http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427"כמה רגליים יש לכלב אם קוראים לזנב "רגל"? ארבע. לקרוא לזנב "רגל" לא הופך אותו לרגל" (אברהם לינקולן)heCopyright 2026 Nitzan_E. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/27/14/50/501427/misc/12676474.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10929757<div align="right" dir="rtl">אני לא מתארת לעצמי שעמדתי בחודש כל כך לחוץ. מה לעשות? אחת כמוני, בעלת כח סיבולת של שקית ניילון [נפשי ופיזי. אבל בעיקר נפשי], יכולה להשבר ממש בקלות בתקופה לחוצה כמו זאת.למרות שה"שבירה" הזאת גורמת לי רק לבכי וכמה חבל, לא לחיתוך ורידים, הזרקת מיץ עגבניות וכו'...זה באמת נחמד לדעת על עצמי ועל חברותיי שאנחנו ילדות עירוניות מאוד מאוד מפונקות.זה גם סימפטי לריב ולהתעסק בכל כך הרבה שטויות בחודש אחד.אני שונאת הגזמות, באמת שכן. הגזמות מכל דבר שהוא, גם אם מדובר בכוונה טובה ובארגון וגם בוואטאבר.חזרתי היום מטיול שנתי שרופה, עם כאבי רגליים ובטן נוראיים ועם רצון עז לרצוח.לפני הטיול היינו צריכים לארגן את החדרים, אבל מי כמוני יודעת שזה לא הסתיים בטוב. ברור, אם מדובר בחבורה שלנו שמאוד אוהבת לריב, מסתבר.לא היה יום בלי ריב, שבגללם היו כל מיני ריבים אחרים על חלוקת החדרים כי ההיא לא רצתה להיות עם זאת, וזאת לא רצתה להיות עם ההיא. אני אצטט את המורה שלי למתמטיקה ואגיד "תינוקות".אחרי שסידרנו בקושי את החדרים, כל אחת האשימה את השנייה שהיא זו שגרמה לכל הריבים. אצטט שנית את המורה שלי למתמטיקה ואגיד "תינוקות מגודלים".</div>Fri, 05 Jun 2009 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10929757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10929757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10784067<div align="right" dir="rtl">שכל החיים שלי סובבים סביב ברווזים, סופרמן ומשחות שיניים.אבל למען האמת לפעמים אני אוהבת את זה.</div>Sat, 25 Apr 2009 19:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10784067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10784067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10764032<div align="right" dir="rtl">אני לא מבינה מה כל הקטע של ה"אני הפנימי".כל אחד צריך דעת מה ה"אני" שלו.ה"אני" שלי יכול להיות שמח, ציני מריר ולא סימפטי [תתפלאו!]ה"אני" שלי יכול להיות עצוב, ציני, מריר ולא סימפטיה"אני" שלי יכול להיות כועס, ציני, מריר ולא סימפטי.ה"אני" שלי יכול להיות גם סתם ציני, מריר ולא סימפטי.ה"אני" שבישראל הוא אותו ה"אני" שבהודו.ה"אני" ששותה מים הוא אותו ה,אני" שלוקח סמים [רק עם התנהגות קצת שונה, אבל זה כבר סיפור אחר].אם ה"אני" הזה נמצא בתוכינו, למה לעזאזל צריך לטוס למקומות רחוקים ולשלם כל כך הרבה כסף כדי לחפש אותו?</div>Sun, 19 Apr 2009 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10764032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10764032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10692701<div align="right" dir="rtl">עוד פוסט חסר תכלית.חופש כיפי! אני חולה.</div>Wed, 01 Apr 2009 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10692701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10692701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10650528<div align="right" dir="rtl">השנה הזאת עברה די מהר.</div>Fri, 20 Mar 2009 13:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10650528http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10650528http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10611094<div align="right" dir="rtl">עוד שנה עוברת ועוד אחת, והנה מגיע תאריך מאד מסויים שבעתיד הוא יהייה תאריך הפטירה שלי ושל עוד כמה אנשים,אנחנו לא שמים לזה לב, אנחנו בכלל לא יודעים וזה די מפחיד לחשוב על החיים שלנו בצורה הזאת, כאילו שהגורל שלנו נכתב, כאילו שמישהו באמת יודע מה יקרה איתנו עוד שנייה, עוד שבוע ועוד שנה., אבל כמה אופייני שאחשוב מחשבות פסימיות כמו אלה,כי מה טוב לחשוב על המוות בפורים.את המחשבות הכי מוזרות אני חושבת במקלחת, ובכלל, אני ילדה כזאת שחושבת... מחשבות מוזרות. יותר מדי מוזרות.לפעמים מוזרוּת זה טוב, אבל לא יותר מדי. אני חושבת שאצלי זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב.עד כמה החיים שלי יכולים להיות צפויים?כדאי שאתכנן לו"ז מסודר לעצמי. אני באמת מרגישה כמו איזו אשת עסקים או כמו אישיות בינלאומית.חג שמח.[אני באמת לא יודעת מה עבר עליי כשכתבתי את הפוסט הזה, באמת שלא].</div>Sun, 08 Mar 2009 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10611094http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10611094http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10531519<div align="right" dir="rtl">מדהים איך יום אחד יכול להוריד את הבטחון העצמי שלי [שגם ככה לא היה בשמיים - ראו פוסט קודם] לדרגת שפל.תמיד הייתי הכי טובה בהכל, הכי הכי הכי הכי.פתאום אני מרגישה שאני לא מספיק טובה אבל מצד שני לא ממצה את עצמי, פתאום אני חושבת שאני לא באמת כזאת חכמה, ועד כמה שאני יודעת הרבה, אני בעצם לא יודעת כלום.המורה הפרטי שלי למתמטיקה אמר שאני מתפלספת יותר מדי ואולי הוא צודק, הרבה פעמים אני מתעסקת בנושאים ברומו של עולם ושואלת יותר מדי "למה", לחלק מהדברים אין תשובה, או שיש ואני בכלל לא אבין אותה.אז אם אחד מהתחביבים שלכם הוא להרוס לעצמכם את הביטחון העצמי, הנה כמה טיפים:תצרחו על עצמכם, תגידו כמה אתם גרועים, תנסו להבין שעות תרגיל אידיוטי במתמטיקה ותרימו ידיים אחר כך. ואם אתם לא רוצים להסתכן, אל תעשו כלום.אבל מה בכל זאת היה טוב בימים האחרונים?אבא שלי הבטיח לי שיקנה לי כמה כרכים של ספרי מחזות ומערכונים של חנוך לוין ,  סך הכל ישנם 17 כרכים, אממה, אין לנו מקום לכל אלה. [פתאום אני מרגישה צורך לעשות לעצמי סדר בחדר ובעיקר בספרייה].ביי.</div>Fri, 13 Feb 2009 18:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10531519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10531519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10484152<div align="right" dir="rtl">אז מה יהייה לי היום?אני שוב אנסה להשלים עם זה שאני גרועה במתמטיקה ואין משהו שיכול לתקן את זה.אני אראה איזו חלשלושה אני ושיכולים לסובב אותי על זרת. [טוב, לא באמת, אני כבדה מדי]ולפני שאלך לישון אגיד: "אחח... איזה יום מבוזבז היה לי היום"ומה צופן לי העתיד מחר?יחסרו לי שעות שינה בגלל כאב רגל בלתי נסבל, עקב כך אהייה על סף התמוטטותורק אחר כך אבין שגם שחקנית סבירה אני לא אהייה.גל של פסימיות שוטף אותי בימים אלה, עמכם הסליחה.</div>Sun, 01 Feb 2009 15:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10484152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10484152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10366249<div align="right" dir="rtl">בהתחלה רציתי לנסות למנות את כל האירועים המרכזיים שקרו השנה בעולם, אבל קרו יותר מדי אירועים, אז העדפתי לכתוב סיכום שנה אינדיווידואלי.אז מה היה לי בשנה האזרחית הזאת?השנה הזאת הייתה פחות פשוטה ופחות כיפית מהשנה שקדמה לה, אני חושבת שהתאכזבתי השנה הרבה יותר, אולי אפילו הפכתי ליותר רגישה ב"דרך פלא" כלשהי.הסתכלתי על התועבה (תרשו לי) שכתבתי שנה שעברה [טוב נו, התחלתי לכתוב מנובמבר 2007, אבל אני אתייחס לזה כהשוואה בין התקופה ההיא לתקופה הזאת], מבחינת התוכן? לא חושבת שמשהו השתנה בהרבה, עדיין אני כותבת על נושאים שטחיים שלא מעניינים אף אחד חוץ מאת עצמי, ואני רוצה לפרסם כאן כל מיני מערכונים ושירים (טוב, לא בדיוק שירים) שכתבתי, אבל אני מעדיפה בינתיים לא לפרסם, כי אולי זה אידיוטי מדי ולא במקום.מבחינת צורת הכתיבה והניסוח, אני חושבת שהמצב יותר טוב השנה, בלי צורת הכתיבה הילדותית הזאת, ובלי "גיחי גיחי" נונ סטופ. מספיק, זה לא היה בתכנון רציתי לעשות סיכום אישי ויוצא לי סיכום על איכות הבלוג ומה לא...מבחינתי השנה הזאת הייתה לא משהו, לא מעניינת במיוחד אבל גם לא משעממת.למדתי שאסור לצפות ליותר מדי, כי אז מתאכזבי</div>Thu, 01 Jan 2009 17:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10366249http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10366249http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10291959<div align="right" dir="rtl">אז אכתוב עכשיו: אחי התאום הוא אוטיסט.היא לא יכול לדבר נורמלי, הוא יודע להגיד כמה מילים בודדות וגם זה בקושי. הוא אמנם מבין מה רוצים ממנו, אבל לתפקד נורמלי ולתקשר כמו שצריך הוא בטח ובטח לא יכול.מה שמעיק לי על הלב זה שבעתיד (ואולי אני מרחיקת לכת) כשיהיו לי ולחברות שלי משפחות, או אפילו בצבא, כשנתחיל לתכנן את המשך החיים שלנו, לבנות לנו קריירה...הוא יהייה תקוע בהוסטל, בלי יכולת ל... כמעט כלום, בעצם.</div>Sun, 14 Dec 2008 19:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Nitzan_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=501427&blogcode=10291959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=501427&blog=10291959