<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>טיפת שפיות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909</link><description>הבלוג של עלינה סגל, דיאטנית קלינית מוסמכת המטפלת בהפרעות אכילה של מתבגרים ומבוגרים. 
הבלוג הזה הוא ניסיון להשמיע קול שאפשר אחרת, שאפשר גם וגם, גם לאכול וגם להיות, גם להיות בריאה וגם להיות שווה</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 עלינה סגל. All Rights Reserved.</copyright><image><title>טיפת שפיות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/09/99/49/499909/misc/12631099.jpg</url></image><item><title>המהפכה הגדולה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909&amp;blogcode=8450975</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יותר ויותר מעצבי אופנה ,מובילי דעת קהל ומקבלי החלטות בהוליווד מואסים במראה השדוף והאנורקטי ומחזירים לקדמת הבמה את הנשים הרגילות והאמיתיות.
יותר ויותר צילומי פפראצי מגלים כי מה שנו רואים אינו באמת האמת .הכיצד?
כיום הדבר פשוט.
פוטושופ,
כלומר ריטוש התמונה.
בדרך זו ניתן לשנות, להרזות להאריך,להעלים פצעים ,קמטים או להוסיף נקודות חן.
הניסיון המתמיד להשתוות למודלים אלו כלומר &quot;להיות כמו&quot;בעוד המודלים עצמם&quot;מזוייפים&quot;הופך את העניין למגוחך.
החזרה אל הטבעי ,הבריא והשפוי ,המתחילה מהקולנוע וממשיכה אל האופנה,מתחילה&quot;לבצבץ&quot; גם בארץ.
יותר ויותר שחקניות מקבלות תפקידים בזכות הכשרון ולא בזכות הרזון.
יותר ויותר זמרות צעירות ומוכשרות משדרות בטחון בגופן ובהופעתן מבלי להיות רזות.
אלו הן נשים אמיתיות ומבלי לדעת זאת ,הן מובילות את המהפכה.
היציאה מסבל הרזון הכפוי אל הקבלה ואהבת הגוף כפי שהוא.
על כך מגיעות &quot;מחיאות כפיים סוערות&quot;.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 18 Jan 2008 22:55:00 +0200</pubDate><author>SEGAL_AH@NETVISION.NET.IL (עלינה סגל)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909&amp;blogcode=8450975</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499909&amp;blog=8450975</comments></item><item><title>הרעבה ופגיעה בחשיבה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909&amp;blogcode=8450756</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחד מכיווני המחקר המדעי אשר צבר תאוצה בשנים האחרונות ,מתמקד בהשפעתם של רכיבי תזונה על תפקודי המוח.
מתברר כי תהליכים נפשיים והתנהגותיים שונים,מושפעים רבות מחוסר ברכיבים חיוניים דוגמת ויטמינים ,מינרלים וחומצות שומן חיוניות.
חוסרים מתמשכים מובילים לתחלואה גבוהה לשיבוש בפעילות המוחית ולהפרעות ברמה הפיזית והנפשית.
קיימות עדויות לכך כי הרעבה ממשוכת עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה,ברקמת המוח.
לצערי ,מידע זה אינו מקבל דגש ואינו מובלט מספיק מול מטופלות הסובלות מהפרעות אכילה.
חשוב לא פחות מתן מידע זה גם למי שמתחילה תהליך בלתי מבוקר של ירידה במשקל ,אשר מסיבות שונות עלול &quot;לגלוש&quot; לתהליך הרעבה ולהפרעת אכילה.
בעולם המקדיש ומקדש את הגוף ,אין פלא שחשיבות המוח או הפגיעה האפשרית בו, אינה זוכה למקום ראוי.דוגמנית מורעבבת ורזה &quot;שווה&quot;יותר מאישה חושבת,וחכמה.
עצוב מגוחך ומעליב!!!
אולי הגיעה הזמן להתפכחות י.
אולי הגיעה הזמן להפסיק לשתף פעולה עם ה&quot;שטן&quot;הקורא להרזות כדי להיות שוות.
אין צורך בהפגנות ,שביתות ,או הפיכות צבאיות.
יש צורך רק בהכרה פנימית כי מי שאנחנו אינו פועל יוצא של משקלינו או מידת בגדינו,ואי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 18 Jan 2008 22:22:00 +0200</pubDate><author>SEGAL_AH@NETVISION.NET.IL (עלינה סגל)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909&amp;blogcode=8450756</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499909&amp;blog=8450756</comments></item><item><title>האני מאמין שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909&amp;blogcode=7988749</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בכולנו קיימת &quot;תמונה פנימית&quot;, מין תמונה קפואה שעשינו עליה &quot;freez&quot;, המגדירה בעצם את מה שאנו חושבים וחווים על גופנו. דימוי הגוף הוא חלק בלתי נפרד מהוויתנו ומהדימוי העצמו שלנו. דימוי הגוף משפיע על מצב הרוח, על שמחת החיים, על הבטחון העצמי, על המיניות וכמובן על דפוסי האכילה שלנו. 
בהרבה מקרים קיים פער, במיוחד במקרים של הפרעות אכילה, בין התפיסה הסוביקטיבית לחזות האוביקטיבית. 
דימוי הגוף נבנה בתהליך השוואתי ביננו לבין הסביבה. בדרך כלל בתהליך השוואתי ביני לבין &quot;מודל&quot; שהוא מודל טוב יותר יותר בעיני, או רצוי ולא מצוי. ככל שהסביבה מציבה מודלים רזים יותר, כך הפער בין מימדי גוף רגילים לבין מימדים &quot;דוגמניים&quot;, הולך וגדל.
בדרך של השוואה, כמעט ואין סיכוי לצאת מזה בשלום. תמיד ידנו תהיה על התחתונה. תמיד ה&quot;מודל&quot; נראה יותר טוב מאיתנו, יותר יפה, יותר שווה, יותר מאושר. מכאן החיים בתוך תסכול הם כמעט דבר מובן מאליו. 
הניסיון להיות &quot;כמו&quot; נוטל מאיתנו את זכותנו הבסיסית להיות ולהנות ממי שאנחנו. החיים בעריכת השוואה מתמדת, המגדירה מה יפה ומה לא, מה רזה ומה לא, מה מושך ומה לא, אינם מאפשרים שלמות, מעודדים התעסקות של&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 22 Nov 2007 14:41:00 +0200</pubDate><author>SEGAL_AH@NETVISION.NET.IL (עלינה סגל)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499909&amp;blogcode=7988749</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499909&amp;blog=7988749</comments></item></channel></rss>