http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595heCopyright 2026 para123. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13506511<div align="right" dir="rtl">דיאטת ABC מתחילה מהיום. משקל: 63.8 ק"ג קורנפלקס [160] שניצל טבעול לייט [107] חטיף אנרג'י [96] סה"כ 363 קלוריות. לא זזתי מהמיטה כמעט כל היום. חוץ מלהתקלח, שירותים, ו-2 הליכות קצרות עם הכלבה שלי. לא היה לי כוח לתירוצים ולשקרים. אני יודעת שזאת רק ההתחלה ושהם לא חושדים בכלום; הם דיי בטוחים שאני בסדר גמור ועבר לי לגמרי. אחרי הכל, עברו משהו כמו 3 שנים מאז שהייתי 10 ק"ג פחות ממה שאני היום. אבא שלי קרא לי בצהריים לבוא לפיצה. למזלי ישנתי ואמרתי לו שאני עייפה ולא מעוניינת. מחר יש יומולדת לבן דוד שלי והחלטתי שאני לא הולכת. אני יודעת שזה פשוט יהרוס הכל. גם אם אני אהיה מספיק חזקה ואשלוט בעצמי ואוכל רק כמה דברים מינימליים, אני לא אוכל לחשב במדויק כמה קלוריות יש בכל דבר, ובהתחלה אני צריכה להיות כזאת פנטית. ככה אני משיגה את השליטה שלי. החלטתי שאני לא אפגש עם חבר שלי עד שאני אחזור לקידומת 5. זה יכול לקחת שבוע וזה יכול להיות יותר, אבל אני טובה בלהמציא לו תירוצים ואני רוצה שהוא ישמח לראות אותי אחרי שלא נפגשנו כל כך הרבה זמן, חוץ מזה שזה נותן לי מוטיבציה להמשיך. דיברתי איתו בטלפון לפני</div>Fri, 12 Oct 2012 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13506511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13506511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13498658<div align="right" dir="rtl">חזרתי לחבר שלי. לא יכולה בלעדיו, פשוט לא מסוגלת... אני עסוקה באובססיה של מתי הוא שולח לי הודעות, למה הוא לא עונה, ומה הדבר הנכון להגיד לו כשאנחנו לא ביחד, במקום להתעסק בדבר החשוב באמת- בירידה במשקל. אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך, פעם אחת, אחרי 7 שנים של נסיונות כושלים.. הגעתי למסקנה שאני ממשיכה עם הבולמוסם ולא יורדת במשקל פשוט כי אני לא רוצה את זה מספיק. אני פשוט נשאבתי להרגל הזה של צומות-בולמוסים, ומפחדת ממשהו אחר פחות מוכר- מההצלחה. מהרגע שבו אני אגיע למשקל היעד ואז מה? כבר אין לאן לשאוף ולאן לחתור. ואני ככל כך רגילה שלא חשבתי על זה שמשהו לא בסדר או שמשהו צריך להשתנות. אז הנה, עם חבר מושלם כמו שלי שבגיל כזה מדבר איתי על חתונה ועל הילדים שלנו ועל החיים ביחד, כשיש לי עתיד ומקום יפה ומבטיח לשאוף אליו, אני לא רוצה לזרוק את החיים שלי. אני צריכה להתמקד במטרה, לעשות את המקסימום כדי להגיע לשם במינימום זמן ואז להתחיל לחיות חיים רגילים. לצאת, להיפגש עם חברות, לעבוד, ללמוד, לעשות שטויות, לאכול בלי להתעסק בקלוריות. פשוט להיות רגילה. להשאיר לעצי בראש כל הזמן תמונה של איך אני אהיה במשקל 50 ק"</div>Sun, 07 Oct 2012 18:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13498658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13498658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13479718<div align="right" dir="rtl">אז החלטתי שאני לא צמה ביום כיפור. התחלתי את הצום בסביבות 14:00 ואחרי שעה וחצי בערך ביטלתי איתו. לצום כדי לרדת במשקל ולא בגלל אמונה זאת טעות לפי דעתי. התחלתי היום לממש את תכנית חיי. החוקים והמטרות ברורים ויש לי שלושה חודשים להגיע למשקל היעד. שום דבר לא עומד בדרכי. לא עבודה, לא צבא ולא חבר. אני לבד, עם עצמי, מתכוונת להשקיע את כל כולי במאבק הזה ולהתחיל לחיות רק אחרי שאני אשיג את זה. אני לא חושבת שזאת היתה טעות להיפרד ממנו לשם המטרה. איתו לא הצלחתי לעשות את זה, ועד שאני לא אגיע לשם אני לא אהיה מאושרת באמת. מגיע לו יותר ממה שאני כרגע ואני יודעת שהוא אוהב אותי ושהוא יחכה כמה שצריך. אני יזמתי את הפרידה. היינו בחו"ל, בחופשה של 5 ימים לכבוד השחרור שלי ואמרתי לו שאני צריכה הפסקה, אני צריכה לתקן את עצמי ולהשתנות כדי לחזור ולתת את כל כולי בקשר הזה, כדי להפסיק להיפרד ממנו כל יומיים ולהבין עם עצמי כשאני לבד עד כמה אני אוהבת אותו. אני חושבת שהוא הבין, שכבר הוא נואש מההתנדנדויות שלו בקשר אלינו ומהחוסר יציבות. ביום האחרון היינו באופוריה; שנינו יודעים שזה נגמר ברגע שמגיעים לארץ ולכן מנסים להנות אחד</div>Wed, 26 Sep 2012 15:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13479718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13479718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13453873<div align="right" dir="rtl">רק להתנקות אני צריכה. לסדר את החדר שלי, להעביר סמרטוט... לעשות מקלחת ולקרצף את עצמי ולהתחיל מחדש לנסות לתקן את כל טעויות העבר. שבת שלום </div>Sat, 08 Sep 2012 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13453873http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13453873http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13389660<div align="right" dir="rtl">כל בוקר אני קמה ושואלת את עצמי: "למה שהיום זה יהיה אחרת? למה שהיום אני לא אכשל כמו בכל האינספור הפעמים הקודמות?!" וזאת הלגיטימציה שלי להרים ידיים. אז למה שהיום זה יהיה אחרת? הולכים להנחות אותי שני דברים- 1. הכתיבה בבלוג- אין דבר כזה 'אין לי זמן' או 'אין לי כוח'. העדכונים מאד עוזרים לי. כמובן שהתגובות מחממות את הלב ומדברנות, אבל גם הפריקה של המטען הרגשי והתעמתות עם אירועי היום עוזרת. חוץ מזה שהידיעה שבסוף היום אני הולכת לספר על איך אכלתי ומה עשיתי, עוזרת לי לעשות דברים בצורה נכונה, אני לא אשקר פה ואני לא רוצה לאכזב את עצמי. אז העדכונים האלה הם חובה. 2. אנה- נשמע מוזר וקלישאתי, אבל כשאני מציבה לעצמי יצור בראש, מין מלאכית רזה ומושלמת העונה לשם 'אנה' שאומרת לי מה לעשות, כיצד נהוג ודואגת לדרבן אותי ולדחוף אותי קדימה, גורם לי לא לוותר. אני פשוט צריכה להיזכר בה ובקיומה כמה שיותר. תמיד יהיה לי בראש קול שאומר "תוותרי. זה יותר קל ויותר פשוט". ומהרגע שהול הזה מגיע, אני מצליחה למצוא מליון ואחד תירוצים להצדיק את זה. אז זהו. לא עוד. אני הולכת לעשות את זה כמ שצריך הפעם. בלי שטויות, בלי צומות</div>Sun, 29 Jul 2012 14:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13389660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13389660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13023426<div align="right" dir="rtl">התחיל כסתם יום רגיל. קמתי בבוקר והחלטתי שהיום אני צמה ועושה הרבה ספורט, כדי לרדת עד מחר 1.5 ק"ג. זה אפשרי, חשבתי לעצמי, יש לי כוח רצון ואני מסוגלת לכל דבר שעולה על רוחי. ובאותה נשימה פתחתי את המגירה ושמתי לעצמי קעירה של גרנולה עם חלב. "אני לא אחזיק יום שלם של ספורט על אוויר. אני חייבת 200-300 קלוריות כדי לקבל קצת כוח, ואחרי זה אני אשרוף פי 5 מזה" אחרי שחיסלתי את הקיערה בפחות מ-3 דקות, החלטתי להוסיף לה חבילה של לחמיות עם גבינה לבנה. "הגבינה דלת שומן, אז זה לא הרבה קלוריות". כל החבילה חוסלה. ועכשיו לשלב הספורט: דיוושתי באופניים במשך כ-50 דקות, שחיתי בריכות אורך במשך 10 דקות ועצרתי. "אני חלשה. זה גדול עלי כל העסק הזה. אני צריכה להיפרד ממנו, אני אוכל היום את הארוחה האחרונה של חיי וממחר דיאטה". יצאתי מהמים, התלבשתי אחרי מקלחת חפוזה, אפילו בלי להתנגב, רק להגיע הביתה כמה שיותר מהר, ונסעתי מצויידת בכרטיס אשארי למיני מרקט הקורב ביותר לבית שלי שפתוח בשבת. מה שלא ראיתי לקחתי: ארטיק שוקולד, 10 עוגיות שוקולד צ'יפס, 3 חטיפי פסק זמן, חבילת שוקולד פרה לבן עם עוגיות, חבילת צ'יטוס, חבילת תפוצ'</div>Sat, 28 Jan 2012 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13023426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13023426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13019597<div align="right" dir="rtl">ירדתי ק"ג בדיוק! כמה אושר :) אחרי יום קצת יותר אופטימי, לקחתי חופש מהצבא, עשיתי שופינג עם אמא (טוב נו, באיקאה, אבל גם נחשב..), אני חייבת לציין שעבר דיי בקלות, אפילו אכלתי הרבה פחות ממה שתכננתי רק כי לא היה לי זמן לאכול. סיימתי את היום עם 300 קלוריות. מצפה להיות מחר פחות מ-65.5 ק"ג, נראה כבר מה יהיה... משקל: 66.3 ק"ג תפריט: בוקר- סלט [93], פרוסת לחם קל עם גבינה לבנה 1/2% [75] צהריים- קורנפלקס [60], חטיף אנרג'י [119] ערב- [X] סה"כ 287 קלוריות</div>Thu, 26 Jan 2012 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13019597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13019597http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13017902<div align="right" dir="rtl">אז ה-ABC נדחה ביום, בגלל טמטום דיי גדול וחוסר שליטה עצמית. נו מילא. היה לי מאד קשה היום. הקושי שלי לא בא ממצב פיזי של רעב וקרקורי בטן- אני יכולה להסתדר עם 500 קלוריות ליום לנצח. הבעיה היא השגעונות שהנפש שלי עוברת. (משפט לא חכם, כי אצל כולם זה ככה, לא?) בכל מקרה, רציתי להישבר. להתחיל מחדש ביום אחר, בזמן אחר, במציאות אחרת... התחלתי לצאת עם מישהו דבוע שעבר. הוא מושלם. נראה טוב, חכם, יודע להצחיק אותי ולגרום לי לחייך, בא מבית טוב ולא מחפש חארטות. ולמרות כל זה רציתי לגמור את הסיפור. רק כי אני מפחדת שזה יפריע לי לרדת במשקל, שזה ישבור את הדיאטה. אני 7 שנים בתוך זה, אז כנראה שמשהו אני עושה לא בסדר, ולא עתם העובדה שהוא יכנס לי לחיים ועכשיו נצא ונהיה הרבה זמן ביחד יגרום לי לא להצליח. הפנמתי את זה במהלך היום וחזרתי לעצמי, ומאותו רגע נהייה לי קצת יותר קל. ההשלמה עם כך שאני בדרך הנכונה ועושה את הדברים על הצד הטוב ביותר היא אדירה. הפוסט הזה יצא קצת לא מובן ומבולבל, אבל אני מפחדת להפסיד תומכות עקב שעמום טוטאלי בדבריי, אז אני אולי ארחיב (ואחפור) בעתיד, כשיהיה לי קצת יותר פז"ם בגזרת הבלוג. </div>Wed, 25 Jan 2012 21:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13017902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13017902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13009444<div align="right" dir="rtl">אחרי השמנה בלתי מבוקרת הגעתי למשקל מזעזע-מחריד-זוועתי-אין מילים לתאר כמה הוא נורא: 68.5 ק"ג. מרוב השוק הצלחתי לרדת ממנו בשבועיים וקצת ולהגיע למשקל 63.7 ק"ג. אני נמצאת במקום טוב כרגע. התחלתי לצאת עם מישהו באמת מושלם, וזאת מוטיבציה אדירה, התחלתי תפקיד חדש בצבא, שבו יש לי הרבה אחריות והרבה מקום לביטוי עצמי ואני יורדת יופי. יותר מזה אני לא צריכה. החלטתי להתחיל מחר דיאטת ABC, כדי לזרז קצת את הירידה וכדי לעשות לעצמי עוד V. אף פעם לא הצלחתי לעמוד בה בצורה מושלמת, בכל ה-50 ימים של הדיאטה. החלטתי להישקל רק פעם בשבוע, ולעשות כושר שעתיים ביום- 5 ימים בשבוע. אם יש לי בולמוס אני מתחילה יום למחרת הכל מההתחלה. עד שאני אצליח. בהצלחה...</div>Sat, 21 Jan 2012 12:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=13009444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=13009444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=12950005<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת שכשהייתי קטנה תמיד הייתי לוקחת על עצמי כל מיני פרויקטים. הייתי מתחילה לנקות את כל הבית, לסדר את המזווה מלמטה עד למעלה או מחליטה לעזור לילדה בכיתה א׳ להצטיין במקצוע שקשה לה. לא עשיתי את זה מטוב ליבי או מרצון לעזור לסובבים אותי. פשוט הייתי צריכה פרויקטים, אהבתי לקחת דברים ולתקן אותם, לנסות להביא אותם למצב שלמות. בדרך כלל הפרויקטים האלו לא הושלמו, הייתי מוותרת באמצע, מתייאשת; אבל כשהתחלתי אותם, הייתי מאד אובססיבית לעשותם בצורה המושלמת ביותר. כשהייתי מנקה את השביל בגינה מחוץ לבית, הייתי לוקחת מטאטא קטן-קטן, כזה שאוספים איתו את הלכלוך ליאה, ומתחילה לעבור על הלבנים, מנקה כל אחת ביסודיות, שלא יישאר גרגיר אבק. במשך שעות הייתי עושה את זה ופשוט מתמלאת שמחה מלהשוות את הלבנים הנקיים למלוכלכים. אז כנראה שזה תמיד היה שם, הצורך הזה. הדרך הקלה היא להאשים את אמא ואבא, את מי שקרה לי שמנה וכביכול דחף אותי לכל עסק ההפרעות אכילה, אבל אני מאמינה שהייתי מגיעה למצב הזה בכל מקרה, בלי קשר להשפעה הסביבתית שהיתה עלי במהלך אותה תקופה שהכל התחיל. סוג של גורל כזה שאף פסיכולוג מנוסה ומקצועי היה מצליח למנוע</div>Thu, 22 Dec 2011 06:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (para123)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499595&blogcode=12950005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499595&blog=12950005