http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492we try not to forget, they live through us. slowly they die away at every candle's end.heCopyright 2026 tomorrow i'll be you.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=13994436<div align="right" dir="rtl">ההרגשה היא שאני באמת מחכה, ואני לא אוהבת לחכות. הכי מצחיק זה שאני מחכה למשהו שמעולם לא יקרה.. מחכה למישהו שמעולם לא יגיע, ולא יתן סימני חיים. כל פעם אני משוכנעת שהגעת, ואני באמת ממתינה ומצפה בקוצר רוח. ותוהה האם אני במחשבות שלך כמו שאתה נמצא בשלי? האם אתה גם מחכה לרגע שאני יעשה צעד? ואולי אתה גם לא מבין לאן נעלמתי, כמו שאני לא מבינה איך זה שעדיין לא מצאתי אותך בתוך הבלאגן.. אני גם לא יודעת אם יגיע הרגע שאמצא אותך. ויש הרגשה שאתה בכלל לא קיים למרות הכל. אני רק לא מבינה את ההוא שכל הזמן מנסה אותי, איך זה שיצאתי כלכך שלמה?? למה אנשים נולדים בחצאים ואני נולדתי מלאה כמו שאני. זה לא עוזר שאני לא צריכה אף אחד, כי אני כן רוצה עזרה ואהבה וכל מה שמעבר. מה שמעבר בעצם לא נמצא אצלי. אני נמצאת וזה מספיק, כמו תמיד. אף פעם אין שינוי. התקווה זה הדבר האחרון שמת.</div>Wed, 18 Dec 2013 00:56:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=13994436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=13994436http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12455819<div align="right" dir="rtl"> יאמרו תמיד כדי לכסות את האמת. אני שונאת את העובדה שאני משטה בגברים שלי. אני קוראת להם כך כי אין לי דרך אחרת לקרוא לגברים שרוצים אותי ואני אותם, באיזשהו מובן. אני שונאת את העובדה שאני מחליפה גברים כמו גרביים. כשאחד מתלכלך לי בעין אני שולחת אותו לכביסה, ואחר כך מקבלת אותו חזרה. אני שונאת למרוח קשרים, אבל זה בדיוק מה שאני תמיד עושה. בסופו של דבר כל הקשרים שניהלתי בעבר חוזרים לאחר שמיציתי אותם, ואני סתם מעלה גרה בהם כבר. אני לא מבינה איך לא נמאס לי לחזור על עצמי. אני לא מבינה איך להם לא נמאס ממני. נמאס לי שהם לא מפסיקים לרצות אותי. זה לא מחמיא לי בכלל, כי זה נוטה לכיוון האובססיבי. נמאס לי להשיג את כל מי שאני רוצה. נמאס שמסתכלים עלי ברחוב, נמאס שמסתכלים עלי תמיד. נמאס לי להיות אני. אני רוצה לתת את הנעליים שלי למישהי אחרת כדי לראות איך היא מתנהלת במקומי. היא בטח תעשה לי סדר בחיים. אני בנאדם מבולגן מכל הבחינות, גם במחשבות וגם פיזית. אין כמו מלברו אדום וכוס קפה רותח בשעה הזאת של הלילה. אני שונאת את זה שהגברים שלי דואגים לבריאות שלי בגלל הסיגריות. כשאני זו שמסובבת את כו</div>Wed, 27 Apr 2011 02:38:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12455819http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12455819http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12377140<div align="right" dir="rtl"> אהבנו. כלכך. אחרי האהבה הראשונה תמיד אתה אומר לעצמך, אחרי זה..אני לא אוהב יותר בחיים באותה עוצמה. וזאת השטות שגם אני הייתי משוכנעת בה כמה שנים טובות. עד שהגעת אתה.. ופשוט הפגת את בועת השחור הענק הזאת. כל רגע ורגע בקשר הזה היה מיוחד, ואני שמחה שהיה. מה שמוזר..זה שאני עוד לא מרגישה כאב. מה שאני מרגישה זה ריק. ריקנות. כאילו חסר לי משהו. אולי אני מרגישה אפילו כאילו חסר לי חשק, כאילו חסר לי למה לעשות את הצעד הבא. אני מעדיפה לשבת בחוסר מעש כרגע, כי אין לי משהו יותר טוב לעשות. כי שומדבר לא טוב מספיק כשאתה לא כלול בתוכניות. כי אני ממש אוהבת להיות איתך, אני ממש אוהבת להסתכל עליך, אתה מרגיע אותי. אתה בנאדם כלכך חזק, שזה נראה כאילו הכל לידך מתגמד ואתה גובר על הכל. היית כלכך רע אלי, אבל כמה דברים טובים בזכותך קרו. חלק נכבד זה שגיבשת לי דעה לגבר שארצה לחיים. לפני כן חשבת שאין לי בעייה עם כל אדם כל עוד אני אוהב אותו, כרגע ברור לי שאני לא אחיה עם כל גבר. "ספרי לי מה אומר לבך, אם המילים נדמו. ספרי למה ואיך כלו כל הלילות ותמו." יש דברים שאי אפשר להסביר, הפרדה הזאת היא חלק</div>Fri, 18 Mar 2011 00:53:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12377140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12377140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12316863<div align="right" dir="rtl"> כלכך שקט עכשיו, למרות המלחמה. זו הפעם האחרונה בה תראה אותי נלחמת למענך. זו תהיה הפעם האחרונה שאתמודד במקומך. ותתחיל להיפרד מהחיים איתי, כי סביר להניח שאני אחזור לעצמי מתישהו. וזה הזמן למחשבה, לראות את שעבר, פתאום הכאב חוזר.. הפחד לאבד אחד את השני. ואולי זה מה שהחזיק אותנו ביחד כלכך הרבה זמן? הפחד להיות אחד בלי השני. ככה זה כשמוצאים את ה"חצי השני שלך". מחר אהיה רחוקה מכאן. עם מישהו אחר, כנראה. ואתה כבר לא תהיה איתי כל הזמן. לא תהיה איתי בכלל, אני ואתה כבר לא נהיה אחד.. האם בכלל היינו כך? זה אתה שהתחברת אלי ככה. איך נתת לי להתאהב ככה בך? אין לך לב. אחרי הכל.. עכשיו תורך להלחם, אני כבר לא אוכל. יבוא היום ותספר, אני כבר לא אהיה שם.</div>Fri, 11 Feb 2011 12:37:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12316863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12316863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12315003<div align="right" dir="rtl"> אני מקווה שהלילה זה יהיה הלילה האחרון שאבכה בגללך, ושזה יהיה גם הלילה האחרון לחוסר וודאות הזה, שהורג אותי. תמיד כשאנחנו לא יודעים משהו שחשוב לנו לדעת, זה הורג אותנו. ככה אנחנו הבני אדם, תמיד לחוצים ומסוקרנים על הדברים שלנו. נמאס לי כבר מהקטע הזה שאתה מחזיק אותי איתך למרות הכל, ולא מוכר לוותר. לפעמים באהבה אמיתית צריך לוותר, אם אתה יודע שיהיה לי יותר טוב עם מישהו אחר. אתה ממש מזיק לי בזה שאתה איתי.. אם היית אוהב אותי באמת היית מוותר עלי כבר מזמן. המשפט מהכותרת לקוח ממילים של שיר של HIM, sleepwalking past hope, כאן. נדמה לי כרגע שוילה כתב את זה ממש עלינו. כמעט אף פעם לא הרגשתי ככה הזדהות עם מילים של שיר כמו שאני מרגישה כרגע. טוב, אז בקיצור מחר תהיה לי תשובה סופית, ככל הנראה. אם אתה נשאר איתי ואתה מוכן לתת באש נגד כולם למעני, או שאתה פשוט מוותר עלי כי אתה יודע שאתה לא מסוגל לעשות את זה בשבילי. אני יודעת שזה לא קל, ובטח שלא לך, אבל הגיע השלב לעשות את זה כבר..למקרה שלא שמת לב. אני נורא מקווה שההצגה שעשיתי לך היום עזרה בשביל להמחיש לך כמה אני צמאה לשחרור הרגשי הזה. או</div>Thu, 10 Feb 2011 01:47:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12315003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12315003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12286921<div align="right" dir="rtl">and goes on, sleepwalking past hope. all is lost in this war, and all we can do is to wail and weep to the saddest song. sleepwalking past hope. רציתי לכתוב את המילים "נמאס לי, די", אבל איך אני אכתוב את זה? כל הזמן אני אומרת לעצמי, די תפסיקי.. כמה עוד אפשר? אבל אני בעצמי כבר מרגישה דיי קיטשית להגיד את זה. השאלה היא, איך לא נמאס לי כל פעם רק להגיד את זה? רק לדבר על זה? למה קשה לי לעשות את זה? אני אוהבת, וקשורה אליך. אני לא רוצה לאבד אותך, ברור. אבל אולי זה הצורך שלי להיות איתך עכשיו? אולי עוד מעט, אני כן יאהב אותך וארצה אותך, אבל לא במידת הצורך. כרגע הצורך שלי הוא להיות איתך. כל היום להיות איתך. בלי שתעבור דקה מבלי שאגע בך או שתיגע בי אתה. בלי שעה אחת ללא נשיקות וליטופים. אני מרגישה קצת פסיכית..שרוטה, דפוקה על כל הראש. או אולי מרגישה קצת חייתית. אנחנו אוהבים כמו חיות. איך לא נמאס לך לגעת בי? לי כבר נמאס לראות את הגוף שלי כל הזמן. אולי אני גם חייה, אבל אתם הגברים, עוד יותר חיות. כל הזמן אתם רוצים את הגוף היפה, את הגוף הסקסי. את העיניים היפות שמביטות בכם בתשו</div>Tue, 25 Jan 2011 00:21:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12286921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12286921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12245619<div align="right" dir="rtl"> love, devotion. זה גם האהבה וגם ההתמסרות. זה הדברים שאני מרגישה כשאני איתך. לשכב איתך זה אחד הדברים היותר מרגשים שקרו לי. תחושה אלוהית שכזאת. אני מרגישה את האהבה בוערת מתחת לעור שלי, ואני מרגישה גם את שלך אצלך בגוף. זה פשוט דברים שאי אפשר לתאר אותם בכתב, כי זה מאבד מהערך שלו. feelings, emotion. הרגשות מתערבלים להם כמו בבלנדר. זה כבר לא אהבה או תשוקה, זה חיבור. וממך אני לא יכולה להתנתק, בגלל החיבור הזה שמחבר בינינו. ניסיתי וניסיתי..אבל אי אפשר. אני מרגישה כמו עיוורת בשדה קוצים. don't be afraid to be weak, don't be too proud to be strong. והעיוורת הזאת החליטה ללכת על זה, ובגדול. רק שזה לא יהיה גדול מדי עלינו. לא, אני לא מפחדת עליך. אני מפחדת על עצמי. אתה מקבל ילדה קטנה בחבילה מקושטת לחג, ומה אני מקבלת? אמנם אהבה בלתי מוגבלת, ותשוקה אינסופית. אבל חוצמזה, אתה מסוגל לא לפגוע בי? כי אני יודעת שזה יכאיב לי מאוד. just look into your heart,my friend, that will be the return to yourself, the return to innocence. אתה ממש חוזר לילדות בזכותי, לתמימות, לימ</div>Sun, 02 Jan 2011 00:10:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12245619http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12245619http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12089975<div align="right" dir="rtl"> וכבר לא אהיה איתך. אבל אזכור את הכל.. איך התאהבתי בך בטעות, מתוך הגיהנום שגמרת לי לעבור. איך שבכוח הושבתי אותי במושב לידך ברכב, ואמרת לי "רק איתי את תהיי", וטיילת איתי המון. כל יום. כל היום. והיית נותן לי המון, ממש כמו ג'נטלמן אמיתי. רק חבל שהשגת את זה בדרך הכי לא נעימה. כל מה שנתת לי לא היה שווה כלום אם אני רחוקה מהאנשים שלי, ומהחיים שלי. אבל אתה היית בשלך.. שאהיה רק בשבילך. אפילו את הדבר הכי יפה שיש בין 2 אנשים, הרסת. לקחת אותי בכח, הפשטת אותי בכוח.. ביצעת בי את זממך. עשית אותי שלך. לאט לאט התרגלתי לרעיון שאני שלך ומותר לך לעשות בי מה שאתה רוצה. ומתוך הכניעה הזאת לא רק שהתמסרתי אליך, אלא גם התמכרתי אליך. ועכשיו כשיש גורם מאיים על הקשר שלנו, אני יודעת שאני אלחם עליך בשיניים. אני לא אתן לך ללכת ממני.. כי אני בטוחה איתך. ואני גם בוטחת בך, אני יודעת שאתה שלי בדיוק כמו שאני שלך. אנחנו קשורים אחד בשני וככה אנחנו נישאר.. ואני שמחה שזה ככה. והיום, דווקא היום כשהגורם הזה התפוצץ לנו מול העיניים כמו פקעת עצבים, ירד עלינו גשם בדיוק כשהתעצבנת. זה השמיים, שאפילו הם</div>Fri, 08 Oct 2010 21:23:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=12089975http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=12089975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=11899993<div align="right" dir="rtl"> אזכור את בית אבא ואמא מודאגת, חצר וגינה בה בעיר החוגגת. לאורך רחוב הבית הוא הלב, לדעת לאהוב זה לדעת כאב. והבית גנח עוד חמים וצנוע, הלב נאנח האושר ינוע. השער כאב והעצב חייך, עוד אזכור אם ואב בכל יום שדועך. יש בליבי כינור ולא פעם הוא בכה, ובו אמצא מזור ברגעי השמחה. לעיתים עולה קצב מתוך חשכה, לעיתים עולה עצב והאור נושא ברכה. הכאב יעבור עם כה מעט אושר, ייתן הרבה אור כמו גפרור בחושך. ובערב חמים יש חג בחלונות, ואנשים חולמים בין חילופי עונות. רק ההד משיב כשאני זועקת, רק האל משיב כשאני שותקת. בחלון הרחוק האור נושא ברכה, חזר לכאן הצחוק ואני שוב איתך.. <IMG style="WIDTH: 396px; HEIGHT: 558px" border=0 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/92/94/49/499492/posts/2071</div>Thu, 08 Jul 2010 11:30:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=11899993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=11899993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=11875214<div align="right" dir="rtl"> דיברנו על זה, וללא ספק אנחנו לא מתאימים. זתומרת, אנחנו מתאימים מאוד.. אבל הסיבה החשובה מכל כדי שלא נהיה ביחד כנראה משתלטת על הכל ומבטלת את זה. מבטלת את כמה שיכולנו להיות מאושרים ביחד, וכמה שיכולנו לעשות ביחד. יכלנו להרים דברים עצומים כלכך לאוויר. הרגש הזה כלכך חזק. ואני מבחינתי מטפחת את הרגש הזה.. כי זה לא שאני לפחות יכולה להגיד לעצמי או לנחם את זה במחשבה שהרגש הוא רק מהצד שלי. ושגם ככה הוא לא רוצה אותי אז לעזאזל מה אני חושבת לעצמי.. אני מטפחת את הרגש הזה כי אני יודעת שזה הדדי. אני יודעת את זה שהוא רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותו. "למה, נשמה, קשה הדממה? בין כל האנשים אני בודד נורא. לעולם את סתם אחת, בשבילי כל העולם זו את. לא יכול לוותר עליך, נערה.." אני מרגישה כמו הילדה הקטנה בסיפור שרצה אל האיש המבוגר בכל פעם שהוא חוזר מנסיעתו הארוכה. זה לא רחוק מהמציאות. אני כל היום בחווה עובדת ורוכבת.. ואיך שהרכב שלך מגיע אני רצה אליו. אני רצה אליך כשאתה חוזר מהעבודה, ומחבקת אותך.. בין כל הנערים בגילי אני מרגישה מאוד בוגרת, אבל בתוך הידיים שלך שמחבקות אותי אני מרגישה</div>Sat, 26 Jun 2010 11:37:00 +0200tco59@walla.com (tomorrow i'll be you.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499492&blogcode=11875214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499492&blog=11875214