרפתקאות Jesicca בעיר הגדולהheCopyright 2026 Jesicca. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14935486<div align="right" dir="rtl">עכשיו כשהישרא-בלוג נסגר, אני עוברת פוסט פוסט ומגבה אותו, יחד עם כל התגובות. בוודאי תגידו לי שאני מבזבת את זמני, כי אפשר לגבות את כל הבלוג בלחיצת כפתור אחת. אבל אני לא רוצה. אני קוראת מילה במילה ומגבה את כל המילים שכתבו אותי . מהחבר הראשון שלי , הגבר הראשון שידעתי, ועד עכשיו. רק כשאני קוראת אני מבינה שהבלוג הוא לא פוסטים אקלקטים של כעס, אכזבה, חרמנות או השתפכות הלב. הבלוג הזה מתאר 10שניםשלחיפוש.חיפוש מטורף אחר את שאהבה נפשי. עכשיו כשהכל כבר נגמר, והישרא-בלוג נסגר, צריך לכתוב סוף לסיפור. ולסיפור הזה יש סוף טוב. אחרי 10 שנים של חיפוש מטורף, מצאתי את שאהבה נפשי. אאחוז אותו חזק ולא ארפהו, והוא אוחז בי חזק ולא עוזב אותי. שנינו קרוצים מאותו החומר. כאילו במשך שנים אלוהים גילגל אותנו, עיצב אותנו, שייף אותנו, לכלך וניקה שוב ושוב ושוב עד שנקבל את הגוון המתאים ואת הצורה בכל עיקול ובכל מקצוע, כדי שנצליח להתחבר. כאשר סוף סוף הכל התאים הוא הפגיש אותנו. אין שום סיכוי שהיינו מסתדרים לפני, או בכלל מסתכלים אחד על השני. במשך שנים הסתובבנו אחד ליד השני ואפילו לא ראינו. אותו רחוב, אותה עיר, אותו קילומ</div>Sun, 17 Dec 2017 20:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14935486http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14935486http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14555605<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי כאן. הישראבלוג התרוקן, ועל אף הצבעים הקרים שלו, הפייסבוק נראה הרבה יותר מזמין. אבל לפעמים בא לי לשקוע בנקודות האפלות והעמוקות ביותר שלי, ולא בא לי ש1000 אנשים שהכרתי מגיל 16, ידעו עליהם. אז אני כותבת פה, תחת הדמות שהמצאתי, ויכולה להיות הכי אמיתית בעולם. ולא להיות מה שהעולם מצפה מימני.עוד שיחה עם אלוהים. עוד שבוע נפתח בתלונות. הפעם הם באו אחרי 7 שעות של התפלשות בחול.אלוהים!. היי! אני רוצה לשאול אותך משהו. למה אני בלי הזוג שלי, בלי רע, צלע נוספת. למה כל מי שניסיתי להדביק אליי, לחבר, לשחבר, בסוף השתחרר ונעלם. למה כולם הלכו, כלום לא התפתח. לא משנה כמה השקיתי . וגם כשלא השקתי. למה? מה דפוק? למה אני דוחה אנשים? למה א' נעלם, ד' התכחש, ק' רק שיחק בי כמו בקוביות? למה? מה אני עושה לא נכון? ניסיתי כל דרך שאפשר. ניסיתי להיות כנה, ניסיתי לשקר. ניסיתי לשמור נגיעה, ניסיתי לספק. ניסיתי להיות קסומה, ניסיתי להיות סתמית. ניסיתי להיות ההיא, וניסיתי להיות אני. אבל כלום לא עזר, וכולם הלכו. ואני שואלת אותך בורא עולם, קדוש שכמוך, מי תיתן לי את בעלי? את החצי השני שנפרד מימני שם בעולמות העליונ</div>Sun, 24 Jan 2016 01:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14555605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14555605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14351045<div align="right" dir="rtl">עדיין יש בי עצב גדול עלינו. אפילו שכבר עבר הרבה זמן מאז שחשבתי שהמשכתי הלאה. כבר כמה חודשים שאני מסתובבת עם תחושת של כבדות בריאות, לא רק בגלל העישונים והמחסור בפיתוח סיבולת לב ריאה. ואני לא מבינה למה. בימים האחרונים זה פשוט התפרץ. אולי בגלל שזה כבר סוף הסימסטר ואין לי הסחות דעת. העצב הזה פשוט צף למעלה על כל השמחה שאגרתי בתשומת לב רבה. אין לנו תכלית, שום דבר שייתן נחת ואושר, רק עוד ועוד כאב. ועדיין הקשר שלי אליך לא רוצה להשתחרר. הוא זה שגורם לי להתפלל עליך כל יום שתהיה בסדר, שתהיה מאושר. והוא זה שמטיח בי תמונות, ממתין לרגעים שאני חולמת בהקיץ ולא שמה לב. ורק החלומות והתקוות לעתיד מאושר יותר גורמים לי להתיר אותו לאט לאט.</div>Tue, 07 Jul 2015 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14351045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14351045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14285412<div align="right" dir="rtl">אז, מאיפה מתחילים. מהיום? מלפני שבועיים? מלפני עשר שנים? נתחיל מהיום. לא חייכת, אפילו לא פעם אחת, כשאמרת לי שלום. וכשביקשתי מימך לחייך, העלית את חצי החיוך המאולץ שלך, זה שאת תמיד מורחת על הפנים כשאת לא אוהבת את מה שאני לובשת. כשביקשתי מימך שתמשיכי עוד קצת, הפצרת בי שאעזוב אותך בשקט. אבל המשפט הזה, "עזב אותי בשקט", לא נאמר רק בתגובה לחיוך בהזמנה. את מגישה לי אותו גם כשאני מבקשת שתשבי איתי, שתתקשרי, שתבואי לבקר, או שסתם, תזכירי לי שאת אימא, ולא רק בבנק. את אומרת שאת עובדת קשה, ושאין לך זמן לשום דבר, לא לעצמך, לא לקאנטרי, ובטח שלא בשביל ליסוע כמה עשרות קילומטרים, ולעלות לבירה בשביל לראות את עצמך לפני 25 שנה. אבל האמת שזה לא מרגיש חריג, או שגוי. איפה שהוא, בגיל ההתבגרות שלי, הפסקת לפענח את המשמעויות של מה זה להיות אימא. חיפשת אותן אצל האחים הקטנים. את זרה לחיי האישיים, האינטימיים. ויתרת עליי בגיל מאוד צעיר. לא הבנת שאת הרועה, אפילו שלפעמים, אני, הכבשה הקטנה, לא מבינה את זה. את נבוכה מימני, אין לך מושג איך לדבר איתי. אני בחרתי לחיות חיים שונים מאוד, מהחיים שלך, ואנחנו לא יודעות איך מגשרים ע</div>Thu, 19 Feb 2015 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14285412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14285412http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14285292<div align="right" dir="rtl">אז, מאיפה מתחילים. מהיום? מלפני שבועיים? מלפני עשר שנים? נתחיל מהיום. לא חייכת, אפילו לא פעם אחת, כשאמרת לי שלום. וכשביקשתי מימך לחייך, העלית את חצי החיוך המאולץ שלך, זה שאת תמיד מורחת על הפנים כשאת לא אוהבת את מה שאני לובשת. כשביקשתי מימך שתמשיכי עוד קצת, הפצרת בי שאעזוב אותך בשקט. אבל המשפט הזה, "עזב אותי בשקט", לא נאמר רק בתגובה לחיוך בהזמנה. את מגישה לי אותו גם כשאני מבקשת שתשבי איתי, שתתקשרי, שתבואי לבקר, או שסתם, תזכירי לי שאת אימא, ולא רק בבנק. את אומרת שאת עובדת קשה, ושאין לך זמן לשום דבר, לא לעצמך, לא לקאנטרי, ובטח שלא בשביל ליסוע כמה עשרות קילומטרים, ולעלות לבירה בשביל לראות את עצמך לפני 25 שנה. אבל האמת שזה לא מרגיש חריג, או שגוי. איפה שהוא, בגיל ההתבגרות שלי, הפסקת לפענח את המשמעויות של מה זה להיות אימא. חיפשת אותן אצל האחים הקטנים. את זרה לחיי האישיים, האינטימיים. ויתרת עליי בגיל מאוד צעיר. לא הבנת שאת הרועה, אפילו שלפעמים, אני, הכבשה הקטנה, לא מבינה את זה. את נבוכה מימני, אין לך מושג איך לדבר איתי. אני בחרתי לחיות חיים שונים מאוד, מהחיים שלך, ואנחנו לא יודעות איך מגשרים ע</div>Thu, 19 Feb 2015 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14285292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14285292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14284309<div align="right" dir="rtl">זהו, החלטתי, אני רוצה להמשיך ממך הלאה. זה עצוב לשכוח ממישהו שרצית לתת לו הכול. אני משתדלת לא לחלום חלומות אחרים במקומך. אני רוצה לכבות את האש שבוערת בשבילך, לא להעביר אותה למקום אחר. איזו מין זילות זו תהיה. אני מתעלמת ממכשיר הקסמים שקורא לי כל לילה לדבר איתך. הוא יכול לעשות את זה, אפילו שאתה נמצא בצד השני של העולם. אני יודעת שאצטרך להוריד חתיכה מהלב בשביל זה. כי נספגת לו בכל כלי הדם, ואי אפשר לגרש אותך סתם ככה. גם הריאות שלי התרגלו להתמלא באוויר שמהול בכמיהה אליך, בכל פעם שנשמתי. אבל התקדמתי המון, שתדע לך. אני כבר לא מרגישה את החיבוק החם שלך בכל פעם שאני הולכת לישון. אני מרגישה רק את עצמי, וטוב לי. אני כבר לא מחפשת שיחות אל תוך הלילה שירדימו אותי, והמיטה לא מטביעה אותי יותר. אני שוחה בה טוב מאוד. כשאני יוצרת משהו, אני מחפשת את ההכרה של עצמי,ולא רצה אליך, כדי שתחווה גם אתה את הפלא. אתה מטושטש. אני לא רואה תווי פנים. אני רואה עור לבן, שיער שחור ואף מעוקל קצת. מעל דמות גבוהה מאוד, עם חולצה מכופתרת משובצת, ג'ינס משופשף ונעליים גבוהות. רק הקול שלך מהדהד לי בראש. צועק לי וונדי, קור</div>Tue, 17 Feb 2015 00:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14284309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14284309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14247482<div align="right" dir="rtl">כעס , אכזבה, ברחתי עד להודו והן באו אחריי בתחפושות שונות. פחד, חשש, עושים מופע חדש ושוב חוצים גבולות. קובי לוקח את האחריות על הכעס והאכזבה. משחק בי משחקים, חושב שאני משחק קוביות שאפשר לבנות ולהרוס לפי אינסטינקטים. חזר מהודו כדי לחבק אותי ואז לא רצה לראות אותי שבועיים. רוצה לטוס לערבות אוסטרליה, לעוף על הטיול שלו , לעוף על החיים שלו, לעוף ולעוף, פיטר פן בן 22, רק רוצה להיות בעננים. לא רוצה את הקשר ביננו, זה קשה לו מידי, הוא מעדיף סטוץ שיבוא לו בדרך אגב, משהו לא מעורב רגשית. אני רואה כאלה כל הזמן, אנשים שנכנסים למערכת יחסים מטעמי נוחות, תזמון ספציפי, מקווים שאולי הרגש ייפול עליהם לפנים, ואחרי שנים שזה לא קורה הם מחליטים לעזוב, להיפרד, להתגרש, להרוס ילדים. והינה מצאנו משהו אמיתי, אני והוא, רגש שאינו תלוי בדבר, והוא מעדיף לזרוק את זה לפח ולחפש אושר בעננים שלו. הוא לא מביו, זה רק גז, הגז הזה יתפוגג וישאיר אותו בלי כלום מסביב. פחד, חשש, לזה אחראי השותף שלי, שעם כל מבט שלו בא לי לקרצף את העור שלי בצמר פלדה ואקונומיקה. שגורם לי לא לישון בלילות ולא בגלל סיבות טובות, בגלל פחד. שלא מבין שיש לי</div>Mon, 08 Dec 2014 03:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14247482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14247482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14120556<div align="right" dir="rtl">קמה נסערת השכמה מאוחרת משתקפת מתוך מראה מאוירת ומקופסאות המרמה מורחת כמה צבעי מלחמה משחילה את עצמי לג'ינס עם חגורה שחורה קניתי בשוק בחצי אגורה אבל לא משנה התדמית העיקר התרמית אימא אומרת "את בחורה מוכשרת" אבל כישרון לא יקנה לי ארמון אני שמה שפתון נותנת לו את הטלפון בונה שורה שנונה כדי להפסיק לגזור קופונים בשדרה הישנה חוזרת מהמכון אל תוך המעון האדוויל נכנס מדויק לגרון מול המראה עירומה מוחקת כמה צבעי מלחמה היום כבר נגמר השמש דוהה עם הבלונד בשיער היום לא הופיע אותו איש עשיר מחר בתשע יש משמרת במשביר אימא אומרת "את בחורה מוכשרת" אבל כישרון לא יקנה לי ארמון אני שמה שפתון נותנת לא את הטלפון חושבת שאולי השנה אני אפסיק לגזור קופונים בשדרה הישנה</div>Sat, 24 May 2014 02:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14120556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14120556http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14091896<div align="right" dir="rtl">אני ואמא שלי לא מסתדרות. גיל ההתבגרות שלי נחת עליי מוקדם. כבר בגיל 8 התחלתי להרגיש כעס על ההורים. וכשבכיתי לאמא שלי שבא לי לברוח מהבית, היא צרחה עליי. ומאז התחילה בבית אווירה של אטימות וסגירות. אני שמרתי את הרגשות שלי קרוב קרוב ללב, וכתבתי אותן ביומן, ובמשך שנים ההורים שלי לא ידעו עליי שום דבר. הריבים לא פסקו, ולא היה לי אף מבוגר שיקשיב, יתמוך, ויעזור לי בדילמות קשות. בבית היו מדברים רק על לימודים ועל כמה שהם מאוכזבים מימני, שלא הלכתי לעתודה ובחרתי לעשות שנת שירות. עם הזמן לי ולאבא שלי נהיה שיח טוב יותר ונהינו חברים טובים. אבל אני ואמא שלי, כמו חתול ועכבר, לא מסדרות, תמיד רבות. אז לא הבנתי כמה הייתי צריכה אותה כמו שאני מבינה היום. אז עשיתי סקס בפעם הראשונה, השני כבר ניצל אותי מינית, וגם השלישי, וגם הרביעי. החמישי למד טנטרה במשך שנתיים, אז הוא לימד אותי לעשות דברים מדהימים במיטה. עד אז כבר הייתי חרמנית, ולא כל כך ידעתי מי מנצל את מי. השישי, רועי, לימד אותי שאף אחד לא יכול להכריח אותי לשכב איתו, וסידר לי קצת את הראש. והשביעי היה בתול בן 20 אז אני הייתי המסטרית שלימדה אותו הכל. וכל הזמן</div>Sat, 19 Apr 2014 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14091896http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14091896http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14091857<div align="right" dir="rtl">"תומר איפה אתה?" שמעתי קול יוצא מהסלולר שבידו. אני לא יודעת על מה ולמה, אבל היא נשמעה ממש כועסת. יכול להיות שהיא ידעה שהוא פה איתי? אבל איך היא יכולה לדעת דבר כזה? רק היום התברר לי שחברה שלו, שקוראים לה רותם, התקשרה לחברה שהייתה איתנו ברכב, שלה קוראים סיון, וביררה למה חבר שלה עוד לא חזר למיטתו. סיון כבר עשתה 1+1 בראשה, והסבירה לרותם את התוצאה. תומר נראה לחוץ ואמר שהוא צריך ללכת, וכניראה שהולך להיות לו לילה ארוך. "תתקשרי אליי אם את צריכה משהו, כל דבר טוב" הוא אמר לי לפני שיצאתי מהאוטו. "סבבה" אמרתי יבשה וקרה, אני לא רגילה להפגנת סנטימנטים מהסביבה. "את מבטיחה" הוא תפס בידי והסתכל לי עמוק בעיניים, כמו שאף אחד לא הסתכל אף פעם. "כן אני מבטיחה" ניסיתי למתוח על עצמי את החיוך הכי מתוק שהיה לי בסטוק. הוא איחל לי לילה טוב ואני הלכתי לישון. מילאתי את הבטחתי לתומר, לא יכולתי שלא. הלילות במיטה הגדולה שלי התחילו להיות בודדים במיוחד. הייתי חייבת בן שיחה, ואיך שהו תמיד התקשרתי אליו. אני לא יודעת למה, אבל היה בו משהו שגרם לי לא להרגיש כל כך לבד יותר. והוא תמיד היה שם, תמיד ענה, והיינו מדברים, שיחות אל</div>Sat, 19 Apr 2014 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jesicca)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501733&blogcode=14091857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501733&blog=14091857